מי שאמר פרק
רביעי
נזיר
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואמאי
הא ברשותיה דאב קאים. [ואפי'] הוי גדול דקס"ד דגדול
אלא. אליבא דרבי (א) כגון דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי:
סט א ב
א)
❖
ב)
אי אייתי ב' שערות מעיקרא. כלומר הניחא דמתרצת מתני' כוותיה
אני היינו גדול לענין דנדרו נדר דהיינו (לענין) משהגיע
ג)
דרבי דלא מיחייב אלא בחדא נזירות
אילו אייתי ב' שערות מקמי
לעונת נדרים עד 1 שיביא ב' שערות מצי מדיר ליה ותנא קמא אמר
❖
הזירו אבוה: קאים בנזירות דידיה.
כדקאמר איהו אם אני גדול
לידע אם הביא] ב' שערות 2: אלא דאמר אהא בשביל אבא אהא
נוסחת הריב"ן
שהבאתי שתי שערות שאיני נתפס
בשביל עצמי. כלומר לא קאמר דאם
הגהות הב"ח
בשל אבא אהא בשביל עצמי ואי
קטן שאין נדרו נדר ואם גדול שנדרו
הא ברשותיה דאבוה קאים אלא דאמר אהא
אייתי שתי שערות לבסוף דהדירו
נדר אלא אם קטן אני שרשות אבי
(א) רש"י
בשביל אבא אהא בשביל עצמי אי אייתי
הא
אביו קאי בנזירות דאבוה ולא חייל
עלי דהיינו עד הבאת שתי שערות
שתי שערות מעיקרא קאים בנזירות דיליה
עליה נזירות דידיה כלל דהא לא
והאי דקאמר אם גדול י"א דלא
וכו'
ולבסוף קאים בנזירות דאבוה ואי אייתי
קביל עליה נזירות אלא אם אינו
גרסינן ליה או שמא ר"ל ואם גדול
דהזירו
במצעי מאי הניחא לר' יוסי בר' יהודה דאמר
דקאים
נתפס בשביל אביו וכיון דעדיין לא
שהביא שתי שערות וכרבי דאמר
דהזירו
עד שיגיע לעונת נדרים אלא לרבי דאמר
הביא ב' שערות חל עליה נזירות
דמדיר בנו עד הבאת שתי שערות:
(ב) ד"ה
ה"ג
עד שיביא שתי שערות מאי איכא למימר
אי אייתי ב' שערות מעיקרא
דלא (ג) ד"ה
דאבוה ולא חייל עליה נזירות דידיה
קאי (ברשותיה) בנזירות דידיה ואי
כלל: ואי אייתי באמצע. (ב) לא
אמרי לרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דיליה
❖
ויתיב דאבוהי: מתני' האיש מגלח על
בסוף קאי בנזירות דאבוה כי אייתי
ידעינן אי בההיא שעתא דהדירו
ואהזירו דאבוה
א
(ד) ד"ה
במיצעי מאי הניחא לרבי יוסי בר'
אביו אייתי ב' שערות אי לא מי
נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות
להזירני
ניחא והא כיון דאמר אהא בשביל
יהודה דאמר לעונת נדרים אלא לרבי
הגהות התוספות
אביה כיצד מי שהיה אביו נזיר והפריש
בנזיר
מאי ליכא תקנתא עד דיתיב דיליה
אבא אהא בשביל עצמי אם אינו
להזירו
1.
מעות סתומים על נזירותו ומת ואמר הריני
(ה) ד"ה
2.
ויתיב דאבוה. וכן הגיהו בפי'
נתפס בשביל אביו ואפשר דקאים
נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא אמר
שהזירו
קדמונים וה"פ רבינו חננאל אי אייתי
בשתים ג) עשרה והגיע לעונת נדרים
❖
להזירו
3. 4.
ר' יוסי הרי אלו יפלו לנדבה אין זה מגלח
מעיקרא כלומר אם בדקוהו באותה
ועדיין לא הביא ב' שערות וחל עליו
5.
6. 7.
על נזירות אביו איזהו שמגלח על נזירות אביו
שעה שבא לפני רבן גמליאל ביום
נזירות שלו ונזירות של אביו כיצד
8.
גליון הש"ס
שהדירו אביו ומצאו לו ב' שערות
אתה פוטרו בנזירות אחת והא
מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו
❖
9.
מיחייב למיקם בנזירות על שלו ועל
קאי בנדרים דידיה ונדרו בשביל
תוס' ד"ה הניחא וכו'
3
מעות סתומים לנזירותו ומת זה הוא שמגלח
דמיירי תחלת י"ג.
על נזירות אביו: גמ' מ"ט אמר ר' יוחנן
של אביו: ה"ג הניחא לרבי יוסי
עצמו ואי לבסוף כלומר עכשיו שלא
מוסף רש"י
ברבי יהודה דאמר עד שיגיע לעונת
נבדק באותו היום אם לא יביא שתי
ב הלכה היא בנזיר פשיטא מאי למימרא דבן
נדרים אלא לרבי דאמר עד שיביא
שערות עד לבסוף ל' יום דאישתכח
האיש מגלח על נזירות
4
יורש את אביו בת לא לא צריכא דלית
אביו.
ב' שערות מאי איכא למימר אמרי
דודאי אלו ל' יום היו בשביל נדר אביו
ליה אלא בת מהו דתימא יורשין גמירין לה
לרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דידיה
אלא אייתי במיצעי כלומר נראו בו
קא
ויתיב דאבוה. כלומר לר' יוסי דאמר
סימנים תוך ל' היאך יצא ידי נזירות
(סוטה כג.)
באותן שלשים יום שהרי נזירות אביו מתבטל (עד) אחר הבאת
דאין האב מדירו אלא עד שמגיע לעונת נדרים ניחא דלא חייל עליה
הלכה היא בנזיר.
סימנים ואיך יביא קרבנותיו לסוף שלשים יום שהדירו אביו וליכא
אלא נזירות אחת אלא לרבי דאמר עד שיביא ב' שערות כיון דאמר
(שם כג:)
למימר דדעתו היה שאפי' יביא סימנים שלא יפסיק נזירות אביו מכל
אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי ושניהם יכולין להזיר אמאי לא
❖
הדרן עלך מי שאמר
❖
מקום אינו ראוי להביא קרבן בשביל נזירות אביו לבד וגם בשביל
מיחייב בשתי נזירות אמרי לרבי לית ליה תקנתא עד דעביד דיליה
ודאבוה: [לישנא אחרינא] אלא לרבי דאמר כו' הא ברשותיה
עצמו כיון שלא פירש וא"ת ואמאי לא פריך הכי [למתניתין] א] דהיאך
דאבוה קאים. כל זמן שלא הביא שתי שערות וב' נזירות קביל עילויה
מדיר בנו בנזיר כי מייתי במיצעי מאי וי"ל דמתני' איכא לאוקמי
פי' הרא"ש (המשך)
הגהות מהר"ב
דאפילו רבי מודה דלכשהגיע לעונת נדרים מצי מזיר עצמו ואפי'
בעודו בשנת י"ב דאף אם מביא הם שומא אבל אהא קא קשיא
שערות אליבא דר' היאך
רנשבורג
ליה דקאי ליה אחר שנת י"ג שנה מדקמייתי לת"ק למיבדקיה אם
לא הביא שתי שערות ואהדירו אבוה הוא דפליגי: ומשני
(ג)
יביא קרבנות נזי' דבהבאת
א] תד"ה
שערות פסק נזי' אביו
אלא דאמר. בלשון זה אהא בשביל אבא כו' כלומר אי אבא מצי
הביא אם לאו דקודם לכן שומא אינון אי נמי יש לפרש דאמתני'
כדקתני בתוס' (ובמתני'
(ד) להדירני אהא נזיר בנדר אבא ואם לאו אהא נזיר בשביל עצמי
ליכא למיפרך דודאי בדקינן במלאת ימי נזירותו ואי מספקינן אי
פריך לעיל) ובשביל עצמו
וכיון דאביו יכול להדירו חד נזירות קביל לחודיה: אי אייתי ב'
אייתי סימנים במיצעי לא ב] (נבדיקיה) אבל אהא קשיא ליה דקאמר
ב] בא"ד
לא הוי נזי' אא"כ הביא
סימנים בשעת התנאי.
שערות מעיקרא. קודם (ה) שהדירו אביו קאים בנזירות דיליה ולא
דלא תצטער לבדקני דבלא בדיקה תיקן הכל בתנאו דאם קטן אני
ואפי' א"ת שהיתה כוונתו
בנזירות דאביו דיצא מרשות אביו: ולבסוף. לאחר שבא לב"ד קאים
כאילו [לא] היה שם בדיקה צורך ולכך פריך דהא ודאי אי אייתי
שאם יביא סימנים קודם
במיצעי אינו מתוקן כלל: הניחא לר' יוסי בר' יהודה דאמר עד
בנזירות דאבוה דהא יש לאביו רשות בו וכיון דמצי אביו להדירו לא
שישלים נזי' אביו שיהא
נזיר בשביל עצמו. מ"מ
שיגיע לעונת נדרים. והוא עומד בשנת י"ב5 ליכא למיחש דהוי שומא
קביל עליה נזירות דיליה: ואי דאייתי במצעי. אחר שהדירו
לא משכחת לה שיהא ראוי
אביו קודם שבא לב"ד ולא ידעינן אי הני ב' שערות הוו ביה כשהדירו
וא"ת ניחוש שמא בא לעונת נדרים במיצעי וא"כ איך יצא בנזירות
ג] ד"ה
להביא קרבנו' בהשלמת
אביו אי לא הוו ביה עד השתא הא השתא על כרחיך ימנה
אביו לבד ל' יום ופר"ת דעונת נדרים אינה סותרת דנהי דהאב אינו
נזירות אביו מיד. וברייתא
משתמע (הרי טעו' תנאו
יכול להדירו מכאן ואילך מכל מקום היכא דהדירו קודם לכן משום
ב' נזירות מספיקא דדילמא לא הוו ביה שתי שערות מעיקרא עד
ד] ד"ה
יוכל להביא) [דמביא]
עונת נדרים לא פקע כיון דלא הוי כ"א דרבנן אבל שערות דאיש
השתא ונמצא נדור בשביל אביו וכשבא לפני ב"ד ואמר אהא בשביל
קרבנותיו בהשלמת נזירות
ה] בא"ד
דאורייתא פקע דאביו וא"כ ניחוש לשערות במיצעי י"ל $ דמיירי
עצמי ויהא נזיר נמי בשביל עצמו דהא הביא ב' שערות במיצעי
אביו בלא שום ספק:
ג]
הניחא לר"י בר יהודה
ואי מייתי במיצעי מאי דודאי השתא אייתי ב' שערות
תחילת י"ג דאכתי אי הוה ליה במיצעי ה"ל שומא בעלמא ואף
ו] ד"ה
דאמר עד שיגיע לעונת
ונמצא דנדר אביו נדר וכשבא לב"ד ואמר נמי אהא בשביל
אם בא לכלל עונת נדרים באמצע נזירות אין להקפיד לפירוש
נדרים ניחא. דאפי' אם
❖
עצמי הוי נזיר בנדר דידיה וימנה ב' נזירות: מתני' ה"ג במתניתין
הגיע לעונת נדרים במצעי
רבינו תם דעונת נדרים אינה סותרת דנהי נמי דאין מדירו (אלא)
לא בטלה נזי' אביו.
האיש מגלח על נזירות אביו כו' כיצד מי שהיה אביו נזיר והפריש
כשהגיע לעונת נדרים אכתי קאי בקטנותו וכל כמה דלא הדר
ולהביא ב' שערות לא
מעות על נזירותו ומת ואמר הריני נזיר ע"מ שאגלח על מעות אבא
ביה הוה בנדר אביו וגם שמא לא יוכל למחות באמצע: אלא לרבי דאמר
חיישי' דבשנת י"ג הוי קאי
פי' הרא"ש
[עדיין] ואפי' אם הביא ב'
אמר רבי יוסי הרי אלו יפלו לנדבה ואינו מגלח על נזירות אביו
עד שיביא שתי שערות. והביאו לבדקו בשנת י"ד לידע אם הביא במיצעי
מאי: לרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דידיה. פירוש שצריך שימתין
שערות הוי (גדול) [קטן]
הא ברשותיה דאבוה [קאי]
מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש מעות סתומין לנזירותו ומת
דשומא נינהו. וקשה לי
דס"ד דלר' נמי קטן וגדול
גמ'
זהו שמגלח כו': מ"ט. אין האשה מגלחת על נזירות אביה:
ר' חנינא ד] (ל') יום אחר שהדירו אביו דאז ממה נפשך איכא
[הא] ר"י בר יהודה הוא
לענין נדרים קאמר ולהכי
דאמר פרק יוצא דופן
פריך אפי' הגיע לעונת
הלכה היא בנזיר. שהבן מגלח ואין לנו ללמוד הימנו אלא מה
[שלשים] או לפני הבאת סימנים או אחר הבאת סימנים ועלתה לו
דמשנת ט' ואילך אם הביא
נדרים ברשות אבוה קאי.
האיש
מגלח על נזירות אביו ואין אשה מגלחת
שמסורת הוא בידינו בן ולא בת: פשיטא. שהבן מגלח ולא הבת דאין
ה]נזירות אביו:
ב' שערות הוי גדול. ואיכא
ומשני דאליבא דר' לאו
לבת במקום הבן כלום והלכה למה לי: מהו דתימא יורשין גמירי לה.
כיצד מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת
למימר כיון דמילתא דלא
קטן וגדול לענין נדרים
שכיחא היא שיביא סימנים
קאמר אלא קטן וגדול
ר' יוסי אומר הרי אלו יפלו לנדבה ואיזהו שמגלח על נזירות אביו
שמגלחין על נזירות האב ולא שנא בן לא שנא בת במקום שאין בן:
קודם שיהא בן י"ג לא
ממש בהבאת שערות.
הרי שהיה אביו נזיר והיו לו מעות סתומין ומת ואמר הריני נזיר
קמ"ל
חיישינן שמא הביא. ה"ג
והיינו אם בשביל אבא
ע"מ שאגלח על מעות אבא זהו שמגלח על נזירות אביו ה"ג בפירוש קדמונים ובפירוש רבינו ברוך ובהרבה ספרים היא דהוא ואביו
האיש מגלח על נזי' אביו
כגון שלא הבאתי ב'
6
נזיר7 מגלח על מעות אביו ואם ו] בחיי8 אביו אינו מגלח: מאי טעמא. אין אשה מגלחת על מעות אביה: פשיטא. בלא הלכה ידעינן
ואין האשה מגלחת על נזי'
שערות אהיה בשביל אבא.
אביה. כיצד מי שהיה הוא
ואם לאו שהבאתי ב'
דאין בת מגלחת ולמאי הוצרך מילתא דר' יוחנן וא"כ הא דקאמר הש"ס מ"ט מאי קושיא דהכא פשוט לן דבן ולא בת וצ"ל דר' יוחנן גופיה
9
ואביו נזי' והפריש אביו
שערות אהא בשביל עצמי.
מעות סתומים לנזירותו
ומילתא דפשיטא הוה דלר'
אמרה כי הך דבפ' אלו מציאות וכמה אמר ר' יצחק קב בארבע אמות: :
א"ר יוסי הרי אלו יפלו
הוי פי' הכי אלא דתלמודא
אם לנדבה שאין זה מגלח על
שקיל וטרי לפ' דברי רבי
נזי' אביו דכיון דבחיי אביו נדר והיו שניהם חייבי' קרבן דכה"ג לא לית מידי הלכה: מי שהיה אביו נזיר והיו לו מעות
משום דבעי לאקשויי עליה. אי אייתי ב' שערות. בשעה שאמר ר' חנינא תנאי זה קא מייתי בנזי' דידיה וניחא לר'
סתומים ומת ואמר הבן הריני נזי' ע"מ שאגלח על מעות אבא זהו שמגלח על מעות אביו: מאי טעמא מגלח על נזי' אביו
שיביא קרבנותיו בשביל נזירותו: אי לבסוף קאי מייתי בנזירות אביו וניחא נמי אם לא הביא ב' שערות עד ששלמו ימי
מאי
שנא משאר קרבנות
דאמר לעיל דקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו: פשיטא מאי למימרא וכו' וכיון
נזי' דמייתי בנזיר אביו: אלא אי אייתי במצעי. אם לא הביא ב' שערות ביום שהדירו אביו וטרם ימי נזירותו הביא ב'