מי שאמר
פרק
רביעי נזיר
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קסבר
חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. בין בהבאתן ובין
וריש לקיש אמר. טעמא שהאיש מדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו
נו
א)
א
ב)
במצות: ואי משום חינוך אפילו אשה. תהא מדרת את בנה בנזיר:
דשרי לאוכלם וכן מותר להביא [הלחם והזרוע בשלה]
א]
ג)
בשלמא רבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי בנו אין בתו
מן האיל ולהניף בעזרה והאימורים של חטאת איכא למימר יעלם
ד) ה)
לא. דהכי היא הלכה ואין משיבין כלל: אלא לריש לקיש אפילו בתו.
לשם עצים והדם יזרוק לשם
ב] שמים ועולה ושלמים יעשה לשם
נדבה: משום הכי כי מיטמא
נמי ליהוי נזירה: בנזיר אין.
מייתי קרבן ציפורין. דמשמע לי'
לשון נזירות אדם יכול להזירו
אמר ריש לקיש כדי לחנכו במצות אי הכי
כדהויא הלכה למשה מסיני ובלשון
מדיר בנו בנזיר דכל תורת נזיר
אפי' אשה נמי קסבר איש א חייב לחנך בנו
נדרים לא: לא מיבעיא בשאר נדרים.
עליו ואם מיטמא מביא ציפורי' אחד
במצות ואין האשה חייבת לחנך את בנה
לעולה ואחד לחטאת ונאכל: אלא
כגון להדירו להביא קרבן דלית ליה
בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר
ניוול דמותר לשתות ביין דיכול
לרבי יוסי בר' חנינא קאכיל כהן נבילה.
אמטו להכי בנו אין בתו לא אלא לריש לקיש
להדירו (ב): אלא אפילו בנזירות
שהרי [מצותו] במליקה והא לא
אפילו בתו קסבר בנו חייב לחנכו בתו אינו
כו'. בכולה שמעתא גרסינן אלא
קשיא ליה קאכיל טרפה דמליקה מן
נז ב
חייב לחנכה בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה
העורף וה"ל נשברה חוט השדרה
דריש לקיש וספרים שכתוב בהן ר'
נח ג
יוסי בר' חנינא שבשתא היא: היינו
היא בנזיר אהכי בנזירות אין בנדרים לא
דאיכא למימר דסבר ליה כמ"ד
ב
❖
דקתני מיחה או (ג) שמיחוהו קרוביו.
מחזיר הסימנין אחורי העורף
אלא לריש לקיש אפילו נדרים נמי לא
ד
דכי היכי דהלכה היא שהאיש מזיר
:
מיבעיא קאמר לא מיבעיא בנדרים דלית ליה
קסבר רבי יוסי בר' חנינא אין
נט ה
את בנו הכי נמי הלכה שיכולין
נוסחת הריב"ן
ניוול אלא אפילו בנזירות דאית ליה ניוול
שחיטה לעוף מן התורה.
למחות: אלא לריש לקיש כל כמיניהון.
אפילו הכי חייב לחנכו בשלמא לרבי יוחנן
דקרובין דאמרי ליה לא תיגמריה
ולא צריכא אלא נחירת סימנין להוציא
ס ו
דאמר הלכה היא בנזיר היינו דקתני מיחה או
מצות: קסבר. ריש לקיש כל חינוך
הדם דרך הסימנים ומכי מולק והוציא
❖
ה"ג
(א) שמיחוהו קרוביו אלא לרבי יוסי בר' חנינא
הדם תו לא צריך: וסבר רבי
דלא חשיבי ליה כגון חינוך
סא ז
אמר ריש לקיש כל כמיניהון קרובים
יוסי בר' חנינא הכי והתניא א"ר
דנזירות דבזיונא הוא דקא מגלח
הגהות הב"ח
יוסי בר' חנינא וכו' ולא גריס ר"ח1
ראשו לא ניחא ליה לבריה ומשום
דאמרין ליה לא תיגמריה מצות קסבר כל
סב ח
הכי יכולים למחות: אהכי. מותר
דרבי יוסי ברבי חנינא אמורא הוא
(א) גמ' שמיחו
חינוך דלא חשיב לא ניחא ליה בשלמא
לו לגלח ואע"ג דעביד הקפה וקעבר
ולא תנא וגרס ר"ח הכי סבר לה
לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר משום
סג ט
דקרובין (ב) רש"י
על לאו דלא תקיפוד) דהכי הוא הלכה
כרבי יוסי בר' יהודה דאמר אין
הכי מגלח ועביד הקפה אלא לר' יוסי בר'
סד י
למשה מסיני: אלא לריש לקיש.
