כט:
מי
שאמר
פרק רביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמרת
לא. אמור מעצמך שלזה לא נקישם אם אמרת בזכר
אמרת לא אם אמרת בזכר. לכך הוא נאכל: שכן. אין בו אלא
סז א
א)
ב)
שבו [איסור] אחד דחולין בעזרה קאכיל תאמר בנקיבה
איסור אחד דדילמא שומן הוא מאי דאכל והשתא קמייתי חולין
סח ב
ג) ד)
לעזרה: תאמר בנקבה. דדילמא רוח הפילה או דבר שלא נתחייבה
שיש שני איסורין חולין בעזרה ואיסור נבלה לכך מביאה חטאת העוף
עליה קרבן וקא פגע בשני איסורין: מאי שני (ג). דקאמר דקא משוי
ואינו נאכל אלמא אית ליה ה) דין שחיטה לעוף מן התורה וחולין
ה)
❖
❖
ו)
שנשחטו בעזרה דאורייתא:
לה למליקה ואית בה איסור נבילה
מתקיף לה רב אחא בריה דרב
וחולין בעזרה אלמא דסבירא ליה
לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד תאמר
איקא דילמא תרין
לר' יוסי דשחיטת העוף מן התורה
בנקבה ששני איסורין מאי שני איסורין לאו
הגהות התוספות
נוסחת הריב"ן
איסורין דרבנן. אבל דאורייתא לא
וחולין בעזרה מן התורה: ה"ג
איסור נבילה וחולין בעזרה מתקיף לה רב
1.
מתקיף לה רב אחא בר איקא דילמא.
הויין תרי איסורי דאין שחיטה לעוף
2. 3.
אחא בריה דרב איקא ודילמא מיחייב עליה
מאי שני איסורין בתרין איסורין
מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה
4.
משום דמיתחזי כתרין איסורין מדרבנן לימא
❖
5.
מדרבנן דאיסור מליקה ואיסור חולין
לאו דאורייתא וצ"ע אם ההיקשא
❖
כתנאי עד מתי מדיר את בנו בנזיר א עד
בעזרה ליתא אלא מדרבנן: עד
דרשה גמורה היכי קאמר לא אם
שיביא שתי שערות דברי רבי רבי יוסי ברבי
שיביא שתי שערות. דהיינו (ד) עד
אמרת בזכר שכן איסור אחד תאמר
הגהות הב"ח
פי' הרא"ש בנקבה שכן שני איסורין דרבנן הא
יהודה אומר עד שיגיע לעונת נדרים מאי
בן שלש עשרה שנה דמבן י"ב שנה
(א) גמ'
אין משיבים בהיקש ויש לומר דודאי
ועד י"ג שנה אם אדם יודע לשם מי
לאו תנאי היא דרבי סבר הלכה היא בנזיר
אשם תלוי בהמה: אף
ההיקש דרשה גמורה לענין שיש
נדר ולשם מי הקדיש דבריו קיימין
נקבה מביאה עוף על
ואע"ג דהגיע לעונת נדרים מדיר ליה ואזיל
(ב) שם
הספק כמו על הודאי: שכן
תקנה לספק יולדת במה שמביאה
והכי תנן במסכת נדה בפרק יוצא
עד דמייתי שתי שערות ור' יוסי ברבי יהודה
ואם גדול אני
אסור א' ספק חולין בעזרה
דופן : מאי לאו תנאי היא.
חטאת העוף אבל מה שאמר התנא
אהיה בשביל עצמי
ובנקבה איכא ספק שני
דאמר עד שיגיע לעונת נדרים סבר כדי
שאינו נאכל חומרא דרבנן הוא ומן
ורבי דאמר עד שיביא שתי שערות
איסורים חולין בעזרה
(ג) רש"י
לחנכו במצות וכיון דנפיק מרשותיה תו לא
ומליקת נבילה: דמיחזי
התורה הוא נאכל דאין שחיטה לעוף
קסבר דהלכה היא בנזיר שהאיש
איסורין לאו
כב' איסורי' דרבנן. תימה
מיחייב אמרי לא דכולי עלמא הלכה היא
וחולין בעזרה אין דאורייתא ורבנן
מדיר את בנו בנזיר ומשום הכי
מליקה
דלכאורה משמע דדרש'
(ד) ד"ה
בנזיר והכא במופלא הסמוך לאיש קמיפלגי
גמור' היא דהיקשא קא
החמירו למ"ד דאית ליה בעלמא
מדיר ליה עד שיביא שתי שערות
1
דריש וכן קי"ל בכולי
חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא
ואע"ג שהגיע לעונת נדרים:
רבי סבר מופלא הסמוך לאיש דרבנן
בן י"ג שנים ויום אחד
תלמודא דחטאת העוף
ורבי יוסי בר' יהודה. סבר דטעמא
וקיימא לן בכל דוכתי דחטאת העוף
עד
באה על ספק אפי' למאן
ואתיא דאורייתא דחיא דרבנן ור' יוסי בר'
שיגיע לעונת נדרים
דאית ליה יש שחיטה לעוף
בא על הספק ע"כ דרשה גמורה הוא
לא הוי אלא כדי לחנכו במצות
יהודה סבר מופלא הסמוך לאיש דאורייתא
דהיינו עד בן שנים
ב
מן התורה והיכי פריך
שהרי מליקת העוף הוי כשחיטת
והילכך כיון דהגיע לעונת נדרים
עשר
מאיסור דרבנן. וצ"ל
ואיבעית אימא דכולי עלמא כדי לחנכו
ונפיק ליה מרשותיה תו לא מיחייב
חולין א] והכי מוכח כל הסוגיא כך
הוא
דדרשה גמורה היא
לשון רש"י : במצות ומופלא הסמוך לאיש דרבנן היא
(ה) ד"ה
דחטאת העוף באה על
לחנכו במצות והיינו דקאמר עד
הספק והא דאינה [נאכל]
לימא כתנאי וכו' עד שיביא שתי
רבי סבר אתי חינוך דרבנן ודחי מופלא
שיגיע לעונת נדרים: מופלא הסמוך
להפליא
היינו מדרבנן: עד שיגיע
הסמוך לאיש דרבנן ור' יוסי בר' יהודה
שערות. דהיינו מיום י"ג
לאיש. קטן שיודע
להפלות
י"ב
(ה)
לעונת נדרים היינו מופלא
(ו) ד"ה
סמוך לאיש כל שנת י"ג:
דאמר עד שיגיע לעונת נדרים קסבר לא אתי
ולומר ג) בזמן שהוא סמוך לאיש
שנה ויום אחד ואילך רבי יוסי בר'
דהאמר רבי
סבר הלכה הוי בנזיר.
דהיינו בן י"ג לשם מי נדר לשם
יהודה אומר עד שיגיע לעונת נדרים
❖
חינוך דרבנן ודחי מופלא הסמוך לאיש
דאע"ג דהגיע לעונת נדרים
מי קידש: רבי סבר מופלא הסמוך
היינו שנת י"ג די"ב שנה נדריו נבדקין:
מדיר ואזיל עד דמייתי ב'
2
$לימא הני תנאי כי הני תנאי דתניא מעשה
ואע"ג דהגיע לעונת נדרים [מדיר]
שערות ויצא מרשותו:
לאיש מדרבנן הוא. דבודקין את
ברבי חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו
וכיון דנפיק מרשותיה תו
גליון הש"ס
ליה. דמופלא סמוך לאיש דרבנן דמן
נדריו אם יודע למי נדר שמקיים
לא מחייב. דכל מצוה
לפני רבן גמליאל והיה רבן גמליאל בודקו
גמ' לימא הני תנאי כהני
שהוא מחויב בה אין אביו
את דבריו והילכך הלכה למשה מסיני
התורה הוא קטן וברשות אביו הוא:
כיון דנפק ליה מרשותיה. בעצמו
תנאי.
לידע אם הביא שתי שערות אם לא הביא
מחויב לחנכו בה: קסבר
❖
היא בנזיר דהאב מדיר את בנו בנזיר
מופלא סמוך לאיש דרבנן
רבי
יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים
אתי דאורייתא ודחי דרבנן: ור' יוסי
מצי לידור בנזיר אם ירצה תו לא
וקרא דכי יפליא אסמכתא
אם לאו אמר לו רבי אל תצטער לבודקני
בעלמא: ואתיא דאורייתא.
ברבי יהודה סבר מופלא הסמוך
מיחייב וכ"ע מופלא סמוך לאיש
הגהות מהר"ב
דהא במדיר את בנו דהלכה
אתיא
דאורייתא.
לאיש מדאורייתא. נדרי מעליא הוו
מדרבנן:
אם
קטן אני אהיה בשביל אבא אם גדול
היא: לימא הני תנאי כהני
רנשבורג
וכיון דמדאורייתא נפיק ליה
נזירות דאביו ודחי יציאתו מרשות
תנאי ואע"ג דלית ליה
אני אהיה בשביל עצמי עמד רבן גמליאל
א] תד"ה
דחויה קאמר לימא. וכה"ג
מרשותיה דאב תו לא חיילי עלויה
אביו דלא הוי אלא מדרבנן ואפילו
ונשקו על ראשו אמר מובטח אני בזה
איכא בפ' כל שעה
נדרי דאב. איש הוי מבן י"ג שנה ולא
סמוך לאיש כי בדקינן ליה דיודע
בתחלתו לימא מתני' דלא
שמורה הלכה בישראל אמרו לא היו
ואיבעית
אימא כ"ע
בפחות שלא מצינו בכל התורה שיהא
להפלות:
כר' יהודה ומסיק הכי
ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל
דאתייה כר' יהודה: והביאו
קרוי איש בפחות מבן י"ג אבל בבן
כדי לחנכו ומופלא סמוך לאיש דרבנן.
