ד:
כל
כנויי נזירות
פרק ראשון נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קרבן
הוא דלא מייתי. פירוש נזיר שמשון אבל נזירות חייל
מני אי רבי יהודה הא אמר דמותר לכתחילה. ליטמא ומתני' קתני
כד א
א) ב)
ג)
אם נטמא בדיעבד אבל לכתחילה לא: תנא נמי גבי נזיר שמשון אם .
עליה כלומר לענין שאסור לטמאות למתים לכתחילה:
כה ב
ד) ה)
שלא
מצינו בשמשון שיצא נזירות מפיו. כלומר לא נזר בנזיר
וה"ה נמי (א) לכתחילה מותר: הרי עלי. ככר זו כבכור: רבי יעקב
אוסר. דלא בעינן שיהא איסורו בדבר הנידר כגון ט)חטאת ושלמים
אלא מבטן אמו היה נדור בנזיר ממילא ואנן בעינן שידור
ו)
כו ג
ז)
(דהא כתיב איש כי ידור נדר לה'
בדבר הנדור כמו הריני כזה שנדר
י)
לרבות דבר האסור כגון בכור): רבי
בנזיר כדדרשי' כי ידור
ואינו מביא קרבן טומא' קרבן הוא דלא מייתי
יהודה סבר לה כר' יעקב דאמר לא
נדר עד שידור בדבר הנדור:
כז ד
הרי עלי כבכור. פי' ככר זה כבכור:
כח ה ו
אבל נזירות חיילא עליה מני מתני' לא רבי
בעינן דבר הנדור. הכי נמי כי אמר
ח)
לא דכ"ע.1 כלומר א] כ"ע אי אמר
יהודה ולא ר"ש דתניא ר' יהודה אומר נזיר
הריני נזיר שמשון הוי נזיר ואע"ג
ט)
דשמשון לא יצא נזירות מפיו: ור"ש.
כעולה וכשלמים הוי דבר הנדור אבל
י)
שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו
א
כט ז
כ) ל)
דאומר לא הוי נזיר סבר לה כר' יוסי
בכור קדוש מרחם אמו רבי יהודה
בשמשון שנטמא ר"ש אומר האומר נזיר
מ) נ)
דאמר מותר משום דלא התפיס
סבר לה כרבי יעקב דאמר לא בעינן
❖
ס)
שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון
ל ח
אלא בבכור דלא הוי דבר הנדור שהרי
דבר הנדור ואם אמר הריני כשמשון
שיצאת נזירות מפיו מני אי ר' יהודה האמר
❖
קדושתו מרחם: ושאני גבי בכור.
הוי נזיר אע"ג דנזיר שמשון לאו נדור
אפילו לכתחילה ומתניתין קתני אם נטמא
נוסחת הריב"ן
הוה אלא קדוש מבטן אמו כבכור:
דהיינו טעמא דרבי יעקב משום
לא דכ"ע בעינן דבר הנדור בעלמא
אי ר' שמעון האמר לא חיילא עליה נזירות
דכתיב לה' איש כי ידור נדר לה'
תורה אור השלם
כלל לעולם ר' יהודה היא ואיידי דקתני גבי
לרבות את הבכור: לרבות חטאת
לגבי נזירות ושאני הכא דכתיב לה'.
1. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
נזיר עולם אם נטמא תנא נמי גבי נזיר שמשון
ואשם. דכי אמר ככר זה עלי כחטאת
כי ידור נדר לה' לרבות את הבכור
אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר
וכאשם אסור: מרבה אני חטאת
כלומר שהוא לה' ממילא אפילו [הכי]
אם נטמא לימא בפלוגתא דהני תנאי
אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל
2
הוי נדור: לרבות את החטאת
דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו
ואשם שכן מתפיסן בנדר. שאינו
קמיפלגי דתנן הרי עלי כבכור רבי יעקב
במדבר ל ג
יַעֲשֶׂה:
ואשם. דסד"א עולה ושלמים הבאים
מביא חטאת ואשם עד שיהא מחויב
2. כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד
אוסר ור' יוסי ב מתיר מאי לאו ר' יהודה סבר
להן ויאמר זהו לחטאתי ולאשמי:
נדבה הוי דבר הנדור אבל בחטאת
בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר
לה כר' יעקב דאמר לא בעינן דבר הנידר ור'
תַּקְדִּישׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
שאין מתפיסו את הבכור בנדר.
