כל
כנויי נזירות
פרק ראשון נזיר
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין ימים פחותים משנים. דדריש מימים תהיה גאולתו שאין
ויליף מבתי ערי חומה. דכתיב בהו ימים תהיה גאולתו מה להלן י"ב
לא א
א) ב)
1
חדש כדמפרש ביה קרא ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה:
המוכר יכול לגאול בפחות משני ימים. (והא א"ר כו') הכי נמי
י)
לב ב
רבי נהוראי אומר. אבשלום היה מגלח אחת לל' יום: שכן מצינו
דבכל2 ב' ימים יקל שערו ומשני דבב' ימים ליכא כובד ומסתמא לא
בבני מלכים. שכן נוהגים: והא רבי הוא דאמר. במס' ערכין
נתקבל ג"ש אהני אלא ממשמעות דימים דהיינו שנה תהיה גאולתו
❖
לג ג
ג) ד)
3
ה) ו)
ימים תהיה גאולתו אין ימים פחותים
שגואל אחרי ב' ימים כל השנה
ז)
משנים שאם בא לגאלה באותו יום
כדכתיב בתריה ואם לא יגאל עד
ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה מה התם
1
תורה אור השלם
שמשכנה לו אינו יכול לגאלה עד
מלאת לו שנה תמימה אלמא דכל
ח)
י"ב חדש א אף כאן י"ב חדש ר' נהוראי אומר
השנה גואל: תלכנה בנות
ט)
1. וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית
שיעברו עליו ב' ימים לפי שאין מקרא
מגלח אחת לל' יום רבי יוסי אומר מגלח
י) כ)
מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה
ישראל לתנות לבת יפתח ד' ימים
יוצא מידי פשוטו והכא נמי מאי חזא
❖
ל)
מערב שבת לערב שבת שכן מצינו בבני
גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ
בשנה. ומשמע בסוף כל ג' חדשים
רבי מההוא ג"ש מה להלן י"ב חדש
(א)
יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ:
מלכים שמגלחים מע"ש לע"ש מאי טעמא
ויקרא כה כט
כו' נגמר מהאי טעמא ונימא נמי
הלכו לראות ומשני מנא ידעי' דמחלקין
2. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים
דרבי יליף מבתי ערי חומה והא רבי הוא
נוסחת הריב"ן
דאבשלום מגלח היה לשני ימים:
השנה בשוה דילמא תרין ירחין בחד
וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל
דאמר אין ימים פחותין משנים האי גזירה
האי ג"ש. דגמיר מבתי ערי חומה:
זמנא וד' ירחין בחד זמנא וב' ירחין בחד
בראשית מא א
הַיְאֹר:
3. עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר
משום כובד הוא דקא גמיר .
שוה משום כובד גמיר ובשני ימים ליכא
זמנא [וכו'] וכיון דהכי הוא לא ידעינן
יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם
מהיכא נילף דלית לן למילף ממקום
דכתיב ביה באבשלום כי כבד עליו
כובד ואימא ב' שנים דכתיב ויהי מקץ
2
לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְיָ
וגילחו: ובשני ימים ליכא כובד.
שיכול להיות שאין הדבר (עוד) להכי
כ)
אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו
שנתים ימים דנין ימים שאין עמהן שנים מימים
ילפינן מבתי ערי חומה: מ"ט גבי
לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ
ומשום הכי לא גמיר מיניה: ולימא
שאין עמהן שנים ואל יוכיח זה שיש עמו
במדבר יא כ
מִמִּצְרָיִם:
כהנים [דאיכא] כובד. וא"ת והא
דשתי שנים. משמע האי מקץ ימים
4. מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה
שנים ואימא ל' יום דכתיב עד חדש ימים
3
לימים אשר יגלח דשתי שנים נמי
כהני' עצמם ילפי' מסתם נזי'
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת
דנין ימים שאין עמהם חדשים מימים שאין
יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת
פרע פרע דמקילין אחת לשלשים יום
איקרו ימים כדכתיב ויהי מקץ שנתים
יָמִים בַּשָּׁנָה: שופטים יא מ
עמהם חדשים ואל יוכיח זה שיש עמו
❖
ימים: ואימא שלשים יום. דשלשים
$ וא"כ נילף נזיר עולם מסתם נזיר
5. וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
חדשים ואימא מהכא מימים ימימה וגו' דנין
איקרו ימים כדכתיב עד חדש ימים:
דהוי שלשים יום וי"ל דלא מיסתבר
וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע
4
בְּקִירֹת הַבָּיִת:
ואימא מהכא מימים ימימה. תלכנה
ליה ללמוד קדושת עולם מקדושת
ימים מימים ואין דנין ימים מימימה ומאי
ויקרא יד לט
הגהות הב"ח
בנות ישראל לתנות לבת יפתח ד' ימים
שעה ולהכי יליף מכהנים אע"ג דלמד
6. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל 5 ושב
(א) רש"י
בשנה דהיינו יום א' לשלשה חדשים
מן הלמד משום דכהנים נמי קדושת
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה
❖
עולם הוו: מאי איכא ביניה
דההוא
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיְיָ
הכא נמי נימא דמגלח היה אבשלום
הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא
קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר
לשאר אחוהי. וא"ת ונימא דאיכא
לג' חדשים. לתנות לשון תאניה ואניה
במדבר ו ה
רֹאשׁוֹ:
דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן איכא
7. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן
: ושב הכהן ובא הכהן זו
בינייהו קרבנות דהוא מביא ולא הן
גליון הש"ס
וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל
דאמרי מנא ידעינן דכל תלתא ירחין חד זימנא
היא שיבה זו היא ביאה. מה ביאה
וי"ל דה"ק מאי איכא ביניה בתגלחת
תוס' ד"ה מ"ט גבי כהנים.
מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה
דילמא ארבעה זימני בשתא (א"נ) ארבעה
מביתו של כהן לבית המנוגע חולץ
דקאמר קרא ויהי מקץ ימים אשר
וא"כ נילף וכו'.
וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא
במדבר ו ג
יֹאכֵל:
ירחין חד זימנא תרין ירחין בחד זימנא רבי
יגלח ל) משום דבתגלחת היה מאחר:
וקוצה וטח ונותן שבוע להסגירו אף
8. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הני
(מקץ) מ' שנה למאי. פי' דליכא
כאן בשיבה אף הכא נמי כיון דכתיב
נהוראי אומר מגלח אחת לשלשים יום מאי
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ
מימים ימימה ליהוי נמי כמאן דאמר
למימר למ' שנה (למאי) למלכות
אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר
4
טעמא גבי כהנים משום דאיכא כובד ה"נ
נָזִיר לְהַזִּיר לַיְיָ:
ימים: א"ד. לא ילפינן מההוא
בית דוד דאז מרד אבשלום דהא
❖
איכא כובד ר' יוסי אומר מגלח מערב שבת
במדבר ו ב
קרא דכתיב בבת יפתח דמנא ידעינן
משמע קראי דהיה מלך ה' שנים אחר
לערב שבת מאי איכא ביניה לשאר אחוהי
דמתלתא ירחין לתלתא ירחין הוי חד
מעשה זה ג' של רעב ואחד שמנה
יום טוב שחל להיות באמצע שבת דאחוהי
זימנא: דילמא. האי דקאמר ד'
ישראל ואחד שהעמיד משמרות ומשני
פי' הרא"ש (המשך)
❖
מגלחין הוא לא מגלח אי נמי לגלוחי מן
ימים בשנה הכי הוי לסוף ד' ירחין
מקץ מ' שנה ששאלו להם מלך (אלו)
שבקינן קרא דלא מפרש
צפרא דמעלי שבתא אחוהי מגלחין איהו
וילפי' מקרא דמפרש: מ"ט
שמרדו במלכו של עולם תלה מרידת
חד זימנא ולתרין [ירחין] חד זימנא
5
גבי כהנים משום דאיכא כובד
[אבשלום בשאלתם להם מלך 6 א] שהיה
ולארבע ירחין חד זימנא ולתרין ירחין
לא מגלח עד פניא הני ארבעים שנה
הגהות מהר"ב
וכו' וכהנים גופיי' ילפי' פרע
חד זימנא דהיינו נמי ארבע זימנין
שנת עשר] לשמואל ובחצי י"א העמיד
[פרע] מנזיר דמגלחים לל'
מאי עבידתייהו ר' נהוראי אומר משום
רנשבורג
יום בסנהדרין פ' כ"ג והא
והילכך הואיל ואיכא למימר הכי
מלך ומלך חצי י"א וב' שנים הרי ד'
רבי יהושע לקץ מ' שנה ששאלו להן מלך
א] תוס'
דלא יליף נזיר עולם מסתם
ואיכא למימר הכי שבקינן ההוא
שנים לשאלה ובתחלת ל"ו למלכות בית
נזיר משום דהתם דין הוא
תנא אותה שנה ששאלו להן מלך היא
קרא דלא מפרש וגמרינן מקרא
דוד היא שנת מ' לשאלה ואח"כ מרד
דמגלח משום דשלמו ימי
שנת עשר לשמואל הרמתי: מתני' סתם
נזירותו הלכך יליף מכהן דלא
ב
דמפרש דהיינו מבתי ערי חומה:
אבשלום והשנה ההיא היה שנת רעב
❖
נזירות ל' יום: גמ' מנהני מילי אמר רב
פסקה כהונתו ומגלח: מאי
גבי כהנים. הדיוטים: מידי הוא
וגם אותה7 שנת מ' לשאלה ואפי'8 מרד
איכא בינייהו לשאר (דחוקי)
מתנא אמר קרא קדוש יהיה
יהיה
טעמא. דאמרינן דמגלחין בשלשים
בתחלת שנת מ' לשאלה ולאו דוקא
[אחוהי] הוה מצ"ל דאינהו
6
סתם
מצו לגלחו במספריים ואיהו
נזירות שלשים
בגמטריא תלתין הוו בר פדא אמר
כנגד
יום אלא משום דאיכא כובד שיער
הגהות התוספות
מקץ מ' שנה:
דוקא בתער. ואיהו דוקא
יום. ובגמרא מפרש טעמא: מיקל והם יכולים לגלח הכל.