לפני ר"ג לבודקו ביום
בשלמא לרבי יוסי (א) בר' יהודה דאמר
י"ג מצינו שקראו הכתוב איש כדכתיב
וקשה היכי מצי סבר ב] לחנכו
שהדירו אביו והיה יותר
עד שיגיע לעונת נדרים היינו דקאמר אם
דבפרק שני דחולין משמע
ויקחו שני בני יעקב
מבן י"ג והביאו לבודקו
אם הביא ב' שערות: ר"י
קטן
אני אהיה בשביל אבא (ב) אלא
דיש שחיטה לעוף מן התורה וא"כ
שמעון ולוי איש חרבו וגמירי שמעון
בר יהודה [אומר] לא כך
היכי אכיל מליקה וצ"ל דלהך לישנא
ולוי בההיא שעתא בני י"ג שנה הוו
לרבי דאמר עד שיביא שתי שערות
היה המעשה אלא בשנת
נימא דנייתי ולא יאכל כמו חטאת
והרוצה לחשוב יצא ויחשוב : ה"ג
י"ג הדירו והביאו לבודקו
ד)
ואם
גדול אני אהיה בשביל עצמי
אם היה יודע לשם מי נדר:
ואיבעית אימא דכולי עלמא כדי
העוף שבא על הספק ג] [בפ' כל
הא
ב] ד"ה
אל תצטער לבודקני דממה
לחנכו במצות ומופלא הסמוך לאיש
שעה] :
נפשך אהיה נזיר או בשביל
לימא
הני תנאי כי הני. דפליגי
אבא או בשבילי והיינו
דרבנן ורבי. דאמר עד שיביא שתי שערות דקסבר אתי חינוך
אם מדירו [עד] שתי שערות
3
ת"ק כרבי ור' יוסי כר"י בר
כו': רבי יוסי אומר לידע וכו' בשלמא לר' יוסי. דאמר האיש
או עד שיגיע [לעונת נדרים ולימא] לאו דוקא דבזה ליכא
ג] בא"ד
יהודה ובתוספתא גרסי'
שום דחוי וה"נ איכא בפרק כל שעה : והביאו לפני
אינו מדיר את בנו אלא עד שיגיע לעונת נדרים: היינו דקאמר
ד]
הכא ר"י בר יהודה.
בשלמא לר' יוסי בר יהודה
ר"ג לבדקו. פי' ר"ת באותו יום 4 הביאו לפני רבן גמליאל למר
אם קטן אני. שלא הגעתי לעונת נדרים אהא נזיר בשביל אבא
היינו דקאמר אם קטן אני
ואם גדול אני שהגעתי לעונת נדרים אהא בשביל עצמי: אלא לרבי.
כדאית ליה ולמר כדאית ליה וקאמר ת"ק לידע אם הביא שתי
ד] ד"ה
אהיה בשביל אבא. כלומר
הא אע"ג דהוי גדול דהגיע לעונת נדרים ברשותיה דאבוה קאי
שערות אם לא הביא והיה יתר מבן י"ג שנה ויום אחד:
אם קטן אני לענין נדרים
רבי
שאיני יודע להפלות. ואם
יוסי אומר. ובתוספתא ו) גרסינן ר' יוסי ב"ר יהודה: לידע
להזירו (ו) האמר עד שיביא שתי שערות ביד האב להזיר את בנו:
גדול אני לענין נדרים
אם הגיע לעונת נדרים. שהיה יתר מי"ב שנה ויום אחד
אלא
ויצאתי מרשות אבא: אלא
דנדריו נבדקין: אמר לו רבי אל תצטער. אל תטרח לבדקני שהריני נזיר ממה נפשך אם קטן אני אהא בשביל אבי אם גדול
לרבי דאמר וכו':
אני אהא בשביל עצמי והשתא ס"ד דה"ק אם קטן אני לגבי קבלת נדרים דהיינו לפני הגעתי לעונת נדרים ואם גדול אני לענין
קבלת נדרים דהיינו כשהגיע לעונת נדרים ולכך קמייתי הש"ס בשלמא לר' יוסי ב"ר יהודה דאמר דאף מי שהגיע לעונת נדרים לא מצי
5
אביו
מדיר ליה היינו דקאמר אם קטן כו' ואם גדול אני אהא בשביל עצמי דמשמע
שאין אביו יכול להדירו:
ואמאי