ל:
מי
שאמר פרק רביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
תימצי לומר פליגי. רבנן עליה דר' יוסי מדקתני במתני' ר'
קמ"ל הלכה. בן ולא בת: ואם תימצי לומר פליגי ארישא. הוא
ע א ב ג ד
א) ב)
ג)
דפליגי רבנן דאמרי שאף מגלח על נזירות אביו ולא שני להו
יוסי אומר משמע דפליגי רבנן עליה ואם תימצי לומר פליגי
❖
עא ה
ד)
לרבנן בין רישא לסיפא שבכולן האיש מגלח על נזירות אביו: או
רבנן ארישא דקאמר ר' יוסי אם נדר בחיי אביו אינו מגלח ואמרי
❖
עב ו
אסיפא פליגי. דלרבנן סבירא
להו איפכא (ב) דלמא מאי דשמיע להו
רבנן דמגלח בכל ענין [או] אסיפא דקאמר דנדר לאחר מיתה מגלח
מר' יוסי דאמר ברישא דאין זה
על [נזירות] אביו ואמרי רבנן אינו
נוסחת הריב"ן
מוסף רש"י מגלח: תא שמע. דארישא פליגי
מגלח על נזירות אביו סבירא להו
קא משמע לן הלכה איבעיא להו פליגי רבנן
דתניא כיצד אמרו האיש מגלח על
לרבנן הוי מגלח ומאי דקא"ר יוסי
הקדש טעות הקדש.
עליה דר' יוסי או לא פליגי ואם תימצי לומר
מעות אביו מי שהיה אביו נזיר
בסיפא דהוי מגלח סבירא להו
פליגי ארישא או אסיפא ת"ש כיצד אמרו
א
לרבנן דאינו מגלח: ה"ג ת"ש כיצד
והפריש אביו מעות לנזירותו ומת
האיש מגלח על נזירות אביו מי שהיה
אמרו האיש מגלח על נזירות אביו
ואמר הריני נזיר ע"מ שאגלח על
אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו ומת
❖
(ראמ"ה
מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש
מעות ב] אביו אבל מי שהיה הוא
❖
בשמו)
ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות
אביו מעות לנזירות ומת זהו שמגלח
ואביו נזירים והפריש אביו מעות
אבא זהו שמגלח על מעות אביו אבל מי
על נזירות אביו אבל מי שהיה אביו
לנזירותו ומת הרי אלו יפלו לנדבה
הגהות הב"ח
פי' הרא"ש דברי רבי יוסי ר"א ור' מאיר ור'
נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו
שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות
(א) גמ' מגלח
ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח
יהודה אומרים זהו שמגלח על נזירות
לנזירותו ומת הרי אלו יפלו לנדבה דברי ר'
דבת אינה יורשת והבנים
(ב) רש"י
על מעות אבא הרי אלו יפלו לנדבה
אביו וברוב ספרים היא משובשת:
יורשים היאך תגלח על
יוסי ר' אליעזר ור' מאיר ורבי יהודה אמרו
בעי רבה יש לו שני בנים נזירים.
נזירות אביה: מהו דתימא
דברי ר' יוסי רבי אליעזר ור' מאיר
ב זה הוא שמגלח על מעות אביו בעי רבה
דלמאי
ירושה גמירי לה דכל מי
ור' יהודה אומרים זהו שמגלח על
לרבי יוסי שנדרו אחר מיתת
(ג) ד"ה
שהוא יורש מגלח: איבעיא
יש לו שני בנים נזירים מהו הילכתא גמירין
נזירות אביו. כלומר מדקאמרי רבי
אביהן ולרבנן גם בחיי אביהן:
להו פליגי רבנן עליה דר'
הילכתא גמירי לה. [ולא]
לה כל דקדים (א) גלח גלח או דילמא
כשנזר אחר
יוסי ואת"ל פליגי ארישא
אליעזר ורבי יהודה בהאיך ברייתא
מיתת אביו ואמר הריני
דאפי' הוא ואביו נזירים
ירושה גמירין לה ופלגא הוי בעי רבא בכור
זהו שמגלח אלמא דארישא ואסיפא
כדין חלוקה בשוה:
ג
נזיר על מנת שאגלח
יגלח על מעות אביו. או
על מעות אבא מגלח
ופשוט מאי הילכתא גמירין לה והילכך לא
אסיפא דאפי' נזר אחר
פליגי והכי משמע זהו שאמרו
וכל דקדם גלח. וכל הקודם מהם
ופלגא
מיתת אביו אינו מגלח
הוי. פלגי זה
זכה בהם:
(ג) (ע"מ) שמגלח על נזירות אביו
בעי גלוחי לפום מאי דשקיל או דילמא
(ד) ד"ה
דלית להו הלכה: ת"ש
נוטל החצי וזה נוטל החצי כמו
אבל מי שהיה נזיר בחיי האב שכבר
ובאו
דארישא פליגי. ה"ג דתניא
ירושה היא וכי היכי דשקיל פי שנים הכי
בעי
(ה) ד"ה
כיצד אמרו האיש מגלח על
[רבא] גריס
נתחייב בקרבן אחד בפני עצמו אין
בשאר ירושה:
מגלח ואם תימצי לומר ירושה היא ולפום
נמי בהאי
ד
נזי' אביו מי שהיה אביו
ר"ת והראשון [רבה בכור] ופשוט
מגלח על נזירות אביו ושמע מינה
(ו) ד"ה
נזיר והפריש אביו מעות
דשקיל מגלח ובחולין הוא דאית ליה פי
❖
דארישא וסיפא פליגי ש"מ: כל
נזירים מהו הלכתא גמירי לה ולא
הקדש
על נזירותו ומת ואמר הריני
שנים אבל בהקדש לא או דילמא כיון דקני
נזיר ע"מ שאגלח על מעות
דקדים. נזירותיה מגלח על נזירות
מן הדין והכא לא בעי גלוחי לפום
אבא אבל מי שהיה הוא
ליה לגלוח לא שנא אביו נזיר עולם והוא
מאי דשקיל דאע"פ דשני פשוטי פלגי
אביו או דילמא ירושה גמירי לה וכל
הגהות מהר"ב
ואביו נזירים והפריש אביו
נזיר סתם אביו נזיר סתם והוא נזיר עולם
מאן דהוי בר ירושה גמירי לה דזכי רנשבורג
מכל מקום אינו כשאר ירושה ה"נ
מעות על נזירותו ומת הרי
1
אלו יפלו לנדבה דברי ר'
בהו: ופלגא הוי א] כו'. וחולקין אותו
מאי כי גמירין הילכתא בסתם נזירות או
לענין שיטול הבכור פי שנים [וה"נ]
א] רש"י
יוסי ר' אלעזר ור"מ ור'
לא מצי להביא תגלחתו לפום מאי
בשוה זה יביא חציו וזה חציו ומייתו
דילמא לא שנא ואם תימצי לומר הכא
ב] תד"ה
יהודה אמרו זהו שמגלח
ה
מבתיהן כדי להשלים קרבנותיהן עם
דשקיל כשאר נכסים או דילמא ירושה
על נזי' אביו. בעי רבא יש
2
אידי ואידי נזירות טהרה בעי רב אשי אביו
לו ב' בנים. לר' יוסי שנדרו
מעות אביהן: בעי רבא. היו לו
גמירי כי ג] היכי [דנוטל] פי שנים 3
ג] ד"ה
נזיר טמא והוא נזיר טהור אביו נזיר טהור
אחר מיתת אביהם ולרבנן
בנים נזירין בכור ופשוט לגלח
ממעות שהפריש אביו לקרבנות נזירותו
(ד)
אף בחיי אביהם הלכה
והוא נזיר טמא מאי תיקו:
ו
גמירה לה כל דקדים מגלח
ד] [כן מגלח]: ואת"ל 4 בחולין הוא
על נזירות אביו היכי שקלי ביה:
מי שקדם לידור נזי'
הדרן עלך מי שאמר
הילכתא גמירי לה. שמגלחין על
דאית ליה פי שנים. פי' ר"ת בחולין
בתחילה או דילמא ירושה
נזירות אביהן ולא מחמת ירושה והילכך
דאמר לשון חולין ולא לשון הקדש
וגמירי ופליגי: בעי רבא
בית שמאי אומרים
ד] בא"ד
הקדש טעות הקדש
גר' ולעיל גרס רבה דאי חד
דאמר מעות אלו לנזירות: [אבל]
לא בעי לגלוחי לפום מאי דשקיל אלא
אמורא הוא לא הול"ל פעם
בהקדש לא. אילו אמר הרי אלו
בפלגא או דילמא ירושה היא שמגלחין
וב"ה
❖
שנית: בכור ופשוט מהו.
לקרבנות נזירותו: או דילמא כיון [דקני] ליה לגלוחי לא שנא.
בנזירות אביהן וכי היכי דשקיל האי בכור פי שנים בכל הנכסים
נ"ל דאת"ל קאמר דאפי'
אביו
אם ירושה גמירי ופליגי
נזיר
הכי (ה) בהאי נמי מגלח פי שנים: ובחולין הוא דאית ליה.
ואפילו אמר לקרבנות נזירותו דמוכח לשון הקדש:
ה"מ (בכור) [פשוט]
הגהות התוספות
עולם והוא נזיר סתם. או איפכא כי גמירי הלכתא בסתם נזיר ומצי
לבכור פי שנים: אבל בהקדש. לאחר שנקרב הקרבן ומבקשין
ופשוט אבל בכור ופשוט
לאוכלו לא שקיל פי שנים אלא חולקין ביניהם בשוה: או דילמא.
למיבעי דאביו והוא נזיר עולם או שמא הא פשיטא דמגלח כיון
1. 2.
לא קרי' ביה בכל אשר
3.
ימצא לו או דילמא כל דין
ששמו5 האב והבן בחד גוונא לנזירות6: ואת"ל הכא אידי ואידי בנזירות
כי היכי דקני ליה פי שנים לגלח בהן הכי נמי לענין חלוקה לאחר
ירושה אית ליה: ואת"ל
בעי
רב אשי אביו נזיר
שהקריבו קרבנותיהן אע"ג דמוקדשין הן שקיל בהו פי שנים: כי
טהרה ומגלח שפיר על מעות אביו:
4.
לפום מאי דשקיל מגלח
טמא והוא נזיר טהור. אביו נזיר טמא נטמא והפריש מעות לציפורים
גמירי הילכתא בסתם נזירות. היכא דתרוייהו קיימי בסתם נזירות
בחולין הוא דאית ליה פי
שנים כגון שאמר אביו אלו
אבל היכא דחד מנהון נזיר עולם לא או דילמא לא שנא: ואת"ל
ואשם מהו שיוסיף בנו על אותם מעות להביא חטאת עולה ושלמים
5. 6.
מעות לנזירותי ולא אמר
הכא. כיון דנזירות דאבא ונזירות דברא נזירות דטהרה הוא מגלח
לנזירות טהרה אי נמי אביו נזיר טמא וחזר והתחיל ומנה נזירות
7.
לקרבנות נזירותי אבל
על נזירות האב: בעי רב אשי היכא דאביו נזיר טמא והוא
טהרה הואיל ונטמא לא הוי דומיא דנזירות דבן דלא נטמא לא
הבן
בהקדש לא אם אמר
❖
לקרבנות נזירותי: וה"ה
טהור. מהו להוסיף על מעות צפורין שהפריש אביו להביא
נזיר
מגלח: אביו נזיר טהור. והפריש מעות והוא נזיר טמא מהו שיביא הבן
דמצי למבעי גם בפשוט אי
צפורים [מן] המעות שהפריש אביו לנזירות טהרה:
בהן קרבנות וכן אם אביו טהור והוא טמא מהו להביא צפורים
גמירי הלכה במעות
דהקדש. ופי' זר הוא. ויר'
באותן מעות שהפריש אביו לנזירות טהרתו תיקו:
פי' הרא"ש (המשך)
הדרן עלך מי שאמר
לפרי' דסיומא דמילתא
הדרן עלך מי שאמר
היא ואת"ל ירושה היא
ואת"ל קאמר: אביו נזיר
בית שמאי אומרים הקדש טעות הוי הקדש.
כדמפרש
ולפום מאי דשקיל מגלח
טמא נטמא והפריש מעות
בית
בב' פשוטי' כל חד מגלח
לצפורים ואשם ומת מהו
שמאי אומרים הקדש טעות (ו): ד) כיצד אמר שור שחור שיצא
ואזיל ומשום דבתר הכי איירי בנזירות בטעות נקט הני
לפום מאי דשקיל ולא
שיוסיף הבן על אותן מעות
מביתי ראשון. בשחרית יהא הקדש ויצא לבן הרי זה
פלוגתייהו במכילתין וכן משום פלוגתא דבית שמאי ובית הלל
אמרי' כל דקדים מגלח:
להביא קרבנ' נזי' טהרה או
הקדש וכן כשיעלה דינר של כסף או חבית של שמן כולן הקדש
דבסמוך גבי מי שנדר ונשאל לחכמים כו' אמרו להם בית הלל לבית
להפך מאי. סליק פרקא
אתרי הכי בכור ופשוט לא
ב"ש אומרים הקדש טעות
מגלח לפום מאי דשקיל
הואיל ויצאו בראשונה ואף על גב שלא נתקיימו דבריו שהוא סבור
שמאי אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות ותצא ותרעה בעדר
בשאר נכסים דבחולין הוא
הקדש. כדמפרש ואזיל
כלומר אם כן [היאך] 7 אומרים בהקדש טעות דפליגי עלן:
שיצא שחור ויעלה דינר של זהב וחבית של יין תחילה:
דשקיל פי שנים דקרינן
כיצד אמר שור שחור
כיצד
ובית
שיצא מביתי ראשון הרי
ביה בכל אשר ימצא לו או
הוא הקדש. ב"ש אומרים
דילמא לא שנא: אביו נזיר
עולם וכו' כי גמירי הלכתא בסתם נזיר פי' כששניהם בסתם נזי' וה"ה דמצי למבעי אם שניהם נזיר עולם אלא שקצר התלמוד
הקדש פי' אף אם יצא לבן ראשון הוא קדוש. דינר זהב וכו' חבית של יין וכו' ובגמ' מפרש הני ג' בבי למה לי