שחיטה לעוף וחולין שנשחטו בעזרה
לריש
חנינא אמר ר"ל כדי לחנכו במצות הא
(ג) ד"ה
היכי עבר על הקפה דהוי מדאורייתא
לאו דאורייתא סבר כרבי יוסי ברבי
סה כ
שמיחו (ד) ד"ה
קעביד הקפה קסבר הקפת כל הראש
משום חינוך: קסבר הקפת כל הראש.
יהודה2 דאמר לקמן ומיהו לא אשכחנא
מדרבנן וחינוך מדרבנן ואתי חינוך דרבנן
סו ל
לא מיתסר אלא מדרבנן ואתי חינוך
בעלמא דאית ליה הכי אלא מהא
לזכר ולנקבה
(ה) ד"ה
כו': אהכי מגלח ומייתי קרבן.
ודחי הקפה דרבנן בשלמא לרבי יוחנן דאמר
דאמר לקמן עד מתי מדיר בנו בנזיר
❖
❖
מביא
ולית ביה משום חולין בעזרה:
עד שיגיע לעונת נדרים ואיכא חד
הלכה היא בנזיר אהכי מגלח מייתי קרבן
אלא לריש לקיש. דאמר דלא הוי
לישנא בש"ס דמפרש [טעמיה]
אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש
גליון הש"ס
תורה אור השלם
טעם אלא משום חינוך כיון דלא
דסבר כדי לחנכו במצות וא"כ לדידי'
כדי לחנכו במצות הא קא מייתי חולין לעזרה
חל עליה נזירות מדאורייתא אישתכח
זקוק לומר כל מה שאמרנו לרבי יוסי
גמ' קסבר חולין בעזרה לאו
1. וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת
$קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא בשלמא
ג
דאורייתא.
דקא מייתי חולין לעזרה: כי קא
ברבי חנינא דאין שחיטה לעוף מן
זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ
❖
לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אהכי כי
אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה:
מיטמא מייתי צפרים ואכיל כהן
התורה וחולין שנשחטו בעזרה לאו
❖
ויקרא טו לג
מיטמא מייתי קרבן ציפרין ואכיל כהן
מליקה. ולית ביה לא משום חולין
דאורייתא ורבינו תם מפרש דאין
ד
הגהות מהר"ב
מליקה אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש
לעזרה ולא משום מליקה דהכי הלכה
לשבש הספרים דהא רבי יוסי בר'
רנשבורג
הגהות התוספות
למשה מסיני: אלא לריש לקיש.
חנינא דשמעתין על כרחך תנא היה
לקיש הא קאכיל נבילה קסבר כרבי יוסי
ואינו אותו שבש"ס שמוזכר באמורא
כיון דמדאורייתא לא מיחייב בנזירות
א] תד"ה
1.
בר' יהודה דאין שחיטה לעוף מן התורה
2.
שהרי אמר רשב"ל משום ר' יוסי בר'
אשתכח דקמייתי חולין לעזרה וקא
וחולין בעזרה לאו דאורייתא וסבר רבי יוסי
אכיל כהן נבילה: ה"ג סבר לה כר'
חנינא ור' יוסי בר' חנינא היה תלמיד
הכי והתניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר מנין
יוסי ברבי יהודה דאמר אין שחיטה
דרבי יוחנן דאמר בפרק שלישי
3.
