לו:
שלשה מינין פרק ששי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
ליה לא. מאי לוקה עליו דקאמר כגון דאית כזית בכדי
אלא משום דאמרינן היתר מצטרף לאיסור: א"ל. הכא היינו טעמא
יא א
א)
אכילת פרס ומשום דאכילה מן האיסור בעצמו לוקה וא"ת
הואיל וזר לוקה עליו בכזית דאיכא תרומה כזית בכדי אכילת
(ב)
1
2
הא ניחא לגירסת רש"י דגרס וליבטיל דהשתא משני כיון דחזינא
פרס חשיב לה כאילו א] הויא תרומה וכיון שנגע בו פסל מקום
יב ב
מגעו: כזית בכדי אכילת
פרס מי הוי לה דאורייתא. דמיחייב
דלוקה על האיסור אלמא לא בטיל לענין איסורא וה"ה דלא ליבטל
ב)
יג ג
עלה מלקות: א"ל אין אי הכי אמאי
גבי טומאה אבל לגי' ר"ת דפריך והא
❖
פליגי רבנן עליה דר' אלעזר בכותח
לא הויא כביצה מן התרומה ואיך
לאו משום דהיתר
מצטרף לאיסור אמר
הבבלי. דאית ביה קומניתא דנהמא
יפסלנה מאי משני השתא הואיל וזר
ליה לא מאי כזית דאיכא כזית בכדי
ג)
לוקה על האיסור לחודיה בכדי אכילת
בפרק ואלו עוברין
נוסחת הריב"ן
אכילת פרס ואכילת פרס דאורייתא היא
דקאמר ועל עירובו בולא כלום הא
פרס מ"מ היכי פוסל לתרומה וההיתר
א"ל א אין אי הכי אמאי פליגי רבנן עליה
❖
לא אפשר דלא הוי בכדי אכילת
[היאך] מצטרף לאיסור לענין מגע
דרבי אלעזר בכותח הבבלי א"ל הנח
פרס שיעור כזית: א"ל הנח לכותח
והא לענין מלקות אין היתר מצטרף
לכותח הבבלי דליכא כזית בכדי אכילת
הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת
לאיסור וי"ל דלפר"ת ניחא3 דה"ק כיון
הגהות הב"ח
פרס אי דקא שריף ליה מישרף בטלה
פרס אי דקא שריף מישרף. שגומע
דלענין מלקות מהני ההיתר מצטרף4
(א) גמ'
דעתו אצל כל אדם אי מישטר קא שטר
ואוכל עד שגומע ממנו בכדי אכילת
לאיסור ללקות עליו שהרי אם היה
דאורייתא
פרס: בטלה דעתו אצל כל אדם.
מלקט (עליו) האיסור מתוך המקפה
לא משכחת כזית בכדי אכילת פרס
(ב) רש"י
דהא דקאמר
שאין דרך אכילה בכך שאין אדם
ואוכלו לא היה לוקה עליו שאין דרך
❖
איתיביה שתי מדוכות אחת של תרומה
דחשיב
רגיל לאוכלו בעיניה לפי שהוא חריף
אכילה בכך כדפירשנו אלמא מהני
ואחת של חולין ולפניו שתי קדירות אחת
כולה
ביותר ולא חייבתו תורה אלא דרך
ההיתר שאוכלו עם המקפה לצרפו
טבול יום
של תרומה ואחת של חולין ונפלו אלו
(ג) ד"ה
הגהות מהר"ב
אכילה: ואי משטר קא שטר.
לאיסור מלקות ה"נ יועיל ההיתר
לתוך אלו שתיהן מותרות שאני אומר
רנשבורג
להצטרף לאיסור לאפסולי אע"פ שאין
שטובל בה פיתו לשם לפתן ואוכל.
חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך
במקום מגעו כביצה גמגום: לא
אבל בשום ושמן של תרומה להכי
(ד) ד"ה
א] רש"י
תרומה נפלה ואי סלקא דעתך כזית בכדי
דאיכא כזית בכדי אכילת פרס. שאם
לוקה בכזית דאיכא כזית בכדי
(ג)
❖
ב] תוד"ה
במדוך
אכילת פרס דאורייתא: מדוכות.
אוכל ממנו שיעור פרס שהן ארבע
אכילת פרס דאורייתא אמאי אמרינן שאני
שנידוכין לתוכן תבלין: ואי ס"ד
ביצים יש לו כזית תרומה ולהכי חייב
אומר אלא מאי היתר מצטרף לאיסור אמאי
ולא בטיל: וכזית בכדי אכילת
ג] בא"ד
כזית בכדי אכילת פרס הוי חשיב
מוסף רש"י
אמרי' שאני אומר אלא הנח לתרומת תבלין
ב
מדאורייתא. אמאי מקילין בהו כולי
פרס דאורייתא היא. אמר הר"ם דאע"ג
מאי כזית.
דרבנן היא איתיביה ג שתי קופות אחת
האי דאמרת שאני אומר תרומה
דמתניתין היא בכריתות
כל
דאיכא
של תרומה ואחת של חולין ולפניהן שתי
כזית בכדי אכילת פרס.
לתוך תרומה נפלה ולא לתוך חולין
אוכלים מצטרפים בכדי אכילת פרס
ד] ד"ה
סאין אחת של חולין ואחת של תרומה
והאיכא למיחש שמא נפלה בשל חולין
הני מילי ב] לפסול חלב שהוא בעיניה
ונפלו אלו לתוך אלו שניהן מותרין שאני
ואיכא כזית בכדי אכילת פרס:
אבל שבתערובות הואיל ואין היתר
ה] ד"ה
ואלא מאי אמרת היתר מצטרף
אומר חולין לתוך חולין נפלו תרומה לתוך
מצטרף לאיסור יתבטל דגם אם
לאיסור התם נמי אמאי אמרת שאני
היה מלקט האיסור מתוך ההיתר
תרומה נפלה ואי ס"ד כזית בכדי אכילת
ו] ד"ה
אומר. והאיכא למיחש דילמא איכא
ואוכלו בעיניה בכדי אכילת פרס
פרס (א) אסור אמאי
אמרינן שאני אומר
ג] מיחייב על האיסור לחודיה ואע"פ
(ד) [בקדירה] השני תרומה
בשלמא
שאין ההיתר מצטרף עמו וע"כ מתמה
בכזית פחות משהו והיתר משלימו
ז] בא"ד
לכזית: אלא הנח לתרומת תבלין דרבנן. ולא דייקינן בהו בכזית
וכי כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אפי' בכה"ג ומ"מ קשה
בכדי אכילת פרס דמדרבנן הן ולא מחמרינן ביה כולי האי:
לרשב"ם מאי פריך אפילו לא היה כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא
ח] בא"ד
בשלמא
תיפוק ליה משום טעם כעיקר דהא איהו מייתי בסמוך משרת ליתן
טעם כעיקר אלמא אוסר בנותן טעם ואינו מתבטל וכ"ש הכא שהעיקר עצמו לא מתבטל ותירץ דהשתא ס"ל לאביי דטעם כעיקר אינו
5
חייב אלא א"כ אוכל כזית מן הטעם בבת אחת [כגון] שהבליע כזית יין בשני זיתים פת ואוכלו בבת אחת וסברא הוא שלא יהיה טעם חמור
ט] ד"ה
(פסחים
אי
מן העיקר והעיקר עצמו ס"ל השתא שאינו חייב אלא אם אוכלו בבת אחת: הכי אמאי פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר בכותח הבבלי. דס"ד
מד.) ואכילת פרס
דאורייתא היא.
אמינא דיש בו כזית בכדי אכילת פרס בכותח הבבלי ולדידיה ודאי ניחא דההיא מקפה משמע ליה מטעם דהיתר מצטרף לאיסור והיינו
לר"א דדריש כל אבל לרבנן דלא דרשי כל פשיטא ליה ד] (דלא) פליגי עליה אבל אמר דלוקה דקאמר לר' יוחנן משום סברא ובהא
י] ד"ה
לא אשכחן דפליגי תנאי וא"ת ולימא דכי פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר בכותח הבבלי היינו כשאינו אוכל מן הכותח רק כזית
מצומצם שלא אכל כזית מן האיסור ור' אלעזר מחייב דדריש כל היתר מצטרף לאיסור אבל אם אכל כל כך שהיה שם כזית בכדי
אכילת פרס מודו רבנן שפיר דמיחייב וי"ל דמדקאמר התם בפ' אלו עוברין על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בולא כלום
משמע אפי' אכל מן הכותח הרבה אמרינן דלא מיחייב: הנח לכותח הבבלי דליכא כזית בכדי אכילת פרס דאי מישרף שריף ליה.
❖
(שם) אמאי פליגי
לשון גימוע כמו שורפה חיה : בטלה דעתו אצל כל אדם. בפסחים פרש"י ג) ואי מתרמי הכי מפטר שאין זה דרך
רבנן עליה דר"א
ואי
אכילה [ונראה] מ"מ דאי מתרמי הכי דמודו דחייב ובהכי לא איירי: מישטר שטר ליה. מטבל בו [כדרכו]: ליכא כזית בכדי
בכותח.
אכילת פרס וכה"ג נמי גבי שכר המדי דמפליג נמי התם אע"ג דדרך לשתותו ביחד אין דרך לשתות הימנו כל כך כוסות רצופין
6
7
הגהות התוספות
שתי
מדוכות. ויש בהן תבלין ה]: ואי ס"ד כזית בכדי אכילת
בכדי אכילת פרס דאי שתי להו רצופין בטלה דעתו אצל כל אדם:
1. 2.
(שם) הנח
פרס דאורייתא אמאי אמר שאני אומר. כיון דאי תרומה נפלה לתוך של חולין מיחייב מיתה זה האוכלה לא היה לנו לתלות להקל שאין
לכותח הבבלי.
3. 4.
סברא להש"ס לומר שאין בו כזית בכדי אכילת פרס: אית ספרים דגרסי אלא מאי היתר מצטרף לאיסור אמאי אמר שאני אומר.
