לה:
שלשה מינין פרק ששי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
א"ל
חיה בכלל בהמה. בתמיה כלומר האי בהמה לא מצית אמרת
גליו"ן חיה בכלל בהמה. דכתיב זאת הבהמה אשר
ז א
א)
ב)
דחיה בכלל בהמה דכתיב בקר וצאן בפרט בתרא וכמו
תאכלו וגו' איל וצבי וגו'. אמר ליה ומי מצית אמרת הכי דחיה
ג) ד)
(ב) הוא בכלל בהמה בהאי פרט: הא כתיב באידך (ג) [פרטא]
שפרטא בתרא ממעט חיה פרטא קמא נמי מצי להוי דממעט חיה
ה) ו)
ב
בקר וצאן. למעוטי חיה. אלא
האי מן הבהמה נמי הוה ליה פרט
דפרט אחרון מגלה על הראשון למעוטי חיה ולעולם מהאי קרא נמי
❖
וכלל ופרט ומצי נמי למילף מהכא:
איכא למדרש בפרט וכלל ופרט:
❖ דדרשי לעיל כלל ופרט
ומנלן
דהכי הוא. ארבנן קאי
ומנלן דהכי הוא. דכעין פרטא דיינינן:
חיה בכלל בהמה א"ל חיה בכלל בהמה
נוסחת הריב"ן
דתניא ונתת הכסף וגו' אף כל פרי
הא כתיב בקר וצאן והוה ליה פרט וכלל (א)
מפרי וגידולי קרקע. ואיתרבו להו
וכלל1 ומרבה כעין הפרט וקבעי מנלן
תורה אור השלם
ואי אתה דן אלא כעין הפרט ומנלן דהכי
❖
דמדה זו בתורה היינו למדרש כעין
עופות ואימעיטו להו דגים שאין
1. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל
הוא דתניא 1 ונתת הכסף בכל אשר תאוה
הפרט: דתניא. ונתת הכסף ולא קאי
גדילין על הקרקע כדמפרש במסכת
אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר
נפשך כלל בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט
עירובין בפרק בכל מערבין ה): מכדי
וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל
אר"א דהוא דריש ליה ריש פ' בכל
הגהות הב"ח
אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ
ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל כלל
כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן
מערבין בריבה ומיעט
(א) גמ'
וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְיָ
מה
ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט
פרט מפורש בקר
כללא בתרא מאי אהני אהני
וריבה:
ופרט
אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה
(ב) רש"י
וּבֵיתֶךָ: דברים יד כו
וצאן פרי מפרי. דבהמות מתעברות
לאוסופי ליה (ד) . ואפילו מצד
מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע
א
2. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ
בכלל
זו מזו ויולדות: וגדולי קרקע. שהן
אחד כגון דגים דפרי מפרי הן
אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע מכדי כלל
בהמה הוא
יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה
(ג) ד"ה
גדלין מן הארץ מעשב הארץ: אף כל.
אבל אינן גידולי קרקע דאי ליכא
וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא
ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן כללא בתרא
קרא (ד) ד"ה
יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים
לאיתויי עופות ולמעוטי דגים מים
כללא בתרא ה"א דאין בכלל אלא
מאי אהני אהני לאוסופי כל דדמי ליה
כל
וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל:
מה שבפרט: תרי [פרטי וכללא]
ומלח ולר"א דדריש ליה בריבה
❖
דדמי ליה
במדבר ו ג
ותו פרט וכלל ופרט כעין הפרט דיינינן
(ה) ד"ה
אי איכא דדמי ליה משני צדדין. כגון
ומיעט וריבה מרבינן אפי' דגים
פרטא בתראה מאי אהני אי לאו פרטא
שאפי'
ולא ממעט אלא מים ומלח:
עופות דגידולי קרקע הן ופרי מפרי
(ו) תוס'
הגהות התוספות
מכדי
בתראה ה"א נעשה כלל מוסף על הפרט
כלל ופרט וכלל כעין הפרט
מרבינן אבל דגים דבחד צד דמו ליה
1.
ומכדי תרין כללי ופרטא ותרין פרטי וכללא
דיינינן ליה כללא בתרא
לא מרבינן: ומיעט וריבה. א"א דלא
לאו
2. 3.
מאי אהני. אגב גררא אתא לפרושי
ממעט מידי והלכך דלולבין מרבי
(כללא) כעין פרטא דיינינן מאי איכא ביני
כללא בתרא
4.
אבל עלין לא דעלין ממעט. ואם
טעם המדות וחילוקיהם ומשפטיהם
5.
וביני איכא דאילו תרתין כללי ופרטא אי
6.
תאמר והא איכא רבי אלעזר
ומפרש אותה בלשון קשיא ותירוץ (ו):
❖
איכא פרטא דדמי ליה אפילו בחד צד
7.
דדריש מיעט וריבה וקמייתי נמי
אהני לאוסופי כל דדמי לפרטא. דאי
8.
מרבינן תרי פרטי וכללא אי איכא פרטא
עלין הא לא תקשי לך ר"א
לא כתיב כלל הוה כלל ופרט ואין
9.
בכלל אלא מה שבפרט: ב] א"ל אי
דדמי משני צדדין מרבינן בחד צד לא
01.
הגהות מהר"ב
לא משמע ליה עלין אלא משום
11. 21.
מרבינן מכדי פרט וכלל נעשה כלל מוסף על
דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין ו) רנשבורג
לאו פרטא [בתרא] הוה אמינא
31.
הפרט ואיתרבי כל מילי ומיעט וריבה נמי
פרט וכלל ונעשה כלל מוסף על
א] רש"י
דהאי מכל לישנא יתירא הוא ואי
41.
2
51.
61. הפרט. והוה מרבינן גבי נזיר
ריבה הכל ואיתרבי כל מילי מאי איכא
משום מיעט וריבה לא מיצטריך ליה
❖
מכדי בין מיעט וריבה לפרט וכלל איכא דאילו
תרי
אפילו עלין ולולבין:
למיכתב אלא אשר יעשה מגפן היין
מכל למה לי אלא לרבות ואפי' עלין.
כללי ופרטא ותרין פרטי וכללא כעין
פרט וכלל מרבינן אפילו עלין ולולבין
ב] תוד"ה
פי' הרא"ש הפרט דיינינן. כדאמרן: מאי איכא
א] ואית דמפרש דהאי דאמר אפילו
ומיעט וריבה לולבין אין עלין לא: א"ר
ביני וביני. כלום יש חילוק בין אלו
עלין לאו דוקא אלא קמ"ל דפורתא
ג] ד"ה
א"ל הא כתיב בקר וצאן.
אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה
ב
וכי היכי דפרטא בתרא
שתי מדות ג]: איכא תרין3 כללי ופרטא
הוא דמיעט או עלין או שבישתא
אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי
משמעו למעוטי חיה ה"ה
אמרינן כל דדמי ליה אפי' בחד צד
ובין מיעט וריבה לריבה [ומיעט]
ד] ד"ה
פרטא קמא: ומנ"ל דהכי
נזיר שהרי אמרה תורה משרת
וריבה ליכא ולא מידי: שהרי אמרה
מרבינן ותרין פרטי וכללי דדמי ליה
2
4
הוא. מנ"ל דמדה בתורה
זעירי
היא למדרש כעין הפרט
תורה וכל משרת. לרבות (ה) שאילו
משני צדדין מרבינן מצד אחד לא
ה] בא"ד
וארבנן קאי ולא מייתי
מרבינן והדין נותן בב' כללות מרבינן יותר מכלל אחד ורי"ף [מפרש]5 לא הוי איסורי נזיר כשיעור והיתר משלימו לכזית שהוא חייב:
דומה בדומה דלעיל
זעירי
דהך סוגיא דהכא אליבא דמ"ד כללא בתרא דוקא וה"ל [כעין] פרט
דרשינן פרט וכלל ופרט
ומייתי כלל ופרט וכלל.
וכלל להכי מרבינן דדמי ליה לפרטא אפי' בחד צד [וכן] נמי תרי פרטי וכללא פרטא [בתרא] דוקא וה"ל [כעין] כלל ופרט ואהני
אלא תלמודא ידע שדין א'
כללא לרבות [מכעין] 6 הדומה לו מב' צדדין אבל למאן דאמר כללא קמא דוקא וכן פרטא קמא דוקא הוה הדין להפך ואם תאמר
ו] בא"ד
להם: פרי מפרי בקר וצאן
ההוא קרא דכי יתן וגו' דרשי ליה רבנן [בכלל] ופרט וכלל ובעו דבר הדומה לו מב' צדדין דהוי דבר המיטלטל וגופו ממון דהא
מתעברים זו מזה ויולדין.
וגדולי קרקע שגדלים
ממעטי קרקעות אע"פ שגופן ממון וכן שטרות אף על פי שמטלטלין הואיל ואין גופן ממון אלמא אפילו בתרי [כללי] ופרטא בעינן
ז] בא"ד
וניזונים מעשבי האדמה.
שני צדדין ור"א דריש לההוא קרא בפרט וכלל ופרט וממעט נמי קרקעות ושטרות אלמא דהמדות הללו שוות וי"ל דלפי מה
אף כל לאתויי עופות
❖
שפירשתי ניחא דרבנן סברי כללא קמא דוקא ודמי לכלל ופרט ואהני כללא בתרא לאתויי הדומה לו משני צדדין ור"א סבר פרט
ולמעוטי דגים ומים ומלח
כדמפ' בריש בכל מערבין.
[בתרא] דוקא והוי כמו כלל ופרט ואהני פרטא קמא לרבויי כל הדומה לו מב' צדדין ועי"ל דהני תרין צדדין דאיתנהו בקרקעות
כללא בתראה מאי אהני
ושטרות ומטלטלין וגופן ממון שקולין הן וחשובין כחד צד הלכך בין לרבנן דדרשי תרי כללי ופרטא בין ר"א דדריש תרי פרטי וכללא
7
לאוסופי כל דדמי ליה. דאי
מוסף רש"י
בעי' הנך ב' צדדין דכיון שהצדדין חשובין [כחד] הי מינייהו מפקת וכן בשמעתא דסלעם וחרגול דבעינן ד' צדדין
לאו כללא בתרא הו"ל כלל
פרי מפרי.
ופרט ואין בכלל אלא מה
דחשובין ושקולין הן זה כזה כולהון כחד [צד הוו] הלכך בעיא כולהון דדוקא ראשו ארוך הוי צד גרוע אבל אינך כולן חשובין כחד
שבפרט: תרי כללי ופרטי
איכא
דאילו פרט וכלל מרבינן אפילו עלין [ולולבין] ואילו מיעט וריבה מרבינן לולבין אין עלין לא. תימה הא
ודו"ק התם:
(ערובין
אפי' אי איכא דדמי ליה
כז:)
בחד צד מרבינן תרי פרטי
ר"א דריש מיעט וריבה בתחילת שמעתתא ומרבה אפילו עלין וי"ל דלעיל מיירי בעלין רכין דומיא דלולבין והכא מיירי דקשה קצת
וכללי עד דדמי ליה מב'
ודמי קצת לשבישתא אך תימה דמדת מיעט וריבה כמו 8 מדת פרט וכלל [ואמאי] במדת ריבה ומיעט וריבה מרבינן טפי מבמדת
צדדים דמסתמא דתרי
כלל ופרט וכלל כדמשמע ריש פרק בכל מערבין ראייתו והר"ף נ"ע היה נותן טעם לדבר כמו שרגיל רש"י [לפרש] בכל מקום
(ב"ק נד:
כללי מרבינן טפי מחד
9
וכעי"ז שם סג.) וגידולי
כללא: דאילו פרט וכלל
דהיכא דאיכא כלל ופרט הוי פרט פירושו של כלל וסותר ומבטל הכלל לגמרי כאילו לא היה אבל ריבה ומיעט דאין מיעוט פי'
קרקע.
מרבינן אפי' עלין דנעשה
ריבוי 01 לבטל [ריבה] 11 לגמרי כאילו לא היה אלא ריבה קצת ומיעט קצת הלכך כשהפרט קודם לכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ומבטל
(ערובין כז:)
כלל מוסיף על הפרט ורבי
הפרט לגמרי כאילו לא היה שהרי אין לומר שהוא פירושו של כלל אחרי שקדמו וגם במיעט לא דיינינן ליה הלכך מרבינן21 מן הכלל שבא
כל מילי. מיעט וריבה לולב
(ב"ק נד: וסג.)
אין עלין לא דמיעט וריבה
[אחריו] אבל למאן דדריש במיעט וריבה יש לי לדרוש המיעוט במיעוט לומר 31 גם שהוא לפני הריבוי כמו אם היה אחרי הריבוי והשתא
כל איסורין שבתורה
הוי כמו ריבה ומיעט וריבה
נמי כשהמיעוט קודם הוא ממעט קצת דאין לו כח לריבוי של ד] אחרון [לרבות] כולי האי וא"ת כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וא"כ
אין היתר מצטרף
דממעט דבר אחד: כל
כללא מאי אהני ותי' דלא נילף מג"ש או במה מצינו טפי מן הפרטא ובהכי נמי [פרט וכלל דרבי] כל מילי א"כ מאי אהני פרטא אלא
לאיסור כו'.
ה]
איסורים שבתורה אין היתר
41
מצטרף לאיסור. אם אכל
דלא נילף מג"ש או מק"ו [למעט] וריבה ומיעט וריבה ומיעט וריבה חילוק ביניהן כדפ"ה בעלמא דריבה ומיעט הוי
חצי זית חלב וחצי זית
כמו כלל ופרט וכלל לרבות כעין המיעוט ותו לא ריבה ומיעט וריבה ריבה כל מילי ואהני מיעוטא למעוטי דבר אחד ומיהו קשה
ו]
51
חוץ
שומן פטור. חוץ מאיסורי
מאיסורי נזיר.
דריבה ומיעט וריבה ריבה קמא למאי אהני הא במיעט וריבה לחוד דמרבינן כל מילי וממעטין דבר אחד כדאמר בריש פרקין דדריש
נזיר שאם אכל חצי זית
61
ענבים וחצי זית לחם בבת
מיעט וריבה רבי כל מילי וממעט שבישתא ואר"ת דאין ה"נ וריבה קמא אורחיה דקרא הוא כמו ולקחת את המרצע דאיכא דדריש
שהרי
אחת חייב שהרי אמרה
בריבוי ומיעט וריבה ולקחת אורחיה דקרא ונראה דבהכי יש ליישב מאי דפר"ת דמיעט וריבה ומיעט אינה מדה
אמרה תורה משרת.
תורה משרת ענבים לא
יאכל. חייב על שריית פתו
בתורה אפילו למאן דדריש ריבויי ומיעוטי והיא גופיה תימה מאי שנא מפרט וכלל ופרט דדרשינן ליה למאן דדריש כללי ופרטי ונראה דלא
ביין ואי דאיכא כזית מיין
דמי דבשלמא פרט וכלל ופרט איכא למידרשיה כעין הפרט כמו כלל ופרט וכלל אלא דמעט יש חילוק כדקאמר בגמרא והשתא אין
לחודיה למה לי קרא. ל"ג
להקשות פרטא בתרא למה לי דהא אי לאו פרטא בתרא הוי פרט וכלל ואיתרבי כל מילי אבל
אי הוי דרשי
מיעט וריבה ומיעט
(פסחים מג:)
משרת וכל משרת ואית
דגרסי' לי' ומפרשים אפילו
ע"כ [כמו] ריבה ומיעט וריבה דרשי דומיא דפרט וכלל ופרט דדיינינן ז] בכלל ופרט וכלל
והשתא הוה
קשה דמיעט וריבה
לרבנן דלא דרשי כל וכל
ומיעט
דרשי. ולא היא דהא
פרכינן לקמן והא מבעי ליה ליתן טעם כעיקר. ואם איתא אימא טעמא דידי מוכל אלא משמע דמשרת מיפק לה וכל לא דריש וכך פי' רש"י בפסחים: