לא:
בית שמאי
פרק חמישי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נשאל
לחכם והתירו. כלומר שאמר לו שאותה קבלה לאו כלום
ואחד בא כנגדן. ופתח אחד מהללו השנים ואמר הריני נזיר שזה
א) ב)
א
ג) ד)
היא שלא נדר בלשון טוב לקבל נזירות ונמצא שלא חל
פלוני כלומר הריני נזיר אם זה פלוני דודאי אינו איש פלוני ואחד
ג ב
ה)
עליו נזירות אפילו רגע אחד: היתה לו בהמה מופרשת. שהפריש
אומר הריני נזיר אם אין זה פלוני ובא (אותו) אחד ואמר הריני נזיר
לנזירותו קודם שנשאל לחכמים: תצא ותרעה בעדר. עם בהמותיו שהן
אם אחד מכם נזיר ובא הרביעי ואמר הריני נזיר אם אין אחד מכם
ד ג
ו) ז)
❖
חולין גמורין דכיון דנזירות לא חל
נזיר דודאי יש בכם אחד שהוא נזיר
ה ד ה
עליה אין כאן הקדש טעות כלל ואפי'
ובא חמישי לאותן שנים הראשונים
ואחד בא כנגדן ואמר אחד הריני נזיר שזה
❖
ב"ש מודו דדוקא כשאמר שור שחור
ואמר הריני נזיר אם שניכם נזירים
פלוני ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני
נוסחת הריב"ן
שיצא ראשון יהא הקדש ויצא לבן התם
דודאי אינכם נזירים ובא ששי ואמר
הריני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם
הלבן הקדש למ"ד בגמרא משום שאין
לכולן הריני נזיר אם כולכם נזירים:
נזיר ששניכם נזירים שכולכם נזירים בש"א
פי' הרא"ש חושש ורוצה שיחול הקדש גם על
בש"א כולם נזירים. הואיל ואין לך
כולם נזירים והא הכא הקדש בטעות הוא
מקשי' לי קופה לזו יש לה
אחד מהן שלא אמר הריני נזיר ואע"פ
הלבן ומה שהזכיר שחור טעה שהיה
שוליים ולזו אין לה
וקתני כולם נזירים אמרי סברי ב"ש הקדש
שכולן טועין שהיו סבורין שאינו
סבור שהשחור יצא ראשון אבל הכא
שוליים. ת"ש היו מהלכין
בטעות הוי הקדש הכא לא אביי אמר לא
כמו שהן אומרים וקאמרי ב"ש דכולן
שנזירות לא חל עליו מעיקרא כלל
בדרך ו' בני אדם וא' בא
(א)
כנגדן אמר א' מן הו' הריני
נזירין: והא הכא דהקדש בטעות
קס"ד דקאים בצפרא אלא הכא במאי
והבהמה לא הופרשה אלא לצורך
נזיר שזה איש פלוני.
כו'. מהכא איכא למשמע מינה
הנזירות וכאן הנזירות ליתא הקדש
עסקינן דקאים בטיהרא ואמר שור שחור
כלומר אם זה ההולך
נמי ליתא וגרע זה מהקדש טעות
דבית שמאי סברי דהקדש בטעות הוי
כנגדנו ראובן הריני נזיר
שיצא מביתי ראשון ליהוי הקדש ואמרו ליה
והב' אמר אם אין זה ראובן
ולכך אפי' ב"ש מודו דתצא ותרעה
הקדש אבל מההיא דשור שחור ליכא
לבן נפק ואמר להון אי הוה ידענא דלבן נפק
הריני נזיר והג' אמר לב'
בעדר כיון דנעקר הנדר לגמרי
למשמע מינה דההיא מיירי בהקדש
הראשוני' הריני נזיר אם א'
לא אמרי שחור ומי מצית אמרת דקאים
בכוונה וכדפרישית: אביי אמר.
כדאמר לקרבנות נזירותו נזיר
מכם נזיר. והד' אמר לב'
א]
1
❖
בטיהרא עסיק והקתני דינר של זהב שיעלה
הראשונים הריני נזיר אם
נזירותו לא אמר כלום והוי כאדם
ומאי דקשיא לך לב"ש מה אילו אמר
2
אין א' מכם נזיר.