5.
6.
[וא"ת] לישני אביי אף כי אמר בההיא דמקפה היתר מצטרף לאיסור היינו כר' אלעזר דדריש כל והך כרבנן דלא דרשי כל וי"ל
7.
דלא ניחא ליה לאפלוגי תרי בתרי בהדי הדדי דאי הך כר' אלעזר הך נמי כולה ובכרק אלו עוברין ליתא בספרים : אלא
8 ו]
ז]
ח]
8.
הנח לתרומת תבלין דרבנן. דדגן תירוש ויצהר כתיב ולהכי תלינן לקולא: שתי קופות. ובהן תבואה: ואי ס"ד כו'. ה"ג בשלמא לדידי
9.
דאמרינן היתר מצטרף לאיסור [לא אמרינן] אלא כשהאיסור רבה [עליו] וקשה והלא כותח הבבלי נפיש היתירא ותו גבי מדוכות דדייק
בטלה
ואלא מאי היתר מצטרף לאיסור אמאי אמר שאני אומר לישני ליה משום דנפישי חולין ואומר רבי דודאי במקום שיש נותן טעם כגון
דעתו.
❖
(שם) ואי
בכותח הבבלי ובמדוכות שהאיסור נותן טעם אז יהיה ההיתר מצטרף לאיסור [משא"כ הכא בב' קופות] ט] דכיון שהיתר רבה מיד נתבטל
משטר קא שטר.
[האיסור] והדין הוא לתלות להקל וא"ת אם כן מה אנו צריכין שאני אומר תיפוק ליה דאף כי נפלה תרומה לתוך חולין בטלה
מיד ברוב ויש לומר דהשתא ס"ד דתרומה בזמן הזה דאורייתא ובדאורייתא לא תלינן לקולא אי לא תרי טעמי חדא דרביה ועוד
פי' הרא"ש
דשאני אומר וה"נ [פריך] אר' יוחנן בפ' הערל : אלא לדידך דאמרת משום דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישי
ומשני האי לוקה בכזית
חולין מאי הוי. [תימה] למאי דאוקמת לפרש דמיירי מין במינו ואין בו נותן טעם מאי קשיא ליה והא מין במינו דאורייתא
י]
9
דקאמר (לאו) [כגון] דאכל
ברובא בטיל ושפיר איכא תרי טעמי להיתירא רבייה ושאני אומר [ותירץ] דאם איתא דכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא
כזית איסור בכדי אכילת
פרס שאם אכל פרס מן
במין בשאינו מינו גם מין במינו אין לתלות להקל על ידי סמך רבייה דדין הוא שיחמירו בו חכמים כעין חומרא מין בשאינו מינו
שתי
המקפה דהיינו ד' ביצים
(שם)
והיה מדוכות.
אכיל בגויה כזית וקי"ל
(שם) אלו לתוך אלו. (שם) מותרות. (שם) אמאי אמרינן
דכל שיעור אכילת איסור כגון חלב ודם וככותבת ביוה"כ מצטרף אכילתן בכדי שיעור שהיה זו שאם אכל כחרדל חלב וחזר
שאני אומר.
ואכל עד שהשלים לכזית אם אין מתחלת אכילה עד סופה יותר משהיית כדי אכילת פרס באכילה בינוני מצטרף והוי כאילו
(שם) הנח לתרומת
אכל בבת אחת וחייב. וכזית בכדי אכילת פרס מי הוי דאורייתא. בתמיהא. הא דאמור רבנן דכזית מצטרף כשיעור שהיית
תבלין דרבנן. (שם) שתי קופות. (שם)
אכילת פרס מי הוי דאורייתא הלכה למשה מסיני כשאר שיעורים דקאמר לוקה אי הכי אמאי פליגי רבנן עליה דר"א בכותח.
ולפניהן שתי סאין. (פסחים ט:) ונפלו אלו. לתוך אלו.
נהי נמי דלא דרשי כל לרבות עירובו. הא אכיל כזית בכדי אכילת פרס. א"ל הנח לכותח הבבלי דלא אכיל כזית מן החמץ
(שם) מותרין.
כשיעור שהיית פרס דהא כותח אינו עשוי לאכול אלא לטבל ואי מתרמי ואכיל ליה ממש דהשתא איכא כזית בכדי א"פ
(שם)
בטלה דעתו ולאו אכילה היא לאיחיובי עלה כך פרש"י בפסחים. וי"מ דאי מתרמי דאכיל ליה ה"נ דחייב אבל לא איירי
בהכי. אי משטר קא שטר מטבל בו כדרכו ליכא כזית בכדי א"פ: אלא מאי היתר מצטרף לאיסור אמאי אמרינן שאני אומר
דת"ש דאינ' מחה אפי' בכזית לחודיה. אלא הנח לתרומת תבלין דרבנן. דראשית דגנך תירושך ויצהרך כתיב וכי מספקא לן תלי' לקולא. ב' קופות גדולות ובהן תבואה הויא תרומה דאורייתא: