לב:
בית
שמאי
פרק חמישי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואם
לאו אינו נזיר. פי' ואם משנגנבה בהמה נדר כלומר שבשעה
ואם משנגנבה בהמתו נזר. שבדעתו היה לקבל
נזירותו על אותה
ט א
א) ב)
ג) ד)
שנדר כבר נגנבה הבהמה קודם לכן אך שהוא לא ידע וקיבל בהמה ובשעה שנזר לא היתה ברשותו הרי זה
אינו נזיר דנזירות
בטעות הואי: וזו טעות. של נולד טעה נחום המדי שהוא סבור
נזירות ואמר אילו הייתי יודע בשעת נדרי שכבר נגנבה לא הייתי
ה) ו)
שפותחין בנולד: ומצאו בית המקדש חרב. לאחר בית שני: כל שנזר
נודר אינו נזיר כלומר הוי חרטה מעלייתא ומתיר לו החכם שהרי
❖
ז) ח)
י ב
עד שלא חרב. ואע"פ שלאחר כך חרב
הקבלה עצמה היתה בטעות שאלמלי
ואם משנגנבה בהמתו נזר אינו נזיר וזו
הרי (ב) נזיר דאין פותחין לו לאדם
ידע שנגנבה לא הוי נודר דאיגלאי
טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן
תורה אור השלם
בנולד: ומשחרב בהמ"ק אינו נזיר.
מילתא למפרע דנדר בטעות הוה
יא ג ד
❖
הגולה ומצאו בהמ"ק חרב אמר להם נחום
1. אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל
שיכול לומר (ג) לו אילו הייתי יודע
ולא חל אפי' רגע א' דכיון דלא נדר
דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל
המדי אילו הייתם יודעין שבהמ"ק חרב הייתם
שכבר חרב לא הייתי נודר וכה"ג
[אלא על] 1 בהמה זו והרי אינה בידו
יְיָ הֵיכַל יְיָ הֵיכַל יְיָ הֵמָּה:
לא הוי נולד שהרי כבר חרב:
נדר טעות הוא ונראה דאפילו ב"ש
נוזרים אמרו לו לא והתירן נחום המדי
ירמיהו ז ד
פי' הרא"ש
מודו בהא דלא הוי נזיר: וזו טעות
גמ' שטפוהו רבנן לרבי אליעזר.
2. שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ
וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו כל
(א)
על נזירותו: אם עד שלא
עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ
טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן
והעבירוהו מדעתו כמו שטף מים
שנזר עד שלא חרב בהמ"ק נזיר ומשחרב
נגנבה בהמתו נדר ה"ז
לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וּלְהָתֵם
הגולה כו'. שהיה סבור שפותחין בנולד
והעמידוהו בשיטה שלהן
בהמ"ק אינו נזיר: גמ' אמר רבה שטפוהו
נזיר. ולא יתיר לו החכם
חַטָּאת וּלְכַפֵּר עָוֹן
בפתח זה דנולד הוי מה
וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים
דאין פותחין בנולד דאילו במסכת
ואפילו לא שכיח: כשעלו נזירים מן
רבנן לר' אליעזר ואוקמיה בשיטתייהו דתנן
שנגנבה בהמתו אחר הנדר
וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא
נדרים תנן בפ' רבי אליעזר פותחין
הגולה. להביא קרבנותיהן ומצאו
ואין פותחין בנולד: ואם
וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים:
פותחין בנולד דברי ר"א וחכמים אוסרין
❖
א