❖
לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה
ב] בא"ד
ה
לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו
דסנהדרין דרבי יוחנן סמכיה
נאכלת תלמוד לומר 1 והזב את זובו לזכר
דאורייתא. והילכך כיון דמדאורייתא
ואמר ליה אמור מה ששמעת ואיך
ג] ד"ה
ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא
אמר רשב"ל משמו אלא ודאי תרין
לא בעי שחיטה לא חשיבא נבילה ולא
ו
מוסף רש"י
וסבר
רבי יוסי ברבי
קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על
הוו ה):
מייתי חולין לעזרה דאיסור חולין
ז
חולין בעזרה.
חנינא הכי והתניא מנין לחטאת
בעזרה ליתיה לרבי יוסי אלא מדרבנן.
הודאי ומה זכר מביא על הספק אף נקבה
לאו
ח
דאורייתא.
[העוף] הבאה על הספק. כגון זב
ולמאן דקא מתרץ ידע ליה הכי
מביאה על הספק ומה זכר ממין שהוא
ט
י
(נח.)
היכא אמר רבי יוסי הכי: מנין
וזבה מספק ויולדת ואינה יודעת אם
מביא על הודאי מביא על הספק אף נקבה
אין שחיטה
(פסחים כב.)
לחטאת העוף שבאה על הספק.
ולד הפילה אם רוח הפילה: לעוף מן התורה.
ממין שהיא מביאה
על הודאי מביאה על
לזכר ולנקבה 3 ומקיש נקבה
כ
כגון דלידה או דזיבה שאינה נאכלת:
הספק אי מה זכר
מביא קרבן ונאכל
ל
לזכר. שהרי שוין הם בהך
תלמוד לומר. והדוה בנדתה והזב
אף נקבה מביאה
קרבן
ונאכל אמרת
את זובו (ד): להקיש נקבה לזכר מה
דינא דזכר מביא קרבן על
ד] בא"ד
לא
זכר מביא קרבן. בהמה על ודאי
הודאי כגון חטאת בהמה אם אכל
חלב והוא הדין נקבה דזה דבר פשוט בלא היקש הילכך
אכל חלב בשוגג וה"ה לודאי זיבה אף נקבה מביאה קרבן על ודאי
ה] בא"ד
(חולין כז:)
לידה חטאת העוף: מה זכר מביא. אשם תלוי על ספק אף נקבה
נקיש
מה זכר מביא על הספק אשם תלוי אף נקבה מביאה על
(שם)
מביאה קרבן על ספק לידה. אבל עדיין לא שמענו אם ממין בהמה
הספק ג] וצ"ע דזה נמי דבר פשוט [דפרשה] באשם תלוי כתיב (כגון)
אם ממין העוף אלא ממה שלמדנו שמביא זכר על הספק מאותו
גבי איש וגבי אשה דכל התורה כולה (ובע"א יש לפרש) בלשון
❖
(קדושין עא.)
מין שמביא על הודאי שלעולם מביאין
בהמה אף נקבה ממין
זכר נאמרה ונראה לר"י דמיירי בזב שבא על הזבה מה הזכר מביא
(ה)
❖
חטאת אף נקבה מביאה [חטאת] ומה הוא מביא נמי כשהוא
העוף שמביאה על הודאי מביאה נמי
על ספק לידה וזיבה:
פי' הרא"ש (המשך)
מה זכר מביא קרבן. על הספק ונאכל שהרי אשם תלוי נאכל
ספק זב אף היא נמי מביאה חטאת עוף ד] היכא שבא עליה
אף נקבה שמביאה קרבן מן העוף
על ספק יהא נאכל:
כשהיא ספק זבה [והוא הדין דמצי למימר מה זכר וכו'] אף נקבה
והכין פי' ר' יוסי בר חנינא
ה]
פי' הרא"ש
אשכחן תנא דסבר כותיה
מביאה על הספק ספק זבה מביאה על הספק כמו בסמוך ומה זכר
אמרת
[ומיהו לא מצינו] דאית ליה
כדי לחנכו במצות דנזי' סייג
ממין שהוא מביא קרבן על הודאי דהיינו בהמה לחטאת הוא מביא על הספק דמביא בהמה לאשם תלוי אף נקבה ממין שמביאה על הודאי
לפרישות. אמטו להכי בנו אין
לר' יוסי בר יהודה הכי אלא
מדקאמר בסמוך דאיש מדיר
בתו לא דכך נתקבלה הלכה:
דהיינו חטאת העוף תביא על הספק עוף לחטאת וה"ה דמצי למימר כי היכי דמביא הוא אשם על [ספק] חלב [היא נמי] מייתי לספק
זיבה חטאת העוף על הספק: אי מה זכר מביא קרבן ונאכל. על ספיקו דאשם תלוי נאכל אף נקבה כשמביאה על הספק יהיה נאכל:
בנו בנזיר עד שיגיע לעונת
אפי' נדרים נמי דנדרים נמי
סייג לפרישות: כל כמינהו
נדרים. ובתרי לישני אמרי'
אמרת דאית ליה כדי לחנכו במצות
דקרובים דאמרי לא תגמור
מצות וכלום [יכולים] למונעו מחינוך המצות. קסבר כל חנוך דלא חשיב בזיונא הוה ולא ניחא ליה. כל חנוך שאין קרוביו
וא"כ ס"ל ע"כ אין שחיטה לעוף מן התורה ונראה דאין צריך למחוק הספרים דר"י בר חנינא שהיה אמורא תלמידו של ר'
מחשבי' אותו בזיון הוה ולא ניחא ליה לנער דלא רצו חכמים לתקן חנוך כזה שמא ישמע לקרוביו ויעבור על נזירותו: הקפת
יוחנן היה כדאיתא בסנהדרין דר' יוחנן סמכיה לר' יוסי בר חנינא והתניא ר"י בר חנינא מנין לחטאת העוף הבאה על הספק
כל הראש לא שמה הקפה. דלא מקרי הקפה אלא המשוה צדעיו לאחורי אזניו: קסב' חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. בין
שאינה נאכלת. כגון ספק זבה ויולדת. וקצת קשה דמשמע דפשיטא ליה דבאה על הספק דמייתי קרא דאינה נאכלת וצריך לומר
הקרבן ובין אכילתן. דמשמע דכל דין נזיר עליו וקרבנו נאכל חולין בעזרה לאו דאורייתא ועולה ושלמים יקרבו נדבה והחטאת
דסיפא דמילתא נקט וכולה אתיי' מהך קרא: אפי' נקבה מביאה קרבן על הודאי הא לא צריך קרא דהשוה הכתוב אשה לאיש
חולין ויזרוק הדם לשם מים והאמורי' יקטיר לשם עצים. כר"א דאמר איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה. יעלו לשם עצים
לכל עונשי' שבתורה אלא משום סיומא דמלתא נקט: זכר מביא קרבן על הספק אשם תלוי: אפי' נקבה מביאה וכו' כלומר קרבן דשייך
ונתערב בדם חיה יותן לשם מים ולחם אכיל בפדיון: משום הכי כי נטמא מייתי צפורי' דכל משפט נזי' עליו: אין שחיט' לעוף
בנקבה ולא בזכר כגון יולדת על הספק מביאה: ממין שהוא מביא על הודאי שהוא מביא חטאת בהמה: מביא על הספק
מן התורה. וא"צ כי אם נחירה שיוצא הדם דרך סימנים: ה"ג (ר"ת) [ר"ח] וסבר לה כר"י בר יהודה. והתניא ר"י בר יהודה אומר