כל
כנויי נזירות
פרק ראשון נזיר
פי' הרא"ש ה:
מסורת הש"ס
ובר פדא אמר לך. אטו מי ליכא חד מינייהו דלא אתא לדרשא: אלא
סתם נזירות כ"ט יום אע"ג דתמצא שלשים וכשאתה יורד למניינם
א) ב)
אלא לבר פדא קשיא. דל'
מדההוא למניינא הנהו נמי. דלדרשא אתי להו למניינא (ב): תנן מי
יש לומר דנזר אלהיו על ראשו לא הוי ממניינא דהוא לשון כתר
חסר א' סגי דמגלח
הנהו
ומביא קרבנותיו ואסור
לדרשא. וכיון דאתיין לדרשא לא
שאמר הריני נזיר מגלח (ג) לשלשים ואחד יום בשלמא לרב מתנא.
כדמתרגמינן כלילא:
ג)
ביין ובטומאה עד שיביא
מלמד
שהנזירות חל על
מצטרפין למניינא ומנינן להו מכ"ט:
דאמר שלשים היינו דקאמר שמגלח [יום] שלשים ואחד דהיינו לאחר
❖
ד)
קרבנותיו והויא ליה כפרה
הנזירות. ודאי נראה דאם אמר
מלאת ימי נזרו: אלא לבר פדא.
דנזיר טהור נמי בעי כפרה
על שציער עצמו מן היין
הריני נזיר ונזיר לא איצטריך דמישתמע
דאמר עיקר נזירות לא הוי אלא כ"ט
ובר פדא אמר לך ליכא חד מינהון דלאו
משום הכי קתני ל' לפי
נוסחת הריב"ן
בשלשים איבעי ליה לגלח: הכי
שפיר כשישלים נזירותו הראשון דמתחיל
לדרשא אלא מדההוא למניינא כולהו נמי
שגם ביום ל' אסור עד
שיגלח ויביא קרבנותיו
גרסינן אלא רישא נעשה כאומר
ומונה נזירות שני וכי איצטריך קרא
למניינא תנן סתם נזירות שלשים יום בשלמא
והשתא לבר פדא סתם
שלימים: (ד) אמר לך בר פדא. רישא
להיכא $ דאמר הריני נזיר היום ונזיר
נזירות כ"ט יום ומגלח
לרב מתנא ניחא אלא לבר פדא קשיא אמר
דתני שמגלח לשלשים ואחד: נעשה
דהוה לן למימר לא חייל עליה אלא
ביום ל' ובמסקנא לא קאי
לך בר פדא איידי דאיכא יום תלתין דמגלח
הכי: בשלמא לרב מתנא
כאומר שלשים יום שלימים. ולכתחילה
חד נזירות כיון דאמר היום להכי
ניחא כיון דסתם נזיר ל' יום
ומביא קרבנותיו משום הכי תנא שלשים
מגלח ליום שלשים ואחד וכיון דלא
איצטריך קרא מיותר שהנזירות חל
אינו מגלח עד שישלים כל
תנן מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים
אמר בהדיא שלימים אם גילח ליום
על הנזירות:
ימי נזירותו. אלא לבר פדא
הואיל
קשיא דמיום כ"ט שלימו
ואיכא חד מינייהו דלאו
שלשים יצא: דקסבר מקצת היום.
ואחד בשלמא לרב מתנא ניחא אלא לבר
ימי נזירותו וביום ל' יגלח
לדרשא. או אחד או עשרה
שעבר מיום שלשים כמי שעבר כולו
פדא קשיא אמר לך בר פדא אימא סיפא אם
והוה מצי לשנויי לאלתר
ולאו דוקא חד מדההוא למניינא
דמי והאי דמגלח לבתר הכי נעשה
נעשה כאומר שלימים אלא
גילח ליום שלשים יצא אלא סיפא מסייעא
ניחא ליה לאקשויי מסיפא
כולהון למניינא ונהי דאיכא בהו דרשא
כמי שגילח ליום שלשים ואחד. ואם
ליה רישא נעשה כאומר שלימין ולרב מתנא
ולאיכוחי דע"כ אמרינן
תנן
מכל מקום אתו למניינא: סתם
תאמר הואיל ולבר פדא נמי צריך
הכי: אם גילח יום ל'
קשיא סיפא קסבר מקצת היום ככולו תנן
(א)
נזירות שלשים יום וכו' אלא לבר
להמתין עד יום שלשים ואחד מאי
יצא. ואם איתא דנזיר ל'
הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום ל' לא
יום אמאי יצא כיון דאכתי
פדא קשיא. דמשמע שהתנא משך
איכא בין רב מתנא לבר פדא איכא
לא שלים נזירותיה. אלא
יצא באומר שלימין תנן מי שנזר ב' נזירות
נזירות דאורייתא אתא לאשמועינן
דלבר פדא אם נטמא ביום שלשים
סיפא ע"כ מסייע ליה
❖
מגלח את הראשונה יום ל' ואחד והשניה
לבר פדא. הילכך רישא
ומשני כיון דאיכא יום תלתין דמגלח
אחר מלאת קרינא ביה ושוב אינו
אית לך לפרושי דנעשה
ומייתי קרבנות ואסור לשתות ביין
סותר את (ה) נדרו ולרב מתנא דאמר
ליום ששים ואחד בשלמא לרב מתנא ניחא
כאומר שלימים. כלומר
וליטמא למתים עד שמביא קרבנותיו
אין עיקר נזירות פחות משלשים יום
אלא
אע"ג דסתם נזירות כ"ט
הגהות הב"ח
יום גזרו חכמים בין שאמר
משום הכי [תני] תלתין יומין דמשך
תוך מלאת קרינא ביה וצריך למנות
(א) גמ'
הריני נזיר סתם ובין שאמר
הנזירות עד תלתין יומי כי לכתחילה אי אפשר להביא קרבנותיו בכ"ט
פעם שניה. אי נמי היינו דאיכא בינייהו שאם אמר הריני נזיר כ"ט
והא אמר
הריני נזיר כ"ט יום שיהא
אפילו לבר פדא אלא ביום שלשים (הויא ליה [כפרה] דאפילו נזיר
ימים מגלח לכתחילה ליום שלשים אליבא דבר פדא ולרב מתנא הולך
ליום
נזיר ל' יום לפי שמנהג
טהור קצת חוטא הוא שציער עצמו מן היין): מגלח לשלשים
(ב) רש"י
הזה הוא בבני אדם מאחר
ומשלים כל ל' שאין שום נזירות פחות מל' יום ואינו מגלח עד ל' וא':
משום הכי תני
שסתם נזיר הוא סותר
והא תנן גילח (ו) יום ל' לא יצא באומר שלימים. (ממש) דצריך לו
וא' יום כו' אלא לבר פדא קשה. דהוה ליה לגלח ביום [ל'] דשלמו נזירות
שלשים ואע"ג דבציר
למניין ל' רק חסר יום א'
בכ"ט יום: אמר לך בר פדא אימא סיפא ואם גילח ביום שלשים
להשלים כל מה שנזר ולגלח אחר מלאת דהוה ליה כמי שנודר לגלח
אחד הוא.
הנודר נזירות מפרש ל' יום
(ג) ד"ה
שהוא מנין שלם לכך גזרו
יצא אלא סיפא מסייעא ליה. ורישא דקאמר לכתחילה1 כשיאמר שלשים
מאה יום דמונה מאה יום מיום ליום והדר מגלח. איכא דגרסי לה
יום שלשים ואחד
בכולן ל' יום ויגלח ביום ל'
יום שלימין להיות נזיר אי אפשר לו לגלח ביום שלשים וגזרו חכמים
בלישנא אחרינא רישא באומר שלימין ומפרש לה רישא לבר פדא לא
(ד) ד"ה
וא'. אבל אם גילח ביום ל'
כשאומר נזיר סתם דלכתחילה לא יגלח אלא ביום שלשים וא' אבל
קשיא כגון דאמר הריני נזיר שלשים יום דצריך למנות לכתחילה
יצא. והאי דקאמר באומר
שלימים לאו דוקא דלבר
בדיעבד אם גילח ביום ל' יצא שכן
דינו דאורייתא דסתם נזיר
שלשים ולגלח ביום שלשים ואחד הא סתמא אם גילח יום שלשים יצא
(ה) ד"ה
פדא לית ליה מקצת היום
יגלח ביום שלשים ואם תאמר אמאי איצטריך למימר גזירה אטו
וסיפא דקתני לא יצא באומר שלימין ופרושי מפרש לה לרישא מי
נזרו
ככולו אלא הכי קאמר
(ו) ד"ה
נעשה כאומר דבר שמשמע
היכא דאמר שלימים לימא גזירה אטו היכא דאמר שלשים יום בלא
שאומר הריני נזיר מגלח לשלשים ואחד ואימתי אמרו שצריך לגלח
ליום למאה
שלימים והיינו ל' יום:
ביום שלשים ואחד בזמן שאמר הריני נזיר שלשים יום ואם אמר
שלימים דהכי מוכח בסמוך בפירכא
שניה דלבר פדא דלית ליה
שלמים
קסבר האי תנא מקצת היום
שלשים יום שלימין אם גילח ביום שלשים לא יצא: תנן מי שנזר שתי
מקצת היום ככולו כי אמר שלשים דמדאורייתא צריך לגלח ביום ל'
תחלה
ככולו וכיון שנהג מקצת
לשלשים וא'
נזירות ביום ל' אם גילח בו
נזירות מגלח את הראשונה ליום שלשים ואחד והשניה ליום ס"א.
ואחד יש לומר דמשום דשני לקמן לרב מתנא באומר שלימים דהתם
שלמים
ביום יצא. ומי' לכתחילה
ליכא לשנויי בלישנא אחרינא דאשמועינן כשאמר לשון מיותר ל' יום
דלכי גילח ביום שלשים ואחד לראשונה לאלתר נכנסה לו נזירות
(ז) ד"ה
אמרו חכמים שלא יגלח
שניה באותו יום עצמו ונמצא דכי מגלח נמי בשניה ביום ס"א
כאילו 2 אמר שלימין [דבזה] מקצת 3 היום ככולו ואיצטריך דאומר 4
הראשונה
בו ביום כיון שהוא
שלימים קמשני נמי בהא לישנא לבר פדא: ולרב מתנא קשיא
❖
ממנין נזיר והשתא ליכא
קאים ליה ביום שלשים ואחד: בשלמא לרב מתנא ניחא אלא
מידי בעיקר נזיר בין רב
סיפא קסבר מקצת היום ככולו. הילכך אם גילח ביום שלשים יצא
לבר פדא. למה לי כולי האי בששים חסר אחד סגי: ד) אמר לך
מתנא לבר פדא דלתרוייהו
בר פדא אימא סיפא אם גילח ביום שלשים כו'. אלמא דלא
כיון שעשה מקצת היום בנזירות ומיהו לכתחילה לא יגלח אלא ביום
(ז)
מדאורייתא מגלח ביום ל'
גליון הש"ס
ומדרבנן אינו מגלח אלא
הוי עיקר נזירות אלא שלשים חסר אחד: אלא סיפא מסייעא
שלשים ואחד ולבר פדא לית ליה מקצת היום ככולו דא"כ אפילו
תוס' ד"ה מלמד. דאמר
עד יום ל"א אלא בהא
ליה. לבר פדא מדקאמר שאם גילח את הראשונה ליום שלשים
ביום כ"ט אם גילח יצא והתנא אמר ביום שלשים אם גילח יום
א]
5
הריני נזיר היום ונזיר
פליגי דלבר פדא מיום
❖
שלשים יצא: תנן הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא
שפיר דמי ורישא דקתני שלשים ואחד נעשה כאומר שלימין אבל
כ"ט שלמו ימי נזירותו
ואם נטמא יום ל' קודם
יצא. בשלמא ב] אי דוקא יום שלשים לבר פדא דלית ליה מקצת היום
היכא דפריש הריני נזיר שלשים יום חסר אחד מגלח לכתחילה
הבאת קרבנותיו אינו סותר
ככולו ניחא אע"ג דלעיל קאמר אם גילח יום שלשים יצא התם הוא
ליום שלשים דעיקר נזירות אינו אלא שלשים חסר אחד:
הגהות מהר"ב
מדאורייתא אלא מדרבנן
דסתם נזירות קביל עליה דהוי כ"ט אבל הכא דאמר שלשים יום
ואינו מביא קרבן. ולרב
אבל
רנשבורג
מתנא יום שלשים מן המנין
משך נזירות כל שלשים יום הלכך אם גילח ביום שלשים לא יצא דלית ליה מקצת היום ככולו אלא לרב מתנא קשה דאע"ג דאמר ל' יום
א] תוס'
אלא דמקצת היום ככולו
הא סבירא ליה [דאמרינן] מקצת היום ככולו ואם גילח ביום שלשים אמאי לא יצא ומשני באומר שלימים פירוש אף על גב דמתניתין סתמא
ואם נטמא קודם הבאת
קרבנותיו סותר מדאוריי'
קתני [שלשים] יום אפילו הכי כיון דאמר שלשים יום לישנא יתירא הוא דאפילו סתם לרב מתנא הוי שלשים יום וכי אמר הריני שלשים
יום הוי כאילו אמר שלימים וליכא למימר מקצת היום ככולו ולכך אם גילח ביום שלשים לא יצא: ואת השניה ביום ס"א בשלמא לרב
וי"מ דוקא קאמר בר
פדא נעשה כאומר שלימים
מתנא ניחא. כשיגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר נזירות ומתחיל נזירות שני בו ביום מידי דהוי אאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום
היינו דוקא היכא דקאמר
ב] ד"ה
הריני נזיר בסתם אבל
שעולה לו אותו יום ליום שלם הלכך ביום ס' כלו ב' נזירות ובס"א מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום שלשים וא' וכ"ת סוף סוף מאי קמ"ל
אם אמר הריני נזיר כ"ט
מתני' לרב מתנא הא ברישא קתני בהדיא דלכתחילה צריך לגלח ביום ל' ואחד הא לא קשיא דסיפא אתא לאשמועינן דיום ל' עולה לכאן ולכאן
יום מגלח ביום ל' ואיכא
כדמסיק לקמן בשינוייא אליבא דרב מתנא והא לא שמעינן מרישא אלא לבר פדא קשה מרישא שמגלח על הראשונה ביום ל' [ואחד] ועל השניה
בינייהו טובא. אם גילח
יום ל' לא יצא. בשלמא
ביום ס' [ואחד] ואע"ג דאקשינן לבר פדא מרישא כי האי וכבר שני ליה מדרבנן6 גזרו דלכתחילה צריך לגלח ביום ל' ואחד ואם כן מאי [הדר]
❖
לרב מתנא ניחא אלא לבר
פריך ליה דרך הש"ס כן להקשות כעין קושיא ראשונה ולתרצו כעין תירוץ ראשון ובלבד שישמיענו קצת חידוש מה שלא שמענו ברישא וה"נ איכא
פדא קשיא ומשני הכא
קצת חידוש בסיפא לבר פדא שאין ברישא כדנפקא לן לקמן במסקנא דתירוצא דמשמיענו דמקצת היום ככולו לבר פדא בתחילת הנזירות כאדם
ודאי דאמר שלימים. פי'
כיון דאמר ל' יום הוי
שמקבל עליו נזירות בחצי היום אע"פ שאותו חידוש לא נתפרש בסיפא לבר פדא צריכין אנו למימר שהש"ס סומך על כך: עוד סיגנון אחר בשלמא
הגהות התוספות
כאילו אמר שלימים. אית
לרב מתנא ניחא (הא) כלומר הא דקתני שמגלח כל נזירות ביום שלשים ואחד דהיינו הראשונה ביום שלשים ואחד והשניה ביום ס"א ואע"ג
1.
ספרים דגרסי הכי ולא
דשמעינן מרישא דמגלח ביום שלשים ואחד סיפא איצטריכא ליה לאשמועינן דיום שלשים עולה לכאן ולכאן לב' נזירות כדמסיק לקמן אלא
נהירא הא גירסא דהיאך
2. 3.
קאמר לרב מתנא ניחא
לבר פדא קשיא אף על גב דלבר פדא נמי צריך לגלח ביום שלשים ואחד מדרבנן כדשני לעיל מכל מקום תיקשי לבר פדא מייתור
דהא הך מתני' סיפא דהך
המשניות 4. 5.
מתני' דאוקי לה רב מתנא
דסבר מקצת היום ככולו. והאיך ניחא ליה דסיפא פליגא ארישא וסברה דלא אמרי' מקצת היום ככולו. הילכך נראה כגירסת הספרים דגרסי' בשלמא לבר פדא ניחא דכיון דאמר הריני נזיר ל' יום אם גילח ביום ל' לא
6.
יצא דלית ליה מקצת היום ככולו אלא לרב מתנא דסבר דסתם נזירות ל' יום ואפ"ה אם גילח ביום ל' יצא משום דמקצת היום ככולו מה לי אמר הריני נזיר סתם ומה לי אם אמר הריני נזיר ל' יום כיון דמקצת היום
ככולו ומשני באומר שלימים שאמר בפירוש הריני נזיר שלשים יום שלימים דהשתא לא מצי למימר מקצת היום ככולו כיון שפירש שלימים. ואית ספרים דגרסי נעשה כאומר שלימים. פי' כיון דסתם נזיר ל' יום למה לו
לפרש ל' יום אלא ודאי כיון שאמר ל' יום נעשה כאומר שלימים: מי שנזר ב' נזירות כגון שאמר הרי עלי ב' נזירות: והשניה ליום ששים וא' דהיינו ביום שלשים וא' דאחר שגילח ביום ל"א והתחיל בו ביום לנהוג נזירות
אותו מקצת היום נעלה לו למנין שלשים: