כז:
מי שאמר
פרק רביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי מצית אמרת דהאיך דהויא חטאת תקרב עולה. הא ההיא דלשום
עליה שם עולה אף למעול בה אף אם מתו הבעלים דלמיתה אזלא
א]
מד א
א) ב)
1
ג)
חטאת הויא נקבה והאי דעולה הוי זכר: מתיב רב המנונא ומי
ועוד אי במפורשין בפירוש בשעת הקרבה צריך למימר ומאי קמ"ל
ד)
אמרינן דבהמה בעלת מום כסתומה דמיא והתניא כיצד אמרו
רשב"ג וא"ת ומאי קס"ד דרב פפא והא מוכחא מדרב חסדא דבעופות
❖
ה) ו)
האיש מגלח כו': ה"ג כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו בזמן
כסתומין דמיין וה"ה בבהמה ויש דוחק לומר דרב פפא ס"ל דרב
ז) ח)
ט)
שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות
חסדא [בדותא] וליתא דבכמה דוכתי
2
❖
י)
תורה אור השלם
לנזירות ומת (ג) כו': הריני נזיר ע"מ
[מייתי] לדרב חסדא וצ"ל דרב פפא
מי מצית אמרת הדין דחטאת תקרב עולה
שאגלח על מעות אבא אין זה מגלח
ודאי ס"ל דאפילו את"ל דעופות
1. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ
הכא נקבה הכא זכר מתיב רב המנונא ומי
על מעות אביו היו לו מעות סתומין
כסתומים דמיין ולא ממעטינן להו
אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת
נוסחת הריב"ן
אמרינן בהמה בעלת מום כסתומה דמיא
קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר
כו'. וסדר המשנה אינה כן
ממעות היינו משום שאין לנו למעט
ויקרא ד כג
ת"ש כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות
תָּמִים:
אלא דבר הדומה למעות דלא חזו
דמעיקרא הוה ליה למיתני מגלח
2. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ
אביו בזמן שהיה הוא ואביו נזירים והפריש
(א)
אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ
להקרבה כגון ב] צפרים דלא חזו
על נזירות אבא אלא רב המנונא
שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה
אביו מעות לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר
לנזיר להקרבה אבל עופות דחזו
דבעי לאיתויי פירכא מינה טריחא
נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר
❖
ע"מ שאגלח על מעות אבא היו לו
גופייהו להקרבה אין למעטן מהלכה
ליה מילתא למיתני כיצד הוא מגלח
ויקרא ד כח
(ב)
חָטָא:
מעות סתומות יפלו לנדבה היתה לו
שנתפרש במעות סתומין יפלו לנדבה
והוא מדלג בה ונקיט בסיפא
והוא הדין דודאי סתומין הוו ג]
משום דבעי פרוכי מינה אין זה מגלח
❖
בהמה מופרשת חטאת תמות עולה תקרב
מוסף רש"י
מעלו 3 לנדבה ומשני ליה רב שימי
על מעות אביו הואיל וכבר מת
עולה ושלמים יקרבו שלמים מאי לאו אפי'
האיש מגלח על נזירות
וא"ל ולקח ועשה אמר רחמנא
אביו קודם שקיבל עליו זה נזירות
בעלת מום לא תמימה אבל בעלת מום
אביו.
הגהות הב"ח
אבל בסיפא דברייתא מפרש כיצד
בלקיחת בעלים אומר כן כלומר
4
5
כסתומה דמיא מאי איריא מעות לימא
(א) גמ' אביו
מגלח על נזירות אביו כדמפרש
ואם לא פירשו הבעלים בשעת
היתה לו בהמה בעלת מום יפלו לנדבה
נזיר
בסיפא דמתני': היתה לו בהמה
הלקיחה הוו כסתומין והוא הדין
(ב) שם
(סוטה כג.)
הכי נמי בעלת מום למאי קדישא לדמי
מופרשת. כלומר שהפריש ג' בהמות
דרב הונא דאמר ד] בבהמות דהוו
מן הקלה על החמורה.
