לו:
שלשה מינין פרק ששי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
ליה לא. מאי לוקה עליו דקאמר כגון דאית כזית בכדי
אלא משום דאמרינן היתר מצטרף לאיסור: א"ל. הכא היינו טעמא
יא א מיי' פי"ד מהל'
א) נ"א אלא מאי היתר
מצטרף לאיסור סוף סוף
מאכלות אסורות
אכילת פרס ומשום דאכילה מן האיסור בעצמו לוקה וא"ת
הואיל וזר לוקה עליו בכזית דאיכא תרומה כזית בכדי אכילת
(ב)
א]
1
2
אמאי פליגי רבנן עליה דר"א
הלכה ח:
הא ניחא לגירסת רש"י דגרס וליבטיל דהשתא משני כיון דחזינא
פרס חשיב לה כאילו א] הויא תרומה וכיון שנגע בו פסל מקום
יב ב מיי' פ"ב מהל'
בכותח הבבלי אלא הנח כו',
מגעו: כזית בכדי אכילת
פרס מי הוי לה ב] דאורייתא. דמיחייב
דלוקה על האיסור אלמא לא בטיל לענין איסורא וה"ה דלא ליבטל
ב) (תרומות פ"ז משנה ה)
תרומות הלכה ו:
יג ג מיי' שם (פ"י הלכה
פסחים ט: מד. יבמות פב.
עלה מלקות: א"ל אין אי הכי אמאי
גבי טומאה אבל לגי' ר"ת דפריך והא
❖
יד) ופי"ג הלכה יד:
[תוספתא תרומות סוף פ"ו
פליגי רבנן עליה דר' אלעזר בכותח
לא הויא כביצה מן התרומה ואיך
לאו משום דהיתר
מצטרף לאיסור אמר
הא דלא מקשה ממשנה
הבבלי. דאית ביה קומניתא דנהמא
יפסלנה מאי משני השתא הואיל וזר
דתרומות פ"ז מ"ה עי' ר"ש
ליה לא מאי כזית דאיכא כזית בכדי
שם], ג) [ברש"י שלפנינו
לוקה על האיסור לחודיה בכדי אכילת
בפרק ואלו עוברין (פסחים דף מג.)
נוסחת הריב"ן
אכילת פרס ואכילת פרס דאורייתא היא
דהתם אינו מבואר כל כך
דקאמר ועל עירובו בולא כלום הא
פרס מ"מ היכי פוסל לתרומה וההיתר
א] ולאו זית ממש דוקא אלא
וברש"י דהכא ד"ה בטלה
א"ל א אין אי הכי אמאי פליגי רבנן עליה
❖
לא אפשר דלא הוי בכדי אכילת
[היאך] מצטרף לאיסור לענין מגע
דאיכא מן התרומה כזית
מבואר להדיא הכי],
דרבי אלעזר בכותח הבבלי א"ל הנח
בכדי ששוהא אדם כדי אכילת
א)
פרס שיעור כזית: א"ל הנח לכותח
והא לענין מלקות אין היתר מצטרף
פרס חשיב לה כאילו כולה
לכותח הבבלי דליכא כזית בכדי אכילת
הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת
לאיסור וי"ל דלפר"ת ניחא3 דה"ק כיון
הויא תרומה וכיון:
הגהות הב"ח
פרס אי דקא שריף ליה מישרף בטלה
פרס אי דקא שריף מישרף. שגומע
דלענין מלקות מהני ההיתר מצטרף4
ב] מדאורייתא: ג] דאיכא
(א) גמ' בכדי אכילת פרס
בכדי: ד] בכזית התם תרומה
דעתו אצל כל אדם אי מישטר קא שטר
ואוכל עד שגומע ממנו בכדי אכילת
לאיסור ללקות עליו שהרי אם היה
בכזית כו': ה] דמדאורייתא
דאורייתא אמאי אמרינן:
פרס: בטלה דעתו אצל כל אדם.
