בית שמאי פרק חמישי
נזיר
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מני אילימא ר' טרפון. ור' יהודה דבר פלוגתיה דר"ש נקיט לה
לבית הלל לא הוי נזירות בטעות: אימא מי שנתקיימו דבריו אביי אמר
יב א
א)
אליבא דר' טרפון והאי דקאמר ר' טרפון משום דסליק מיניה. הא כגון דאמר אי נמי לאו פלוני הוא אהוי נזיר ומאי לא נתקיימו דבריו
יג ב
אתא לקמן הוי נזיר: והתניא ר"י אומר משום ר' טרפון אין אחד.
[הראשונים]. ומיירי שחזר בו תוך כדי דבור ואגב אורחיה קמ"ל
א ג
ב)
מכל אלו שבמשנתנו ד) היו שנים מהלכים בדרך כו' אינו נזיר: אלא
דתוך כדי דבור כדבור
דמי ודבריו האחרונים עיקרים:
ג)
הרתיע לאחוריו אינו נזיר. הא
ד) ה)
ר"י דכרי הוא. דאמר ספק נזירות
ה)
❖
אילימא ר' טרפון מי הוי נזיר כיון דבשעתא
ב ד
ו)
להקל וכיון דהכא ספק אם איש
אתא לקמן הוי נזיר מני
❖
ג ה
דקא נזר לא ידע אי פלוני הוא ואי לא מי חלה
פלוני הוא דומיא דכרי דאינו יודע
אי כב"ש אפי' בהרתיע לאחוריו הוי
עליה נזירות והתניא ר' יהודה אומר משום
אם יש בו מאה כור אם לאו אינו
נזיר וכב"ה נמי לא דלב"ה כיון דאילו
נוסחת הריב"ן
פי' הרא"ש
ר' טרפון אין אחד מהן נזיר לפי שלא נתנה
נזיר: ר"ש סבר כיון דאילו לא נגנב
אתא לקמן הוי נזיר אותו שנתקיימו
דלמא הוי ביה מאה כור והוי נזיר
דבריו כי נמי הרתיע הוי ספק נזיר:
נזירות אלא להפלאה אלא ר"י דכרי הוא
והתניא ר"י אומר משום
ר"ט וכו' תימה אמאי מייתי
השתא נמי. דנגנב חיישינן שיהא בו
אילימא ר' טרפון מי הוי ספק1 נזיר.
דתניא הריני נזיר על מנת שיהא בכרי הזה
ברייתא ממתני' גופא ה"ל
מאה כור וליהוי נזיר. והכי נמי בהאי
כיון דבשעה שנדר לא ידע אם פלוני
מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד ר"ש
לאתויי דקתני ר"ט אומר
והתניא
כו'. ואי קשה
דהרתיע לאחוריו כיון דאילו אתי
או לא:
אין אחד מהם נזיר. וי"ל
אוסר ור' יהודה מתיר ר"ש סבר כיון דאילו
א
דניחא ליה לאתויי ברייתא
לקמן וידעינן ביה דהוא פלוני שזה
לייתי ממתני' אין אחד מהן נזיר וי"ל
לא נגנב דלמא הוו ביה מאה כור והוי
נזיר
דמפרש טעמי דר"ט. ועוד
נזר עליו והוי נזיר והשתא נמי ליהוי
דשמא ניחא ליה לאיתויי הברייתא
דמתני' מצינו לפרושי ר"ט
דמפרש טעמא דקרא: אלא ר"י
השתא נמי
הוי נזיר והכא נמי כיון דאי
נזיר ואפילו לב"ה הלכך אי אפשר
אומר אין אחד מהם נזיר
ודאי אלא כולם ספק. [אבל
אתא לקמן וידעינן דפלוני הואי הוי
נזיר
דכרי הוא. דאמר דלא מחית איניש
לו לפטור את עצמו בלא נזירות אלא
בברייתא אין לפרש כן]
הוי נזיר: מתני' ראה את
השתא נמי
נפשיה לספיקא אבל אי יודע מי הוה
דאמר אם כדברי היה הריני נזיר כו':
❖
ב
דא"כ היינו ר"ט [דמתני']
מתני' ראה את הכוי כו' כולן
הוי נזיר ותימה דהכא משמע דלר"י
הלכך משמע ליה לפרושי
הכוי ואמר
הריני נזיר שזה חיה הריני
דאינן נזירין כלל הלכך
נזירין. ואליבא דב"ש דאמרי הקדש
היכא שנודע מי היה דהוי נזיר אע"פ
נזיר שזה אינו חיה הריני נזיר שזה בהמה
מוקי לה כר' יהודה דכרי
הגהות הגר"א
שלא הפליא נדרו ובפ"ב דנדרים
בטעות דהוי הקדש והוא הדין
דסבר דלא מחית איניש
הריני נזיר שאין זה בהמה הריני נזיר שזה
לנזיר בטעות: גמ' תני חדא. על
[א] גמ'
נפשיה לספיקא ובדעתו
קאמר רב אשי ההיא ר"י
❖
חיה ובהמה הריני נזיר שאין זה לא
חיה
שאם לא יתברר שלא יהא
מתני' דאית בה ט' נזירין: ותניא
דכרי הוי ר"י משום ר' טרפון דאין
עליו שום נזיר: ראה את
ולא בהמה הריני נזיר שאחד מכם נזיר
אידך ט' נזיריות. יש בו לאדם אחד:
אחד מהן נזיר ובדין הוא דכי נמי
הכוי וכו' ששה אנשים
הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר הריני
נזיר
הגהות מהר"ב
ראו כוי אחד. אמר האחד
בשלמא ט' נזירים. משכחת לה כגון
לא נגנב לר"י דאינו נזיר דאין
2
שכולכם נזירין הרי כולן נזירין: גמ' תני
הריני נזיר אם הוא זה חיה
רנשבורג
דהוו גברי טפי דאיתפיסו ואזיל בהדי
הפלאה והא דתניא נגנב לרבותא
והב' אמר הריני נזיר אם
הדדי דפתח חד ואמר הריני נזיר שזו
דר"ש וצריך לומר דלרב אשי לא
א] רש"י
חדא תשעה נזירים ותניא אידך תשע
אינו חיה והג' אמר הריני
נזיר אם הוא בהמה והד'
חיה והב' אמר הריני נזיר שאין זו חיה
נשנית מתני' דהכא לר"י אלא נשנית
נזיריות בשלמא תשעה נזירין כגון דהוי
ב] תוס'
אמר הריני נזיר אם אינה
והג' אמר הריני נזיר שזו בהמה והד'
לתנא דפ"ב דלעיל דאמר
גברי טפי דאיתפיס ואזיל ביה אלא תשע
בהמה והה' אמר הריני
אמר הריני נזיר שאין זו בהמה והה'
הפילה אשתו אינו נזיר אלא ה"ל בן
נזיר אם הוא חיה ובהמה
3
נזיריות לחד גברא היכי משכחת לה
והו' אמר הריני נזיר אם
אמר הריני נזיר שזו בהמה וחיה והו'
הוי נזיר ב] אע"ג דבשעת שנדר
ג] ד"ה
אינו לא חיה ולא בהמה.
בשלמא שית משכחת לה כדתנן אבל
אמר הריני נזיר שאין זו לא חיה ולא
[לא] הוי הפלאה הלכך מתני' דהכא
והיו עוד שלשה עמהם
אתיא כוותיה: תנא חדא ט'
תלת היכי משכחת לה אמר רב ששת כגון
בהמה ואיתפיסו השאר באלו שנדרו
הא' אמר הריני נזיר אם
❖
אחד מכם נזיר. והב' אמר
דאמר [א] הריני נזיר ונזירות הכל עלי:
[נזירים]. גבי כוי דמתני' ג] דכוי
על הכוי ואמר השביעי הריני נזיר שא'
הריני נזיר אם אין אחד
מכם נזיר והח' אמר הריני נזיר שאין
נתפסין בספיקות ו) (ראייה) כדתנן
מכם נזיר. והג' אמר הריני
הדרן עלך בית שמאי
נזיר אם כולכם נזירים.
א' מכם נזיר והט' אמר הריני נזיר
במתני' ותני אידך ט' נזיריות דמשמע
הגהות התוספות
וא"ת איכפל תנא לסתום
שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה
שכולכם נזירין הרי כולן נזירין ויש
לאדם אחד חלים עליו ט' נזיריות
1.
כב"ש דלב"ה מי שאינו
ג
בשלמא [ט'
כאן ט' נזירין. אלא ט' נזיריות לחד
מספיקא דכוי:
2. 3.
כדבריו לא הוי נזיר. וי"ל
והתגלחת והיוצא מן הגפן ד וכל
אשמעינן נמי לב"ה דספק
נזירים] משכחת לה כגון דהוו גברי
גברא היכי משכחת לה: בשלמא שית.
היוצא
מן הגפן מצטרפין זה עם זה ואין
4. 5.
נזיר הוי דכוי הוי ספק חיה
ה
טובא דאתפיס ואזיל. לענין4 המפורש
קמייתא דכוי מצי למימרינהו חד גברא
❖
וספק בהמה וספק בריה
חייב
עד שיאכל
מן הענבים כזית
אלא אידך בבא דחד מנכון נזיר
במשנה אלא ט' נזיריות באדם אחד
ומחמירים ביה חומרת
משנה
שניהם ואסור בהרבעה עם
שאין אחד מכם נזיר לא משכחת לה
היכי משכחת לה בשלמא שש משכחת
שניהם כדאיתא בשלהי
מוסף רש"י
אלא בגברי טובא: אמר רב ששת.
משכחת לה
ט' נזיריות כגון
לה כגון שאומר הריני נזיר שזה חיה ושאין זה חיה שזה בהמה ושאין
מס' כלאים: בשלמא ט'
דאמר הריני נזיר ונזירות הכל עלי דאמר הריני נזיר שזו חיה הריני
זה בהמה שזה חיה ובהמה שאין זה לא חיה ולא בהמה אלא
אין אחד מהן נזיר.
נזירים כגון דהוי גברי
טובא כדפריש במתני' אבל
נזיר שאין זו חיה הריני נזיר שזו בהמה הריני נזיר שאין זו בהמה
אידך תלתא היכי משכחת לה והא שאחד מכם נזיר (קאמר) שאין
ט' נזירות לחד גברא היכי
כגון
דאמר
הריני נזיר שזו חיה ובהמה הריני נזיר שאין זו לא חיה ולא בהמה
אחד מכם נזיר שכולכם נזירין לא שייכי בחד גברא:
משכחת לה. בשלמא שית
הריני נזיר ונזירות הכל עלי. ראה ט' בני אדם שנתפסו עצמן
הרי שית וחזר אמר כל נזיריות המתחלקות על כל בני אדם
מ"ל כגון שאמר אדם
אחד מה שאמרו הששה
על הכוי הרי הן עלי א] וכגון שמעכשיו מקבל אני עלי בין שזו חיה
בנזירים בכוי ואמר הרי עלי כל דין נזירות כולכם הרי יש עליו
שזה חיה שאינו חיה שזה
ובין שזו אינה חיה הריני נזיר בין שזו בהמה ובין שאין זו בהמה
תשעה ספיקות נזירות ואם ירצה לתקן עצמו יאמר אם יש עלי
בהמה שאינו בהמה שהוא
הריני נזיר בין שזו בהמה וחיה ובין שזו לא בהמה ולא חיה
ט' נזירות חובה מוטב ואם לאו הרי עלי ט' נזירות נדבה:
חיה ובהמה שאינו חיה
ובהמה אבל מה שאמרו
הדרן עלך בית שמאי
הרי כאן ט' נזיריות: לישנא אחרינא בשלמא ט' נזירים. משכחת
ג' האחרונים לא מ"ל בחד
לה כגון דהוו גברי טפי דאיתפיסו ואזול דכי אמר חד הריני נזיר
שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה. דכתיב על
גברא. כגון דאמר הריני
נזיר ונזירות הכל עלי
שזו חיה ובא השני ואמר הריני נזיר שאין זו חיה ובא השלישי
והתגלחת.
[נפש] מת לא יבא:
קדוש 5 יהיה גדל
(סנהדרין כה.
דאם ט' שהתפיסו כדפריש
ואמר הריני נזיר אם הוא כדברי אחד מכם וכי הדר ואמר רביעי
במתני' ואמר האחד כל דין
פרע: והיוצא מן הגפן. דכתיב ענבים לחים ויבשים לא יאכל:
וכעי"ז ערובין פב. וחגיגה
שזו בהמה וחמישי שאין זו בהמה ובא הששי והתפיס ואמר הריני
י.) לפי שלא נתנה
וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה. כגון ענבים לחים
נזיר שעל כולכם עלי נמצא
נזירות.
לב"ש ט' נזירות ישנו עליו
נזיר אם הוא כדברי אחד מכם וכי הדר אמר שביעי הריני נזיר
ויבשים חרצנים וזגים שאם יאכל כזית מכולן לוקה משום
אלא להפלאה.
ולב"ה ט' ספק נזיר:
שזו חיה ובהמה ושמיני אמר שאין זו לא חיה ולא בהמה ובא
סליק פרקא
דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים כו':
תשיעי ואמר הריני נזיר אם הוא כדברי אחד מכם. אלא ט'
שלשה
מינין אסורים
(חגיגה י.)
בנזיר הטומאה דכתיב על
נזיריות כו' כדלעיל. אמר רב ששת כגון דאמר הריני נזיר וכל הנזיריות עלי. ואמר לנו המורה דהך סתם מתני' דהכא מיתוקמא אפילו
כל נפשות מת לא יבוא
לב"ה דעד כאן לא פליגי ב"ה עלייהו דב"ש לעיל אלא בטעות הקדש אבל בספק הקדש כגון הכא דאין ידוע אם כוי זה מין חיה
(ערובין פב.)
והתגלחת דכתיב תער לא
או מין בהמה כדאמר מר כוי לא הכריעו בו חכמים אי מין בהמה הוא או מין חיה הוא אפילו ב"ה מודו דהוי נזיר ודיקא
יעבור על ראשו. והיוצא
(נדרים
מן הגפן דכתיב וענבים
נמי סתמא דמתני' דכוי ב"ה היא דאם איתא דלב"ה לא סבירא להו דספק נזיר הוי נזיר מאי איריא דקא בעי (תנא) מני מתני' דתני הרתיע
יט:) ומצאו שנגנב או
לחים ויבשים לא יאכל
לאחוריו אינו נזיר אילימא ר"ט כו' הא איכא ליה למימר דב"ה היא אלא מדקא מהדר לאוקמא אליבא דחד תנא היינו טעמא משום דאליבא דב"ה
שאבד.
וחרצנים וזגין מצטרפין
לא מיתוקמא דאילו לב"ה הוי נזיר גמור כי הרתיע לאחוריו דקסברי ב"ה נזירות ספק הוי נזיר: הדרן עלך בית שמאי
(נדרים
לכזית ללקות דכתיב מכל
יט.) ר"ש אוסר.
שלשה
מינין וכו' וכל היוצא מן הגפן. כגון חרצן ויין וחומץ מצטרפין זה עם זה לכזית: אינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית. והא
נמי מיחייב על זג וחרצן אלא הא אתא לאשמועינן דאינו חייב אלא בכזית . והא דקתני ענבים לאפוקי מרבי אלעזר כדמפרש בגמ' :
במשנה
(לעיל ח.)
הדרן עלך בית שמאי