תני שעלה חבית של יין שתעלה תני
שאינו מחוייב והיה סבור שהוא מחוייב
הרי זה תמורה זה לחצי היום מי הוי
והה' אמר לב' הראשונים
שעלתה אמר רב חסדא אוכמא בחיורא
הריני נזיר אם שניכם
חטאת ואמר בהמה זו לחטאת כו'
תמורה כו' הכא נמי לכי מיגלי מילתא
הגהות הב"ח
3
נזירים. והו' אמר לכל הה'
לא אמר כלום אפי' לב"ש: לקיא (ב) חיורא באוכמא לקיא תנן (ג)
בפלגא דיומא דנפיק שחור ליהוי איהו
(א) גמ'
הריני נזיר אם כולכם
אמרו להם [ב"ה] לב"ש אי אתם
קדוש ולא לבן לא תקשה לך ולא מידי
מהכא מההיא
נזירים ב"ש אומרים כולם
שחור שיצא מביתי ראשון הקדש קס"ד
(ב) שם
נזירים. כל הו' שהתפיסו
מודים בזה שהרי הקדש
דלא ס"ד דקאים בצפרא וכדמפרש
כי מקדיש בעין רעה מקדיש ואמרי ב"ש
כולם נזירים ואע"ג דנזיר
לה רב פפא לעיל: אלא הכא במאי
טעות הוא ותצא ותרעה בעדר. אלמא
טעות הוא ששנים
הוי הקדש ואלא מאי א בעין יפה מקדיש
עסקינן דקאים בטיהרא. בצהרים
דהקדש בטעות לא הוי הקדש וכי היכי
הראשונים מכחישים זה
דינר של זהב שיעלה בידי ראשון ועלה
את זה. שאם הא' נזיר אין
דאתם מודים הכא אודו לן נמי בשור
ואמר שור שחור שיצא מביתי ראשון
(ג) שם שור
הב' נזיר ודברי ה' וו' ודאי
כסף בש"א הקדש ואלא מאי בעין רעה
היום ליהוי קדוש: ואמרי ליה ההוא
שחור דפלגיתו עלן ואמריתו דהוי
ליתנהו אפ"ה קאמר דכולם
מקדיש חבית של יין שתעלה בידי ראשון
דנפק לבן הוה ולא שחור אמר להו
הקדש וב"ש היו יכולין להשיב דהכא
נזירים. וה"ה הקדש
בטעות שור שחור שיצא
אי הוה ידענא דלבן נפק לא אמרי
ועלה של שמן בש"א הקדש והא שמן עדיף
גרע מהקדש טעות כדפרישית ולא
(ד) רש"י
מביתי ראשון ויצא לבן
שחור. אלא לבן והוי טועה בהקדש
חשו להשיבם אמיתות החילוק והשיבו
מיין אי משום הא לא קשיא בגלילא שנו
דעדיף
אע"ג דלא נתקיימו דבריו
אלא
לפי דבריהם שהם מדמים פלוגתייהו
ומשום הכי הוי הקדישו הקדש והוי
הוי קדוש. אמרי הכא
דחמרא עדיף ממשחא רישא קשיא לרב
(ה) ד"ה
בדברי ב"ש הקדש בטעות
והשיבו להם ממעשר בהמה דחל
לבן הקדש וב"ה סברי אינו הקדש
וסבור (ו) ד"ה
חסדא אמר לך רב חסדא כי אמרי בתורא
הוי הקדש התם לא. מההיא
בטעות והוי הקדש וק"ק מאי שנא
דטעות אינו הקדש. ואם נפש אדם
אותו
דנזירים ודאי איכא
דקרמנאי ואמר רב חסדא אוכמא למשכיה
יום
למשמע דסברי הכי דהתם
מאשה שהפר לה בעלה דאמר לעיל
לומר לוקמא אביי כגון דקאים בצפרא
לנהוג כמנין
סומקא לבשריה חיורא לרדיא והאמר רב
ודאי נזיר בטעות הוא
❖
פרק מי שאמר אם שלה
ואמר שור שחור שיצא ראשון יהא
וקאמר דכולהו נזירים
חסדא אוכמא בחיורא לקיא כי אמרי בתורא
היתה בהמה חטאת תמות והכא יוצאה
הקדש ויצא לבן וכמתנית' ואתרמי
משום דכולהו לנזיר איכוון
דקרמונאי: מתני' מי שנדר בנזיר ונשאל
ואפשר דכל אחד היה
בעדר וי"ל דבעל מיגז גייז ואי נמי
דלבן נפק ואמר להו אי הוה ידענא
ב
הגהות מהר"ב
טועה והיה סבור דאפשר
דמעקר קא עקר מ"מ הא אוקמה
דלבן עתיד למיפק לא אמרי שחור
לחכם ואסרו מונה משעה שנדר נשאל
ג
להיות כדבריו והוציא בפיו
רנשבורג
אלא לבן הא לא קשיא דעל העתיד
כרבי אלעזר הקפר
קבלת נזיר ואזלינן בתר פיו
לחכם והתירו היתה לו בהמה מופרשת
א] תוס'
ואע"ג דטועה הוא מידי
לבא אין אדם נותן דעתו להקדישו:
אבל לרבנן נפקי לחולין ואפילו לרבי
תצא ותרעה בעדר אמרו ב"ה לב"ש אי אתם
דהוה אתמורה כסבור
תני שעלה. ואח"כ נזכר לדבר שהיה
אלעזר נראה דלא דמי דהתם הנדר
לומר שור שחור ואמר לבן
מודים בזה שהוא הקדש טעות שתצא
של כסף או חבית של שמן: אמר רב
חל רגע א' מיפר [בלא] חרטה
אבל מתניתין ליכא לפרושי
4
❖
ותרעה בעדר אמר להן ב"ש אי אתם
משום הקדש בטעות דלא
חסדא אוכמא בחיורא לקיא. שור
ז) וטעות אבל הכא לא חל הנדר
דמי לתמורה כדמפרש
מודים במי שטעה ד וקרא לתשיעי עשירי
אפילו שעה אחת כדפרישית:
שחור בין הלבנים כחוש הוא דשור
לעיל אלא משום דמתרצי
אמרו ב"ש לבית הלל אי אתם
ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שהוא
לבן עדיף טפי: חיורא באוכמא לקי.
