מי שאמר פרק רביעי
נזיר
כז.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
דחשיב בהמה כמפורש בתערובת אילו נתן דעתו על אחת מהן חטאת וכן גבי עופות נמי ליחוש לכך אם לא פירש בשעת לקיחה שמא
א) ב)
1
2
1. וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ
ג)
נתן דעתו בין לקיחה להקרבה לנדר בלבו חד לחטאת וחד לעולה ולא יוכל הכהן להקריב אותה איזה שירצה לחטאת ואיזה שירצה לעולה:
דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי
3
❖ כדפרישית אבל הני עופות חזו להקרבה ואין צריך שהייה ולכך אין לחוש שמא נתן דעתו לפרש בלבו האי לחטאת והאי לעולה דליהוו
ב)וכי תימא ה"נ והא"ר חסדא כו'. וא"ת [ומאי] פריך והלא א] דאמרת4 מעות ולא בהמה היינו משום דאיכא שהייה משום דבעו מום
ד)
תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה
אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד
לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ
כמפורשין וי"ל (דנהי) דכיון דלא
הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה:
5
נוסחת הריב"ן
ויקרא יב ח
פירשו הבעלים בשעת לקיחה שוב
אמר ליה וליטעמיך הא דתנן רשב"ג אומר
א"ל וליטעמיך הא דתנן רבן
❖
2. וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן
אין בידם להפריש' דהא בעו להתפרש
שמעון בן גמליאל אומר כו'. לימא
הביא שלש בהמות ולא פירש הראויה
אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה
בעשיית כהן ועשיית כהן אינו ביד
וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְיָ
נמי התם דכסתומין דמו דהא אמרת
לחטאת תקרב חטאת לעולה תקרב עולה
❖
מִזּוֹבוֹ: ויקרא טו טו
הגהות הב"ח
הבעלים הילכך איכא למימר דאחר
בהמה נסכא וסואר של קורות לאו
לשלמים תקרב שלמים אמאי הא אמרת
לקיחה אולי נתן לבו לפרשם בתערובת
(א) רש"י
כמפורשין דמו: אמר ליה. לעולם
בהמה לאו כמפורשת דמיא אמר ליה
למימר
וא"ת והא אין מועיל פירוש הבעלים
❖
פי' הרא"ש
אימא לך דמעות ולא נסכא מעות
התם 1 ולקח 2 ועשה אמר רחמנא אי
אחר הלקיחה וי"ל נהי דאין מועיל
ולא סואר והא דאמרת מעות ולא
חסדא נמי נוקי הכי: ועוד
בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן הכא נמי
פירוש הבעלים אחר לקיחה לברר
היאך ניחוש שמא ביררן
עופות התם לא אפשר דליהוו
הגהות מהר"ב
כיון שהוא עצמו מביאן
מי
איזה יקרב חטאת ואיזה יקרב עולה
כמפורשין דהא כתיב בהו ולקח
לכהן ולא א"ל זו חטאת וזו
רנשבורג
מ"מ מהני פירש בתערובת ואיכא למיחש דשמא נתן בדעתו לפרש
ועשה דגלי לך רחמנא דלא ליהוו
מפורשין אלא אי בעשיית
עולה. וי"ל דדעת המקשה
א] תוס'
כהן אי בלקיחת בעלים והא נמי דמותבינן לך מבהמה התם נמי אחר הלקיחה האי לחטאת והאי לעולה דהוי בתערובת ומעתה לא
דאין שום דבר מתפרש
אלא בשעת הפרשה או
יוכל הכהן להקריבם כרצונו איזה שירצה חטאת ואיזה שירצה עולה
לא אפשר (א) דכסתומין דמו דמינכרא מילתא דכמפורשין דמו:
בשעת עשיה ולא בנתיים.
ולהכי פריך וכי תימא אין ה"נ והא"ר חסדא כו' אלא בעשיית
ב] בא"ד
מי
והכי פריך אלא מעתה
הכהן כלומר הא בעשיית כהן מיפרש היכא דלא פירשו וביררו הבעלים בשעת הלקיחה [ואימא] דעתם לבררם והוו כמו מפורשין
ולא עופות אם הפריש
ב]
6
עופות סתומים ומת נמי
בתערובת ואיך תמצא שיתפרשו בשעת עשיית כהן כשהבעלים קיימים אדרבה לא יהיה הכהן רשאי לעשות אחד לחטאת ואחד לעולה לפי
חיישת שמא אח"כ ביררן
דעתו אם לא ישאל פי הבעלים אם נתנו דעתם על הגוזלות מעולם איזה לעולה ואיזה לחטאת דאם אינו שואל את פיהם שמא יעשה
ג] בא"ד
וימותו והא אמר רב חסדא
וכו' אלמא דאין דבר
איפכא מנתינת דעת הבעלים אלא ודאי מדקאמר רב חסדא דבעשיית הכהן מתפרשות ש"מ דאין לנו לחוש שנתנו הבעלים עיניהם עליהם
ד] בא"ד
מתפרש אלא או בשעת
מעולם או אפי' נתנו עיניהם עליהם אותה נתינה לא מעלה ולא מורדת כיון שלא הוציא הפירוש בפיו להדיא וה"ה לבהמה וסואר של קורות
הפרשה או בשעת עשיה.
