לג:
בית שמאי פרק חמישי נזיר
הגהות מהר"ב
מסורת הש"ס
רנשבורג
ליהוי הקדש ואמרו לו לבן
יצא תחלה [ואמר אי הוי ידענא דלבן
הכל ואם שותה שני ימים יין צריך שימנה ימים אחרים בלא שתיית
א] תוס'
א)
41
ב)
יין וה"ג אי רבנן קשיא נזירות מרובה פירוש אפי' מרובה [דבין]
נפק] לא הוה אמרי שחור
אלא לבן דהשתא יש לן למימר שהיה
ג)
נזירות מרובה כמו ק' ימים ושתה ה] [בהם] יין סותר הכל [ובין] נזירות
דעתו לכל מי שיצא ראשון
ומש"ה הוי הקדש אפי' הלבן דילפינן
ד)
מועטת כגון ל' יום ושתה ו] ב' ימים צריך למנות ב' ימים אחרים
מתמורה דהוי הקדש אפי' בטעות ואביי ס"ל דאי קאי בצפרא ואמר
ה)
ב] ד"ה
ו)
ומתני' משמע דמונה [משעה] שנדר כלומר מקצת ימים שנדר שאינו
שור שחור שיצא ראשון וא"ל לבן נפק ואמר אי הוי ידענא דלבן נפק
51
❖
ה"א 1 דבהא אפילו ב"ש מודו דלא הוי הקדש שהרי [לא] היה יודע
סותר ז] הכל אלא רק ל' יום ול' יום האחרים יעלו לו והיינו נמי כר'
ג] ד"ה
שיצא השחור תחלה לכולן ולמה הזכיר שחור אי דעתו היה להקדיש
יוסי אבל בנזירות מועטת קשיא שאפי' לר' יוסי סותר כולו ובמתני'
משמע שעולה לו למנין: איבעית אימא ר' יוסי ח] בנזירות מרובה.
כל מי שיצא ראשון ואנן סהדי לכתחלה 2 כי אמר שור שחור דוקא
הגהות הב"ח
ד] ד"ה
לשור שחור קמכוין א] שאפילו אם דעתו שיצא השחור תחלה אטו
מתני' בנזירות מרובה ושלשים יום סותר ול' יום יעלו לו למנין: כמו61
(א) תוס' יוסף
❖
בנזירות מועטת והא דקאמר ר' יוסי שיסתור הכל בנזירות מועטת
נביא הוא לידע העתידות ובכה"ג ודאי לא נילף מתמורה ולא דמי
ה] ד"ה
ושתה בכולן יין דאז סותר כל שלשים יום אבל בנזירות מרובה
לששה שהיו מהלכין בדרך דהתם הוי נזיר אפי' אותו שלא נמצא
מודה ר' יוסי דאין סותר הכל מדקאמר ר' יוסי דיו: ואי בעית
כדבריו לפי שבכל ענין קביל עליה נזירות ומה שאמר איש פלוני
הגהות התוספות
אימא רבנן מאי [משעה] שנדר כמשעה שנדר ה"פ. מונה ימים
ו] בא"ד
הוא טעה בו כשראהו מרחוק אבל הכא במה יש לו לטעות ולומר
1.
דשחור עתיד לצאת הלכך יש לומר דשחור דוקא קאמר אבל כי אמר
של איסור דהיינו ט] מאה ימים והוא שתה בכולן יין [וכן] בנזירות
2. 3.
מועטת והכי משמע לישנא דמתני' מונה משעה שנדר חוזר
בטיהרא שבהמות יצאו יש לנו למימר שהיה דעתו לכל שיצא ראשון
3
ז] בא"ד
4.
5.
ומונה כך וכך ימים שהיו משעה שנדר ועבר עליהן עתה [מונה]
ומה שהזכיר שחור לפי ששמע פסיעות רגלי השור שהוא בקי להכיר
י]
6.
פעם אחרת משבא לפני חכמים וינהוג בהן איסור שתיית יין אבל
פסיעות רגלי שווריו והשתא זה דומה שפיר לההיא שהיו מהלכין בדרך
ח] ד"ה
7.
ודאי אם קודם ששתה יין מנה מקצת נזירות אותם ימים אינו
דטעה נמי בראיית עיניו לומר איש פלוני הוא ודעתו להיות נזיר
סותר אפי' לרבנן דשתיית יין מדרבנן בעלמא : מתני' נשאל
8.
אפי' אינו הוא וכן הכא דעתו היה להקדיש אפי' אינו שחור אלא הלבן
ה)
כ]
עליה מתני' פירשתי לעיל: א"ר ירמיה מדב"ש נשמע לב"ה. דקאמרי
9. 01.
וכה"ג ילפינן מתמורה וב"ה סברי דאפי' כי האי לא ילפינן מתמורה
ט] ד"ה
דינר
דלא הוי הקדש: ב] א) זהב שיעלה. א"כ משמע דמעיקרא
ב"ש הקדש [טעות הקדש וכיון] דמגליא מלתא דלאו שפיר נדר תצא
11.
21.
הוה קאי: תני שעלה. שכבר עלה בידו ונתיישב בדבר וניכר שעלה
ותרעה בעדר כדתנן במתניתין בהדיא א"ל ב"ה לב"ש אי אתם
4
בידו של כסף ואמר אילו ידענא דשל כסף עלה בראשון לא אמרתי
מודים בזה שהוא הקדש בטעות ותצא ותרעה בעדר לפי שנשאל
י] בא"ד
31.
אמר
רב חסדא
דינר זהב וכן חבית שתעלה תני שעלתה:
לחכמים והתירו דלא הוי קבלה הלכך הקרבנות שהפריש לנזירות
41.
כ] בא"ד
51.
אוכמא בחיוורא לקיא. שור שחור שבין שוורים לבנים לקיא [מגרע]
חולין הן כאדם שאומר זו לחטאת והוא אינו בר חטאת הכי נמי
אותם ונמכרים בפחות ע"י שהשחור עמהן ולבנים מעולין מן
לב"ה אע"פ דאמרי דתמורה בטעות הוי תמורה בהא מודו ב"ה
61.
ה"ג
כדדרשינן מיהיה לרבות שוגג כמזיד: ה"מ כדאיתיה לעיקר
השחורים חיורא באוכמא לקותא כתם לבן בשור שחור לקותא בידוע
ל] ד"ה
71.
אבל כי איתעקר לעיקר הקדש אתעקר נמי לתמורה ותצא התמורה
שכנגד אותו כתם היה נגע צרעת בבהמה והכי איתא בריש מי
81.
לעדר. וה"פ כגון אם הקדיש בהמה לעולה והביא בהמה אחרת
שאחזו טעם חיורא בבשרא בדקו בדוכתיה ואשכחו מצאו5
91. 02.
כתם לבן וידעו כי צרעת היה במקום כתם: תנן שור שחור
ואומר זו תמורת זו ונשאל לחכם על הראשונה והתירו החכם לומר
כו' ומשמע דהלבן קדוש [כדתריץ] אביי וקס"ד מקדיש6 איניש בעין
שאינו עולה תצא גם התמורה לעדר והוי כאילו אומר זו תמורת
זו על בהמת חולין: טעותו ולא כוונתו. דאי במתכוון קרא
רעה מקדיש וקשה לרב חסדא דכיון דהלבן עדיף משחור בידוע
לתשיעי עשירי אינו מקודש: רב חסדא אמר טעותו וכ"ש
שלא היה דעתו להקדיש הלבן כיון דבעין רעה הקדיש ונהי
כוונתו. ומתני' דקתני מי שטעה כו' רבותא קאמר כ"ש כוונתו:
דאוקמינן דקאמר אילו הוה ידענא דלבן נפק ה"א [הלבן ליהוי
ואשתיקו להו ב"ה. לאו דוקא אשתיקו דהא השיבו להם גזירת
קדוש] 7 כיון דלבן עדיף הא ודאי משקר הוא אלא ודאי לבן גרוע
משחור וכי אמר שחור יהיה הקדש לבן 8 דגרוע [ממנו] וקשה לרב
הכתוב הוא אלא כלומר אשתיקו שלא השיבו להו
חסדא ומשני ליה בעין יפה מקדיש ומש"ה כי נפיק לבן ואמר אי
סברא מיניה וביה אלא הביאו משנים עשר ושמיני לימא להו מהכא
ידעי כו' מהימן ליה משום דבעין יפה הוא מקדיש: דינר זהב
שאינו קדוש בכוונה כשאר הקדשות ולכך על כרחיה גזירת הכתוב
היא: אמר רב שימי בר אשי מה דלא אמרי להון ב"ה אותה
שיעלה בידי ראשון ב"ש אומרים הקדש. אלמא בעין רעה הוא
מקדיש וטעמא דאמר של זהב דהוי עדיף הלכך כשעלה של כסף
תשובה דא"כ הוו אמרי להון ב"ש לב"ה ומה מעשר שאינו קדוש
הוי הקדש דגרוע מזהב הא אם הוי אמר של כסף ועלה בידו
ל](בהן) כמו הקדש להיות קדוש בכוונה אפ"ה חל בטעות הקדש לא
זהב לא הוי הקדש כי בעין רעה הוא מקדיש א"כ הכי נמי דברישא
כ"ש ולא היא הקדש בדעתיה דמריה תליא. כל זה מדברי רב שימי
נמי אית לן למימר דשחור טוב ומעולה מן הלבן כדפרישית וקשה
כלומר אין זה ק"ו טוב לקפח ב"ה דודאי הקדש בדעת ובכוונת
לרב חסדא: אלא מאי בעין רעה הוא מקדיש חבית של יין
הבעלים 71 דאיש אשר יקדיש את ביתו אמר רחמנא מדעת ובכוונתו
הלכך בטעות לא הוי הקדש [ומעשר] מגזירת הכתוב כמו שמראים
שתעלה בידי ראשונה היא הקדש ועלתה של שמן ב"ש אומרים הקדש.
והא יין דגרוע משמן א"כ נימא דוקא יין הוא מקדיש: אי משום
ב"ה פנים במשנתנו מי"ב ושמיני ולא קשה לרב נחמן אמאי לא
הא לא קשה בגלילא שנו. פירוש דלעולם בעין רעה הוא מקדיש
השיבו ב"ה מיניה וביה דאיכא למימר דב"ה חד מתרי טעמי נקט:
אמר
ו) רבא שטפו רבנן לר"א ואוקמיה במילתייהו. כלומר נצחוהו
ומתני' בגלילא שנו שהיה להם רוב שמן והיין יקר להו משמן והלכך
כי הקדיש יין כ"ש שמן ולעולם רישא קשה לרב חסדא: אמר לך רב
שחזר לדבריהם ואוקמי' בשטתייהו דאמרי אין פותחין בנולד
חסדא כי אמר לך אנא בתורא קרמנאי. באותה מלכות כך שם 9
דלא שכיח כמו חורבן הבית דאילו ר"א היה בשעת חורבן כדאמר
קרמונא והשתא נראה שיש לעשות צריכותות בהנך תלתא ב) בפירוש
בהניזקין נכנס ר"א מצד א' ור' יהושע מצד אחד לישא מטתו
דדינר של זהב איצטריך לאשמועינן דבעין רעה הוא מקדיש רישא
של ריב"ז בירושלים ולא דבר כלום ולא חלק עליהן לומר דשפיר הוי
דשור איכא למימר דאתי לאשמועינן דלא כרב חסדא חבית של יין
חרטה כדתנן ר"א אומר פותחין בנולד אלא 81 הדר ביה ממילתיה
אבל
כיון שלא חלק על חכמי דורו: פותחין בתנאי נולד דאמרינן
דאוקימנא בגלילא שנו אשמועינן ג] דלא אזיל בתר רוב מקומות וצ"ע:
[ואמר] רב חסדא אוכמא למשכיה סומקא לבשרא חיורא לרדיא.
להו אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב ב"ה מי הוי נזר91. ופי'
אילו בא בן אדם אליך בשעה שנדרת והיה מיעצך כי [אולי]
נפקא מיניה למקח וממכר [דאוכמא עורו] משובח וסומקא
בשרו משובחת וחיורא מעלי לחרישה: והאמר רב חסדא אוכמא
חרב בית המקדש טרם כלות נזירותיך כלום נדרת וזה דומה לחרטה
בחיורא לקי. שנפחתו [חיוורי]01 ג)סלעים מן השחור שביניהן וכיון
אילו באו עשרה בני אדם שיפייסוך מי נדרת שאין לחלק מאיזה
טעם יהיה הפיוס שאפילו טעם הפיוס משום דבר נולד אין בכך כלום
דאוכמא עורו חשוב יותר משל לבן ס"ל למקשה דאינו מעולה בשר
אמר
רב (א) אסי אי הואי התם ה"א להו היכל
דהוי חרטה:
הלבן מן השחור כולי האי דיהא עדיף ממעלת עור שחור על של לבן:
ה' היכל ה' היכל ה' המה. כלומר הייתי אומר לאותם הנזירים לא
כי אמר רב חסדא למילתא קמייתא בתורא קרמונאה ד] שהלבן
חשוב על השחור לכל דבר ואידך מילתא דרב חסדא בשאר עלמא11
כחכמים עשיתם שנדרתם שהיה לכם לירא פן יהרס שהרי בפסוק
דאז ודאי אוכמא עדיף למשכיה ולכך נמי במתניתין שחור עדיף
מוזכר ולא היה בא להתיר להו נדרים בפתח זה אלא להוכיחם
בא למה לא זכרו על פסוק זה ולהמנע מלדור והפסוק הוא סימן
דנהי דלבן חשוב לרדיא מ"מ מעלת העור גדולה כ"כ דמקדיש הלבן בקל
יותר כשהקדיש21 השחור דבכלל זה הלבן: מתני' מי שנדר בנזיר. פי'
לדבר שהן שלשה היכל והשנים עתידין ליחרב והשלישי כסא 02
המשנה לעיל: מונה משעה שנדר. דמשמע דכל הימים שעבר
יום הגדול והנורא לא ימוש לנצח ורש"י פירש הפסוק בענין אחר
דתניא
נהי
מי שעבר על נזירותו כו'.
דידעי דחריב מי ידעינן אימתי ולא ידעינן
על נזירותו עולין למנין: ד)
בירמיה:
לאימת והא כתיב בדניאל שבועים שבעים נחתך על עמך ועל
כגון קיבל עליו נזירות מאה יום ושתה ביין [ס'] ימים ובא להביא
עיר קדשך. דקאמר ליה המלאך לדניאל דלסוף שבעים שמיטות
קרבנותיו אין נזקקין לו להביא קרבנות נזירותו אלא א"כ מונה
יחרב בית שני וכשתמלא ע' של גלות בבל וארבע מאות וכ'
איסורן כלומר [ס'] יום כימים שנהג בהן היתר ששתה יין: רבי יוסי
שנה של בית שני יעלה לשבעים שמיטות דהיינו שבע פעמים
אומר דיו בשלשים יום. פר"י דהא31 דדיו [אם קנסי ליה] שלשים יום
שבעים ומשני אכתי מי ידעי בהי יומא כלומר בתחלת שנה או
שאם נדר ק' יום ועבר [ס'] ימים לא קנסינן ליה לסתור הכל רק ל'
באמצעיתה או בסופה וסבורים הם שיכלה נזירות ויביאו
יום ושלשים ימים יעלה למנין נזירות אע"פ ששתה בהן יין וה"ה
קרבנות קודם לכן: מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר. הא
בנזירות מועטת לרבי יוסי
כגון אם נדר ל' ושתה בכולן יין יסתור
לבית