שלשה מינין
פרק ששי נזיר
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשלמא לדידי דאמינא. דבכל איסורין שבתורה נמי היתר מצטרף
והיה קשה לר"י נמי דהיתר מצטרף לאיסור כשאינו מינו שיש להן
א]
יד א
א) ב)
1
2
ג)
לחכמים להחמיר ואומר הרמ"ר דלא דמי דחיוב כזית בכדי אכילת
לאיסור הכא ליכא למימר הכי דמשום דנפישי חולין ואנן לא אמרינן
3
פרס שייך קצת גם מין במינו כיון שהוא אוכל קצת מן האיסור דאם
דהיתר מצטרף לאיסור אלא היכא דנפישא מידי דאיסורא וקא משלים
ד) ה)
היה ניכר היה חייב עליו מן
התורה כיון דכזית בכדי אכילת פרס
ליה היתרא. והא דפרכינן לעיל ממקפה
ומדוכה אף על גב דנפישי
ו) ז)
❖
ח)
דאורייתא אבל היתר מצטרף לאיסור
חולין תבלין שאני הואיל ותבלין
טו ב
לא שייך לעולם בנפישי חולין שאפילו
לטעמא וריחא הוא דעבידי חשיבי
בשלמא לדידי דאמינא משום דהיתר מצטרף
אם היה ניכר לא היה חייב מן התורה:
להו ולא בטלי והוי כמאן דנפישי :
טז ג
לאיסור כגון דנפישי חולין אלא לדידך
הגהות הב"ח
אלא
יז ד
הנח לתרומה בזמן הזה
אלא לדידך כו' כי נפישי חולין מאי
ו)
דאמרת משום דאיכא כזית בכדי אכילת
(א) גמ'
דרבנן. ז) [אלא] ממאי
הוי. הא איכא למיחש דאיכא כזית
לכל
פרס כי נפישי חולין מאי הוי אמר ליה
בכדי אכילת פרס דאורייתא: הנח
דהאי משרת להיתר מצטרף לאיסור
(ב) שם
הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן אמר ליה
והוא מיין
א
לתרומה בזמן הזה דרבנן. דלא חיישינן
דילמא ליתן טעם כעיקר [אבל] הש"ס
❖
יח ה
לחודיה
אביי ב ממאי דהאי משרת להיתר מצטרף
ליה לכזית בכדי אכילת פרס: דילמא
הפסיק להקשות4: ולאביי מעיקרא קשה
לאיסור הוא דאתא דילמא ליתן טעם כעיקר
ליתן טעם כעיקר הוא דאתא. שאם
ליה האי דרב דימי ואותיב ליה כל
הגהות מהר"ב
הוא דאתא ולאביי מעיקרא קא קשיא ליה
שרה ענבים במים ויש בו טעם יין יהא
הנך תיובתא. כלומר דאפילו בשאר
יט ו
רנשבורג חייב על הטעם כמו על עיקר הפרי
איסורי בעינן למימר דהיתר מצטרף
מאי דקאמר רב דימי וקא מותיב ליה כל
א] תוס'
לאיסור: [והדר] אמר ליה ליתן טעם
של ענבים. ומקמי דמסיים אביי למילתיה
הלין תיובתא הדר אמר ליה ליתן טעם
❖
מקדים ליה הש"ס לפרוכי: ולאביי
כעיקר. כלומר ועתה ר"ל דבשום מקום
כעיקר בתר דשני ליה
אמר ליה דילמא
מעיקרא קשיא ליה מאי דקאמר רב
לא נאמר דהיתר מצטרף לאיסור
ליתן טעם כעיקר הוא דאתא לכדתניא
ג
דימי. דבנזיר בלחוד הוא דאמרי דהיתר
ומשני לבתר דשני ליה ב] [ומייתי]
נוסחת הריב"ן
ב] ד"ה
משרת ליתן טעם כעיקר
שאם שרה ענבים
מצטרף לאיסור וקא מותיב ליה אביי
ליה רב דימי ראיותיו [אז] הודה לו
במים ויש בהן טעם יין חייב ומכאן אתה
דבשאר איסורין שבתורה נמי אמרינן
ומקשה לו [מנא] ליה מנין לרב דימי
ג] ד"ה
5
דן (א) כל איסורין שבתורה ומה נזיר שאין
הכי והדר אמר ליה דהכא לאו להיתר
לשום תנא דאתי משרת להיתר מצטרף
מצטרף לאיסור הוא דאתא אלא ליתן
לאיסור דילמא ליתן טעם כעיקר:
איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה
שרה
ענבים כו'. כאן אין כתובה
טעם כעיקר: בתר דשני ליה. רב
ד] ד"ה
ויש היתר לאיסורו עשה בו טעם כעיקר
דימי דבשאר איסורין לא אמרינן
בספרים דתניא אלא נראה שכל זה
כלאי הכרם שאיסורן איסור עולם ואיסורן
❖
מדברי אביי שלא היה יודע הברייתא
היתר מצטרף לאיסור אלא באיסור
איסור הנייה ואין היתר לאיסורן אינו דין
❖
כיון דקא מתמה לעיל וכזית בכדי
נזיר בלבד אמר ליה אביי דילמא
שיעשה בו טעם כעיקר והוא הדין לערלה
מוסף רש"י אפילו לגבי נזיר לא אתא אלא כדי
אכילת פרס דאורייתא משמע דלדידיה
בשתים אמר ליה ההוא מרבנן רבי אבהו
הוי כזית בכדי אכילת פרס דרבנן וכ"ש
ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים
כגון דנפישי חולין.
הגהות התוספות
כי קאמר לר' עקיבא הי ר' עקיבא אילימא
במים כו': ומה נזיר שאין איסורו
טעם כעיקר דרבנן ומיהו לפי מאי
1.
שאין 2.
איסורו
איסור עולם. שיש היתר לאיסורו
רבי עקיבא דהכא דתנן רבי עקיבא אומר
דפרישית ג] ניחא:
איסור עולם. דסתם נזירות ל' יום:
לאחר שלשים: ואין איסורו איסור
אפילו שרה פיתו ביין ויש בו כדי לצרף
3.
4.
הנאה. שמערבין לנזיר ביין : ויש
ואין איסורו איסור הנאה. דתניא
ד)
6
כזית חייב וממאי דילמא (ב) הוא דאיכא
5.
(ראמ"ה
היתר לאיסורו. שהיין שנאסר לו
מערבין לנזיר ביין: ויש היתר
כזית בעינא וכ"ת מאי למימרא לאפוקי מת"ק
בשמו) ליתן טעם
6. 7.
עכשיו הותר לאחר ל': שאין
לאיסורו. שיכול לשאול לחכם אפילו
כעיקר.
8.
דאמר עד שישתה רביעית יין אלא רבי
איסורו איסור עולם. אלא עד ל'.
בימי נזרו: כלאי הכרם (כו') שאיסורן
(פסחים מד:) ויש בהן.
עקיבא דברייתא דתניא רבי עקיבא אומר
היינו יש היתר לאיסורו אלא שאין
איסור עולם ואיסורן איסור הנאה.
חייב.
נזיר ששרה פתו ביין ואכל כזית מפת ומיין
איסורו איסור עולם מיירי בגופו ויש
דכתיב פן תקדש המלאה הזרע ודרשינן
7
פן תוקד אש: והוא הדין לערלה
❖
9.