אין זה מגלח על מעות
דמי היינו מעות מתיב רבא קרבנו בקרבנו
כסתומין לפי שאינו מוכיח מגוף
אבל לא פי' איזו לחטאת ואיזו לעולה:
1
6
אביו
מאי לאו אפי' בעלת מום. שהן בעלי
התורים הי חטאת והי עולה וכן
הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו יכול לא
(ג) רש"י
כשהפריש שלשה פרים אין מוכיח
מומין וקא חשיב להו כמפורשים
יצא בקרבנו של אביו שהפריש מן הקלה
ואמר
מגוף הבהמות כלום הי חטאת והי
דקאמר החטאת תמות והעולה תקרב
על החמורה או מן החמורה על הקלה אבל
(כריתות כז:) ת"ל קרבנו.
אביו
עולה הילכך נוכל לומר דהוו כסתומין
כלומר תמכר ויביא בדמיה עולה
יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על
לגמרי אבל הכא במתני' דרשב"ג
וקשיא לר"נ דאמר בעלת מום
הוא סיפא
הקלה או מן החמורה על החמורה ת"ל
(שם) על בהמת
פריך
דקתני הביא שלש בהמות הראויות
כסתומה דמיא ויפלו דמיה לנדבה
❖
אביו בנזירות.
2 קרבנו קרבנו א בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא
כדין מעות סתומין: לא תמימה.
דמוכיח מגוף הבהמה הי לחטאת
❖
(שם)
בקרבנו של אביו יכול לא יצא בקרבן אביו
והי לעולה והי לשלמים דכבשה
הראויה ליקרב ומשום הכי הויין להו
הגהות מהר"ב
כמפורשין: מאי איריא. דתני מעות
בבהמה שהפריש אפי' מן הקלה על הקלה
לחטאת שחטאת באה נקבה וליכא
פי' הרא"ש למימר דתקרב עולה שהעולה
כסתומין דמיין ליתני בהמה בעלת רנשבורג
מן החמורה על החמורה שהרי אין אדם
א] תוס'
בא זכר דהיינו כבש וכן איל מפורש
מום ואנא אמינא מדבהמה דמיא
הכא נקבה והכא זכר.
מגלח על בהמת אביו בנזירות אבל יוצא
ולאידך פי' בשעת הפרשה
כסתומה כ"ש מעות: הכי נמי.
ה] בפסחים 7 להדיא דקרב שלמים וכן
במעות שהפריש אביו אפי' מן החמורה על
ודאי הוקבעו כל א' למה
כבשה לחטאת וכן כבש לעולה הילכך
קתני דבהמה בעלת מום למאי
שהוא ראוי: ה"ג בזמן
הקלה או מן הקלה על החמורה שהרי
ב] בא"ד
שהיה אביו נזיר והפריש
כמפורשין דמו דאין מפורש גדול
קדישא לדמי ודמי מעות נינהו וכיון
ג] בא"ד
אדם מגלח על מעות אביו בנזירות
מעות סתומים לנזירותו
מזה אבל ג' פרים כסתומין דמיין
דקתני מעות לא איצטריך למיתני
ואמר הבן הריני נזיר ע"מ
בזמן
בעלת מום: מתיב רבא. אשר נשיא
ולא נאמר אי ג' פרים הוו כסתומים
שאגל' על מעות [אבא]
מתיב
ה"ז מגלח על מעות אביו.
