בית שמאי פרק חמישי נזיר
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיצד
אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא
ובית הלל אומרים. הואיל ולא נתקיימו דבריו אין הקדשו קדוש:
א א
א)
ב)
לבן בש"א הקדש. אית דמפרשי בגמרא מילתא דב"ש
לישנא אחרינא יצא לבן בש"א. אותו שחור שיצא תחלה אחר הלבן
1
ג)
הראשון הוי הקדש וכן דינר וכן חבית של יין: גמ' הכא נמי גבי
דקאמרי הקדש אלבן קאי משמע הקדש טעות הוי הקדש2 דיש לומר
ב ב
הקדש לכי מיגליא מילתא. דיצא שחור תחלה להוי קדוש ולא השתא
דדעתו הוי להקדיש [מה] שיצא מביתו ראשון ומה שאמר שחור לפי
❖
כי נפק לבן ברישא דהא לא איגליא
שטעה והיה סבור שהשחור יצא
ד) ה)
מילתא (ג) כדקאמר: לכך נאמר
ראשון הלכך טעותו לא ימנע את
וב"ה אומרים אין הקדש כיצד אמר
(א) א
ו)
פי' הרא"ש
ראשון. דהכי קאמר שחור ראשון
ההקדש מלחול על השור שיצא מביתו
ז)
שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא
ח) ט)
מסוף הקדש תמורה קרי
שיצא יהא הקדש דמשמע דאית ליה
ראשון ואפילו על הלבן חל ההקדש
הקדש ויצא לבן בית שמאי אומרים הקדש
י)
סוף הקדש לפי שקדושתה
שוורים שחורין הרבה ועלייהו סמכא
ואית דמפרשי דשור שחור שיצא אחר
❖
כ)
בא מכח אחרת מה תמורה
ובית הלל אומרים אינו הקדש דינר זהב
דעתיה דהכי אמר שור שחור לכשיצא
הלבן קדוש ואע"ג דלא נפק ראשון
אפי' בטעות כדאמרי'
שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש ועלה
בתמורה פ' יש בקרבנות
ראשון משאר שוורים שחורין יהא
מן הבית ומיירי שיצא ראשון מן הבית
יהיה לרבות שוגג כמזיד
של כסף בית שמאי אומרים הקדש ובית
נוסחת הריב"ן
הקדש וכשיצא שחור אחר הלבן
לשאר שוורים שחורים ובגמרא אפרש
ומפרש ר' יוחנן התם
הלל אומרים אינו הקדש חבית של יין
הרי יצא ראשון לשאר שוורים שחורין
וכן דינר וחבית יש לפרשו בשני פנים
כסבור לומר שור שחור
ואמר לבן כסבור לומר
שתעלה בידי ראשונה הרי היא הקדש
ואיגלאי מילתא דעליה קאמר ולא
וכי היכי דמפרשי רישא יש לפרש הנך
תמורת עולה ואמר תמורת
אלבן: והא שור שחור קאמר.
בכי ה"ג ובגמרא ז)מפרש למה לן הנך
ועלתה של שמן בש"א הקדש ובה"א אינו
שלמים וה"ה נמי כסבור
הקדש: גמ' בית שמאי אומרים הקדש
דמשמע דשחור שיצא תחילה קודם
בבי דינר זהב וחבית של שמן:
לומר שור שחור יהיה
ח)
(הקדש) [תמורה] ואמר
ללבן דמי לא עסקינן דלית ליה אלא
[התוספות השייכים כאן עומדים
כו': מאי טעמייהו דבית שמאי דילפינן
לבן קדוש וכן במתניתין
בדף ל"ג ע"א מד"ה מאי טעמא]:
חד שחור ומש"ה קאמר דאם יצא
נמי אי אמר שור שחור
תחלת הקדש מסוף הקדש מה תמורה אפי'
ט)מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם א] מונה
ב
תחלה יהא הקדש אבל אם הקדימו לבן
שיצא מביתי ראשון [יהיה
בטעות אף הקדש אפי' בטעות ובה"א הני
הקדש] ויצא לבן קדוש:
משעה שנדר. פירוש מי שנדר
לא יהא שחור הקדש: לא צריכא
ולב"ש מה אילו אמר ה"ז
מילי תמורה אבל אחותי הקדש בטעות לא
דאית ליה תרי ותלת. שחורין ואיזה
בנזיר ועבר ושתה יין בנזירותו ונשאל
תמורת זו לחצי היום מי
מחתינן ולב"ש מה אילו אמר ה"ז תחת זה
הוה תמורה מההיא שעתא.