ואשם הבאים בחובה לא מיקרי דבר
תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא
שמעון סבר לה כר' יוסי דאמר בעינן דבר
הנדור קמ"ל לה' דמרבי כל מילי דהוי
דנדור ועומד מרחם הוא אבל גבי
תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:
לה': שמצוה לקדש. פירוש בכור3
הנידר לא דכולי עלמא בעינן דבר הנידר
דברים טו יט
נזיר דכו"ע בין לר' יעקב בין לר'
ג
❖
3. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ושאני גבי בכור דכתיב ביה לה' לרבות
תקדיש ולומר תוקדש בבכורה אע"פ
יוסי בעינן דבר הנדור וכי אמר הריני
1
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ
דקדיש מרחם: מי לא קדוש. הלכך
נזיר שמשון לא אמר ולא כלום: גבי
את הבכור ור' יוסי אמר לך ההוא לה' מיבעי
אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר
נָזִיר לְהַזִּיר לַיְיָ:
נזיר נמי. בין לר' יעקב בין לרבי
לאו דבר הנדור הוא כיון דאינו אלא
הגהות הב"ח
ליה לרבות חטאת ואשם ומה ראית לרבות
מצוה בעלמא: גבי נזיר נמי הכתיב
במדבר ו ב
יוסי אמאי בעינן דבר הנדור הא כתיב
(א) רש"י
4. כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן
חטאת ואשם ולהוציא את הבכור מרבה
ד
❖
לה'. וכי היכי דמרבי ר' יעקב בכור
ביה לה' להזיר : לא אכלתי [אשם]
דלכתחלה
וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל
אני חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר ומוציא
רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים
נזירות מעולם. משום ההוא טעמא
מלה' ה"נ נרבה נזיר שמשון מלה'
אני את הבכור שאין מתפיסו בנדר ור' יעקב
יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן
לא
דכתי' בנזיר: אכלתי אשם נזירות.
דאמרי' לעיל דכשהן מיטמאין ורבין
כ)
וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת
גליון הש"ס
אמר לך בכור נמי מתפיסו בנדר הוא
אבל שאר אשמות היה אוכל אבל אשם
עליהן ימי טומאה הן מתחרטין
יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:
גמ' ויך ויקח כתיב.
שופטים יג ה
דתניא של בית רבינו אמרו מנין לנולד לו
ומביאין חולין לעזרה: ופחז. ומהר
נזיר היה קשה בעיניו לאוכלו לפי שאינו
5. וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי
❖
בכור בתוך עדרו שמצוה עליו להקדישו
עלי יצרי והביאני לידי הרהור: לשאוב
בא אלא בנזיר שנטמא וכיון שנטמא הי'
ה
הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם
מים מן ל)הגיע גרסי'. שכן הוא לשון
דואג פן מתחרט על נדרו שהימים
בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף
שנאמר הזכר תקדיש ור' יוסי אמר לך נהי
2
אִישׁ: שופטים טו טז
המשנהמ) ופי' מן המעיין: עליך אמר
הראשונים נופלין ומביא חולין בעזרה:
דמצוה להקדישו אי לא מקדיש ליה מי לא
6. וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְיָ
הגהות מהר"ב
ו
עליך הכתוב אומר להזיר לה'.
הכתוב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר
וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן וַיַּךְ מֵהֶם
קדוש גבי נזיר נמי הכתיב 3 לה' ההוא מיבעי
רנשבורג
להזיר לה'. דמשמע שנודר לשם
כלומר שתחילת נדרו לגמרי
שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת
ליה לכדתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא
א] בתוס'
חֲלִיצוֹתָם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת
שמים: ושמשון לאו נזיר הוא והא
לש"ש ולא היה דואג שיתחרט אע"פ
לְמַגִּידֵי הַחִידָה וַיִּחַר אַפּוֹ
אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד
כתיב כי נזיר אלהים . וקא ס"ד
שנטמא אבל שאר נודרים סתמא נודרי'
וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ:
שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי
שופטים יד יט
בעת צרה או על עבירה שבידן כדי
דמנוח קאמר להא מילתא דהוה ליה
7. וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים
וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני
להצטער ולכפר על עונם וכשמתרבים
דבר הנדור דאדם מדיר את בנו
שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל
בנזיר נ): מלאך הוא דקאמר. כי נזיר
הימים עליהם ממה שגמרו בדעתן
מה ראית לשחת שער נאה זה אמר לי רועה
הַמֶּלֶךְ אֵלֲכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם
אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיְיָ
קרוב להיות תוהא על הראשונות:
אלהים יהיה הנער מן הבטן אבל
הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן
בְּחֶבְרוֹן: שמואל ב טו ז
שמשון
לאו נדור הוה. פירוש
מפי מנוח לא יצא: דילמא גרדויי
8. וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ
המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי
גרד להו. מחתך חתך בהן אבל הוא
לא נדור נזיר הוה: והא
וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים
עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה
אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו
גופיה לא נגע בהו: ויך ויקח כתיב.