רב ד)הונא. אמרת
יחטא וגו' והביא את קרבנו בקרבנו הוא יוצא: יכול לא [יצא]
ה"נ הוו כסתומין [כך] סבר המקשה:
8
ד] בא"ד
אבל אם היה הוא ואביו
בקרבן אביו שהפריש. אביו מן עבירה קלה שעבר כגון שבועת
בעלת מום כסתומים דמיא לר"נ דאמר לעיל הכי פריך והתניא
נזירים והפריש אביו מעות
העדות ושבועת ביטוי: על החמורה. שהבן חטא כגון שאכל חלב
כיצד האיש מגלח לנזירות אביו ה"ג בזמן שאביו היה נזיר והפריש
סתומים ומת ואמר הבן
הריני מגלח על מעות אבא
ודם או שנתחייב בחייבי מיתות בית דין: תלמוד לומר. ואם נפש
מעות לנזירותו פירוש סתומין ומת ואמר הבן הריני נזיר ע"מ שאני
ה] בא"ד
יפלו לנדבה. י"ס דגרסי
אחת תחטא והביא (את) קרבנו: שהרי אין אדם מגלח על בהמת
מגלח על מעות אבי ו] דהוא שמגלח על מעות אביו פירוש אע"ג
איפכא. אבל גירסא זו עיקר
אביו בנזירות. כדתנן מי שהיה הוא ואביו נזירין והפריש
ו] ד"ה
דלקמן מייתינן דאם אביו הפריש מעות לחטאתו שאכל חלב ומת
דמסתברא למימר דנאמר
הלכה היכא דתחלת קבלת
ונתחייב הבן גם הוא חטאת חלב אינו מביא חטאתו ממעות
אביו מעות סתומין כו' מדקאמר מעות ולא אמר בהמה
נזירותו היתה על סמך
שהפריש אביו חטאת ה"נ הלכה היא בנזיר שמגלח על מעות שהפריש
שמע מינה דעל מעות הוא דמגלח ולא על בהמה :
9
ז] ד"ה
מעות אביו. אבל אם בחיי
אביו לנזירותו ודוקא שלא נדר הבן בחיי אביו כדמסיק והולך אבל
בזמן
אביו היה נזיר כבר הוזקק
להביא קרבנות משלו:
נדר בחיי אביו לא כדקתני אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות פירוש בסתמא ומת ואמר הבן הריני מגלח על מעות אבי
ח] ד"ה
היתה לו בהמה מפורשת
היתה
לו בהמה מופרשת [חטאת]
אינו מגלח עליהם אלא יפלו לנדבה דכך היא הלכה ואית ספרים דגרסי איפכא וגירסא זו עיקר:
עליו וכו' מאי לאו אפי'
תמות עולה תקרב עולה ושלמים תקרב שלמים מאי לאו אפילו בהמה בעלת מום. כלומר מאי לאו אפי' הפריש אביו שלש בהמות
בעלת מום אם הפריש אביו
ג' בהמות בעלי מומין
בעלי מום ומת דניתן להן דין מפורשות בתערובת ימותו 01 ולא ניתן להם דין מעות סתומין לפדותם ולהביא בדמיהן נדבה דבעלי מום
כמפורשות דמי. דאי
[כמפורשין דמי]: לא תמימה. כלומר לא משכחת דין מפורשת אלא בבהמה תמימה אבל בעלת מום כסתומין דמיין במעורבין :
❖
11
כסתום דמי יפדו ויביא
מאי איריא דתני מעות כו'. [אמאי נקט ברישא מעות ה"ל למיתני ברישא היתה לו בהמה בעלת מום דהכי הוי שפיר טפי למיתני
בדמיהם נדבה אלא ודאי
כמפורשים דמי ולא חשבי'
דין סתומים ומפורשין הכל בבהמות] וא"ת ואמאי לא פריך ממתני' דקתני מעות סתומין יפלו לנדבה ואי בהמה בעלת מום כמעות
להו כמפורשי' ונתערב'
הגהות התוספות
סתומין ליתני בהמה בעלת מום וי"ל דמברייתא פריך שפיר דמשמע דכולה ברייתא בסתומין ז] מיירי וא"כ ליתני כולה בבהמה וליפלוג
וימותו כולם. דמסתמא
1.
דמי כבשה עומדים
וליתני בדידה הכל בין בעלת מום בין תמימה אבל במתני' קתני מעות מפורשין להכי קתני בתר הכי מעות סתומין ומחלק הכל במעות
2. 3.