לחכמים להתיר לו נדרו אפילו לב"ש
שיצא תחלה יהא הקדש (ד) ומש"ה
אם אמר ה"ז תמורה
לא חשיב כלום יציאתו של לבן: וב"ה
דאמרי אין שאלה בהקדש אין3 שאלה
לחצי היום מי הויא תמורה מההיא שעתא
כשיגיע חצי היום מלתא
אומרים א"כ. כדקאמרת דלא חשיב
בנזירות כדאמר בפרק הריני נזיר מן
דפשיטא דאינה תמורה
אלא עד דמטי חצי היום הוא דהויא תמורה
עד שיגיע הזמן שקבע
הגרוגרות אפילו הכי לב"ש
אלא איזה מן השחורים שיצא תחלה
ה"נ לכי מיגליא מילתא אמר רב פפא לכך
ואז על פי דבורו למפרע
צריך שיקבל הנזירות בלשון טוב
ליתני שור שחור שיצא בראשון תחלה
חלה עליה קדושה מחצות
נאמר ראשון לכשיצא ראשון והא שור שחור
וחשוב שראוי לקבל בו נזירות אבל
לשחורין אלא כיון דתני שיצא ראשון
ואילך ה"נ (מי) [לכי]
קאמר מי לא עסקינן דלית ליה אלא האי לא
איגלאי מילתא למפרע
יש לשונות הרבה או כינויין דלא הוי
משמע דבעי דליפוק שחור ראשון
שיתקיימו דבריו שאמר
צריכא דאית ליה תרין תלתא ובה"א א"כ
קבלה ואפילו ב"ש מודים שאם קבל
לכולהו ואפי' בריש לבן וכיון דנפיק
❖
שור שחור שיצא מביתי
שיצא בראשון מיבעי ליה א"ל רבא מברניש
לבן תחלה לא כלום הוי: א"ל אין ודאי
בלשון גרוע דלא הוי נדר והשתא
ראשון תחול קדושה עליו
וכ"ז שלא נתקיימו דבריו
הקדש בכוונה הוא. דודאי להקדש
לרב אשי האי הקדש בטעות הוא הקדש
נשאל לחכם אם הלשון שקבל עליו
אין כאן קדושה כלל.
הגהות הב"ח
הוי לשון נזירות או [לשון] קבלה או
שחור איכוין. ולהכי קרי ליה
(ה)
בכוונה הוא (ב) משום דאטעייה לדיבוריה
4
ולא דמי לתמורת טעות
(א) במשנה אינו
לא ואסרו חכמים לומר שלשון קבלה
הקדש טעות משום דאטעייה לדיבוריה
דהתם אני מקיים דבריו
י)
קמא וסברי ב"ש הקדש בטעות לא הוי הקדש
(ב) גמ'
מה שהוציא בפיו ואע"ג
קמא דהכי הוה ליה למימר שחור
והוא עבר תחלה על נזירתו ששתה
והתנן מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים
הכי נמי
דאין פיו ולבו שוין גזרת
שיצא מביתי ראשון דהוה משמע שיצא
ביין: מונה משעה שנדר. וכל הימים
אלא
הכתוב הוא דהויא תמורה
והתירו והיתה לו בהמה מופרשת תצא
(ג) רש"י
אבל לשנות מה שהוציא
תחלה לשאר שוורים אבל כיון דאמר
שעבר בהם עולין לו לימי נזירותו
ותרעה בעדר אמרו ב"ה לב"ש אי אתם
בפיו כי האי לא אשכחן
שור שחור משמע דלא סמכא דעתיה
ולא קנסינן ליה לחזור ולמנות כימים
דעליה קאמר
דקדוש בתמורה. אמר
מודים שהקדש בטעות הוא ותצא ותרעה
אשחור דלבן נמי בכלל שור הוא להכי
שמנה בעוד שהיה עובר על נזירותו
ר"פ לכך נאמר ראשון
(ד) ד"ה
בעדר מכלל דסברי ב"ש הקדש בטעות הוי
לכשיצא ראשון כלומר
קרי ליה הקדש טעות שהטעה דיבורו
וע"כ מיירי בשעבר דאל"כ פשיטא
מהכל ולא
