כה:
מי
שאמר פרק רביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל וולדי קדשים. יעלו לבית הבחירה וימותו
ואי מקרא ה"א לא
יקריבה חטאת ואשם אבל יקריבה עולה ושלמים
כדכתיב ג) תשא ובאת:
לג א
א)
ב)
קמ"ל. ועשית עולותיך דשרו להו לעולה ושלמים: אלא אי
אם ירצה קמ"ל הילכתא חטאת מתה ותמורת אשם קריבה עולה
ד)
דוקא: רבי עקיבא אומר אין צריך הרי הוא אומר אשם הוא
מהלכתא. ולא קמ"ל מקרא ה"א הילכתא דלמיתה אזלה ולד חטאת
ג)
הוא קרב ואין תמורתו קריבה הא
ל"ל קרא. וא"ת לישני ליה
ואשם רועה אבל אי אקריביה לא ליחייב עלה: קמ"ל קרא. דכתיב
לד ב
ד) ה)
ו) ז)
רק ואין רק אלא למעט דהני הוא
דאיצטריך קרא למיקם עליה בעשה
ה)
ח)
דמפרש בהו קרא ועשית עולותיך
כדשני לעיל לרבי ישמעאל וי"ל דהוא
וולדי קדשים בבית
הבחירה קמ"ל דלא
לה ג
מקריב אתה ולדותיהן ותמורותיהם
לא משמע עשה [כ"כ] כמו רק דהוי
לו ד
קתני יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם
❖
אבל ולד חטאת ותמורת אשם
מיעוטא וא"ת ומאי קאמר ר"ע לר'
כן ת"ל רק למה לי קרא הילכתא גמירי
א
אי מקריב להו קאי עלייהו בעשה
ישמעאל אינו צריך הא איצטריך
לה ולד חטאת למיתה אזיל הכי נמי וקרא
❖
דלאו הבא מכלל עשה עשה: אשם
שפיר קרא דר' ישמעאל לעשה דלא
נוסחת הריב"ן
לאשם הוא דאתא אשם נמי הילכתא
ב
שניתק לרעייה. כגון תמורת אשם
משמע מהוא וצ"ל דר"ע מיטעא
גמירי לה כל שאילו בחטאת מתה באשם
או שעברה שנתו או שנתכפרו
קטעי במילתיה דר' ישמעאל דס"ד
הגהות הב"ח
רועה אלא אי מהילכתא הוה אמינא
בעליו או שמתו וניתק לרעייה שיצא
דלית ליה לר' ישמעאל הילכתא דחמש
א]
(א) רש"י
הילכתא ואי אקריביה לא ליחייב עליה
וירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו
חטאות ולא מייתי ר' ישמעאל קרא
שהקדישו
דמיו לנדבה (א) שהקדיש ושחטו
דרק ללמד אעשה אלא אמיעוטא
ולא כלום קמ"ל קרא דאי מקריב ליה קאים
(ב) ד"ה
לשם עולה: כשר. הואיל וסופו
שאינו קרב ומש"ה [אמר] אינו צריך
עליה בעשה: ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא
עליו ופסול
הרי הוא [אומר וכו'] דמשמע שפיר
לכשיפול בו מום הוא נמכר ומביאין
אומר אשם הוא בהוייתו יהא: למה לי קרא
ואינו
מיעוטא דאינו קרב וא"ת ואכתי מאי
בדמיו עולת נדבה. וקמ"ל טעמא
דאע"ג דכשרים
גמרא גמירין לה כל שבחטאת מתה באשם
קא"ל ר"ע אינו צריך [הא] ר"ע
דניתק הא לא ניתק אף שלא
רועה הכי נמי וכי אתא קרא לדרב
גופיה לא דריש הוא להאי דרשא
שחטו לשם עולה אלא ששחטו סתם
כדאמרן
דאמר רב הונא אמר רב אשם שניתק
❖
אינו כשר: דאמר קרא הוא בהוייתו
אלא לכדרב הונא אמר רב ס"ל
ג
ו)
(ג) ד"ה
לרעייה ושחטו לשם עולה כשר טעמא
יהא. דכל זמן שלא ניתק תורת אשם
א"כ גם לר' ישמעאל איצטריך ליה
(ב) מעליו פסול: ע"א אשם שניתק.
לכדרב הונא ומאי קא"ל ר"ע דאינו
דניתק הא לא ניתק לא דאמר קרא הוא
הוא דלא
❖
מוסף רש"י צריך רק הא צריך וצריך כיון דהוא
כגון שהפרישו ואבד והפריש אחר
בהוייתו יהא אמר מר
הלכה היא בנזיר ותו
באשם רועה.
אתא לדרשא אחרינא כדרב הונא
תחתיו ואחר כך נמצא ובא גזבר
ליכא והתניא ושאר
חייבי קינין שבתורה
ד
וי"ל דלמאי דפרישית אתי שפיר דר"ע
ואמר ינתק זה לרעייה ועבר ושחטו
הגהות מהר"ב
שהפרישו
טעה בדברי ר' ישמעאל וסבר דלית
לשם עולה כשר לזרוק דמו לשם
רנשבורג
ליה הילכתא דחמש חטאות ולא אייתי קרא דרק אלא למעוטי
עולה ולעשותו כליל כעולה
אפילו לכתחילה משום דזה זכר וקדשי
א] גמ'
(ב"ק קי:) אשם
מהקרבה ולה"ק ולדידך דלית לך ההלכה ומצרכת רק לומר דלא קרב
קדשים וזה זכר וקדשי קדשים דבאשם ועולה ליכא נקבה אבל שאר
שניתק לרעיה.
ב] תוס'
אינו צריך רק דשפיר מצי למידרש מהוא באשם גופיה בשלמא לדידי
קדשי קדשים ששחטן לשם עולה אסור לזרוק דמן לשם עולה ואינן
דאית לי הילכתא בחמש חטאות מתות ובאשם לא צריכא לי קרא
כליל כעולה דכשרין הן כי שחטן לשם עולה אלא שלא עלו לבעלים
דהוא למעוטי אשם מהקרבה דנפקא ליה מהילכתא דלא קרב אשם
לשם חובה ז) אבל אין יוצאין מתורתן הראשונה אלא בחזקתן קיימו:
טעמא דניתק הא לא ניתק. לא שרי לזרוק דמו ולעשותו כליל כעולה
ודרשינן הוא לכדרב הונא וכי אתא קרא דרק לעשה אלא לדידך
ג] ד"ה
דלית לך הילכתא אלא דרשא מקרא דרק לאיסור הקרבה אינו צריך
דאמר קרא הוא בהוייתו יהא אבל גבי שאר זבחים דלעולם אסור
לרק דטוב שתדרוש משפט תמורת אשם מהוא הכתוב באשם גופיה
לעשותן עולה שאע"פ ששחטן לשם עולה אסור לשנות ולזרוק
ד] בא"ד
יותר משתדרוש לכדרב הונא: וכי אתא קרא לאשם שניתק לרעייה.
דמן לשם עולה כדאמר במסכת זבחים כל הני לישני [וליזול]
הילכך לא איצטריך למיכתב הוא בהוייתו יהא: ע"א ניתק ושחטו לשם
דקי"ל חטאת שמתו בעליה נתכפרו בעליה עברה שנתה תמות וכל
עולה כשר. לזרוק דמו לשם עולה אבל לא ניתק פסול משום דלשם
שבחטאת מתה באשם רועה והיינו ניתק לרעייה שנמסר לרועה
ה] בא"ד
כגון אשם [שנאבד] ונתכפרו בעליו באחר ואחרי כן נמצא רועה
אשם לא מצי זריק ליה שהרי נתכפרו בעליו ולשם עולה לא דאמר
1
ב] דאיצטריך שירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו עולה [וקאמר] רב
קרא הוא בהוייתו יהא דכשם שקודם שנתכפרו אם שחטו לשם
הונא דאם אחר שנתקו ונתנו למרעה הבהמות לקחו ושחטו [סתם]2
עולה אינו אלא לשם אשם הכי נמי כי נתכפרו הואיל ולא ניתק
ו] בא"ד
כשר והוי עולה כיון שלבסוף דמיו היו נופלין לעולה: ניתק אין לא
אכתי הוי בחזקת אשם ואינו זורק לשם עולה ולשם אשם נמי לא
ניתק לא דאמר קרא הוא בהוייתו יהא. והוייתו אשם ופסול פירוש
דהא נתכפרו אלא הדם ישפך והבשר ישרף אבל שאר קדשים כגון
ז] ד"ה
פסח שזקוק לרעייה אפילו לא ניתק מפסח לשם שלמים כשר לזרוק
מהוא משמע ג] מדלא קאי להכי אתא הוא לאשמועינן דבעי ניתוק
דמו לשם שלמים ולהקטירו לשם שלמים. ואי קשיא לר"ע נמי
וקשה להאי גירסא דלמה לי קרא דהוא הא הילכתא הוא דכל
ח] בא"ד
איכא למימר אי מהילכתא ה"א כו' דנימא נמי אשם הוא (ג)
שבחטאת מתה דהיינו נתכפרו בעליה באשם רועה אלמא דבעי ניתוק
ותו דבפ"ק דשבועות קאמר א"ה כי לא ניתק נמי
קרב ואין תמורתו קריבה ולאו הבא מכלל עשה עשה לר"ע
ד]
❖
ומשני גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה אלמא דניתוק לא הוי
ליכא למימר הכי דבשלמא לת"ק דקא יליף מועשית עולותיך דהא כתיב
(פסחים עג. וכעי"ז זבחים ה.
אלא מדרבנן בעלמא והכא מפיק ליה מקרא דהוא ואהתם נמי קשה
עשה בקרא ועשית להכי איכא למשמע דקאי עליה בעשה אבל
❖
ומנחות ד. ותמורה יח.)
לר"ע ליכא למימר הכי דהא לא כתיב עשה בקרא ולא כתיב הוא
והא הלכה היא דבעי ניתוק ופי' ר"ת [דהילכתא] נישנית [כל שבחטאת
הגהות התוספות
קרב בקרא אלא הוא לחודא: אמר מר הלכה היא בנזיר. דאע"פ שדמי
מתה] באשם עולה בלא שום ניתוק והא דקאמר הש"ס באשם
1.
פי' הרא"ש רועה משום דגזרו רבנן דבעי [רעייה] משום גזירה דלאחר כפרה
חטאת מעורבים בהן יפלו לנדבה: ותו ליכא. אלא בנזיר והאיכא
2.
3.
למה לי קרא לחטאת ואשם
הא דתניא: ושאר חייבי קינין שבתורה. שהן בעולה ויורד:
אטו לפני כפרה והכא אומר ר"ת דלא גרסינן ניתק אין לא ניתק לא
4. 5.
למעוטי דאינן קרבין הא
דודאי לא מקרא הוא דבעי ניתוק אלא רבנן גזרו דבעי ניתוק לרעייה
שהפרישו 6.
הלכתא גמירי לה דלמיתה
כדמוכח בפ"ק דשבועות דקאמר גזירה לאחר כפרה אטו לפני
כפרה ובפסחים פ' אלו דברים איכא למ"ד דרב הונא
7.
אזלי: הלכתא גמירי לה כל
שבחטאת מתה באשם
בעי עקירה ותני במילתיה דרב הונא שחטו לשם עולה כשר ה] וגרסינן מ"ט ולדידיה הכי פירושו מ"ט בעי עקירה שצריך שישחטנו לשם עולה
8.
רועה. תרעה עד שתסתאב
בפירוש והלא סוף סוף עומד דמיו לעולה כשיסתאב אמר קרא הוא בהוייתו יהא הוויית אשם עד שיעקרנו בפירוש לשם עולה הא מהלכתא ה"ה3
ויביא בדמיה עולה אבל
בלא עקירה נמי כשר לעולה ו] ואיכא למ"ד התם בפסחים דרב הונא לא בעי עקירה ותנא במילתיה דרב הונא שחטו סתם כשר לעולה ולדידיה
איהו גופא לא: אשם
שניתק לרעיה שמסרו
נמי גרסינן מ"ט והכי פירושא מ"ט לא בעי עקירה הואיל והיה שם אשם עליו דאי משום הילכתא דנישנית [דקרב] עולה אימא דווקא ע"י
לרועה ואח"כ שחטו לשם
עקירה ומשני (הוא) דאמר קרא הוא בהוייתו יהא שיהא לאחר כפרה עומד לעולה (והיה) אף לפני עקירה כמו שעתיד להיות כשיסתאב
עולה כשר. הלכה היא
היינו עולה יהיה בלא שום עקירה בין למר בין למר ניתוק לרעייה לא בעי אלא מדרבנן בעלמא כדפרשינן : אמר מר הלכה היא בנזיר.
ח)
בנזיר כמו אמר מר. ותו
4
ליכא דמשמע דוקא בנזיר
פירוש דסתומים יפלו לנדבה: ותו ליכא והתניא ושאר חייבי קינין שבתורה. כגון מצורע שמביא לטהרתו חטאת העוף ועולת העוף אם דל
היא הלכה אבל לא בשאר
הוא והפריש מעות לקינו בעודו דל והעשיר: [רצה] בכולן להביא חטאת בהמה יביא. והעולה יביא מביתו ז] וה"ג וצריך לומר שבשעה
חיובי קרבנות: והתניא
שהפריש המעות תחילה אמר הרי אלו לצרעתו והיה בידו להביא בכולן פרידה אחת של חטאת או של עולה ולכן כשהעשיר יביא בהן
ושאר חייבי קינין שבתורה
כגון זב וזבה ויולדת:
בכולן נמי אותו5 חטאת בהמה או עולת בהמה כדפ"ל אבל אמר לקרבנות צרעתו בשעת הפרשה מיד חל מקצת דמיו לחטאת ומקצת לעולה
ולכשיעשיר לא יוכל להביא מכולן חטאת בהמה או עולת בהמה דלא אמרינן מפני שראוי להביא בכולן שלמים אלא היכא דאמר לנזירותו
אבל אמר אלו לקרבנות נזירות אין בידו להביא בכולן שלמים ובפ' טרף בקלפי מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו ואין מוסיף
6
7
ח] עולתו משמע דאין יכול להביא מכולן חטאת
מיירי דאמר [לקרבנות]
צרעתו 8 א"נ שהפריש מקצת
לחטאת ומקצת
לעולה. ע"כ הגה"ה:
מת