לד:
שלשה מינין
פרק ששי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחייב
על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל הזגין
במשנה ראשונה. היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין בא
ד א
א)
ב)
בפני עצמן. ונראה דעיקר חידוש לת"ק בא לומר חייב
ר"ע ואמר אפי' שרה פיתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית
חייב: גמ' עלין ולולבין. של גפן במשמע הכתוב שאמר ג) מכל אשר
על הזגין בפני עצמן ב] אם אכל לבד מן הזגין ואההיא אתא לאפלוגי
ה ב
יעשה מגפן היין. לולבין אלו חוטין רכין שבגפן: מיין ושכר יזיר
ר"א בן עזריה ואומר דאינו חייב
עד שיאכל שני חרצנים
וזג
ו ג ד ה ו
❖
מיעט. יין הראוי להשתכר בו אסור
[דחרצנים הם] הגרעינין בענבין
❖
ג)
לו אבל מידי אחרינא לא: כל
וזגין הם הקליפה שלהן ומרבה 1
משנה ראשונה
אומרת עד שישתה
(א)
מילי. ואפילו עלין ולולבין: שבישתא.
חרצנים בלשון רבים וזג בלשון יחיד
רביעית יין רבי עקיבא אומר אפי' שרה
הגהות התוספות
א
זמורות כדמתרגמינן שריגים שיבשין
כדמפרש הש"ס ור"א ג] סבר
תורה אור השלם
פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב
1.
: מה הפרט מפורש פרי
כר' יוסי דאמר חרצנים אלו
1. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ
ב וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים
[החרצנים
אלו
ופסולת פרי. כגון ענבים ויין וחומץ:
הגרעינים :
ד]
יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה
בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל
2.
החיצונים]. קליפה שבחוץ [והזגין אלו
אף כל פרי ופסולת. להביא גוהרקי
וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא
3. 4.
יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים
הזגים בפני עצמן ר' אלעזר בן עזריה אומר
ועינבין דיכרין כדלקמן בסמוך: אף
הם] מבפנים: ר' יוסי אומר. ולאפלוגי
5.
וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל:
❖
אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג אלו
גמור. ולא דבר אחר ולא
כל פרי
הוא דאתא ופירש המקרא להיפך
במדבר ו ג
הן חרצנים ואלו הן זגים החרצנים אלו
גוהרקי
ולא עינבין דיכרין:
אלו 2 הקליפה החיצונה וסימן שלא
אם כן. שלא להביא בו אלא פרי
תטעה כזוג של בהמה החיצון נקרא
❖
החיצונים הזגים אלו הפנימים דברי ר'
6.
נוסחת הריב"ן
מה הניח
לך הכתוב
זוג כן בענבים החיצון נקרא ה] זוג:
גמור:
יהודה רבי יוסי אומר ג שלא תטעה כזוג
גפן עצמו לא. כגון עלין ולולבין
במשמעו שלא אמר.
שתהא למד
של בהמה החיצון זוג והפנימי עינבל:
מוסף רש"י
מדלא תנא [רבותא] גפן
מן הפרט אם ענבים לחים ויבשים
גמ' שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה
עצמו: אפי' עלין ולולבין במשמע.
ויש בה כדי לצרף כזית.
אלא כלשון
הא כתיב כו' :
כדדרשינן בסמוך: איכא דאמרי
כו': היוצא
מן הגפן אין גפן עצמו לא
חייב.
ד
הראשון. אף כל פרי
ופסולת פרי
מתני' דלא כר"א דתניא רבי אלעזר אומר
אסיפא. אבל אדיוקא דרישא לא
שאם אתה אומר אף כל פרי
אפילו עלין ולולבין במשמע איכא דאמרי
דמשמע שפיר בלישנא דהיוצא מן
גמור נמצא דאינו מרבה שום דבר
❖
הגפן אפי' עלין ולולבין: מיין ושכר
(מג: שבועות כא:)
בעולם: ומאחר שסופינו לרבות כל
לה אסיפא
(ב) אינו חייב אלא עד שיאכל
יזיר מיעט. אע"ג דדרשי' לי' בפ"ק
דבר. יין וחומץ (ענבים לחים ויבשים)
מן הענבים כזית מן הענבים אין מהגפן
לאסור יין [של מצוה כיין של
ומרבה יין גוהרקי ועינבין דיכרין
פי' הרא"ש
עצמו לא מתני' דלא כר"א דתניא רבי
רשות] ושכר לילפי3 למקדש מ"מ איכא
מאף כל והיינו דהניח הכתוב
אשר יעשה מגפן היין: גפן
אלעזר אומר אפילו עלין ולולבין במשמע
במשמעו שלא (ג) אמר (וענבים
מיעוטין טובא דכתיב מיין ושכר
עצמו לא כגון עלין
במאי קמיפלגי ר"א דריש ריבויי ומיעוטי
ולולבין: ואיכא דאמרי
לחים ויבשים): מה ת"ל. פרט
יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה
ליה אסיפא וכו'. מן
רבנן
דרשי כללי ופרטי רבי אלעזר דריש
האחרון דכתיב מחרצנים ועד זג
וענבים לחים ויבשים לא יאכל: מכל
הענבים אין מן הגפן [לא]
רבויי
ומיעוטי מיין ושכר יזיר מיעט מכל
לא יאכל אי משום דרבי אלעזר בן
אשר יעשה מגפן היין ריבה. אבל
ודיוקא דרישא לא משמע
1
❖
ליה דעלין ולולבין בכלל
אשר
יעשה מגפן היין ריבה מיעט וריבה
עזריה ליכתביה לגבי פרטי בתר
מחרצנים ועד זג לא דריש ליה
יוצא מן הגפן נינהו דכתיב
כללא למה לי: אלא לומר לך כל
למעוטי כרבנן דאיצטריך ליה לכדר'
ריבה
הכל מאי ריבה ריבה כל מילי מאי
ובגפן ג' שריגים: מיין
מקום שאתה מוצא. בכל התורה
אלעזר בן עזריה דבסמוך דאינו חייב
ושכר מיעט ואע"ג
הגהות הב"ח
מיעט מיעט שבישתא ורבנן דרשי כללי
דדרשינן בפ"ק מיין לאסור
עד שיאכל שני חרצנים וזג:
שיהא שם פרט וכלל בלבד אי אתה
(א) במשנה
ופרטי מיין ושכר יזיר פרט מכל אשר יעשה
יין מצוה כיין הרשות ושכר
מאי
ריבה ריבה כל מילי. ואפי'
רשאי למושכו ולדונו כעין הפרט אלא
לג"ש למילף אמקדש.
מגפן היין כלל מחרצנים ועד זג חזר ופרט
(ב) גמ'
טובא מיעוטי כתיבי מיין
עלין ולולבין: ומאי מיעט
שהכלל נעשה מוסף על הפרט
ואינו
פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין
ושכר יזיר חומץ יין וחומץ
ואיתרבו להו כל מילי: עד שיפרוט
שבישתא. זמורה כדמתרגמינן שלשה
4
שכר לא ישתה וענבים
מיין ושכר
הפרט מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי
לך הכתוב. שלא תהא מרבה אלא
שריגים תלתא שיבשין:
(ג) רש"י
לחים ויבשים לא יאכל:
אמרו
אף כל פרי ופסולת פרי אי מה הפרט
מכל אשר יעשה מגפן היין
יזיר פרט. מדה זו ניתנה לידרש
כעין הפרט כדרך שפרט לך בנזיר
בכתוב
ריבה ומיעט וריבה ריבה
❖
כעין כלל ופרט וכלל ויש חילוק קצת
שלאחר שכתב את הכלל בא וכתב
מפורש פרי גמור אף כל פרי גמור אמרת
כל מילי ומיעט שבשתא
בין המדות כדכתב בסוף הסוגיא:
לך פרט מחרצנים ועד זג . ור"א
זמורות. שריגים מתרגם
א"כ מה הניח לך
הכתוב במשמעו שלא
מה פרט מפורש בנזיר ענבים
שבישתא ומחרצנים ועד זג
סבר כר"א בן עזריה דמוקים ליה
אמרו ענבים לחים
ויבשים הא כתיבי יין
הגהות מהר"ב
לא דריש ליה למיעוטי
פרי אף (על) כל פרי. מפרש
להאי מחרצנים ועד זג עד שיאכל
דמוקים לה כראב"ע: אף
וחומץ הא כתיבי
הא אין עליך לדון
רנשבורג
שני חרצנים וזג: גוהרקי. ענבים
בסמוך לאיתויי בוסר ופסולת פרי
כל פרי ופסולת פרי לקמן
5
כלשון אחרון אלא
כלשון ראשון ומאחר
א] גמ'
מפרש: אי מה הפרט
ענבים שהתליעו ולמעט עלין ולולבין
דקין שגדלין בין שאר גרעינין גדולים:
מפורש פרי גמור פי' הוא
שסופינו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר
ענבי דכרין. ענבים שהתליעו: בין
שאינו כעין הפרט: ו] אי מה פרט
ב] תד"ה
דמפרש ואזיל דין כל כלל
מחרצנים ועד זג לומר לך כל מקום שאתה
הבינים. אותו דבר הקרוש שבין
מפורש פרי גמור אף כל פרי גמור.
ופרט וכלל או פרט וכלל
ופרט אמאי מרבינן כעין
מוצא פרט וכלל אי אתה רשאי למשכו
יש מפרשין דהכי פירושו ונמעט גם
הזג והחרצן שממנו נעשין שמרים:
הפרט: ומאחר שסופינו
פרטא
בוסר גם ענבים שהתליעו ולא נראה
ולדונו כעין הפרט אלא נעשה כלל מוסף
לרבות כל דבר שהוא כעין
חדא דחומץ כתיב דהוי פסולת פרי
הפרט מה ת"ל מחרצנים
על הפרט עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנזיר אמר מר מה
ועד זג. מפרט וכלל נמי
ומאי שנא ענבים שהתליעו מחומץ
הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף כל פרי ופסולת פרי פרי עינבי
נרבה כעין הפרט. והאי נמי
וע"ק דאם נמעט תרווייהו מה אנו
ג] בא"ד
פי' הוא דכל כללי ופרטי.
פסולת פרי מאי היא חומץ אף כל פרי מאי היא גוהרקי אף כל
ה
ו
כל פרי מאי היא גוהרקי
מרויחין בכלל ופרט מה שלא נכתב
ד] בא"ד
דפסולת פרי מאי היא אמר רב כהנא לאיתויי עינבי א] דכרין ועד זג אמר
בוסר כדאמר בפרק כל
בפירוש וגם לשון פרי גמור משמע
שעה הוה שייף לברתיה
רבינא לאיתויי דבין הבינים אמר מר [אי] מה הפרט מפורש פרי גמור אף
דאתי למעוטי פרי שאינו גמור כמו
בגוהרקי דערלה ענבי
ככרום שהתליעו: בין
כל פרי גמור אמרת א"כ מה הניח הכתוב במשמעו שלא אמרו ענבים
בוסר לכן נראה למורי דה"פ אף
הבינים פר"ת ענבים קטנים
כל פרי גמור ולאפוקי בוסר אבל
לחים ויבשים הא כתיבי יין וחומץ הא כתיבי הא אין עליך לדון כלשון
שעומדים בין הגדולים
ענבים שהתליעו נרבה כעין הפרט
ה] בא"ד
ואינם ראויים לאכילה לפי
אחרון אלא כלשון ראשון ומאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת"ל מחרצנים
שאינן רואים פני החמה
ומשני א"כ מה הניח לך שלא אמרו
ועד זג לומר לך כל מקום שאתה מוצא פרט וכלל אי אתה רשאי למושכו
ואינן מתבשלים:
ענבים לחים ויבשים הא כתיבי יין
ו] ד"ה
ולדונו כעין הפרט אלא נעשה כלל מוסף על הפרט עד שיפרוט לך הכתוב
וחומץ [הא כתיבי] הא אין עליך
כדרך
לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון
ז] בא"ד
פי' אם כן דנמעט בוסר נמצא השאר מפורש ומה
נרויח שאנו דורשין פרט וכלל ופרט ואם תאמר והא איכא ענבים שהתליעו
שלא נכתבו ויש לומר דתרי פרטי כתיבי פרי דהיינו ענבים ופסולת פרי דהיינו חומץ ואין לך לרבויי מכל פרט כעין הפרט
ז]
ח] ד"ה
ולכך יש עליך לדון ולרבות גם בוסר מפרט ענבים גם ענבים שהתליעו מפרט דחומץ ולמעוטי עלין ולולבין שאינו כעין הפרט:
ומאחר
שסופינו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר מחרצנים ועד זג. ואם תאמר והא איצטריך לפרט אחרון וי"ל דהכי פירושו לכתוב
ליה קודם הכלל ומשני לומר לך כל מקום שאתה מוצא פרט וכלל פירוש בעלמא וכן הכא גבי נזיר לולא לא נכתב חרצן וזג
ט] ד"ה
שהוא פרט אחרון אי אתה רשאי לדונו ח] ולישבו כעין הפרט אלא נעשה כלל מוסף על הפרט והיינו מרבינן עלין ולולבין נמי עד שיפרוט לך הכתוב
גוהרקי.
פי' בוסר וחבירו בפ' כל שעה הוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה:
פרט אחר הכלל כדרך שפרט לך בנזיר:
י] בא"ד
עינבין
מחרצנים
דכרין. ענבים שהתליעו:
ועד זג ל"ל. וא"ת והא שפיר איצטריך דאפי' חרצנים ט] וזג אסר רחמנא דאע"פ שאינן
6
ראויין לאכילה וגם איצטריכו למלקות
כדאמר לקמן אכל
חרצן לוקה שתים זג לוקה שתים י]
(ויש לומר) דהכי קאמר ל"ל לכתביה
מקמיה