ודאי מתמורה לא מצי ב"ש
הוא דמונה משעה שנדר ב] פשטיה
שאמר שור: ל"א למאי דפרישית
הקדש אלא ב"ה הוא דקא טעו סברי
(ה) ד"ה
למילף לשנות מה שהוציא
במתני' דבש"א דלבן הוי הקדש ילפינן
דמתני' משמע דקתני5 מונה [משעה]
אלא
בפיו אלא טעמא דב"ש
טעמייהו דב"ש משום דהקדש בטעות הוי
להכי (ו) ד"ה
משום דמתרצי לדבוריה
ליה תחלת הקדש. כדמחית איניש
שנדר על הימים שעבר בהן עלו 6
הקדש ואמרי להון ב"ש לאו משום הקדש
ליה
הכי שור שחור שיצא
מידי בקדושה מסוף הקדש דהיינו
לימי נזירותו ומשום סיפא דקתני
(ז) ד"ה
מביתי ראשון לשחורים
בטעות הוא אלא משום דאטעייה לדיבוריה
תמורה שהיא באה מכח הקדש אחר
והתירו תני רישא ואסרו אע"פ שהם
הוא
קדוש והול"ל אלא אמר
❖
קמא וסברי ב"ש הקדש בטעות לא הוי
אלא
ר"פ אלא משום דלא הוזכר
מה תמורה אפי' בטעות כדאמרינן
לא אסרו כלום אלא שאמרו לו
אמורא בתירוץ ראשון
הקדש תא שמע היו מהלכין בדרך
במסכת תמורה בפרק יש בקרבנות
שבלשון טוב קיבל עליו נזירות :
כ)
(הוא) לא קאמר אלא:
ואחד
הגהות מהר"ב
והיה הוא ותמורתו יהיה קודש
נשאל
לא צריכא דאית ליה
תרין ותלת: ה"ג וב"ה
יהיה לרבות שוגג כמזיד שאם סבור לומר זו תמורת עולה ואמר זו תמורת שלמים או תמורת שלמים ואמר זו תמורת עולה הרי זו תמורה
רנשבורג
א"כ שיצא ראשון מבעי
אף הקדש אפי' בטעות שאם סבור להקדיש שחור והקדיש לבן או לבן והקדיש אדום הרי לבן ואדום מוקדשים וב"ה אומרים הני מילי
א] תוס'
ליה אבל מדקאמר מביתי
תמורה משום דאתיא מכח הקדש אבל אחותי מידי בהקדש דמעיקרא הוי חולין בטעות לא מחתינן ליה בהקדש. ולב"ש אמאי הוי שור לבן
משמע אם שור שחור
ב] בא"ד
יצא מן הבית תחילה.
שיצא עכשיו הקדש [מדאמר] שור שחור שיצא ראשון ליהוי הקדש לכשיצא ראשון לשאר שוורים שחורים שיצאו אחריו מן הרפת מידי
הא שור שחור קאמר
דהוה אתמורה אילו לגבי תמורה אמר הרי זה תחת זה תמורה לחצי היום מי הוי תמורה מההיא שעתא דקאי בה אלא לא הוי
ומי לא עסקי' דלית ליה
❖
אלא האי וכיון שאין
תמורה עד דמטי פלגא [דיומא] דאמר הכא נמי לא איגליא מילתא עד דנפיק שחור מקמי הנך שחורים דקיימי ברפת ולא ליהוי
בביתו אלא שור שחור א'
קדוש לבן כלל: אמר רב פפא לכך נאמר ראשון. דכל מאן דיצא ראשון בין שחור בין לבן ליהוי קדוש: ה"ג והא שור שחור קאמר
לא מצית לפ' למילתיה
דמי לא עסקינן דאית (ו) ביה תרין או תלת לא צריכא דלית ליה אלא האי. והא שור שחור קאמר ומדקאמר שור שחור ש"מ דלא ניחא ליה לקדושי
ראשון לשחורים: האי
הגהות התוספות
הקדש בכוונה הוא ואמאי
אלא שחור והאי דקאמר ראשון משום דהוו ליה תרי תלתא שחורין וקאמר דההוא שחור דנפק קמא מבינייהו ליהוי קדוש ולא אחר: לא
1. 2.