שיהיו כסתומין גמורים למילתייהו שיפלו לנדבה ולא נימא מעות דוקא כי היכי דעופות הוו כסתומין למילתייהו שהכהן עושה איזה שירצה
וכן בהמה ונסכא וסואר
ה] בא"ד
נמי אין מועיל בירור אחר
חטאת ואיזה שירצה עולה ע"כ שיטת התוס' והקשה הר"מ כיון דמעשיית הכהן פריך כדפרישית א"כ אדמקשינן מדרב חסדא תיקשי ליה
שהקדישו. וכן משמע בפ'
מכמה משניות דמס' קינין דאיירי בקינין סתומין פירוש שלא פירשו הבעלים בשעת לקיחה דמשמע שכהן מברר בעשייתו וע"ק מאי פריך
טרף בקלפי דלאו דוקא
דהיכי ניחוש שהבעלים ביררום איפכא ממה שהכהן עושה והלא הם מביאים אותם לכהן להקריבם בדעתו איזה שירצה לעולה ואיזה שירצה
בעופות קא' רב חסדא אלא
בכל קרבנות. ובקוצר הוה
לחטאת וא"כ 7 לא פירשום כלל ולעולם אימא לך דהיכא דלא הביאום לבסוף לכהן דהוו כמפורשים בתערובת כמו נסכא וסואר של קורות
מצי למיפרך למאי דקאמר
[ומאי] פריך וע"ק היאך יועיל [פרישת] הבעלים בתערובת אחר הלקיחה דחיישינן אולי נתן בדעתו לפרש ששוב לא יוכל הכהן לשנותם
ו] ד"ה
דחייש בבהמה ונסכא
יותר מאילו אמר בהדיא זה חטאת וזה עולה דאינו מועיל אחר הלקיחה כדאמר או בלקיחת בעלים או בעשיית הכהן לכ"נ להר"ם דפריך
שמא בירר אח"כ והא
אמ' ר"ח וכו' אלא דניחא
אהא דאמר לעיל מעות ולא בהמה פי' משום דאיכא שהייה ושמא נתן בדעתו לפרש בתערובת בימי השהייה דהיינו בימים שבין שעת הפרשה
❖
ליה למיפרך מעופות
לשעת הקרבה ואפי' בתערובת כשמזכיר בפירוש איזו לחטאת ואיזו לעולה דאהני פירושו לקבוע זה לחטאת וזה לעולה פריך והא"ר
ג]
8
אעופות: א"ל רב פפא
חסדא כו' אלמא לא מהני פירוש הבעלים בין הלקיחה דהיינו הפרשה ובין שעת הקרבה גבי קינין ומסתמא ה"ה גבי שאר קרבנות ע"כ
לשימי ולטעמיך דמותבת
לי דבהמה ועופות הוו
הגהות התוספות
פי' הר"ם וקשה דהא דקאמר רב חסדא אין הקינין מתפרשות משמע דוקא קינין מדלא קאמר אין הקרבנות ועוד אפי' את"ל דיליף שאר
סתומים כמו מעות הא
קרבנות מקינין מ"מ אין סברא הוא לדמות לקינין אלא קרבן דחזי להקרבה הן עצמן דומיא דקינין אבל נסכא וסואר קורות לא וכן
1. 2.
9
דתנן הביא ג' בהמות
3.
כבשה וכבש ואיל ולא
פרים ושעירים לגבי נזיר דלא חזו להקרבה גופייהו ליכא למילף להו מקינין ועוד מה לו להאריך בלשונו כ"כ דקאמר מאי טעמייהו דרבנן דקאמרי
4.
פירש אלא אמר אלו
מעות ולא בהמה וכו' לעיל לאלתר ה"ל לאקשויי ארב הונא דאמר אבל בהמה הרי היא כמפורשת איני והא"ר חסדא ולאוכוחי דלא מהני
5. 6.
לקרבנות נזירותי: הראוין
[פרישת] הבעלים בינו ובינו לפי שיטת הר"ם וגם הלשון קשה דמסיק ואמר והא מעות גמירי לפירושו ועוד קשה לאותו טעם שפירשו
01
11
21
לחטאת כבשה. לעולה
7.
כבש ואיל לשלמים ואמאי
התוס' דהא דאמר מעות ולא בהמה ולא נסכא דכיון דאיכא שהייה חיישינן שמא נתן לבו לפרשם בתערובת באותו הזמן והשיהוי וזהו דוחק
8.
והא אמרי' בהמה לאו
גדול שטעם זה אינו רמוז כלל בספר לכך נראה בסוגיא31 לפרש הסוגיא כפי' הקונטרס דהא דקאמר מעות ולא בהמה ולא נסכא וכו' ד] מ"ט41
כמפורשת דמי' וכיון
משום שהייה הוא ומיהו אין הטעם משום חששא [כי פירש] בתערובת בלבו אלא משום דאין לך אלא בלשון51 ההלכה שנשנית מעות סתומים
שלא פירש חטאת ועולה
ושלמים היאך קריבין
יפלו לנדבה בלשון המשנה ועל זה קאמר דוקא מעות גמירי ולא בהמה פי' ולא בהמה תמימה דלא חזיא לנזיר להקרבה כגון פרים או
בלא קריאת שם. אלא
שעירים וכן נסכא וסואר קורות והיא היא דרבותא61 משמיעין אותנו הנך אמוראי שלא תאמר דהלכה נתקבלה בכל מילי דלא חזי להקרבה
ודאי כמופרש דמי כאילו
דומיא דמעות כמו נסכא וסואר קורות ופרים לגבי נזיר זה אין לך לומר דדוקא מעות גמירי (תימא) שנופלין לנדבה הילכך אין לך אלא
פירש חטאת עולה ושלמים
ונקבעת כל א' לשם
ההלכה ומיהו בהמה בעלת מום בכלל מעות היא כיון דחזי לדמי לאלתר כמו מעות ואפי' נשנית הלכה בהדיא מעות בהמה בעלת מום
מה שהיא ראויה. ולאידך
בכלל כיון דדמיא למעות לגמרי (דדמי למעות לאלתר) הך לדחזיא לדמי לאלתר וכה"ג אמרי' לעיל תנא בנזיר כל מילי דדמי ליה אבל
ה]
71
פי' הכי קא"ל ולטעמיך
נסכא וסואר קורות דלא חזי לדמי לאלתר כדפירש בפרק ראשון אותו ודאי נתמעט מכלל הלכה שנשנית מעות והשתא פריך שפיר דקאמר
דאמרת דאין ברירה מועלת
ג)
אלא בשעת הפרשה או
מאי טעמא דרבנן דאמרי מעות ולא בהמה וכו' אלא מעתה דקאמר מעות דוקא גמירי מעות ולא עופות בתמיה פי' אם אחד מחייבי
9.
בשעת עשיה. הא תני
קינין או נזיר טמא שהפריש תורין ובני יונה סתומין שלא פירש בשעת לקיחה ומת ה"נ דלא יפלו לנדבה ולא נחשיבם כמעות סתומין וכ"ת
01.
רשב"ג דאם לקח סתם ולא
11.
אין ה"נ והא [אמר] רב חסדא כו' פי' דהיכא דלא פירשום הבעלים בשעת לקיחה דאין מתפרשות אלא בעשיית הכהן כלומר דאין להם שום
פירש דהכהן מקריב הראוי
21.
לחטאת חטאת. וא"צ
דין פירוש אלא יש להם דין סתומים לכל מילי בין לענין שכהן יעשה איזה שירצה חטאת ואיזה שירצה עולה ובין לענין שיפלו לנדבה
31.
לפרש מדקאמר הראוי
במעות סתומין אם מתו הבעלים קודם הקרבה כך יש לפרש הקושיא דפריך לדרב חסדא לפי' הקונטרס ולא מעשיית הכהן קפריך
41.
81
לחטאת חטאת משמע
51.
שבסתם הוא מקריב וא"צ
כמו לפי' ראשון דלא היה מקשה אלא כדפרישית דמשמע ליה דאם לא נתפרשו בלקיחה תו לא חשיב כמפורשין אלא כסתומין לכל מילי
91
61.
לקרוא לו שם אלא דסמכי'
ואף לענין זה הוו כסתומין דיפלו לנדבה וא"ת ואכתי ומאי 02 פריך מרב חסדא לפי' זה ודילמא רב חסדא לא איירי אלא לענין זה שלא
71.
אהא שהבעלים קראו להם
יוכלו הבעלים לפרש אחר הלקיחה איזה לחטאת ואיזה לעולה [ולא] איירי לענין שיפלו לנדבה כלל וי"ל דמשמע ליה לכל מילי קאמר דהוו
81.
שמות אחר ההפרשה.
91.
א"ל ולקח ועשה אמר
כסתומין ועוד דא"כ הוה ליה למימר אין הקינין נקבעות דהוי משמע דדוקא לענין קביעות קאמר איזו לחטאת ואיזו לעולה לענין קביעות
02.
רחמנא. כלומר אותיבית
הבעלים12 שאם לא קבעוהו בשעת לקיחה שוב אינו יכול לקבעו שגם בעלמא רגיל להזכיר לשון קביעות לגבי קרבנות מדקאמר22 מתפרשות
12.
לך מעופות שכל א' מהם
משמע על כל מילי קאמר אין להם דין פירוש אלא דין סתומין בין לענין דחשיבי32 כסתומין ליפול לנדבה והשתא הוי הלשון שפיר דמסיק
22.
ראוי לחטאת או לעולה
32.
ואפ"ה אמר רחמנא ולקח
והא מעות גמירי אלא על כרחך לאו דוקא מעות דה"ה עופות וה"ה דלאו דוקא מעות אלא אפילו בהמה ונסכא וסואר קורות וא"ת לפי'
ועשה שאם לא בררו
הקונטרס דמפרש הא דפריך מעות ולא עופות בעי למימר המקשה דעופות סתומים יפלו לנדבה והא אמרי' פ"ק דשבועות
42.
הבעלים בשעת לקיחה
דאין מקיצין המזבח בעולת העוף וי"ל דה"מ במותר נסכים ושאר מותרות פי' שאם נשתיירו מעות שבאותם מעות אינו יכול לקנות עופות
52.
יכול הכהן לברר בשעת
62.
עשיה אלמא הוו כסתומים
לקיץ המזבח אבל אם העופות עצמן נשתיירו כמו שמתו הבעלים קודם הקרבת כהנים עופות42 מקיצין שפיר לגבי המזבח א"נ המקשה דהכא
72.
אבל לא אותבת לי מידי
וליטעמיך
הא דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר הביא שלש בהמות ולא
לא ס"ל ההיא דשבועות ששם היא מימרא דאמורא:
❖
82.
מבהמה דאע"פ שלא פירש
פירש הראוי לחטאת. כגון כבשה תקריב חטאת הראויה לעולה כגון כבש תקרב עולה הראוי לשלמים כגון איל הראוי
ע"כ כל אחד ואחד
52
לשלמים: ואמאי האמרת [בהמה] לאו כמפורשת דמיא. כלומר לפי מאי דבעי לאוכוחי מרב חסדא דעופות כסתומין הם
נקבעת לפי מה שהיה
ראויה דמי מצי למימר
מוסף רש"י
וה"נ בהמה [נימא] כסתומין דמיא ולא כמפורשין וא"כ יקשה לך אמאי חשיב להו רשב"ג כמפורשין וא"ת ומי דמי והא בהמה
הך דחטאת תקרב עולה
ולא פירש.
דלעיל דחשיב כסתומים מיירי כגון דהוו ג' פרים והנהו ודאי הוו כסתומים אבל אלו בהמות דמיירי כאן רשב"ג מיירי בבהמה דחזו
(לקמן מה.)
לנזיר ולכך חשבינן להו כמפורשין וי"ל דהכי פירושו אי אמרת בשלמא כדקאמר רב הונא בבהמות דהיינו ג' פרים חשיבי קצת כמפורשין
הראויה לחטאת.
ולכל הפחות כמפורשין בתערובת הכא דרשב"ג ניחא דחושב ג' בהמות הראויים לנזיר כמפורשין לגמרי כאילו פירש בפיו זו לחטאת וזו לעולה
(שם)
לעולה.
וזו לשלמים אלא אי אמרת הג' פרים כסתומין דמיין לגמרי ה"נ מחמת שהן ראוין לנזיר לא הוה לן ו] למיחשב ד)(בינייהו) לגמרי כמפורשין
62
(שם)
וא"ת ואכתי מאי [פריך דילמא] רשב"ג איירי כשחזר ופירש הנזיר בפירוש בשעת הקרבה הי לחטאת והי לעולה והי לשלמים וי"ל דחדא 72
לשלמים.
לישנא לא משמע
הכי דקתני הביא ג'
בהמות ולא
פירש וכו' ומשמע ליה הראוי לעולה
תקרב
לעולה ומעכשיו אף קודם הקרבה יש
(שם)
82
עליה