בית שמאי פרק חמישי נזיר
לג.
מסורת הש"ס
פי' הרא"ש
לאחוריו ולא נודע דברי מי נתקיימו מספק לא נחית לנזירות ור"ש סבר אליבא דב"ה דמספיקא (לא) נחית לנזירות כיון שברור שכדברי הא'
א)
מפרש לה ר' טרפון אומר
הוא ולכך בעי תנאי: ראה את הכוי. שהוא ספק חיה ספק בהמה ואמר האחד הריני נזיר שזה חיה והשני אמר הריני נזיר שאין זה
ב)
אין אחד מהם נזיר דסבר
א)
ג)
ר"ט לא נתנה נזירו' אלא
חיה אלא בהמה משמע מדבריו ושלישי אומר הריני נזיר שזה בהמה ולא חיה והרביעי אמר הריני נזיר שאין זה בהמה אלא חיה והוו
ד)
להפלא' כלומר שיהיה
כשנים הראשונים אלא שהפכו דבריהן
והחמישי אומר הריני נזיר שזה חיה ובהמה ודינו כחיה לכסוי ודינו כבהמה לאסור חלבו והששי
❖
ברור וידוע לו בשעת נדרו
שהוא נזיר וכל הני לא היה
אמר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא
ברור לשום אחד מהם
גמ' אביי אמר כגון דאמר אי
אביי אמר כגון דאמר אי נמי לאו פלוני בהמה דמשמע בריה [בפ"ע] ואינו
בשעת נדרו אם הוה
נוסחת הריב"ן
יכול להרביעו לא עם חיה ולא עם
נמי לאו פלוני הוא. וחבריה
הוא א] אי הוי נזיר ומאי לא נתקיימו
כדבריו. ומיהו נראה
דמודה ר"ט בד' שאמר לב'
בהמה והשביעי אמר הריני נזיר
אמר הריני נזיר ב] שזה פלוני אי נמי
דבריו לא נתקיימו דבריו הראשונים
הראשונים הריני נזיר שאין
❖
שאחד מכם נזיר כלומר שכוון 1 לומר
לאו פלוני הוא אי הוי נמי נזיר:
אחד מהם נזיר. כר"ט דבעי
אלא דבריו אחרונים: הרתיע לאחוריו
אמת והשמיני אומר הריני נזיר שאין
ומאי לא נתקיימו דבריו. דקאמרי
הפלאה. ולי נראה דר"ט
אינו נזיר כו': טעמא משום דהרתיע אחד מכם נזיר כלומר שיש אחד
אכולהו קאי וכ"ע לא
ב"ה הכי קאמרי לא מיבעיא כי
הגהות מהר"ב
בקיאי כדר"ט והיה סבור
לאחוריו הא אתי
לקמן הוי נזיר מני
מכם שלא כוון לומר אמת והתשיעי
נתקיימו דבריו הראשונים הוי
בודאי אחד מהם נזיר:
רנשבורג
אילימא
אומר הריני נזיר שכולכם נזירים
הרתיע לאחוריו הבא כנגדו
נזיר אלא אפילו לא נתקיימו
א] גמ'
ולא נודע מי הוא אינו נזיר
משום דבריו האחרונים: כלומר שכולכם ספק נזירים ולא גרסי' ששניכם נזירים דמוכחא
דבריו הראשונים הרי זה נזיר
כלו' אין אחד מהם נזיר
בגמרא דליכא אלא תשע בכוי ג] הרי כולם נזירין וא"ת איכפל
מני
דלא מחית איניש לספקא.
ב] רש"י
תנא לאשמועינן כב"ש ולא כב"ה דאמרי דמי [שלא נתקיימו] דבריו אינו נזיר ויש לומר דלב"ה נמי נהי דנזירות ודאי לא הוו נזירות
וכך היתה דעתו שאם לא
יבוא הדבר לידי ברור שלא
מספק הוו וכולה ר' שמעון אליבא דב"ה מסיק לה דאמר גבי הרתיע לאחוריו דהוי נזיר מספק לב"ה אע"ג דאין ספקו עומד
יהא בדבריו כלום: ר"ש
להתברר הכי נמי גבי כוי אע"ג דאין ספיקו עומד להתברר לר"ש אליבא דב"ה הוו נזירין מספק והששה הראשונים ודאי נזירין
אומר וכו' ר"ש לטעמיה
ג] תוס'
מספק דמחית איניש לספיקא דאע"ג דכוי ספק חיה אותו שאומר ספק חיה הוי ספק נזיר וכן כולן ואינך תלתא בתראי מחתי
דאמר ספק נזירות להחמיר
ד]
והוי נזיר מספק ומה תקנתן
נפשייהו לספיקא ויש מפרשים דשלשה האחרונים נזירים ודאי שהאחד שאמר שאחד מכם נזיר הוי נזיר ודאי לר"ש שאמת הוא שאחד
לגלח ולהביא קרבן
מהן יש עליו נזירות דהיינו אותו שכוון לאמת וגם השני שאמר שאין אחד מכם גם זה נזיר ודאי שכן משמע דיבורו יש בכם אחד שאינו ודאי
ד] בא"ד
2
ולהפקיע ספק נזיר מהם
שא"א להם לגלח ולהביא
נזיר והאמת הוא כגון אותו שלא ה] בא לאמת והשלישי שאומר כולכם נזירין שעל כולכם ספק נזירות גם זה אומר אמת לבד שלשה האחרונים
3
4
קרבן מספק. אלא צריכין
ודאי נזירים לר"ש דאין צריכין תנאי וי"מ שגם [שלשה] האחרונים אינם נזירים אלא מספק שהרי יש להסתפק בדבריהן שאותו שאמר
להתנות אם אינו כדבריו
שאחד מכם נזיר איכא לספוקי מילתא שיש לפרש דבריו בשני פנים ושמא ר"ל אם יש לכם אחד מכם שיש עליו נזירות וזהו אמת שאחד
ה] בא"ד
שיהיה נזיר נדבה וממה
5
נפשך יגלח ויביא קרבן:
מהן ודאי נזיר וגם יש לספוקי דשמא ר"ל אם יש אחד מכם שיודע בעצמו שהוא ודאי נזיר והרי אין מהן יודע מש"ה נזיר מספק וכן
ו] בא"ד
אימא מי שנתקיימו דבריו
האחר שאומר שאין אחד מכם נזיר משמע אם אין6 אחד מכם שאינו נזיר דמשמע7 שידע בעצמו שאינו ודאי נזיר והרי אין אחד מהם שיודע
אותו שנמצא כדבריו הוי
בברור שאינו ודאי נזיר וכן השלישי שאמר שכולכם יש לפרש דבריו שכולכם נזירין ודאין לא 8 אמר כלום וגם יש לפרש דבריו שאמר בספק
נזיר: כגון דאמר אי נמי
ז] בא"ד
לאו פלוני הוא איהוי נזיר
נזירות לכך כולן נזירין מספק וצריכין להתנות ו] וצ"ע אמאי לא [תני תו שאין כולכם נזירין] ז] בשלמא לעיל לא מצי למתני בעבור פלוגתא
ובתוך כדי דבור חזר בו
מאי
דרבי טרפון דא"כ לא הוה א"ר טרפון אין אחד מהן נזיר כדפי' לעיל אבל הכא מצי למתני: ב) טעמא דב"ש ילפי תחלת הקדש
ח] ד"ה
ואמר כן לא נתקיימו דבריו
מסוף הקדש. סוף הקדש קרוי תמורה מה תמורה אפי' בטעות כדדרשי' בפ' שני דתמורה ר' יוסי בר' יהודה יהיה לרבות
ג) 9
הראשונים אלא האחרונים
ואגב אורחיה קמ"ל דתוך
שוגג כמזיד וקאי אקרא והיה הוא ותמורתו יהיה קדש ומפרש ר' יוחנן התם בתמורה ח] לומר שתמורתו עולה שלמים כמו עולה ושלמים עומדים
כדי דבור כדבור דמי: הא
לפניו ורצה לומר על בהמת חולין שלפניו הרי זו תמורת עולה ואמר שלמים או (כשאמר) כסבור לומר שחור יהיה תמורה ואמר לבן דחל
ט] ד"ה
אתא לקמן הוי נזיר. אותו
תמורה על הלבן והשתא ילפי ב"ש מה תמורה בטעות אף הקדש נמי יחול בטעות ובמתני' נמי כי אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון יהיה
שנטמא כדבריו:
קדוש ויצא הלבן ראשון הלבן קדוש דהכי בעי למימר שור שיצא מביתי ראשון יהיה קדוש לא שנא שחור ולא שנא לבן או אדום והא
י] ד"ה
וב"ה
הני מילי תמורה. דמכח הקדש קאתי הוא דחיילא בטעות אבל אחותי הקדש מעיקרא
דקאמר שחור כסבור ששור שחור יצא תחלה:
לא אחתינן בטעות דלא גמרינן תחלת הקדש מסוף הקדש ופריך לטעמא דב"ש וב"ש מה אילו אמר הרי זו תחת זו תמורה לחצי היום
כ] בא"ד
מי הויא תמורה מההיא שעתא אלא דמטי חצי היום הוא דהוה תמורה הכי נמי לכי מגליא מלתא וה"פ היכי ילפי ב"ש תחלת הקדש
❖
מתמורה והא לא דמי לה [דהתם] כשהיה סבור לומר שור שחור יהיה תמורה ואמר לבן דחל תמורה על הלבן [א"כ] מקיימין מה
01
שהוציא בפיו אבל הכא כשאמר בפיו שור שחור שיצא מביתי יהיה קדש מנין לנו לשנות מה שהוציא מפיו אדרבה נאמר דאין דעת
האיש להקדיש כ"א שחור ופיו ולבו שוין ואיך נאמר שיש במשמעות לשונו שרצה להקדיש הראשון ואפי' הוא לבן דהא בתמורה נמי לא
הגהות התוספות
נוכל לשנות בדבריו דאילו קאי בצפרא ואומר הרי זו תמורת זו לחצי היום כלומר חצי היום השני אז יחול הקדש בתמורה מי הוי
11
1. 2.
תמורה מההיא שעתא שנדר מן הבוקר למעול בה אלא עד 21 חצי היום אז איגליא מילתא למפרע דהוי תמורה דבתמורה עצמה לא
3.
נוכל לשנות בדבריו הכי נמי ט] איגליא מילתא כלומר במשנתינו כמו כן לא נשנה דיבורו אלא לכי מגליא מילתא כמו שהוציא בפיו אותו
4.
אמר
[רב פפא] לכך נאמר ראשון לכשיצא ראשון. פי' [דרב
יהיה קודש והוא הוציא מפיו שור שחור ואיך נשנה דיבורו להקריב הלבן:
5.
6. 7.
פפא] ס"ל דב"ש לא גמרי הקדש מתמורה לומר דהקדש בטעות הוי הקדש והלבן קדוש דהא ודאי לא דמי לתמורה דבתמורה אנו מקיימין
8. 9.
דבריו וכאן אנו סותרין דבריו אם אנו מקדישין הלבן אלא דקתני מתני' הקדש אשחור קאי ולכך אמר ראשון לכשיצא ראשון כלומר אע"פ
31
01.
11.
שלא יצא ראשון מן הבית אלא הלבן אפ"ה שפיר מתקיימין דבריו שאמר שחור שיצא ראשון ומיירי כגון שהיו לו שוורים שחורים הרבה כדאמר
21. 31.
בסמוך והכי בעי למימר שור שחור שיצא ראשון לשאר שחורים יהיה הקדש דהוי השחור הקדש דהשתא לא נסתר דבריו אלא נפק41 ראשון
41.
דקאמר ראשון לשחורים דלא מיבעיא אי נפיק שחור ראשון מן הבית דהשתא לגמרי נתקיימו דבריו דהוי הקדש אלא אפילו נפיק לבן ברישא
51.
61. 71.
אכתי נפרש דבריו שהשחור שיצא ראשון לשחורים יהיה הקדש ואין הקדש בטעות דס"ל [לרב פפא] דהקדש בטעות לא הוי הקדש ופי'
דמתני' לא כדס"ד מעיקרא דהלבן קדוש אלא השחור והא דלא קאמר אלא אמר [רב פפא] כיון שחוזר בו מסברת הגמרא משום שלא
81.
הוזכר שום אמורא לפניו והא דאמר ריש פרק ב' לב"ש אין שאלה בהקדש פי' משום דהקדש בטעות הוי הקדש לא הוי כטעמא
91.
דרב פפא אלא כטעמא דאביי דבסמוך: והא שור שחור קאמר מי לא עסקינן דלית ליה אלא האי. ופי' כיון דלית ליה אלא אחד לא
02. 12.
שייך לקיים דבריו ולומר ראשון לשחורין דא"כ לא לימא ראשון אלא שחור ומשני לא צריכא דאית בהו תלתא: ה"ג וב"ה א"כ שיצא בראשון.
22.
וה"פ וב"ה דאמרי אינו הקדש דא"כ שכוונתו לומר ראשון לשחורים ה"ל למימר שיצא בראשון דלא ה"ל למימר שיצא מביתי ראשון דמשמע
שיצא מן הבית תחלה אלא שיצא בראשון ומשמע 51 בראשונה לשאר שחורים: והא הקדש בכונה הוא. ואין כאן טעות לבית [שמאי]
ואמאי קרי ליה במתני' הקדש בטעות ומשני משום [דאטעי] ללישנא קמא כלומר להכי קרי ליה הקדש טעות לפי שבתחלה יש לטעות בלשונו
ולומר שלראשון שיצא מן הבית נתכוון והיינו הלבן אלא שאנו מפרשין דבריו שרצה לומר ראשון לשחורין: וסברי ב"ש הקדש בטעות
לא הוי הקדש. לרב פפא פריך: והתניא61 מי שנדר בנזיר. מתני' היא בפרקין ומפרש במתני': תצא ותרעה בעדר. פירוש י] ובסיפא דמתני' קתני
אמרו להן ב"ה לב"ש אי אתם מודים בזה שהקדש בטעות הוא ותצא ותרעה בעדר כלומר וכי היכי דמודית כ] לו לב"ה אודית לו נמי בההיא
דשור שחור שלא יהיה הקדש אלמא שמעי ב"ה לב"ש דטעמא דידהו בשור שחור משום דהקדש בטעות הוא דהוי הקדש וקשה לר"פ ומשני
ב"ה הוא דטעו [דסברי] דטעמיה דב"ש משום דהקדש בטעות הוי הקדש ולהכי אותבי להו מהא וא"ת והא ב"ש מהדרי להו לב"ה ממעשר
בהמה ומוכחי דהקדש בטעות הוי הקדש ויש לומר בית שמאי קאמרי לב"ה למאי דטעיתו וסבריתו דטעמא [דידן] משום הקדש בטעות
והכי נמי איתא בריש מסכת נדה למאי דטעיתו נמי ואותביתו קופה: ת"ש ששה שהיו מהלכין בדרך. מתני' היא בפירקין
וכבר פירשתי במתני': והא הכא דהקדש בטעות הוא והוי הקדש. והא 71 נזירות דטעות הוא שהרי אחד מן הראשונים לא נמצא כדבריו
ואפילו הכי הוי נזיר לפי שהיה סבור שהיה פלוני וטעה כבר81 וחייל עליה נזירות אפי' בטעות הכי נמי אית ליה למימר דסבירא להו לבית
[שמאי] דהקדש בטעות גמור הוי הקדש דמתני 91 דשור שחור פי' והלבן 02 קדוש דיש לנו לפרש דבריו דמתחילה נתכוון להקדש לא
שנא שחור ולא שנא לבן שיצא מפתח ראשון והא דקאמר שחור לפי שטעה שזה יצא ראשונה אבל לעולם הלבן קדוש אף על גב
דבתמורה לא הוי עד דמטי חצי היום ולא קודם לכן הני מילי בתמורה דקאמר בפירוש זו תמורת זו לחצי יום וליכא לפרושי מילתא
בענין אחר כלל אין לנו כח לסתור דבריו אבל הכא גבי הקדש איכא לפרושי למילתא בהדיא כדבריו דלא אתא לאפוקי לבן
אמרי
הכא סברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש התם לא. כלומר מהכא איכא לאוכוחי דסברי בית שמאי
מהקדש: ד)
הקדש בטעות הוי הקדש והוא הדין נמי גבי שור שחור דלא דמי לתמורה כדפרישית: התם לא. כלומר ממשנה ראשונה שבאת להוכיח
לבית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש ליכא לאוכוחי מידי [כדדחי] ליה לעיל: אביי אמר לא סלקא דעתך דקאי בצפרא אלא הב"ע
דקאי בצהרים. שכבר יצאו הבהמות מן הבית לרעות במרעה ואמר
שור12 שיצא כבר מביתי ראשון לכל השוורים הן שחורים הן לבנים 22
ליהוי