קרו ליה הקדש בטעות
צריכא דלית ליה שחור אלא חד. והלכך האי דאמר ראשון משום דניחא ליה דכל מאן דנפיק ברישא או שחור או לבן להוי קדוש. וב"ה
משום דאטעייה לדיבוריה
סברי א"כ דניחא ליה דקדיש נמי לבן לימא שיצא בראשון אלא מדאמר ראשון ש"מ דאי נפיק [שחור] ראשון ניחא ליה לקדושי אבל בלבן לא
3.
שדיבורו אינו משמע כל
4.
כך להדיא כמו שב"ש
ניחא ליה והוה ליה טעות הקדש וכל טעות בהקדש אינו הקדש: א"ל רב אחא מברניש לרב אשי האי הקדש בטעות הוא הקדש בכוונה
5.
מפרשים אותו ולהכי קרו
הוא. דכיון דאמרת דלכך אמר ראשון דדעתיה להקדיש כל מי שיצא ראשון תחלה בין לבן בין שחור הוה הקדש בכוונה ואמאי קרי
❖
6.
ליה הקדש בטעות כלו'
ליה הקדש בטעות: הכי נמי דהקדש בכוונה הוא. אלא להכי קרי ליה הקדש טעות משום דאמר שחור דיצא ברישא דאטעייה לההוא
הקדש שדומה קצת לטעות
אנו מפרשים דבריו דלא
דיבורא קמא דמיחזי כמאן דלא ניחא ליה לקדושי אלא שחור: וסברי ב"ש הקדש בטעות לא הוי הקדש. דמדקא מוקמת לה בכגון
הוי טעות וקדוש. מי
מוסף רש"י
דאית ליה כוונה אלמא דאית להו לב"ש דהקדש טעות לא הוי הקדש והא תנן בהאי פירקא לקמן מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים לפי
שנדר בנזיר ונשאל לחכם
תחלת הקדש מסוף
שנדר והתירו לו אם היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר עם שאר בהמות חולין לפי שאין בה קדושה כלל: אמרו להם ב"ה
והתירו. לב"ש דאית להו
ו)
הקדש.
דאין שאלה בנזיר לעולם
לב"ש. עכשיו חזרתם להורות כדברינו דהקדש טעות אינו הקדש כגון זו שבשעה שהפרישה היה סבור שהוא נזיר וטעה ואתם אומרים שאינו
גבי הריני נזיר מן הגרוגרת
הקדש ותצא ותרעה בעדר. ומדקאמרי להו ב"ה הכי ש"מ דשמיע להו מינייהו דב"ש דאינהו אמרי דהקדש טעות הוי הקדש: לא לעולם ב"ש
וכן בפרקין דהיו מהלכין
סברי דהקדש טעות אינו הקדש והכא ב"ה הוא דטעו. דאינהו סברי דאמרי גבי שור שחור דהוי הקדש משום דהקדש טעות הוי הקדש וקאמרי
בדרך וא' בא כנגדן סברי
(טז.)
ב"ש דאפי' בטעות הוי
להו ב"ש לאו להכי אמרי דהוי הקדש דלדידן ס"ל דהקדש בטעות לא הוי הקדש אלא הכא בכוונה (ז) דאטעייה לדבוריה קמא כדלעיל:
נזיר א"כ לא שייך ביה
ואחד
התרה לדידהו מיירי שנדר
ואינו יודע אם הוא לשון
נזיר והתירו החכם וא"ל שאין בלשון הזה לשון נזירות: היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר דהפרשה בטעות
(ראמ"ה בשמו) מי שנדר בנזיר.
הוא ומדקאמר להו ב"ה לב"ש אי אתם מודים בזה שהוא הקדש בטעות מכלל דטעמיה דב"ש דהקדש בטעות הוי הקדש
וילפי' מתמורה ואמרי' ליה ב"ש לאו הקדש בטעות הוא אלא דאטעייה לדיבוריה ומה שהשיבו ב"ש במתני' אי אתם
(לקמן לא:)
מודים שאם קרא לט' עשירי וכו'. השיבו להם לפי טעמם וכה"ג אשכחן ריש מסכת נדה. ולמאי דקאמר טעות וקא