ב"ש למילתיה דראשון
הגהות התוספות
לשחורים אמר כדמתרץ רב
מודים במי שקרא לעשירי
מקודש אמרו להם ב"ה לא השבט קידשו
כלומר ואע"ג דשור לבן מעלי אפילו
1. 2.
פפא: הב"ע דקאי
תשיעי ולתשיעי עשירי ולאחד עשר
הכי כי איכא כתמים חיורין במשכא
ומה אילו טעה והניח את השבט על שמיני
3.
בטיהרא. בצהרים אחר
❖
4.
דתורא אוכמא לקותא היא: תנן שור
עשירי ששלשתן מקודשים. דחל בטעות
שיצאו כבר כל השוורים.
ועל שנים עשר שמא עשה כלום אלא
ה
אמר שור שחור שיצא כבר
שחור שיצא מביתי ראשון. ה"ג כי
ומינה
כתוב שקידש העשירי הוא קידש התשיעי
מביתי ראשון יהא קודש.
מקדיש בעין רעה מקדיש וקאמרי
ואמרו ליה לבן נפק. ואמר
מוסף רש"י
ואת
אילו הייתי יודע שיצא לבן
ב"ש דלבן הוי הקדש. ש"מ דלבן
חיורא באוכמא לקיא.
ראשון הייתי אומר לבן
הוה גרוע טפי ואם איתא לרב חסדא דלבן עדיף טפי אמאי הוי הקדש והא מאן דמקדיש בעין
רעה מקדיש ושור שחור הוא שהקדיש
ואיכא למימר דדעתו היה
ולא לבן אלא ש"מ דליתא לדרב חסדא: ואלא מאי. קאמרת לרב חסדא דמקדיש בעין יפה מקדיש ומשום הכי קאמרי בית שמאי
על איזה מהן שור שיצא
(גיטין סח. ועי"ש
ראשון ומה שאמר שחור
דלבן (ד) עדיף טפי הוי הקדש: ואלא הא דקתני דינר של זהב כו'. ועלה של כסף בית שמאי אומרים של כסף הקדש ואמאי
❖
בתוס')
לפי שהיה מכיר בהשמעת
הא מאן דמקדיש בעין יפה מקדיש: ואלא מאי בעין רעה מקדיש. אי הכי חבית של שמן אמאי הוי הקדש לבית שמאי הואיל
קול של יציאת רגלי
דהוא יפה מחבית של יין: הא לא קשיא דבגלילא שנו דחמרא עדיף טפי ממשחא. דלדידהו נפיש משחא כדגרסינן בהמוכר את
בהמותיו וטעה והיה סבור
לפי הקול ששחור יצא
הספינה ה) וניחא להו טפי בחמרא ואין שותין אלא יין ואמטו להכי קאמרי בית שמאי דשל שמן גרוע משל יין משום
פי' הרא"ש (המשך)
ראשון ולכך אמר שחור
הכי הויא הקדש. ומיתוקמא לכולהו מתני' דבעין רעה מקדיש וקשיא רישא לרב חסדא: כי קאמרי. חיורא מעלי טפי בתורא דקרמנאי
והקדש בטעות הקדש
דחיוורא בדקו בדוכתא
של חרישה חיורא מעלי טפי אבל לבישרא אוכמא עדיף טפי מחיורא ומשום הכי אמרי ב"ש גבי הקדש דלבן הוי הקדש דגריע טפי:
דילפי' מתמורה אבל לא
ומצאו בעור הבהמה כתם
מצי למי' דקאי בצפרא
לבן וידעו שצרעת היתה
אוכמא למשכא. מעלי טפי וסומקא לבישרא מעלי וחיורא מעלי לרדיא לחרישה: והאמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיא. דמשמע
ואמר שור שחור שעתיד
במקום הכתם כדאמר רב
בין למשכא בין לרדיא הוי אוכמא גרוע: כי קאמר. רב חסדא דאוכמא לקיא לרדיא אבל למשכיה הוי עדיף: מתני' מי שנדר בנזיר.
לצאת ראשון ויצא לבן
חסדא חיוורא באוכמתא
ונזכר שטעה בנזירותו והתחיל להתחרט בו והלך ועבר על נזירותו ושתה יין ונטמא למתים ואח"כ הלך ונשאל לחכמים להתיר נזירותו:
ואמרי ליה לבן נפק. ואמר
לקותא: קס"ד מקדיש בעין
(ה)
אילו ידענא דלבן נפק הוה
רעה מקדיש ואמרי ב"ש
ואסרו. שהכירו שנדר גמור הוא: מונה נזירותו משעה שנדר. כלומר (ו) אותן [ימים] שזלזל בנזירותו עולה למניין שלשים עם אותן
אמינא לבן דבהא הוו מודו
הוי הקדש הלבן שיצא ואי
שנשתיירו לו משאסרו ואין צריך למנות איסור במניןו) הימים שזילזל בנזירותו אלא עולין לו להשלמת הנזירות : מי שנזר. ושמר עצמו בכל
ב"ש דלא הוי הקדש דודאי
הוי שחור גרוע מלבן אית
דקדוקי נזירות ואח"כ נשאל לחכמים והתירו לו מפני שטעה בנזירות אם היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר כו': אמרו
שקורי קא משקר דאי הוה
ליה למי' דדוקא שור שחור
בדעתיה להקדיש איזה
היה בדעתו להקדיש ולא
להם בית שמאי אי אתם מודים במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי כו' אמרו להם בית הלל לא השבט קידשו. כלומר לא לכך מקודש תשיעי
מהן שיצא ראשון א"כ
לבן ולית כאן הקדש
ואחד בטעות דודאי אין דעתו
למה הזכיר שחור לימא
בסתם שור שיצא מבית ראשון. וכי במה יש לו לידע ששחור יצא ראשון. והא קתני שיצא אימא שיצא כבר . נ"ל שאין
כלל ללבן: אלא מאי בעין יפה מקדיש. כלומר דבעי' למי' דלעולם שחור גרוע טפי והאי דלבן קדוש משום דמקדיש בעין
חלוק במסורת בין קראה להבא בין לשעבר אלא מסתמא שיצא להבא קרי' דומיא דדינר וחבית וכן ההיא דנזירים הא דקאמר
יפה מקדיש. א"כ מציעתא דאמר דינר זהב ועלה בידו של כסף אמאי הוה קדוש היה לן למי' דוקא לדינר זהב איכוון ולא
ב"ש דכולם נזירים כגון דקאמר אותו שלא נמצא כדבריו אילו הוה ידענא דלאו הכי הוא לא הוה אמינא הכי אלא הכי:
לשל כסף. אלא מאי בעין רעה מקדיש הפך אנו צריכים לאמר מכח מציעתא ומעתה קשיא לרב הונא מרישא. א"כ גבי חבית
אימא שעלה. לאחר שנמצא של כסף אמר אילו הוה ידענא הוה אמינא של כסף ה"ג אמר רב חסדא אוכמא בחיוורא לקיא.
של יין אמאי אמרי ב"ש דשמן קדוש הא שמן עדיף מיין. ומשני דלעולם בעין רעה משום מציעתא וסיפא בגלילא שנו.
מגרע אותם ונמכרים בפחות מפני גרועו של שחור שהוא גרוע מן הלבן. חיוורא באוכמא לקותא. כתם לבן שנמצא בשור
ומעתה קשיא מרישא לרב חסדא. בתורא דקרמונאי שוורים של אותה מדינה. אוכמא למשכיה. עורו הוא משובח. סומקא
שחור בידוע שכנגד אותו כתם היה נגע בבהמה ובריש מי שאחזו מייתי לה עליה דרב ששת דאמר לריש גלותא טעמי טעמא
לבשרא בשרו מוטעם וטוב. חיוורא
לרידיא הוא טוב לחרישה והא אמר רב חסדא
אוכמא בחיוורא לקותא