והוה ליה ניוול הכא נמי איכא
נזיר נזרו האמורים בתורה ל' חסר
אחת
1.
בר פדא אמר כנגד נזירות האמורין
2.
כובד ומשום הכי היה אומר רבי
אלא בסתם גילוח שרגילין
ורב מתנא נמי נילף מנזיר נזרו
אמר
3. 4.
בני מלכים לגלח קא בעיא
בתורה שהן ל' חסר אחת. פירוש
נהוראי דאבשלום היה מגלח לאחר
יזיר
לך ההוא לדרשה 7 מיין ושכר
5.
מאי בינייהו ואין דרכם לגלח
שלשים יום: לדברי רבי יוסי דאמר
כתובים בפרשת נזיר וכנגדן מושך
6.
9
הכל וגם במספריים. והא דלא
לאסור יין מצוה כיין רשות כי
8
קאמר שהוא מביא ג' בהמות
שמגלח מערב שבת לערב שבת מאי
סתם
7.
יפליא לנדור נדר נזיר להזיר מלמד
שהנזירות חלה על נזירות
כשהוא רוצה לגלח כדין סתם
ג
היכרא איכא בין דידיה דהוי נזיר לשאר
8.
נזיר שאינו מגלח אלא בשעת
ובר הבאת קרבנותיו איכא למימ'
❖
אחין הא אינהו נמי נוהגין להסתפר
9.
דהיינו האי דקא' מגלח עד
בכך: איכא בינייהו. בזמן שחל יו"ט להיות באמצע שבת דאחין מגלחין בערב יום טוב והוא אינו מגלח עד ערב שבת. ואי קשיא לך
פניא. ולאו דוקא פניא אלא
ולרבי מאי שנא אבשלום משאר נזירי עולם דמסתפרים אחת לל' יום משום דלגבי דידהו הוי כובד ורבי מתרץ לטעמיה דאבשלום הואיל ובעל
דלא מגלח עד הבאת
מוסף רש"י
כח הוה לא הוה כובד לדידיה עד שנים עשר חדש כי כאיש גבורתו ולרבי יוסי הואיל דאורחייהו דבני מלכים להסתפר מערב שבת לערב
קרבנותיו: מאי עבידתיהו
ואין ימים פחותים
מאיזה חשבון היתה המדידה:
שבת הוה ליה כובד כשאר אחין אבל לשאר אינשי ליכא כובד עד ל' : הני מ' שנה. דכתיב ויהי מקץ מ' שנה: מאי עבידתייהו.
משנים.
לקץ מ' ששאלו להם המלך.
והלא לא היו למלכות בית דוד אלא ל"ז: לקץ מ' שנה ששאלו להם מלך. היא שנת עשר לשמואל הרמתי. שאבשלום היה יודע שעתיד
(ערכין לא.)
מרדות של אבשלום וישראל
דוד למלאות מ' שנה וכשנתמלאו מ' שנה ששאלו ישראל מלך מיום ליום אחר שמלכו שמואל ושאול דהיינו בתחילת המלכות ועלתה
זו היא שיבה זו היא ביאה.
שמרדו במלכות בית דוד מנה
(יומא
ממרדות ישראל שמרדו
לשניהן לפי שעדיין לא יצא טיבעו של שאול בעולם ואף טיבעו של שמואל בעולם שהיה נקרא מלך לא פסק ושתים שמלך שאול בעצמו
ב: מכות יג:)
במלכות של עולם ושאלו
בחיי שמואל כמו שלמדנו [בסדר עולם] שלא מת שמואל לפני שאול אלא ד' חדשים ול"ז שמלך דוד וטעה אבשלום ואמר עכשיו הגיע
להם מלך: סתם נזירות ל' יום.
הקץ של אבא ואלכה לחברון להסב לי שם המלוכה. ואם נפש אדם לומר מנין אתה אומר שאותה שנה שמלכו שמואל ושאול שהיתה בתחילת
אם אמר הריני נזיר בסתם ולא
(נדה כב:)
פי' כמה צריך לנהוג נזירות
מלכות של שאול ושמואל לא מת לפני שאול אלא ד' חדשים מכאן אתה למד שבאותו יום שעלתה חנה לשילה דכתיב ועלי הכהן יושב
ל' יום ובגמ' מפרש מנ"ל:
על הכסא באותו יום נתמנה לשופט והיינו דכתיב ישב על הכסא ולמדנו שבאותה שנה נתעברה חנה וילדה שמואל ונאמר
הריני נזיר אחת גדולה וכו'.
(יבמות
בין שאמר הריני נזיר גדולה
בו בשמואל וישב שם עד עולם עד עולמו של יובל נ' שנים ושתי שנים שגמלתו אמו הרי לך שנים של שמואל נ"ב שנים ועלי כמה
ובין שאמר הריני נזיר קטנה
יז: וראה רש"י ערובין יא.
שנים נתמנה על ישראל מ' שנה וכשהיה לו לעלי ארבעים שנה בן כמה שנים היה שמואל הוי אומר בן ל"ט שנה שצריך אתה להוציא
❖
בארוכה)
ובין שאמר הריני נזיר מכאן
שנה אחת לעיבורו כמה נשתיירו לו משנותיו של שמואל י"ג צא מהן עשר שמלך שמואל אחר מיתתו של עלי ונשתיירו להן ג' שנים זו היא
ועד סוף העולם נוהג נזירות
ל' יום. ולא אמרי' כשאמר
שאמרו אחת שמלך שאול ושמואל ושתים שמלך שאול בעצמו: בר פדא אמר כנגד נזיר נזרו ונדר נדרו האמור בפ' נזיר שהן ל' חסר
אחת גדולה ינהוג נזיר יותר
פי' הרא"ש
אחת. לנדור נדר נזיר להזיר יזיר נזרו נדר נזרו יזיר הזירו נזרו נזרו והזיר נזרו נזרו הנזיר נזרו הנזיר נזרו נזרו הנזיר נזרו הנזיר הנזיר ידור
מל' וכשאמר נזיר קטנה ינהוג
נזרו נדרו ידור נזרו הרי ל' חסר אחת. נזר אלהיו לא קחשיב לפי שאינו לשון נזירות אלא לשון עטרה כמו התרגום: נזיר להזיר מלמד
מה להלן י"ב חדש דכתיב עד
פחות מל'. וכן כשאמר מכאן
ועד סוף העולם [יהיה נזיר
מלאת לו שנה תמימה. והא
שהנזירות חלה על נזירות. שאם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זו וחזר ואמר הריני נזיר אם אוכל ככר זו ואכלה מונה שתי נזירות
[רבי הוא] דאמר התם בערכין
עולם]: יהיה בגימטריא
דאף על גב דככר אחד הוא חלה נזירות על נזירות. וכיון
דהני אתו לדרשא ולא למניינא אחריני נמי לאו למניינא אתו:
אין ימים פחותים משנים
תלתין הוו. יראה דגמרא
ובר
שאין המוכר יכול לגאול תוך
גמירי לה ואסמכוה אהך
גימט' דלאו מי"ג מדות היא שהתורה נדרשת בהן: כנגד נזיר נדרו נזרו יזיר וכו' ול' חסר א' הם לבד מנזר אלהיו על ראשו
ב' ימים. ודריש ימים כפשטיה לתחלת גאולה. ודריש לי' שנה לסוף גאולה משום דכתיב עד מלאת לו שנה תמימה גאולה.
ד' ימים בשנה והיינו מג' חדשים לג' חדשים: זו היא שיבה זו היא ביאה. מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף שיבה
דלא קחשיב דלשון כתר ונזר הוא כדמתרגמינן כלילא: ורב מתנא נילף מנזיר נזרו דמסתברא טפי דכלהו איכתבי למניינא
חולץ וקוצה [וטח] ונותן לו שבוע אע"ג דלא דמו תיבות להדדי כיון דמשמעותן חד קא דריש ליה בג"ש: דילמא ד' ירחי חד
מלמדרש גי' מלה: הנהו נזיר נזרו לדרשא אתא. קצת מינייהו ודרשינן להו הלכך לאו למניינא איכתיבו: מדהנהו למניינא
כולהו למניינא דהנהו לאו לדרשא מגלי על אינך דכמו דהנך למניינא אינך נמי למניינא ותרתי שמעי' מינייהו:
זימנא ותרי ירחי חד זימנא. ב' ימים הראשונים היו מארבע חדשים לד' חדשים וב' האחרונים מב' חדשים לב' חדשים. הלכך