לחטאת ודמי כבש לעולה
מתיב
רבא קרבנו. בפרשת ו) אם נשיא יחטא ושלשה
להכי ליכא למיפרך ליתני בהמה בעלת מום דהוי כסתומיןה) במקום [מעות]:
4.
ודמי איל לשלמים: א"ה
ואינו
יוצא בקרבן אביו. צ"ע דמה איצטריך קרא הא ודאי דחטאת שמתו
קרבנות 21 כתיבי חד בנשיא וחד בכבשה וחד בשעירה:
מאי איריא מעות כיון
5.
דחשבת בהמה בע"מ
בעליה למיתה אזלא ומאי האי דקאמר נמי בתר הכי אבל יוצא הוא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה על הקלה וכו':
6.
כסתומים. מאי איריא דתני
שהרי
אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות. כדאמרינן בשילהי פירקין שאינו מגלח על ז)אביו כי אם על מעות סתומין דלא הוזכר
ברישא מעות ליפלוג
בלשון המשנה אלא מעות סתומים דהלכה נשנית במעות סתומין דוקא היה מדקדק הר"ם דאמר בפ"ק דזבחים חטאת
7.
ח]
וליתני הכל בבהמה וליתני
8.
ברישא היתה לו בהמה
חלב ששחטו לשם חטאת דם כשרה והכא אמר דלא כיפר ויש לחלק דהתם מיירי שלא היה חייב שתיהם כי אם חטאת חלב ולכך עדיף אבל
9.
בע"מ יפלו לנדבה. ומשני
הכא שנתחייב שתיהן הוי עקירה יותר ועוד יש לומר דודאי לענין להתכפר בו בשביל חטאת חלב שהיתה עומדת לכך איכא מאן
כיון דבע"מ קדושה לדמי
01. 11.
דאמר כשרה אבל הכא איירי להתכפר בו משום חטאת דם שרוצה לעוקרו ממה שהיה מתחילה לכך לא כיפר:
היינו מעות. מתיב רבא
ה"ג אבל יוצא במעות שכן מגלח על מעות אביו. ואע"ג שהמעות היו מפורשים לחטאת אביו וכה"ג אינו מגלח על מעות של אביו מ"מ כיון
קרבנו בקרבנו וכו' בפ'
21.
אשר נשיא יחטא כתיבי ג'
אבל
ת"ל
דבשום דוכתא מגלח על מעות אביו: ח) יוצא בקרבן שהפריש לעצמו. לעבירה זו ויביאנו לעבירה אחרת: קרבנו על
31. 41.
קרבנות חד בנשיא וחד
51.
חטאתו. בפרשת אם נפש תחטא וגו' והביא קרבנו שעירת עזים על חטאתו ואע"פ שדרשנו כבר שלשה קרבנות עתה בא לדרוש על
בהדיוט. אחד בכבשה
31
חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאת ואפי' אדם אחד: יכול לא יצא. כשמפריש במזיד בהמה המפורשת לעבודה זו ומקריבה לחטאת אחר:
ואחד בשעירה וקמא קא
ט) 41
י)
51
דריש בקרבנו הוא יוצא
שהרי
ואינו יוצא בקרבן אביו
שאם הפריש אביו קרבן על חטאתו ומת והבן היה חייב אותו קרבן עצמו אין הבן יוצא באותו קרבן: מן הקלה חלב ודם ושאר חייבי חטאות שאין חייבין על זדונן סקילה. על החמורה שבת וע"ז וכיוצא בהן שחיובן על
זדונן סקילה: תלמוד לומר קרבנו השני דאפי' מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה אינו יוצא: שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזי' שאם הפריש בהמות לנזירותו ומת ואמר הבן הריני נזיר ע"מ שאגלח על
נזי' אבא אינו מגלח עליהם דלא נאמר הלכה אלא על מעות סתומים שהפריש אביו: