שלשה מינין
פרק
ששי נזיר
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זעירי אמר אף שאור בבל תקטירו. (א) שאילו אין בשאור כזית ועיסה
ומיעט
מיעט בתרא למאי אהני
הא
במיעט
וריבה לחוד
בריבה
ח
א) ב)
א
ג)
ומיעט וריבה דרשינן ליה כדפי' ר"ת ואע"פ דריבה ומיעט וריבה
משלימו לכזית שהוא חייב ועובר משום שנאמר כל שאור וכל דבש
א]
ד)
לא תקטירו : כמאן כר"א דדריש כל. לגבי חמץ בפ' אלו
נמי אמר דריבה קמא לא מהני מידי בשלמא התם איכא למימר
ט
ה)
ב
ריבה קמא אורחיה דקרא להתחיל בו כמו ולקחת המרצע אבל מיעט
עוברין בפסח ה) דקתני ועל עירובו בלאו דברי ר' אלעזר דכתיב כל
ו)
❖
י ג
ז)
מחמצת לא תאכלו : אי
בתרא ליכא למימר הכי הילכך צ"ל
ח)
הכי. לימא זעירי וכן נמי לענין
אינה מדה בתורה אפי' למאן דדריש
זעירי אמר אף שאור בבל תקטירו כמאן
ט) י)
❖
חמץ בפסח יהא חייב על עירובו
ליה בריבוי ומיעוטי דרשינן ליה
כר' אלעזר דדריש כל אי הכי לענין חמץ
נוסחת הריב"ן
משום דכתיב ביה כל: אין הכי נמי.
בפרט וכלל ופרט. עכ"ל מהר"ף נ"ע:
נמי אין הכי נמי אלא לאפוקי מאביי
אין
ו) היתר מצטרף לאיסור. אם אכל
דלענין חמץ בפסח היתר מצטרף
דאמר יש הקטרה בפחות מכזית קמ"ל
הגהות הב"ח
חצי זית בשר וחצי זית חלב
לאיסור וכר"א והאי דקאמר גבי
אין הקטרה בפחות מכזית יתיב רב
(א) רש"י
א
שאור משום לאפוקי דאביי דאמר
אינו חייב: [חוץ] מנזיר שהרי אמרה
שאפי'
דימי וקאמר לה להא שמעתא איתיביה
במסכת מנחות יש הקטרה בפחות
תורה וכל משרת ענבים לא ישתה.
ועיסת מצה
❖
אביי המקפה של תרומה
והשום והשמן
(ב) ד"ה
מכזית קמ"ל מדבעינן צירוף דאין
כלומר שאם שרה פתו ביין ויש בו
ב
בשום
של
חולין ונגע טבול יום במקצתן פסל
הקטרה בפחות מכזית ואין חייב
מפת ומיין כדי לצרף [כזית] חייב הכי
(ג) ד"ה
עליה אלא א"כ יהא בו כזית או
דרשינן בסמוך דאי איכא כזית מיין
את כולן מקפה של חולין
והשום והשמן
הא אין (ד) ד"ה
ג
הגהות התוספות
שיהא היתר משלימו לכזית: מקפה
לחודיה קרא למה לי ומיתורא דמשרת
1
של
תרומה ונגע טבול יום במקצתן
לאו
1.
של תרומה. העשויה מיין של
דרשינן ליה הכי ולא מכל ואין לגרוס
לא פסל אלא מקום מגעו והוינן בה
(ה) תוד"ה
2.
תרומה. מקפה רוטב: והשום
מה שכתוב בספרים משרת וכל משרת
דתני התם
3.
מקום מגעו אמאי פסול ואמר רבה בר
והשמן. שנותנין לתוכו משום תבלין
דהוה משמע דמכל דרשינן ליה דא"כ
בר
חנה א"ר יוחנן מה טעם הואיל
4.
הן של חולין: ונגע טבול יום
לפרוך אדר' אבהו נמי כמאן כר"א
וזר לוקה עליה
בכזית מאי טעמיה
במקצתן. איכא דאמרי (ב) משום ושמן
דדריש כל ואפי' אם תימצי לומר
(ו) בא"ד
5.
6.
לאו
דרבנן דרשי וכל משרת אע"ג דלא
של תרומה אבל לא במקפה [דחולין]
דרשי כל מ"מ מאי פריך לקמן ממאי דהאי משרת להיתר מצטרף
דטבול יום שויוהו רבנן שני ואין שני עושה שלישי אלא בתרומה.
(ז) בא"ד
7.
לאיסור הוא דאתא לימא טעמא דידי משום כל וכל אלא ודאי
ואית דאמרי מאי במקצתן אפילו במקפה של חולין דכיון דעריבי
התם
8.
משמעות דידיה ממשרת ולא מוכל: זעירי אמר אף שאור בבל
(ח) בא"ד
בחד מנא דמי ליה כמאן דנגע בתרומה עצמה: והוינן בה
אחרונה
9.
[תקטירו]. שאם הקטיר חצי זית משאור וחצי זית ממצה מצטרף
אמאי פסול במקום מגעו. (ג) דאין טומאת אוכלין בפחות
מכי
01. 11.
כמאן
כרבי אלעזר 2 דדריש כל.
מכביצה: ומה טעם. לוקה עליו בכזית והא ליכא שיעורא (ד)
משום כל שאור לא תקטירו:
ראשונה
21.
(ט) בא"ד
בפ' אלו עוברין כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח
אלא
31. 41.
דכיון
הבבלי ושכר המדי ופליגי רבנן עליו ופי' רש"י בפ' אלו עוברין דזעירי מפרש הברייתא דפרק כל המנחות באות מצה (ה) כי כל שאור וכל דבש
51.
❖
אייתר (י) בא"ד
לא תקטירו [דתניא] התם אין לי אלא כולו מקצתו מניין ת"ל כל עירובו מניין ת"ל כי כל פי' אין לי אלא כל זית מקצתו מניין חצי זית מניין ת"ל
(ו) 3
כל והיינו היתר מצטרף לאיסור ור"ל חצי זית משאור וחצי זית ממצה וקשה לפירושו דא"כ מפרש זעירי לברייתא כמו שמפרש אביי (ז)
בפ' כל המנחות וה"ק לאפוקי מדאביי ועוד קשה מאי פריך כמאן כר"א גם לרבנן יכול להיות דנהי דרבנן לא דרשי כל כי כל דרשי
4
פי' הרא"ש
(כ) ד"ה
והכי אמר באלו עוברין וא"כ רבנן נמי ידרשו דרשא ראשונה במקצתו מניין דהוי פי' חצי זית שאור וחצי זית מצה מכי כל שאור
והשום
אף שאור בבל תקטירו.
דנהי (ח) דרבנן דרשא [אחרונה] לא דרשי ב] [מכי] כל כר"א מ"מ דרשא [ראשונה] הפשוטה יותר דדריש ר"א מכל רבנן דרשי לה מכי כל לכך
שנתן לתבלין
נמי היתר מצטרף לאיסור
נראה דזעירי מפרש הברייתא בפרק כל המנחות כדפירש [רבא] התם אין לי אלא כולו פירוש כל הקומץ דהיינו שני זיתים דקסבר אין
ונגע
אם הקטיר חצי זית חמץ
במקצתו
וחצי זית מצה עמו ואינן
קומץ פחות משני זיתים מקצתו מניין פירוש חצי הקומץ שהוא כזית ת"ל כל עירובו מניין דהיינו חצי זית דשאור וחצי זית דמצה דהיינו היתר
דמקפה
מעורבין אלא כל אחד
מצטרף לאיסור ת"ל כי כל והשתא אתי שפיר דאמר כמאן כר"א דדריש כל (ט) אמרי' שפיר5 דכל אתא לחצי הקומץ דמייתי6 ליה כי כל לעירובו
(ל) ד"ה
ניכר. כמאן כר"א דדריש
דהיינו היתר מצטרף לאיסור כדפרישית אבל לרבנן דלא דרשי כל [רק כי כל] למקצתו דהיינו לחצי הקומץ שהוא זית שלם אבל עירובו דהיינו
ז)
פסול בטלי
7
כל בפ' כל המנחות תניא
ברובה וקסבר
כי כל שאור וכל דבש
היתר מצטרף לאיסור (י) צירוף לא שמעי' כלל וא"ת לאביי דדריש מקצתו מנין היינו חצי זית וס"ל הקטרה בפחות מכזית מאי קאמר ג] עירובו מנין
(מ) ד"ה
לא תקטירו אין לי אלא
❖
והא לאביי א"צ עירובו לצרף היתר (מצטרף) לאיסור דבאיסור לחודיה מחייב כדפרישית וי"ל דהוא יפרש עירובו מניין דהיינו מחוי דברישא
דימוע
כולו. פ' כל הקומץ דהיינו
אי הכי לענין חמץ בפסח.
דברייתא מרבה חצי זית בעיניה ובסיפא אפי' אינו בעיניה אלא [מחוי] שאינו ניכר וכן פה"ק במנחות:
ב' זיתים דסבר אין קומץ
דלר"א8 נמי היתר מצטרף לאיסור דהתם נמי כתיב כל מחמצת לא תאכלו: אה"נ אלא לאפוקי מדאביי. ה"ק9 דשאור עדיפא לאשמועינן
פחות מב' זיתים מקצת
הגהות מהר"ב
מנין חצי קומץ דהיינו
דלא כאביי והא קמ"ל דאין הקטרה כו' ואי איכא צירוף אין ואי לא לא והכי מפרש ליה לברייתא דפרק כל המנחות אין לי אלא כולו
זית ת"ל כל. עירובו מנין.
רנשבורג
פי' כזית מקצתו פי' חצי זית דהכי אית ליה עירובו מניין דהיינו מועט שאור מעורב דס"ד אמינא הואיל ומעורב בהיתר יתבטל ת"ל כי
פי' חצי זית שאור וחצי
א] בד"ה
זית מצה דהיינו היתר
כל ולדידיה אין שייך צירוף דאף בפחות מכזית שאור חייב וא"ת לאביי דדריש מכל שאור לפחות מכזית אמאי לא דריש נמי חמץ לחייב
מצטרף לאיסור ת"ל כי
להא
שמעתא. דר' אבהו
עליו בפחות מכזית לר' אלעזר וי"ל דשאני גבי חמץ דכתיב ביה אכילה ואין אכילה בפחות מכזית:
כל. והיינו דקאמר כמאן
דבשאר איסורין אין היתר מצטרף לאיסור: המקפה של תרומה. תבשיל עב וקפוי כעין דייסא והשמן שנתון בו תבלין הוי חולין
כר"א דדריש כל גבי
(כ)
כל מחמצת לא תאכלו
שנגע טבול יום במקצת פסל את כולו דהוא עיקר והיא של תרומה וטבול יום פוסל התרומה המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה
ב] ד"ה
לרבות כותח הבבלי ושכר
ונגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו בלבד: ה"ג רש"י מקום מגעו אמאי פוסל. הא בטילתו תבלין דקסבר דימוע מדרבנן
(ל)
01
11
המדי. ופליגי רבנן פ' ואלו
הוא דאסור כלומר דמדאורייתא חד בתרי בטיל והא דתרומה בחד ומאה דרבנן הוא: אמר רבה בר בר חנה מדאורייתא הוא
עוברין וכיון דדריש כל
(מ)
למקצתו אייתר ליה כי כל
הואיל וזר לוקה עליו בכזית. משום דשם תרומה עליה [הלכך לגבי טומאה נמי שם תרומה עלה] ומיהו לא חמירא כתרומה עצמה ליפסול
ג] בא"ד
לרבות עירובו דהיינו היתר
כולן לשון רש"י [בפסחים] וקשה לרבינו תם דמדפריך ולבטיל ברובא משמע שהשום והשמן אינו בעין דדבר שהוא בעין אין מתבטל ולא
מצטרף לאיסור אבל לרבנן
דלא דרשי כל איצטריך
משמע הכי [דקתני] ונגע טבול יום במקצתו משמע דאשום והשמן קאי ולא אמקפה מדלא קתני במקצתה אם כן משמע דמיירי שהשום
כי כל לרבות מקצתו
והשמן בעין ותו דסיפא דהך משנה במסכת טבול יום א"ר יהודה אימתי בזמן שהם גוש בקערה משמע דאיירי שהוא בעין וע"ק
ד] ד"ה
והיתר מצטרף לאיסור
לריב"א דתנן התם עיסה שנדמעת בתרומה אינו נפסל בטבול יום ר' יוסי ור"ש אומרים נפסלת אלמא בדמוע המעורב ואינו ניכר לא
לא שמעינן מיניה. אי
ה] ד"ה
הכי לענין חמץ בפסח
מפליג בין מקום מגעו לשלא מקום מגעו אלא מאן דאסר אסר בכולה ומאן דשרי בכולה שרי לכך פי' רבינו תם דאיירי שהשום והשמן מפוזרין
נמי לר"א היתר מצטרף
על המקפה ונכרין ורישא במקפה של תרומה ושום ושמן כוליה חולין י"ל דהשום והשמן הוי כידות לטומאה דבידות אוכלין אמרינן בעלמא
לאיסור דכתיב ביה כי
שהן מביאות את הטומאה אבל מקפה של חולין ושום ושמן של תרומה לא פסל אלא שום ושמן שנגע בו וה"ג והוינן בה
כל אוכל מחמצת אה"נ
❖
אלא לאפוקי מאביי דאמר
מקום מגעו אמאי פסל הא לא הוי כביצה ובעיני רש"י לא ישרה זאת הגירסא שבכמה מקומות פי' שאוכל מקבל טומאה אפי' בכל שהוא
יש הקטרה בפחו' מכזית
כדדרשי' בת"כ אוכל יטמא מלמד שמטמא בכל שהוא יכול אף לאחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת והיינו כביצה ור"ת
ומפרש ברייתא דפ' כל
אומר דאסמכתא בעלמא הוא דבמס' אהלות תנן פחות מכביצה אוכלין וקתני סיפא זה הכלל הטמא אינו ממעט והא דדייק והא [לא]
המנחות אין לי אלא כולו
21
מוסף רש"י
דהיינו כזית דס"ל לאביי
הוי כביצה צ"ל דלאו אשמן דייק דמשקין מטמאין בפחות מרביעית אלא אשום פריך וא"ת ומאי פריך והרי שום ושמן ח) אחת הוא שאין
אף שאור בבל תקטירו.
יש הקטרה בפחות מב'
מקבלין טומאה פחות מכביצה מדאורייתא מ"מ פסלי שפיר ואע"ג דאין מקבלין טומאה מדאורייתא מ"מ מדרבנן מטמאי ומאי פריך
ד]
31
זיתים מקצתו מנין פי' חצי
הא דפסיל ר"ל מדרבנן וי"ל דלישנא דפסל משמע מדאורייתא: ומשני הואיל דזר לוקה עליו בכזית ולאו דוקא נקט לוקה דהא תרומת
זית ת"ל כל עירובו מנין פי'
41
מעט שאור מעורב בהיתר
שום מדרבנן אלא הכי קאמר הואיל וזר לוקה עליו בכזית אילו היתה תרומה דאורייתא דין הוא להחשיבה ולא יתבטל אגב המקפה:
(פסחים
דס"ד הואיל ומעורב יבטל
משום דהיתר מצטרף לאיסור. דאין נמצא שיהא לוקה עליו בכזית ואם תאמר ולימא הואיל וזר לוקה עליו בכזית אם
ט)
51 ה]
מג:) דדריש כל.
ת"ל כי כל ולדידיה לא
שייך למימר דשאור היתר
היה מלקט וצובר משם כזית ואר"י דאין דרך אכילתו בכך ומשום הך טעמא לית לן למימר שלא יתבטל אגב המקפה:
י)
מאי טעמא לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור. אלמא אפי' בשאר איסורין נמי אית להו היתר מצטרף לאיסור [ואת אמרת] דווקא בנזיר:
מצטרף לאיסור דהא אין
לענין חמץ נמי.
צריך צירוף דאפי' פחות
(שם)
אמר מכזית מיחייב. ועדיפא
(שם) אין הכי נמי. לאפוקי
ליה למנקט שאור לאפוקי מדאביי וא"ת ולאביי דדריש כל דשאור לפחות מכזית אמאי לא דריש נמי גבי חמץ
מאביי דאמר יש הקטרה לפחות מכזית.
לחייב עליו בפחות מכזית וי"ל דגבי חמץ שאני דכתיב ביה אכילה ואין אכילה בפחות מכזית: להא שמעתא דר'
(שם) להא שמעעתא. (שם) המקפה. של תרומה. והשום והשמן.
יוחנן. המקפה תבשיל עב וקפוי כגון דייסא וכיוצא בו. והשום והשמן הנתונים בו לתבלין הם של חולין. פסל
(שם) פסל את כולן. (שם)
הכל דמקפה עיקר וטבול יום פוסל את התרומה. והוינן בה מקום מגעו אמאי פסול הא בטילי להו תבלין ברובא
מקום מגעו אמאי פסול. (שם) ואמר רבה בר בר חנה.
דקס"ד דדימוע אסור מדרבנן. ואמר רבה בר בר חנה דדימוע דאורייתא והואיל וזר לוקה עליה בכזית משום דשם
הואיל וזר לוקה עליה בכזית.
תרומה עליה הלכך לגבי טומאה נמי שם תרומה עליה ומי' לא החמירו בו כתרומה עצמה לפסול כולה כדפי' רש"י בפסחים:
(שם) מאי טעמיה. (שם)
ומאי טעמא זר לוקה עליה בכזית
משום
זרות
הא לא אכיל
כזית תרומה
לאו משום
דהיתר מצטרף לאיסור.