חייב אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא
היתר לאיסורו שיין זה שאסור לו
בשתים. פי' הקונטרס שאיסורו איסור
עכשיו מותר לו לאחר זמן: כלאי
לרב אשי לרבי עקיבא דקא מוקים ליה
הכרם. שעורה וחרצן שאיסורן איסור
הנאה ואין היתר לאיסורו תוך שלש של
להאי וכל משרת להיתר מצטרף לאיסור
פי' הרא"ש
לכל איסורין
עולם ואיסור הנאה דכתיב
ערלה לא יותרו לעולם ונ"ל 8 דודאי
(שם)
ליתן טעם כעיקר מנ"ל יליף מבשר בחלב לאו
שבתורה.
בשלמא לדידי דאמינא
איסורו איסור עולם אבל יש היתר
פן תקדש ואמרינן
(שם)
היתר מצטרף לאיסור
טעם בעלמא הוא ד ואסור הכא נמי לא שנא
פן תוקד אש: וה"ה לערלה בשתים.
לאיסורו כמו בשנה הרביעית דאחליה
שאין איסורו איסור
אלא ברובן אסור או
ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן דחידוש הוא
עולם.
בשניהם שוין: הנח לתרומ'
והדר אכליה שיש לו תקנה לפירות
שאיסורו איסור הנאה ואין היתר
בזמן הזה דרבנן. ואפי'
מאי חידושיה אילימא דהאי לחודיה והאי
ע"י פדיון כמעשר שני שאע"פ שבאו
לאיסורו אבל אין לומר בה דאיסורו
תבואת דגן הלכך תלינן
לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור כלאים נמי
ויש היתר
איסור עולם שהרי לאחר ג' שנים
מכרם ערלה וה"ר יום טוב בן הרב
לקולא: דלמא ליתן טעם
9
לאיסורו.
כעיקר. ליתן טעמו של
הותרה: אמר ליה ההוא מדרבנן.
האי לחודיה שרי והאי לחודיה שרי ובהדי
ר' יהודה פירש שיש היתר לאיסורו
ה
(שם)
איסור כעקרו ממשו
אין ה"נ דמשרת כי אתא ליתן טעם
שמותר לגרום איסורו כגון לנטוע אילן
הדדי אסור אלא דאי תרו ליה
כולי יומא
שאיסורן איסור עולם.
כדמפרש ואזיל. שרה פתו
ו
כעיקר ואליבא דרבנן ורבי אבהו
אף אם יהיה ערלה משא"כ בכלאי
ביין ויש בו טעם יין אלא
בחלבא שרי ומבשיל ליה בשולי אסור ורבי
(שם) והוא הדין
שהתלמוד הפסיק באמצע
הכרם וכן מותר לאדם לידור בנזיר:
כי קאמר אליבא דרבי עקיבא דאמר
עקיבא נמי בשר בחלב חידוש
הוא אלא
לערלה בשתים.
דבריו והקשה לו דאביי
הוא
דאמר כר' עקיבא. דאית ליה
היתר מצטרף: ודילמא. מיין לחודיה
מעיקרא הוה קשיא ליה
יליף
אהא דקאמר רב דימי
הוא דקא בעי דליהוי ביה מובלע בפת
היתר מצטרף לאיסור לנזיר
דמשרת אתי להיתר
כזית: וכי תימא אי איכא כזית מיין מאי למימרא. פשיטא דמיחייב:
ממשרת וההיא דדריש ממשרת ליתן טעם כעיקר רבנן היא:
מצטרף לאיסור ודוקא
ויש בו כדי לצרף כזית חייב.
לאפוקי מדת"ק. דאמר אינו חייב עד שישתה רביעית יין אתא ר'
היה סבור הפירוש לצרף מפת ומיין:
בנזיר אבל שאר אסורים
שבתורה לא גמרי' מנזיר
עקיבא: אלא ר' עקיבא דברייתא דתניא כו': ה)[מגיעולי עובדי כוכבים].
ד] דילמא מיין לחודיה. ודוקא שיש בו כזית יין בלוע בתוך
(שם) ויש בו כדי
ומותיב לה הלין תיובתא
הפת וצריך צירוף לאוספו יחד לפי שהוא בלוע:
דאמרה תורה בכלי מדין כל דבר אשר יבא באש וגו' ואמאי והא
לצרף כזית.
ובעי לאוכוחי דבשאר
וכי תימא מאי למימרא.
ליכא בהו אלא טעם איסור שנתבשל בהן אלא למימרא דאיסור דנותן
פירוש דאי טעם כעיקר אתא לאשמועינן
חייב.
אסורי' נמי היתר מצטרף
בשאר איסור נמי: לאפוקי מת"ק דאמר עד שישתה
לאיסור אלא מוקמי'
טעם כעיקר: דהא כל התורה כולה נותן טעם לפגם מותר. דגמרי'
קרא לטעם כעיקר. ומשני
רביעית יין. ור' עקיבא אשמועי' בנזיר לומר דחייב בכזית:
לה מנבילה דאמר מר הראויה לגר קרויה נבילה ושאינה
(שבועות כא:)
בתר דשני ליה דרב דימי
אלא ר"ע דברייתא. דמפרש בה בהדיא מפת ומיין מעתה גם
ראויה לגר אינה קרויה נבילה ומותרת דכל דנותן טעם לפגם מותר:
דאיכא כזית בעינא.
ודחה תשובותיו. חזר
במתני' פי' הכי: טעם כעיקר מנליה. ואם תאמר ודילמא
והקש' לו משום דלשון
ולרבי
תנא אתי משרת להיתר
לית ליה ויש לומר דודאי אי לא דשמעינן מקרא אחרינא טעם כעיקר לא הוה מוקי משרת להיתר מצטרף לאיסור דטפי הוה מסתבר
מצטרף לאיסור דילמא
לאוקמי משרת ליתן טעם כעיקר [כיון] דיש באיסור עצמו כזית אלא שאינו בעין אלא טעמו משום הכי בעי מאיזה קרא נפקא ליה:
לטעם כעיקר ויש בו טעם
ח)
יין חייב עליו בכזית ולא
מגיעולי משום היתר מצטרף
(פסחים מד:) ואכל כזית מפת ומיין חייב.
לאיסור לא ילפי' מיניה. שאין אסורו איסור עולם אלא כמו שפירש ואם סתם ל' יום ויין וענבים מותרים לו בהנאה דתנן
מערבין לנזיר ביין. ויש היתר לאיסורן אפי' תוך זמנו ע"י התרת חכם. כלאים כלאי הכרם. אם זרע חטה ושעורה וחרצן
(שם) לר"ע כו' טעם כעיקר מנ"ל.
אסורים בהנאה לעולם. וה"ה בערלה בשתים. בב' דרכים דאיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו בתוך ג' שנים ואיסור
(שם) מבשר בחלב.
עולם ליכא למימר בה דלאחר ג' מותרת. רבי אבהו דאמר כר' עקיבא דשמעי' דהיתר מצטרף לאיסור. ודלמא מיין לחודיה
(שם) דחידוש הוא.
דוקא בשיש כזית בלוע בתוך הפת וצירוף שייך למתני ביה משום דנבלע בתוך הפת אם יש בו כדי לצרף מפת ומיין חייב.
(שם) מאי
אלמא שמעי' ליה צרוף בהדיא ורבנן פליגי עליה דלית להו היתר מצטרף לאיסור. דאילו פשט טעם היין בכל הפת לא הוו
חידושיה. אילימא
פליגי עליה רבנן דהא אית להו טעם כעיקר: מנא ליה היכא דליכא כזית עיקר אלא טעם דמסתבר דאי לאו דשמעי' ליה
(שם) כלאים נמי. (שם) דאי תרו ליה. שרי.
מקרא אחריתא טעם כעיקר הוה מוקי למשרת לטעם כעיקר ולא להיתר שאין בו טעם איסור שיצטרף עם האיסור:
(שם) ומבשיל ליה בשולי
אסור. (שם)