מלקט (עליו) האיסור מתוך המקפה
לא משכחת כזית בכדי אכילת פרס
(ב) רש"י ד"ה א"ל הכא
לא מחייב בתרומה אלא דגן
היינו טעמא דהא דקאמר
תירוש ויצהר ותבלין לא
שאין דרך אכילה בכך שאין אדם
ואוכלו לא היה לוקה עליו שאין דרך
❖
איתיביה שתי מדוכות אחת של תרומה
הואיל וזר וכו' דחשיב לה
דייקינן כו':
רגיל לאוכלו בעיניה לפי שהוא חריף
אכילה בכך כדפירשנו אלמא מהני
ואחת של חולין ולפניו שתי קדירות אחת
כאילו כולה הויא תרומה
ביותר ולא חייבתו תורה אלא דרך
ההיתר שאוכלו עם המקפה לצרפו
וכיון שנגע בו טבול יום
של תרומה ואחת של חולין ונפלו אלו
פסל מקום: (ג) ד"ה ואי
הגהות מהר"ב
אכילה: ואי משטר קא שטר.
לאיסור מלקות ה"נ יועיל ההיתר
לתוך אלו שתיהן מותרות שאני אומר
משטר וכו' להכי לוקה
רנשבורג
להצטרף לאיסור לאפסולי אע"פ שאין
שטובל בה פיתו לשם לפתן ואוכל.
דאיכא כזית כצ"ל ותיבת
חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך
במקום מגעו כביצה גמגום: לא
אבל בשום ושמן של תרומה להכי
בכזית נמחק: (ד) ד"ה
א] רש"י ד"ה א"ל כו'
ואלא מאי וכו' דלמא איכא
חשיב לה כאילו כולה וכו'
תרומה נפלה ואי סלקא דעתך כזית בכדי
דאיכא כזית בכדי אכילת פרס. שאם
לוקה בכזית דאיכא כזית בכדי
(ג)
ג]
❖
כצ"ל: ב] תוד"ה וכזית
במדוך השני:
אכילת פרס דאורייתא: מדוכות.
אוכל ממנו שיעור פרס שהן ארבע
אכילת פרס דאורייתא אמאי אמרינן שאני
וכו' ה"מ לפסול. תיבת
שנידוכין לתוכן תבלין: ואי ס"ד
ביצים יש לו כזית תרומה ולהכי חייב
לפסול נמחק ונ"ב לאכול:
אומר אלא מאי היתר מצטרף לאיסור אמאי
ולא בטיל: וכזית בכדי אכילת
ג] בא"ד בעיניה בכדי
כזית בכדי אכילת פרס הוי חשיב
מוסף רש"י
אמרי' שאני אומר אלא הנח לתרומת תבלין
ב
אכילת פרס מחייב על
מדאורייתא. אמאי מקילין בהו כולי
פרס דאורייתא היא. אמר הר"ם דאע"ג
מאי כזית. מאי לוקה
האיסור לחודיה מן מחייב
דרבנן היא איתיביה ב) ג שתי קופות אחת
האי דאמרת שאני אומר תרומה
דמתניתין היא בכריתות (דף יב:)
כל
בכזית דקאמר, דאיכא
עד לחודיה נמחק ונ"ב
של תרומה ואחת של חולין ולפניהן שתי
כזית בכדי אכילת פרס.
האיסור לחודיה לא מחייב
לתוך תרומה נפלה ולא לתוך חולין
אוכלים מצטרפים בכדי אכילת פרס
כצ"ל א"מ: ד] ד"ה אי הכי
שאם אכל פרס ממנה שיעור
סאין אחת של חולין ואחת של תרומה
והאיכא למיחש שמא נפלה בשל חולין
הני מילי ב] לפסול חלב שהוא בעיניה
וכו' אבל לרבנן וכו' פשיטא
ארבעה ביצים יש בו כזית
ונפלו אלו לתוך אלו שניהן מותרין שאני
ואיכא כזית בכדי אכילת פרס:
אבל שבתערובות הואיל ואין היתר
ליה דפליגי עליה אבל אמה
תרומה, וקי"ל דכל שיעורי
דלוקה כו' כצ"ל: ה] ד"ה
אכילת איסור בין כזית של
ואלא מאי אמרת היתר מצטרף
אומר חולין לתוך חולין נפלו תרומה לתוך
מצטרף לאיסור יתבטל דגם אם
שתי וכו' ויש בהן תבלין
חלב ודם ובין כותבת
לאיסור התם נמי אמאי אמרת שאני
היה מלקט האיסור מתוך ההיתר
תרומה נפלה ואי ס"ד כזית בכדי אכילת
כאן הס"ד ואח"כ מה"ד
דיוה"כ, מצטרפין אכילת
ואי ס"ד: ו] ד"ה אית
אומר. והאיכא למיחש דילמא איכא
השיעור בכדי שהייה זו,
ואוכלו בעיניה בכדי אכילת פרס
פרס (א) אסור אמאי
אמרינן שאני אומר
שאם אכל כחרדל חלב וחזר
ספרים וכו' וי"ל דלא וכו'
ג] מיחייב על האיסור לחודיה ואע"פ
(ד) ד] [בקדירה] השני תרומה
בשלמא
ואכל כחרדל עד שהשלים
תרי בתרי תיבת בתרי
שאין ההיתר מצטרף עמו וע"כ מתמה
בכזית פחות משהו והיתר משלימו
לכזית, אם אין מתחילת
נמחק. ונ"ב ברייתא א"מ:
ז] בא"ד הך נמי כולה.
האכילה ועד סופה יותר
לכזית: אלא הנח לתרומת תבלין דרבנן. ולא דייקינן בהו בכזית
וכי כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אפי' בכה"ג ומ"מ קשה
ה]
משהיית כדי אכילת פרס
תיבת כולה נמחק ונ"ב
בכדי אכילת פרס דמדרבנן הן ולא מחמרינן ביה כולי האי:
לרשב"ם מאי פריך אפילו לא היה כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא
כוותיה. א"מ: ח] בא"ד
באכילה בינונית, מצטרף
בשלמא והוי כמו שאכלו בבת אחת
תיפוק ליה משום טעם כעיקר דהא איהו מייתי בסמוך משרת ליתן
ובפרק אלו עוברין ליתא
וחייב, והכא נמי יש כאן
בספרים. נ"ב כאן הס"ד
טעם כעיקר אלמא אוסר בנותן טעם ואינו מתבטל וכ"ש הכא שהעיקר עצמו לא מתבטל ותירץ דהשתא ס"ל לאביי דטעם כעיקר אינו
5
תרומה כדי להצטרף כזית
ואח"כ מה"ד אלא הנח
חייב אלא א"כ אוכל כזית מן הטעם בבת אחת [כגון] שהבליע כזית יין בשני זיתים פת ואוכלו בבת אחת וסברא הוא שלא יהיה טעם חמור
לתרומת תבלין: ט] ד"ה
באכילת פרס ממנו (פסחים
אי
מן העיקר והעיקר עצמו ס"ל השתא שאינו חייב אלא אם אוכלו בבת אחת: הכי אמאי פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר בכותח הבבלי. דס"ד
מד.). ואכילת פרס
שתי וכו' משא"כ הכא בב'
דאורייתא היא. בתמיה,
קופות דמיירי דשתיהן מין
אמינא דיש בו כזית בכדי אכילת פרס בכותח הבבלי ולדידיה ודאי ניחא דההיא מקפה משמע ליה מטעם דהיתר מצטרף לאיסור והיינו
הא דאמור רבנן כזית
אחד אין היתר מצטרף
לר"א דדריש כל אבל לרבנן דלא דרשי כל פשיטא ליה ד] (דלא) פליגי עליה אבל אמר דלוקה דקאמר לר' יוחנן משום סברא ובהא
מצטרף כשיעור שהיית
לאיסור דכיון כצ"ל א"מ:
י] ד"ה אלא וכו' תימה
לא אשכחן דפליגי תנאי וא"ת ולימא דכי פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר בכותח הבבלי היינו כשאינו אוכל מן הכותח רק כזית
אכילת פרס, מי הוי
מדאורייתא הלכה למשה
למאי דאוקמת לפרש.
מצומצם שלא אכל כזית מן האיסור ור' אלעזר מחייב דדריש כל היתר מצטרף לאיסור אבל אם אכל כל כך שהיה שם כזית בכדי
מסיני כשאר שיעורין, דקא
נמחק תיבת לפרש ונ"ב
אכילת פרס מודו רבנן שפיר דמיחייב וי"ל דמדקאמר התם בפ' אלו עוברין (פסחים מג.) על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בולא כלום
אמרת לוקה ומתרצת משום
לעיל כצ"ל והוא בדבור
משמע אפי' אכל מן הכותח הרבה אמרינן דלא מיחייב: הנח לכותח הבבלי דליכא כזית בכדי אכילת פרס דאי מישרף שריף ליה.
דאיכא כזית מאיסור בר
הקודם וכפי הגהתנו שם
❖
מהיתר (שם). אמאי פליגי
א"מ:
לשון גימוע כמו שורפה חיה (ע"ז דף כט:): בטלה דעתו אצל כל אדם. בפסחים (דף מד.) פרש"י ג) ואי מתרמי הכי מפטר שאין זה דרך
רבנן עליה דר"א
ואי
אכילה [ונראה] מ"מ דאי מתרמי הכי דמודו דחייב ובהכי לא איירי: מישטר שטר ליה. מטבל בו [כדרכו]: ליכא כזית בכדי
בכותח. נהי נמי דלא דרשי
כל לרבות עירובו, הא אכיל
אכילת פרס וכה"ג נמי גבי שכר המדי דמפליג נמי התם אע"ג דדרך לשתותו ביחד אין דרך לשתות הימנו כל כך כוסות רצופין
6
7
הגהות התוספות
מיהא מאיסור כזית בכדי
שתי
מדוכות. ויש בהן תבלין ה]: ואי ס"ד כזית בכדי אכילת
בכדי אכילת פרס דאי שתי להו רצופין בטלה דעתו אצל כל אדם:
1. צ"ל דאכל. 2. צ"ל בעצמו
אכילת פרס (שם). הנח
פרס דאורייתא אמאי אמר שאני אומר. כיון דאי תרומה נפלה לתוך של חולין מיחייב מיתה זה האוכלה לא היה לנו לתלות להקל שאין
לכותח הבבלי. דלא אכיל
כזית. 3. צ"ל נימא. 4. צ"ל
סברא להש"ס לומר שאין בו כזית בכדי אכילת פרס: אית ספרים דגרסי אלא מאי היתר מצטרף לאיסור אמאי אמר שאני אומר.
דמצטרף. 5. צ"ל איסור
כזית מן החמץ כשיעור
אוסר. 6. צ"ל דפליגי.
שהיית אכילת פרס, דהא
[וא"ת] לישני אביי אף כי אמר בההיא דמקפה היתר מצטרף לאיסור היינו כר' אלעזר דדריש כל והך כרבנן דלא דרשי כל וי"ל
7. תיבת ביחד נמחק וצ"ל
כותח אינו עשוי לאכול אלא
דלא ניחא ליה לאפלוגי תרי בתרי בהדי הדדי דאי הך כר' אלעזר הך נמי כולה ובכרק אלו עוברין ליתא בספרים : אלא
8 ו]
ז]
ח]
בעיניה מיהו. 8. צ"ל סתמי.
לטבל, ואי מתרמי ואכיל ליה
הנח לתרומת תבלין דרבנן. דדגן תירוש ויצהר כתיב ולהכי תלינן לקולא: שתי קופות. ובהן תבואה: ואי ס"ד כו'. ה"ג בשלמא לדידי
9. בס"א למאי דאוקמת
ממש דהשתא איכא כזית
לפר"י. והוא הנכון כמבואר
ממהר להצטרף כשיעור
דאמרינן היתר מצטרף לאיסור [לא אמרינן] אלא כשהאיסור רבה [עליו] וקשה והלא כותח הבבלי נפיש היתירא ותו גבי מדוכות דדייק
אכילת פרס ממנו, בטלה
בראשונים שכתבו לדברי
ואלא מאי היתר מצטרף לאיסור אמאי אמר שאני אומר לישני ליה משום דנפישי חולין ואומר רבי דודאי במקום שיש נותן טעם כגון
דעתו. ולאו אכילה היא
התוס' בדבור שלפנ"ז בשם
❖
לחיובי עלה (שם). ואי
ר"י.
בכותח הבבלי ובמדוכות שהאיסור נותן טעם אז יהיה ההיתר מצטרף לאיסור [משא"כ הכא בב' קופות] ט] דכיון שהיתר רבה מיד נתבטל
משטר קא שטר. מטבל
[האיסור] והדין הוא לתלות להקל וא"ת אם כן מה אנו צריכין שאני אומר תיפוק ליה דאף כי נפלה תרומה לתוך חולין בטלה
בתוכו כדרכו, ליכא כזית מן
מיד ברוב ויש לומר דהשתא ס"ד דתרומה בזמן הזה דאורייתא ובדאורייתא לא תלינן לקולא אי לא תרי טעמי חדא דרביה ועוד
החמץ בכדי שהיית אכילת
פי' הרא"ש
דשאני אומר וה"נ [פריך] אר' יוחנן בפ' הערל (יבמות פב.): אלא לדידך דאמרת משום דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישי
פרס, שכשאכל כדי אכילת
פרס ממה שטיבל בתוכו לא
ומשני האי לוקה בכזית
חולין מאי הוי. [תימה] למאי דאוקמת לפרש דמיירי מין במינו ואין בו נותן טעם מאי קשיא ליה והא מין במינו דאורייתא
י]
9
אכל מן הכותח אלא מעט,
דקאמר (לאו) [כגון] דאכל
או שני זיתים או ארבעה,
ברובא בטיל ושפיר איכא תרי טעמי להיתירא רבייה ושאני אומר [ותירץ] דאם איתא דכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא
כזית איסור בכדי אכילת
ובההוא פורתא ליכא מן
פרס שאם אכל פרס מן
במין בשאינו מינו גם מין במינו אין לתלות להקל על ידי סמך רבייה דדין הוא שיחמירו בו חכמים כעין חומרא מין בשאינו מינו
החמץ כזית . שתי
המקפה דהיינו ד' ביצים
(שם)
והיה מדוכות. שהתבלין נדוכין
אכיל בגויה כזית וקי"ל
בתוכן פלפלין וזנגביל (שם). אלו לתוך אלו. ממדוכות לתוך הקדרות (שם). מותרות. קדרות חולין לזר (שם). אמאי אמרינן
דכל שיעור אכילת איסור כגון חלב ודם וככותבת ביוה"כ מצטרף אכילתן בכדי שיעור שהיה זו שאם אכל כחרדל חלב וחזר
שאני אומר. ותלינן לקולא בעון מיתה, ודילמא תרומה לתוך חולין נפל וכי אכיל לה איכא כזית תרומה באכילת פרס, אלא
ואכל עד שהשלים לכזית אם אין מתחלת אכילה עד סופה יותר משהיית כדי אכילת פרס באכילה בינוני מצטרף והוי כאילו
ש"מ אי נמי ודאי נפל לא מחייב משום כזית בכדי אכילת פרס אלא מדרבנן, וכי מספקא לן תלינן לקולא (שם). הנח לתרומת
אכל בבת אחת וחייב. וכזית בכדי אכילת פרס מי הוי דאורייתא. בתמיהא. הא דאמור רבנן דכזית מצטרף כשיעור שהיית
תבלין דרבנן. דראשית דגנך תירושך ויצהרך כתיב (שם). שתי קופות. גדולות ובתוכן דגן דהויא תרומה דאורייתא (שם).
אכילת פרס מי הוי דאורייתא הלכה למשה מסיני כשאר שיעורים דקאמר לוקה אי הכי אמאי פליגי רבנן עליה דר"א בכותח.
ולפניהן שתי סאין. של פירות (פסחים ט:). ונפלו אלו. הסאין לתוך אלו. הקופות וידוע לנו שהאחד נפל בזו ואחד בזו
נהי נמי דלא דרשי כל לרבות עירובו. הא אכיל כזית בכדי אכילת פרס. א"ל הנח לכותח הבבלי דלא אכיל כזית מן החמץ
ואין ידוע אי זה בזו ואי זה בזו (שם). מותרין. פירות של קופות החולין, מותרין לזר כבתחלה אפילו אין בקופה כדי להעלות
כשיעור שהיית פרס דהא כותח אינו עשוי לאכול אלא לטבל ואי מתרמי ואכיל ליה ממש דהשתא איכא כזית בכדי א"פ
הסאה באחד ומאה (שם).
בטלה דעתו ולאו אכילה היא לאיחיובי עלה כך פרש"י בפסחים. וי"מ דאי מתרמי דאכיל ליה ה"נ דחייב אבל לא איירי
בהכי. אי משטר קא שטר מטבל בו כדרכו ליכא כזית בכדי א"פ: אלא מאי היתר מצטרף לאיסור אמאי אמרינן שאני אומר
א) דת"ש דאינ' מחה אפי' בכזית לחודיה. אלא הנח לתרומת תבלין דרבנן. דראשית דגנך תירושך ויצהרך כתיב וכי מספקא לן תלי' לקולא. ב' קופות גדולות ובהן תבואה הויא תרומה דאורייתא:
א) צ"ל וש"מ דאינו חייב רק בכזית לחוד.