כו:
מי שאמר
פרק רביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תניא
כוותיה דרבא אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי דמי
תניא כוותיה דרבא אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי כו'. את השאר
מ א
א)
ב)
חטאת ילכו לים המלח. [ובמת] מיירי ובתוספ'
יביא חציו לעולה וחציו לשלמים דכיון דאמר אלו לחטאתי כמי שאבדו
גרסי' בהדיא ומת: והשאר חציו לעולה וחציו לשלמים. דודאי
ג)
דמי וכמי שנפרדו דמי והשאר הוי להו כמפורשין: ומועלין בכולן.
❖
מא ב
ד) ה)
בכל השאר דבשאר יש עולה ובעולה איכא מעילה: ואין מועלין
עומדין לשניהם דכיון דאמר והשאר לשאר נזירותי הוי כאילו אמר
במקצתן. דאיכא למימר של שלמים
לקרבנות נזירותי דאינו יכול [להביא
מב ג ד
נוסחת הריב"ן
הן ובשלמים ליכא מעילה לפני
מכל] המעות א' מהן או עולה או ג]
תניא כוותיה דרבא אלו לחטאתי והשאר
א
זריקת דמים: דמי עולה יביא בהן
חטאת כדפרישית
מג ה
לשאר נזירותי דמי חטאת ילכו לים המלח
עולה והשאר יפלו לנדבה. דכל היכא
[ואין לו תקנה עד] שיביא
והשאר יביא חציו לעולה וחציו לשלמים
❖
[ב'] בהמות ומחלל המעות עליהם
דמעורב חטאת ביניהן כסתומין דמי:
ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן ב אלו
ומועלין בכולן. משום דמי חטאת
ואומר בכל מקום שיש בהם דמי
לעולתי והשאר לשאר נזירותי דמי עולה
❖
מוסף רש"י עולה יהיו מחוללים על בהמה זו1 וכי
שביניהם. ואי קשיא והא אמרינן דמי
יביאו עולה ומועלין בהן והשאר יפלו לנדבה
גמירי דיפלו לנדבה היינו דוקא כשדמי
חטאת לא נהנין ולא מועלין לא
אין הקינין.
ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן א"ר
חטאת מעורבים בהן: ומועלין בכולן.
קשיא דהא דתני מתני' לא נהנין
מתפרשות.
[א]
הגהות הב"ח
(ערובין לז. יומא
הונא אמר רב לא שנו אלא מעות אבל
ולא מועלין בדמי חטאת משום דמת
אם נשתמש 2 בדמי עולה שיש בהם
(א) רש"י
אלא אי בלקיחת
מא.)
ואין ראויין להקרבה אבל כי לא מת
מעילה ולאו דוקא בכולן דה"ה ברובן
בהמה הרי היא כמפורשת אמר ר"נ הא
בעלים.
שהרי דמי שלמים ביניהן
ואיכא למימר
מועלין בדמים שהרי ראויים
דא"א (אי) דליכא בהן דמי עולה:
א]
דאמרי בהמה הרי היא כמפורשת לא שנו
(ערובין לז:)
להקרבה: ולא במקצתן. (א) [שמא]
ואין מועלין במקצתן. דשמא כל הנך
אלא תמימה אבל בעלת מום הרי היא
כדתני
ג
שלמים הן: אבל בהמה הרי היא
מעות דשלמים נינהו ובדמי שלמים
(ב) ד"ה
כסתומה אבל נסכא לא ור"נ בר יצחק
נחמן בר
כמפורשת. שאם מת והניח ג'
אין מועלין מידי דהוה אשלמים מחיים:
❖
והשאר יפלו לנדבה. שהרי
אמר אפי' נסכא אבל סואר של קורות
ד
בהמות הרי היא כמפורשת משום
לא א"ל רב שימי בר אשי לרב פפא
דמי חטאת מעורבין
דאית ביה היכר דהך דהויא
(יומא מא. וכעי"ז
מאי טעמייהו דרבנן דאמרי מעות ולא
בהן והלכה היא בנזיר ולר"ש בן
נקבה לצורך חטאת והאי דהוי זכר
הגהות הגר"א
כריתות כח.) אי בעשיית
לקיש כדאית ליה ד]: ומועלין בכולן.
עולה והאי דהוי איל בן ב' שנים
בהמה ולא נסכא מעות ולא סוורא אלא
[א] גמ'
כהן.
בשביל דמי חטאת המעורבין בהן
לצורך שלמים וכיון דהויין להו
מעתה מעות ולא עופות וכי תימא ה"נ
והן בני מעילה: ואין מועלים במקצתן.
כמפורשין חטאת תמות ושלמים
❖
אלא הא דאמר רב חסדא אין הקינין
ה
(ערובין לז.)
יקרבו כדברי מתני': ל"ש אלא
כי אותו מקצת ראוי לבוא כולו
מתפרשות אלא אי בלקיחת בעלים אי
תמימים. וכה"ג דפרשינן: אבל
שלמים והקשה הר"ם [דלמה] לא
בעשיית כהן אמאי
הא מעות גמירין לה
הגהות מהר"ב
בעלת מום. אם מת והניח ג'
ימעלו אפילו במקצת כיון דנופלין
אמר
רנשבורג
כולן לנדבה דהיינו עולת קיץ למזבח
בהמות בעלי מומין כיון דלאו
א] רש"י
משתמש לה בדמי עולה וצריך לומר דעד שעת הקרבה שמקריבו
להקרבה קיימי אלא לדמיהן דסתמא דמילתא לצורך דמים
❖ בהמה הרי היא כמפורשת. ולכאורה איירי בבהמה דחזיא
(כריתות כח.)
הפרישו וכמעות סתומין דמיין ויפלו כולן לנדבה: אבל נסכא.
לעולה לא נפק משם שלמים שהיו עליהם עד הנה:
אבל
אם הניח ג' חתיכות כסף הוו להו כמפורשין. הניח ג' חתיכות כסף
ב] ד"ה
ליה לנזיר כמו כבשה שקריבה חטאת וכבש שקרב עולה
כדי לקנות באחת מהן חטאת ובאחת מהן עולה ובאחת מהן שלמים
פי' הרא"ש
דמי חטאת ילכו לים המלח: ור"נ בר יצחק אמר אפילו נסכא.
ואיל שקרב שלמים וכמפורשין 3 דקאמר רב הונא היינו שיקריב כל
והשאר לשאר נזירותי. דמי
אחד קרבנו כדיניה וקמ"ל רב הונא נהי דלא פירש זה לחטאת זה
כסתומין דמי הואיל וראויין לעשות מהן מעות אבל ג' סואר של
4
חטאת ילכו לים המלח.
ג] תוס'
קורות כמפורשין דמי חד לחטאת וחד לעולה וחד לשלמים : מ"ט
ובמת איירי ובתוס' תני
לעולה זה לשלמים מ"מ קריבי כל חד וחד כי דיניה ולא נראה
בהדיא ומת: ומועלין בכולן
דרבנן. דרב [נחמן ורב] (ב) יצחק דאמרי מעות הוו כסתומין
דא"כ מאי קמ"ל רב הונא והא מתני' היא דמייתי בסמוך רשב"ג
ד] תוס'
ואין מועלין במקצתן. לי
ולא נסכא ולא סואר של קורות אי משום דמעות גמירי לה
אומר הביא ג' בהמות ולא פירש כו' ועוד דמסתמא איירי רב הונא
נראה לאו דוקא בכולן אלא
ה] תוס'
ברובן: והשאר לנדבה. דדמי
דהוו כסתומין אבל מידי אחרינא לא: אלא מעתה ולא עופות.
בהך מיעוטא דבהמה דממעט נמי ממעות דהיינו נסכא וסואר קורות
5
חטאת מעורבין בהן: ומועלין
מסתמא הוו להו כמפורשין: וכ"ת ה"נ אלא הא דאמר רב
דלא חזי להקרבה לכ"נ דאיירי בבהמה דלא חזיא לנזיר כגון ג' פרים
בכולן. משום דמי חטאת
חסדא אין הקינין מתפרשות כו' בלקיחת בעלים. מן השוק שאם
או ג' שעירים דבנזיר איל וכבש וכבשה הוא דאיכא והא דקאמר רב
ואין מועלין במקצתן דאין
ו] בא"ד
מעילה בדמי שלמים: לא
הונא כמפורשת ר"ל כמפורש' בתערובת מאותן6 כולן כמו שבמפורשין
נאכל אחד מהם ב] או פרח לאויר העולם קודם עשיית כהן
שנו אלא מעות. הא דאמר
דלעיל ה] גבי אלא אפילו לחטאתו ולעולתו ולשלמיו מפורשין הן דהוי
יביא זוג לשני אלא ש"מ מדעופות הויין להו כסתומין
ז] בא"ד
ר"י הלכה הוא בנזי' דיפלו
וכדרב חסדא בהמה וסואר של קורות נמי הויין להו כסתומין:
פירושו מפורשים בתערובת דמיין7 והולכין לאיבוד וא"ת כיון דמיירי
לנדבה היינו דוקא במעות
❖
או בדבר העומד לימכר
בבהמה דלא חזיא לנזיר בהקרבה כדפרישי' אלא כגון שלשה פרים או
א"ל
לאלתר במעות אבל בהמה
שלשה שעירים מה לי בעלי מומין מה לי בתמימים כי היכי דבעלי מומין חשיב סתומין הכי נמי בתמימים וי"ל דתמימים ודאי אע"ג דלא
8
לא. שאם הפרישה בהמה בין
חזיא להקרבה לנזיר כ"א לדמי מ"מ חל עליה קדושת הגוף [דאינה] נפדית בלא מום מידי דהוה אמקדיש זכר לדמיו שלא הקדיש הדבר
א' בין ג' ואמר אלו לקרבנות
הגהות התוספות
נזירותי לא אמרי' אם מת או
עצמו לעולה אלא לקנות בדמיו לעולה דהיינו לדמי עולה דקדוש קדושת הגוף ואם תאמר ומי דמי התם בידו להקדישן קדושת הגוף לעולה
1.
היפר דיפלו לנדבה. אלא הוי
גופה אבל הכא אין בידו להקדישן לנזירות דהא לא חזיא כדפרישית וי"ל דסבר לה כרבנן דתמורה דאמרי המפריש נקבה
כחטאת מפורשת שנתערבה
2.
לאשם אע"ג דלא חזיא לאשם שהוא בא זכר מ"מ חל עליה קדושת הגוף דבעי מום לפדות עליה ואם תאמר סוף סוף קשה דמאי שנא
בעולה ושלמי' דימותו ואם
דמים ילכו לים המלח. דלא
תמימים דהכא ו] וההוא דתמורה (דהני) דהמפריש נקבה לאשם מהמקדיש זכר ג) לידי נסכים דלא נחתא ליה קדושת הגוף כדאמרינן
3. 4.
נתקבל הלכה אלא למעות
בשבועות משום דגופיה לא חזיא לנסכים וי"ל דלא דמי דהתם לא חזי כלל לשום נסכים שבעולם אבל תמימים דהכא ונקבה
5.
[או] בדבר העומד לימכר
6.
לאלתר במעות. לא שנו אלא
דתמורה נהי דלא חזו לקדושת הגוף דהאי קרבן שהפריש עליו מ"מ ראוי לקרבן אחר ה"נ בבהמה וא"ת ונהי דנחתא עלייהו קדושת הגוף
9
7.
תמימה לא שנו דבהמה .
ובעיא מום לפדות עליו סוף סוף לדמי קיימי א"כ מאי שנא תמימים וי"ל דשנא ושנא דבעלת מום ראויה לימכר מיד ולקנות קרבנות
8. 9.
הוי' כמפורשת אלא תמימה
נזיר ג' בהמות הצריכים לו אבל תמימים לא חזיא לימכר מיד כדפרישית דבעי מום לפדות עליו ואיכא שהייה ופר"ת כיון דשהה אצלו לזמן
לא מיירי בבהמות הראויות
01. 11.
לקרבנות נזיר כגון כבש
מרובה חיישינן אולי נתן לבו להזכיר שם חטאת על אחת מהם אך לא בירר והוי כאומר לחטאתו ולעולתו ולשלמיו דהוו מעורבין01 בתערובת
21.
וכבשה ואיל. דא"כ היכי בעי
והוליכוד) לאבוד ויש להוסיף ולתת טעם דמעות ובעלת מום דחזו ליה לאלתר ולקנות11 בהן הקרבנות עצמן הצריכין לנזיר לכך ליכא למיחש
רב שימי בר אשי לפלוגי
שמא נתן לבו לפרש בתערובת דלמה יפרש בלבו בתערובת הואיל ובידו לפרש ולברר מיד כשיקנה הקרבנות ז] ענין הצריכין לנזיר אבל
31.
בהא ולמימר דבהמה לא
היכא דאיכא שהייה ליכא למימר הכי: אבל נסכא לא אבל סואר קורות לבנות21. האי אבל קאי אמתני' דקתני מעות סתומין יפלו
41.
הוי' כמפורשת דהא מילתא
51.
דפשיטא היא. דא"א להיות
לנדבה ועלה קאי דוקא המעות אבל הפריש ג' נסכות או ג' קורות אין להם דין סתומין אלא דין מפורשין בתערובת דהולכין כולן
61.
בהם תערובת דכבשה על
לאבוד וטעמא משום שהייה כדפרישית דאין דרך למכור כספיו מיד עד שימצא אדם הצריך להם וימכרם ביוקר לר"נ נסכא נמי חשיב
71. 81.
ה)
כרחיך חטאת היה וכבש
❖
סתומין שפעמים שקונין מיד אבל קורות דרך להשהות עד שימצא אדם הצריך לקנותם לצורך הבנין: אלא [מעתה] מעות ולא עופות.
עולה ואיל שלמים כדקאמר
רשב"ג בסמוך הפריש ג'
לכאורה משמע דמיירי בעופות דלא חזי להקרבה כגון אווזין ותרנגולין דומיא דנסכא וסואר קורות דממעט נמי לעיל ממעות וא"א לומר
בהמות ולא פירש הראוי
כן דאווזין ותרנגולין לשום קרבן לא חיילא קדושת הגוף עליהן ויכול למוכרן לאלתר בלא מום והוי להו בהמה בעלת מום דחשיב לעיל
לחטאת תקרב חטאת. אלא
31
פי' הרא"ש (המשך)
מיירי בבהמה שאינה ראויה
כמעות ועוד דההוא דרב חסדא דמייתי עלה מיירי בתורין ובני יונה וה"נ 41 יש לפרש הנך עופות בתורין ובני יונה וא"ת סוף סוף הא
לקרבנות נזיר כגון ג' פרים
מחוייב חטאת ואמר הרי עלי
בנזיר קיימינן ובנזיר לא חזו כלל ואינהו נמי הוו להו לגבי נזיר כמו אווזין ותרנגולין וי"ל כיון דחזי לשום קרבן חיילא קדושת הגוף
או פר א' דכיון שאינה
עולה והפריש מעות ואמר
עומדת לימכר לאלתר שצריך
אלו לחובתי רצה להביא
עלייהו מידי דהוה אפרים ואשעירים דפירשנו לעיל ומיהו אכתי קשה דאי חיילא עלייהו קדושת הגוף תו לא מיפרקי (דמיו) דאין לעופות
לרעות עד שתסתאב כרבנן
בהם חטאת לא יביא עולה
פדיון אפילו כשיפול בהם מום א"כ אין ראוי לנזיר כלל לא לימכר ולא להקריב קרבנותיו ועוד דההיא דרב חסדא דמייתי עלה מיירי
דר"ש דאמרי' בפ' ואלו
לא יביא משום דחשבינן להו
בחייבי קינין משמע דהאי פירכא נמי בחייבי קינין לכך נ"ל דמיירי ודאי קינין כמו זב וזבה וכיוצא בהן וגם בחייבי קינין דשייך בהו
51
61
71
קדשים המפריש נקבה לאשם
כמפורש ואין ידוע למה הכא
תרעה עד שתסתאב וכו' ר"ש
נמי כיון דחשביתו לכל דבר
דין סתומין כמו בנזיר כדאמרינן לעיל הילכתא האמור בנזיר וכל דדמי ליה כמו בחייבי קינין א"נ מיתוקם נמי אפילו בנזיר
אומר דתמכר בלא מום לא
מפורש חוץ ממעות. א"כ
וכגון בנזיר טמא שצריך שתי תורין חד לחטאת וחד לעולה דבטמא נמי הילכתא כדמשמע בשילהי פירקין וה"פ מעות ולא עופות
הוי כמעות והוי כמפורש'
כשהפריש קן לחובתו הוי
כלומר אם חייבי קינין הפריש תורין ובני יונה ולא פירש בשעת לקיחה ומת קודם הקרבה או הפר לה בעלה דלא יהבינן להו דין דסתומין
שנתערבה וכי מת או הפר
כמפורש. ואין הדבר ידוע
לא תמות. אבל בעלת מום
ולא יוכלו הבעלים או הכהן
לענין זה 81 שיקריב הכהן אי זה שירצה חטאת ואי זה שירצה עולה לפי דבריך שאתה אומר מעות דוקא הוו סתומין ולא בהמה
לבררם שמא ישנה מעולה
הוי' כמעות משום דעומדת
דחשיב לחטאת ואם מת ימותו ולא
לימכר מיד. והאי טעמא שייך
אמרי' יקרבו עולות כדין סתומי' דאמרי' לעיל תנא נזיר וחייבי קינין דדמי ליה ואע"ג דאמרי' אין מקייצין בעופות היינו
לר"י דאית ליה הלכה היא בנזיר דאומר דוקא במעות נתקבלה ההלכה או בדבר העומד לימכר לאלתר במעות. ולר"ל
שלא יקחו עולת העוף משופר נדבה. אבל אם העוף קדוש כבר מקיצין בו והכי אמרי' פ' טרף בקלפי. אלא הא דאמר רב
דיליף לה מקרא איכא לפרושי בה טעמא דחיישי' שמא באריכות הזמן פירש אלו דמים לחטאת. וא"א שיקריבו מהם עולה
חסדא אין הקינין מתפרשות וכו'. ואמאי והא מעות גמירי ולא דבר אחר וכיון שהפרישו הבעלים ולא פירשו הוי כמפורש
הלכך ילכו לים המלח: אבל נסכא לא. לא הויא כסתומה לפי שאין מוכרים אותה במעות אלא לוקחים ממנה בהמה לפי
שנתערבו והיאך נתפרשו בעשיית הכהן אלא ש"מ כהן יכול לבררם כדכתיב ולקח ועשה אלמא עופות כסתומים. וה"ה נמי
[שאין] שומתה ידועה ולא דמיה למעות. ולר"ל אינה נמכרת מיד עד שיחקרו לידע שומתה וצריך שהות ואיכא למיחש
בהמה ונסכא וסואר של קורות ואם מת או הפר לה בעלה יפלו לנדבה. ולר"ל פרי' הכי כי היכי דאמר בבהמה ונסכא וסואר
שמא פי' מחצית' או שלישיתה לדמי חטאת: אפי' נסכא הוה כמעות משום דמוכרי' אותה לאלתר במעות או משום דהיא
של קורות משום דרגיל לשהותם חיישי' שמא פירש. ה"נ במפריש לחטאת או לעולה מסתבר נמי למיחש שמא פירש ואם
עצמה כמעות כיון שקונין בה ולר"ל נמי אין צריך שהות במכירתה אבל סואר של קורות לא קבוצת קורות שקנה קורות
מת ימותו ולא אמר יפלו לנדבה וכן כל קן סתום לא יוכל להתברר עוד. אלא הא דאמר רב חסדא אין הקינין וכו' כדפי'.
לבנין ונמלך למוכרן אינו מוכרן לאלתר עד שיזדמן לו אדם שצריך לבנות ויקנם ביוקר או יחליפו לו בדבר אחר: מאי
אלא שמע מיניה דלא חיישינן לשמא בירר וכן נמי בבהמה ונסכא וסואר. וקשה אדפריך מדרבנן לפרוך מכמה משניות דתנן
טעמא דרבנן הנהו אמוראי דאמרי מעות ולא בהמה ולא נסכא ולא סואר של קורות א"כ מעות גמירי ולא דבר אחר
בהן קן סתומה. אלמא דמתבררי' אח"כ אע"פ שהפריש סתומים וכ"ת כגון שהבעלים אומרים שלא בררו א"כ הא דרב
אלא מעתה מעות ולא עופות כלומר המפריש קן לחובתו ולא פירש איזו לעולה ואיזו לחטאת כדא' לעיל מי שהיה