בנולד דברי ר"א וחכמים אוסרין
המקדש חרב אמר להם נחום אילו
לאחר שנגנבה נזר ואמר
דניאל ט כד
אילו הייתי יודע שנגנבו
ואמר רבא אע"ג דאמור רבנן אין פותחין
ואילו כי הדר אתי להכא במסכת
הייתם יודעין שבית המקדש עתיד
לא הייתי נודר ה"ז פתח
בנולד אבל פותחין בתנאי נולד ה"ד אמרי
נזיר אודויי אודי להו מדקא חזינא
ליחרב כלום הייתם נודרים כו' וזהו
ב
ויתירנו החכם. ובזו טעה
נוסחת הריב"ן
דלא פליג עלייהו במתני' כבמס'
נולד דלא שכיח שבשעת הנדר עדיין
נחום המדי כשעלו נזירים
(ד)
להון אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב
מן הגולה ומצאו בהמ"ק
היה קיים והתירן נחום וטעה [שפתח]
נדרים דנדרים מקמי נזיר נשנית
בהמ"ק מי הוה נדריתון אמר רב יוסף אי
שחרב והם נדרו קודם
להם בנולד כזה דלא שכיח: [וכשבא]
וכדמפרש ברישא דמסכתא ג) דאיידי
שחרב והתיר להם ואמרו
הואי התם הוה אמינא להון הכתיב 1 היכל
לו חכמים דנולד הוא ואין
הדבר אצל חכמים [אמרו] כל שנדר
דתני כתובות דאית בה המדיר תנא
י"י היכל י"י היכל י"י המה זה מקדש ראשון
פותחין בנולד א"ר שטפוה
עד שלא חרב הבית הוי נדר. כלומר
נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר:
❖
רבנן לרבי אלעזר לאוקמיה
ומקדש שני נהי דידעין להון דיחרוב מי
פותחין בתנאי נולד. ואפילו להנהו
אין מתירין לו בחרטה זו דהוי נולד
בשיטתייהו. שטפוהו
יודעין לאימתי אמר אביי ולא ידעין לאימת
והעבירוהו מסברתו והודה
דנדרו עד שלא חרב בה"מ: והיכי
אבל נזר משחרב בהמ"ק והם לא
לדבריהם שהרי ר' אליעזר
הגהות הב"ח
והכתיב שבועים שבעים נחתך על עמך
דמי כגון דאמרי להו אילו דאתא
ידעו שחרב ונדרו אינו נזיר דנזירות
2
היה בשעת החורבן
איניש. בההיא שעתא דנדריתון
בטעות הוה שאלמלי ידעו שכבר חרב
(א) במשנה לו
ועל עיר קדשך ואכתי מי ידעינן בהי יומא:
כדאיתא פ' הנזקין שר"א
(ב) רש"י
מתני'
ור' יהושע נשאו מטתו
ואמור לכון דחרב כו': אמר רב
לא היו נודרים ולא חל מעיקרא נדר
היו מהלכין בדרך ואחד בא
זה
של ריב"ז כשהוציאוהו
ששה
שהיו מהלכין בדרך
יוסף אי הואי התם (ה) . להנהו
זה:
(ג) ד"ה
כנגדן אמר אחד מהן הריני נזיר שזה
מירושלים. נמצא שהיה
וא' בא כנגדן ואין יודעין מי הוא ואמר
דאמרי דמי שנזר לאחר חורבן בהמ"ק
באותו מנין כשאמרו
פלוני ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני
(ד) ד"ה
חכמים לנחום שטעה דאין
אחד מן הששה הריני נזיר שזה הבא
אינו נזיר משום דאינהו סבורין דאכתי
פותחים בנולד. ולא אמר
הריני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד
כנגדנו איש פלוני הוא כלומר שאכירהו
הוה קאי הוה אמינא להון ואמאי
דמס'
דבר אלמא שחזר מסברתו
מכם נזיר ששניכם נזירים שכולכם נזירים
(ה) ד"ה
לא ידעין דליחרב: הא כתיב היכל
מרחוק שהוא ראובן ונדר בנזיר אם
והודה לדברי חכמים:
ה"א להון
אבל פותחין בתנאי נולד.
בית שמאי אומרים כולן נזירין וב"ה אומרים
ה' היכל ה' היכל ה' המה. דקאמר
כדבריו הוא והב' אומר הריני נזיר
(ו) ד"ה
דאמרי' להו אילו אתו
אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ור"ט
שאינו הוא לפי שנראה לו שאינו ראובן
להו נביא לישראל אל תבטחו אל
ג
אינשי דאמרי לכו דחרב
❖
ב"ה מי הוו נדריתו. אילו
ונודר בנזיר אם כדבריו שאינו הוא
דברי הנביאים היכל ה' כי מתנבאים
אומר אין אחד מהם נזיר ד הרתיע לאחוריו
היו באין אנשים והיו
כאשר נראה בעיניו והג' אומר לשנים
לא תבא עליכם רעה היכל ה'
אינו נזיר ר"ש אומר יאמר אם היה כדברי
נותנין לכם עצה שלא
הראשונים הריני נזיר שא' מכם נזיר
בשבועה עוד היום לבוא שיאמרו
הגהות מהר"ב
תדורו אולי יחרב ב"ה
הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה:
טרם כלות נזירותכם כלום
שסבור אני שא' מכם נזיר ולא השני
היכל ה' היכל ה' המה שנים הם
גמ' מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר
רנשבורג
הייתם נוזרים ואמרו כן
דהיינו אותו שימצא כדבריו והד' אומר
זה מקדש ראשון וזה מקדש שני:
א] גמ'
היינו נמלכים ושומעים
א] אמר רב יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו
והא כתיב. בדניאל כשהגלן נבוכדנצר
הריני נזיר שאין א' מכם נזיר פירוש
לעצתם פתח הוי אע"פ
אביי
ב] תד"ה
שעצתם תלויה בנולד דדמי
בחורבן בית ראשון שבועים שבעים
שסבור אני שא' משניכם אינו נזיר דהיינו
להא דאמר פ"ד דנדרים
אותו שלא ימצא כדבריו אלא האחד שימצא כדבריו הוא ראוי להיות
נחתך על עמך ועל עיר קדשך ד) לכלות פושעים ולהסיר חטאים.
אלו באו י' בני אדם
נזיר והיינו כדברי שלישי שסבר שאחד מהם נזיר ואחד מהם אינו
שבועים שבעים שמיטין עתידין לבא מכאן ועד חורבן בית
ופייסוך שלא היית נודר
כלום היית נודר דהוי
נזיר אלא שהפכו דבריהם והחמישי אמר לשנים הראשונים הריני
שני והם שבעים שנה שהיו בבבל וארבע מאות ועשרים שהיו
ג] בא"ד
פתח ה"נ כיון שתולה
נזיר ששניכם נזירים כלומר לפי שכל אחד קיבל עליו נזירות לפי מה
בבית שני הרי שבעים שמיטין. אלמא ידעי לאימת חרב: אמרי
חרטתו בעצת אנשים פתח
שהוא דומה בעיניו [שכל] אחד סבור לומר אמת ולכך נחת לנזירות
לך רבנן כיון דלא ידעי בהי יומא מסתמא אדעתא דבנוי נדרו:
הוי. אע"פ שעצתם היתה
ד] ד"ה
מתני' ובית הלל אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו
מחמת דבר הנולד לא
ועל כן אני סבור שעל שניכם חל נזירות והששי אמר הריני נזיר
מיקרי נולד כיון שמחמת
דבריו. ובגמרא מפרש מאי קאמרי: רבי טרפון אומר אין אחד
שכולכם נזירים כלומר שסבור אני שכולכם נזירים: בש"א כולן נזירים.
❖
עצתם היה חוזר: אי
מהם נזיר. שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה שיהא מברר דבריו
וסברי ב"ש דנזירות בטעות הוי נזיר משום דכולן לנזירות נתכוונו
הואי התם כשאמרו חכמים
ה)
2
לנחום דחורבן ב"ה הוי
ויאמר הריני נזיר ולא יהא תולה נזירותו בדבר אחר: הרתיע
וגמרו בדעתן להיות בכל ענין ומה שאמר שראה 3 איש פלוני לפי
נולד הוה אמינא להו דלאו
הגהות התוספות
לאחוריו. ראה איש פלוני בא כנגדו ואמר הריני נזיר אם זה שמעון
שהוא סבור כדבריו ומהך משנה מוכחא בגמרא דהקדש בטעות
נולד הוא לפי שיודעים
הוי הקדש וכו' כדאמר בגמרא: וב"ה אומרים אינו נזיר אלא מי
1.
היו שעתיד בהמ"ק לחרוב
וחזר זה לאחוריו ואין ידוע אם שמעון הוא אם לאו אינו נזיר
2. 3.
דכתיב היכל ה' היכל ה'
שלא נתקיימו דבריו. ובגמרא פריך הל"ל מי שנתקיימו דבריו ובגמרא
דספק נזירות להקל: ר' שמעון אומר יאמר כו'. ורבי שמעון
4.
זה מקדש ראשון ומקדש
מפרש: ורבי טרפון אומר אין אחד מהן נזיר.
דלא ניתנה
לטעמיה דאמר (ו) ספק נזירות להחמיר. ובגמרא ו) מפרש:
5. 6.
שני. מקרא הוא בירמיה
7.
ואל תבטחו אל דברי
נזירות אלא להפלאה דגבי נזיר כתיב איש כי יפליא שצריך להפליא
גמ'
השקר לאמר היכל ה'
ב] ולכך קבלת נזירות אפי' 4 לאחד מן השנים שנמצא כדבריו אין [ברור] לו בשעת נדרו שיהא [נזיר] עד שיבא אצלם ויכירוהו
היכל ה' היכל ה' המה
וכיון שלא היה [ברור] להן באותה שעה לא גמרו להיות נזירין והשלישי שאומר אחד מכם נזיר הרי אין אחד מהם נזיר והרביעי
8. 9.
ולא תבוא עלינו רעה.
❖
ומפ' ליה רבותינו שהיה
נמי שאומר אין אחד מכם נזיר משמע נמי שאין אחד מהם נזיר וחבירו מיהא הוי נזיר ז) ולא 5 שאין [בשנים] הראשונים שום
מוכיח את הרשעים שהיו
נזיר שהרי לא ניתנה נזירות אלא להפלאה ח) אלא אי הוי אמר הרביעי לשנים הראשונים הריני נזיר שאין שום אחד מכם נזיר
מתייאשים מן הפורענות
הרביעי יהיה נזיר ששנים הראשונים אינם נזירים לרבי טרפון ושפיר הוה חשוב הפלאה ומהאי טעמא ניחא אמאי לא תנא תו
ואומרים אם יחרב היכל
מוסף רש"י
ה' עוד יבנה לנו היכל בית
שאין שניהם 6 נזירין שאין כולכם נזירים דאי אמר הכי היה ודאי נזיר לרבי טרפון לפי מה שהאמת הוא שאין שניהם נזירין ולא
פותחין בנולד.
שני. ואם יחרב גם אותו
הרתיע
לאחוריו. פירוש חזר לאחוריו ולא נודע מי היה אין
כולם נזירין ג] אלא מאי הרביעי שאמר שאין אחד מהם נזיר:
עוד יבנה לנו שלישי לימות
נזיר שום אחד מן השנים הראשונים דאע"פ שברור הוא כדברי האחד מ"מ כיון שלא הוברר לנו דברי מי נתקיימו אין אחד מהן
המשיח אלמא יודעים היו
7
נזיר ובגמרא מוקי לה כרבי יהודה דאמר דלא מחית איניש נפשיה לספיקא: רבי שמעון אומר יאמר אם כדברי הריני
(נדרים סד.)
שיחרב: ומשני נהי דידעי
ואחד בא כנגדן.
שיחרב לא ידעו אימת
נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה. ר"ש לטעמיה דספק נזירות להחמיר והוי כל אחד נזיר מספק ואסור [ביין ובטומאה] ד] וגם אי
הלכך הוי נולד שלא היו
הריני נזיר שזה פלוני.
נמנעים בשביל זה מלידור
אפשר לו לגלח בשביל ספק נזירות בלא הבאת קרבן ואינו יכול להביא קרבן דשמא לא נזיר הוא ומייתי חולין בעזרה לכך קנסו שיאמר
8
כיון שלא ידעו אימתי
כל אחד ואחד אם כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו נזיר נדבה מעתה ומקבל נזירות ויביא קרבן ויצא ידי חובה ממה נפשך ויהיה
יחרב: ופריך אביי וכי
אסור ביין ובתגלחת והני תנאי רבי יהודה ורבי [שמעון] נחלקו אליבא דבית הלל רבי יהודה סבר אף על גב דבית הלל סברי
9
לא ידעי אימת נחרב והא
כתיב בספר דניאל שבועים
דמי שנתקיימו דבריו הוי נזיר כדמפרש ואזיל בגמרא הני
מילי כשנודע לבסוף דברי מי נתקיימו אבל הכא שהרתיע
שבעה נחתך על עמך ועל
לאחוריו
עיר קדשך פי' שמיטות
ע' דהיינו ת"ץ שנה נגזר שיהיה בין חורבן הא' לחורבן הב' דהיינו ע' של גלות בבל ות"ך שעמד
(לעיל
בית שני ומשני דאכתי לא ידעי באיזה יום אי בתחילת שנה או בסופה: היו
מהלכין בדרך וכו' ב"ש
לא:) בית שמאי אומרים כולן נזירים.
אומרים כולם נזירים פירשתיה
למעלה בפירקא:
ב"ה אומרים אין נזיר
אלא מי
שלא נתקיימו דבריו
ובגמ'
(שם)