כתיב כי נזיר אלהים יהיה כו'. וקס"ד
מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך
וְגִלְּחוֹ וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר
דמשמע ויך והדר ויקח: גוססין
שהמלאך היה אומר לאביו שיזירנו
רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים
שסופך להיות רמה ותולע' העבודה שאגלחך
שוינהו. ובהדי דהוו גוססין אשלחינהו
לכשיולד כדאמרי' לקמן האיש
בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ:
❖
מדיר בנו בנזיר: התם מלאך הוא
שמואל ב יד כו
לשמי' עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו
ולא איטמי בהו: ונזיר עולם היכא
דקאמר ליה. בנבואה ולא יצא נזירות
כמותך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב
כתיב. שמיקל בתער ומביא שלש
ז
בהמות: ה"ג דתניא רבי אומר
לא מפי אביו ולא מפי שמשון:
אומר 3 איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר
פי' הרא"ש
❖
גרויי גרי. לשון חצים כלומר מרחוק
אבשלום נזיר עולם היה שנאמר ויהי
לה' ושמשון לאו נזיר הוה והכתיב כי נזיר
הרי עלי כבכור. אם אמר
4
מקץ ארבעים שנה . ומגלח היה
זורק בהם והרגם:
הרי עלי ככר זה כבכור ר'
אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא
דילמא
יעקב אוסר. ס"ד דלא בעי'
גוססין שווינהו. לאו
אבשלום לשנים עשר חדש דבכך
הגהות התוספות
דקאמר ומנלן דאיטמי למתים אילימא
שיתפיס בדבר הנדור. אלא
דוקא גוססים כי נזיר
הוה ליה כובד ובבציר מהכי לא ה"ל
1.
אפי' התפיס בדבר האסור
מדכתיב 5 בלחי החמור הכיתי אלף איש
אסור ליגע לגוסס אלא כלומר קרוב
כובד דכאיש גבורתו אבל
כגון בכור שקדושתו
אלא
דילמא גרויי גרי בהו ולא נגע בהו אלא
מרחם אסור: מאי לאו
לגוססין: גמר'. פירוש דגמרי'
שאר נזירי עולם מגלח א' לל'
ר' יהודה ס"ל כר' יעקב
מהכא ויך מהם שלשים איש ויקח את
דקטלינהו ממש והדר שלוחי שלחינן
יום דהוי ליה בהכי כובד:
6
2.
דשמשון נמי לא נדר
ואפי' למאן דאמר קברי
3.
ויליף
חליצותם דילמא אשלחינון ברישא והדר
בנזיר אלא ע"פ המלאך
❖
היה נזיר: לא דכו"ע בעי'
עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל במגע
קטלינן $ ויך ויקח כתיב ודילמא גוססין שוינן אלא גמרא גמירי לה ונזיר עולם
דבר הנדור שאני גבי בכור
ונזיר
עולם היכא
מיהא מטמאין:
דכתיב לה'. ומרבינן מיניה
היכא כתיב דתניא רבי אומר ח אבשלום נזיר עולם היה שנאמר 7 ויהי מקץ
כתיב. כלומר שמותר להקל ומייתי
בכור דהוי כעין דבר הנדור
מוסף רש"י
ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר
דדמי לקדשים. וכן ר'
מאבשלום שהיה מיקל למר כדאית
הרי עלי כבכור.
יהודה נמי מרבי' לה'
נדרתי לה' בחברון ומגלח אחד לשנים עשר חדש שנא' 8ויהי מקץ ימים לימים
ליה ולמר כדאית ליה:
דכתיב גבי נזיר שמשון
את נדרי אשר נדרתי. וסתם נדר
ויליף
דדמי לשאר נזירים א"נ
דר' יהודה סבר דשמשון
משמע ליה נזירות ועוד אחר
שלא היה מגלח אלא מימים לימים ס) משמע שהכביד עליו שערו מכלל דנזירות נדר:
קבל עליו נזירות כשהגיע
אין (נדרים יב:)
לכלל שנותיו כי כן צוה לו
לה' לרבות את הבכור.
המלאך. א"נ מנוח הדירו
(שם יג.) מנין כו' שמצוה
כדאמרי' האיש מדיר את בנו בנזיר: שכן מתפיסין בנדר (נזיר) דאע"פ שבאין חובה מ"מ צריך להקדישן: מימי לא אכלתי אשם
עליו להקדישו. (ערכין כט.) לא אכלתי אשם נזיר טמא.
נזיר טמא דמתוך שרב' עליו ימי נזירותו מתחרט וקרבנותיו קרובין להיות חולין בעזרה: מלאך הוא דקאמר אבל מנוח לא הדירו:
(נדרים ט:) שבא אלי מן הדרום.
אילימא [מדכתיב] בלחי החמור הכיתי אלף איש. נ"ל דמהאי קרא לא מייתי מידי דבאותה שעה באו עליו פלשתים והוצרך
(שם) ופחז יצרי עלי.
לעמוד על נפשו: ודילמא גרויי גרי בהו. כלומר זרק בהן החץ והרגם והמם כזורק חץ: ודילמא גוססים שוינהו ואפי' למ"ד פ'
(שם) אמרתי לו. (שם) עליך הכתוב אומר איש כי יפלא וגו'.
ג' מינין דנזיר אסור ליגע בגוסס. הכא לאו גוססים ממש אלא סמוכים לגוססים. ונ"ל לחלק בין גוסס בידי שמים לגוסס בידי
(שם)
אדם: ואשלם את נדרי אשר נדרתי וגי' היינו קרבנות נזירותו. ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה דכתיב התם ימים תהיה גאולתו: