שלשה מינין
פרק
ששי נזיר
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דלית
ליה צירוף. כלומר
ורבי שמעון דלית ליה צירוף. (ב) אפי' בכל שהוא מיחייב כדאמרי'
לא בעי צירוף
דאית
ליה כל שהוא
כו א
א) ב)
ג)
בפירקין דלעיל דקסבר ר"ש כל שהוא למכות ולא אמרו
[למכות] וא"ת לר"ש
משרת למה לי לצירוף לא איצטריך
כז ב
ד) ה)
כזית אלא לענין קרבן: עד שיזיר מכולן. כגון דאמר הריני נזיר
וכ"ת לטעם כעיקר תיפוק ליה מגיעולי עובדי כוכבים לר"ש דלאו
סתם ופרשינן לעיל דמשמע מן הטומאה ומן התגלחת ומן
לא אסרה תורה אלא קדרה
חידוש דאיהו אמר במס' ע"ז
ו) ז)
ח)
היין ואילו לרבנן אפי' לא נזר אלא
בת יומא וי"ל דיכול להיות דלדידיה נמי
כח ג
ט)
מאחת חייב בכולן: כל רביעיות
אי אפשר דלא פגמה פורתא ואפ"ה
דלית ליה צירוף מכל
אשר יעשה מאי דריש
י) כ)
שבתורה. כגון רביעית דם שמטמא
אסרה הכתוב ושפיר מקרי חידוש
ל)
ביה אמר לך ההוא מיבעי ליה לעולם אינו
מ)
באהל אין היתר מצטרף לאיסור שאין
שחלק הכתוב בין פגם מרובה לפגם
נזיר עד שיזיר מכולן א"ר אבהו א"ר אלעזר
❖
אחד מכל המשקין מצטרף עמה
מועט ועוד תירץ נ"ע דשפיר איצטריך
כט ד
כל רביעיות שבתורה אין היתר מצטרף
לרביעית. חוץ מרביעית של נזיר
לצירוף דהא דקאמר כל שהוא היינו
לאיסור חוץ מרביעית שבנזיר שהרי אמרה
ל ה
כו': לרבי יוחנן (ג) נמי מרבי ליה
כשהוא בעיניה אבל כשהוא מעורב
תורה אור השלם
תורה משרת מאי איכא בין ר' יוחנן לר'
לאוכלים. שבנזיר כגון חרצן וזג וענב
לא ס"ד למיסר וכי האי גוונא אמר
1. וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא
אלעזר איכא בינייהו דר' יוחנן מרבי אפי'
לא ו
אביי במנחות ברייתא אין
שמצטרף דבר אחר עמהן בכזית:
יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא
❖
ויקרא כא יא
יִטַּמָּא:
ור' אלעזר משקין אין. מצטרפין
אוכלין ור"א משקין אין מידי אחרינא לא: א"ר
לי אלא כו' דבתר דמרבינן מקרא
לב ז
מקצתו דהיינו חצי זית מצריך קרא
משום דבדידיה מפרש קרא אבל במידי
אלעזר עשר רביעיות הן ונקיט רב כהנא
לעירובו: אמר ר' אבהו אמר ר'
לג
ח
אחרינא כגון באוכלין אין היתר
בידיה חמש סומקתא וחמש חיוורתא חמש
נוסחת הריב"ן
אלעזר כל איסורין שבתורה כו'.
מצטרף עמהן: א"ר אלעזר עשר
סומקתא נזיר ועושה פסח שהורו במקדש
רביעיות הן. בעשרה מקומות נתנה
[ואית דגרסי] כל רביעיות כו' ואיכא
לד ט
1
ומתו נזיר רביעית יין לנזיר עושה פסח
א
בהן תורה שיעור רביעית: חמש
לפרש כגון רביעית יין של ערלה או
דאמר רב יהודה אמר שמואל ארבע כוסות
ב
סומקתא. יין ודם: וחמש חיוורתא.
של כלאי הכרם:
אפילו
הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית שהורו
אוכלין מרבי. משום
מים ושמן: סימנא לגירסא נזיר
לה י
שתה רביעית יין אל יורה במקדש שתה
ועושה פסח כו' : ד' כוסות הללו.
דמשרת משמע מפת
ג
ד
2
לו כ
ומיין וסבירא ליה לר' יוחנן דה"ה כל
שתיקנו חכמים צריך שיהא בין כולן
רביעית יין ונכנס למקדש חייב מיתה ומתו
איסורי נזיר כגון חרצן וזג ור"א ס"ל
רביעית לוג יין חי דהיינו ביצה ומחצה
דתניא ה מנין לרביעית דם שיוצאה משני
דמשרת משמע דוקא יין והיכא דגלי
כדי שימזגנו ויעמוד כל רובע
מתים שהיא מטמאה באהל שנאמר ועל
לז
גלי: נזיר רביעית יין לנזיר. והיינו
ל
1
רביעית שבו כדי רביעית וכגון דדרי
כל נפשות מת לא יבא וחמש חיוורתא חלת
על חד תלתא מיא כדמפרש התם כ)
למשנה ראשונה
:
אע"ג
נזיר ומצורע שנפסלו בשבת חלת רביעית
לח
מ
ו
שהורו שתה רביעית יין אל יורה.
דקאמר לקמן בפלוגתא לא קמיירי
היינו גבי חיוורתא: על כל נפשות
שמן לחלה נזיר ז רביעית שמן לנזיר מצורע
כדכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך
❖
❖
רביעית מים למצורע שנפסלו דתנן ושאר
מת לא יבא. נפשות משמע תרי ומת
ליה ולהבדיל ולהורות דמשמע
ח
דלענין הוראה נמי לא ישתה: ונכנס
כל המשקין טמאין פוסלין את הגוייה
משמע שיעור אחד והוא רביעית דם
ט
הגהות הב"ח
למקדש חייב. משום שנאמר יין ושכר
לנפש שהנפש תלוי בו כדאמר
ברביעית בשבת דתנן י ושאר כל המשקין
3
פי' הרא"ש
(א) גמ'
אל תשת וגו': ועל כל נפשות מת
רביעית דם נתתי בכם כו':
ברביעית (א) ושאר כל השופכים ברביעית
חלת
וכל
ור"ש דלית ליה צרוף כלל.
רביעית שמן. בחלות תודה
לא יבא. דמשמע משני מתים. רביעית
(ב) רש"י
ותו ליכא והאיכא כ מרביעית נוטלין לידים
דאמר כל שהוא למכות וא"צ
מיירי שהיו בו שלשה מינין
קרי ליה נפש כדאמרי' התם
שיעור: מאי דריש ביה. אינו
לאחד ואפילו לשנים בפלוגתא לא קא מיירי
אלא (ג) ד"ה
נזיר עד שיזיר מכולן מתגלחת
רביעית דם נתתי בכם. והא
ממצה עשרה חלות ועשרה רבוכין
מרבי ליה נמי
והא איכא היה מביא פיילי של חרס ונותן
ומטומאה ומיין כדאמר לעיל
ל
דמשמע ליה הכא רביעית דם היוצאה
ועשרה רקיקין וטעונין חצי לוג
(ד) ד"ה
(פ"ב) [פ"ק]: אמר ר' אלעזר
לתוכה חצי לוג מים מן הכיור ור' יהודה
משני מתים לאו דוקא (ד) ליה דהכי
ואמר וחוציהו חציו לרקיקין ולחלות
נקט
כל איסורין שבתורה אין היתר
דהא
אומר רביעית בפלוגתא לא קא מיירי
מצטרף לאיסור חוץ מרביעית
וחציו לרבוכה כדאמרי' בפרק התודה
הוא משום דבפלוגתא לא קמיירי וכן
בפלוגתא (ה) ד"ה
שבנזיר ואית ספרים דגרסי כל
נזיר
רביעית
:
אמרי' בסמוך והא הכא ר"ע היא
והאיכא כמה מים נותן לתוכה כל שהוא
רביעית שבתורה. משום
שמן לנזיר. שיש שני מינין חלות ורקיקין
ולא רבנן כדאמרי' בפ"ק דסנהדרין
בר מההיא
דבנזיר גופיה כל איסורי'
ר' זכאי אומר מ רביעית בפלוגתא לא קא
מצטרף. ור' אלעזר משקין
דאילו לרבנן אינה מטמאה
כדאמרינן בפרק התודה :
מיירי והאיכא מקוה בר מההיא דבטלוה רבנן:
מצורע רביעית מים למצורע.
אין מידי אחרינא לא. משום
רביעית דם שיוצאה מן המת אלא
בפרק כל המעורב
דמשרת כתיב דמשמע דוקא
ואינו
כשיוצאה ממת אחד בלבד והאי דקא
דכתיב וטבל אותם ואת
למקוה
שרה פתו ביין דהיינו היתר
מצטרף עם משקין דאיסור
נסיב לה הש"ס אליבא דר"ע לאו דוקא אלא איידי דאית ביה רביעית
הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על המים החיים ואמר בסוטה בפ'
(ו) בא"ד ואם
אכל פת בהדי זג וחרצן לא
וקא דריש ביה קרא נסיב ליה הש"ס ולדברי הכל ברביעית הוי
היה מביא בדם שדם הצפור ניכר בהן וכמה הן רביעית:
4
מצטרף. ור' יוחנן לא מפליג
היה מביא פיילי. פירוש כלי ונותן בו חצי לוג מן הכיור להשקות
[שיעורא]: וחמש חיורתא סימנא לגירסא חלת נזיר מצורע שנפסלו
אומר
דסבר גלי רחמנא בחד
את הסוטה: כמה מים נותן לתוכה. בעביט של
פסול
מאיסור נזיר וה"ה לכל שאר
בשבת: וה"ג חלת רביעית שמן לחלה. וכדאמרי' התם במס' מנחות
איסורי נזיר: עשר רביעיות
והא
רביעית דמקוה. דחזי
מי רגלים שיוכל להתפלל שם:
יתיב רבי וקא קשיא ליה רביעית במקדש למה נמשחה אי
הן. בעשרה מקומות נתנה
❖
משום מצורע חוץ הוא ואי משום נזיר בשחיטת איל הוא דקדשי א"ל
בו להטביל מחטין וצנוריות כדאמרינן בפסחים :
תורה שיעור ברביעית: ה'
בר מההוא דבטליה בטולי. פירוש הצריכו ארבעים סאה אפי'
סומקתא. כגון דם או יין: וה'
ר' חייא לחביתי כ"ג דמביא בכל יום ועושה בו י"ב חלות מחציתה
חיוורתא כגון מים או שמן
למחטין וצנוריות ובאדם לעולם בעיא מ' סאה למקוה
בבקר ומחציתה בערב והיה מביא רביעית שמן קרי עליה ל) איש
הגהות מהר"ב
והיה נותן סימן להם.
סומקתא נזיר ועושה פסח
ממרחק עצתי. ואית דגרסי רביעית שמן של חלת תודה כדאמרינן
ואמר
רנשבורג
שהורו במקדש ומתו. נזיר
בפ' שתי מדות מביא חצי לוג וחוצהו מחצה לחלות ורקיקין ומחצה לרבוכה והאיך מחצה דרבוכה אית בה כדי רביעית וטעות
א] רש"י
רביעית יין לנזיר כמשנה
הוא ואינו כן דבהדיא אמרי' התם א"ל ר"א בן עזריה אפי' אתה דורש כל היום בשמן לא הייתי שומע לך אלא א] רביעית שמן לג' מינין
ראשונה. שתה רביעית יין אל
יורה: שתה רביעית יין ונכנס
שבתודה חלת מצה ורקיק ורבוכה ואחד עשר יום שבין דם נדה לדם נדה כו': נזיר רביעית שמן לנזיר. לרקיקי נזיר: מצורע רביעית
ב] ד"ה
למקדש חייב דכתיב יין ושכר
מים למצורע. כדאמר במס' סוטה ושחט את הצפור האחת אל כלי חרס על מים חיים ואמרי' כמה מים יהא נותן בו כדי שיהא
אל תשת בבאכם אל אהל
דם צפור ניכר בהן וכמה רביעית: כל משקין טמאין. מצטרפין לטמא משקין אחרים כשיהא בהן רביעית ולפסול את הגוייה ברביעית
מועד וסמיך ליה להבדיל
❖
ולהורות: מנין לרביעית דם
כששותה אותן בכדי אכילת פרס: כל השופכין. ששופכין אותן לרה"ר: ותו ליכא והא איכא. הא דתנן במס' ידים נוטלין לידים מרביעית
הבא מב' מתים וכו'. דכתיב
לאחד ואפי' לשנים ואע"ג דלית בהו כדי רביעית לשני הואיל ולראשון הוה ביה כדי שיעור נטילה: בפלוגתא לא קמיירי. דהא קמיפלגי
ועל כל נפשות מת. ב' נפשות
עליה דרבי יוסי ואמרי לאחד ולא לשנים: והאיכא פיילי של חרס. כלי גרוע של חרס שבו היה נותן עפר מקרקעית המשכן כדכתיב ומן
ושיעור א' דהיינו רביעית
הגהות התוספות
שהוא שיעור חיות אדם
העפר אשר יהיה בקרקע המשכן להשקות את הסוטה ובמסכת סוטה קאי: והאיכא הא דתנן. בברכות כמה מים
1. 2.
שא"א לו לחיות בפחות
נותן לתוך עביט של מימי רגלים כל שהוא: ר' זכאי אומר רביעית. והתם מפרש טעמא דמילתא: והאיכא מקוה. דתנן ר' אליעזר
3.
מרביעית דם כדאי' פ"ב
❖
4.
אומר רביעית מים שאובין פוסלין את המקוה : דבטלוה רבנן. ואמרו דפחות מג' לוגין לא פסלי. לישנא אחרינא והאיכא מקוה
דשבת רביעית דם נתתי בכם:
(ה)
וה' חיוורתא. סימן חלת נזיר
דאמר מקוה המחזיק רביעית ראוי להטביל בו מחטין וצנוריות כדאמרינן במסכת פסחים בפרק קמא אמר רב פפא הא
ומצורע שנפסלו בשבת. חלת
דאמרת בקרקע טהורין כו' בר מינה דההיא דבטלוה רבנן ואמרי דבעינן ארבעים סאה אפילו למחטין וצנוריות כדאמרי' בחגיגה
רביעית שמן לחלה בחלות
מוסף רש"י
תודה היו ג' מיני מצה חלות
גזירה שמא יטביל מחטין וצנוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד אלמא לכל מילי בעינן מקוה של מ' סאה. לישנא אחרינא והאיכא
כל רביעיות שבתורה.
רקיקים ורבוכה. והיתה
מקוה דתנן במסכת מקואות וחכמים אומרים אם מקבלת גובה האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק כשר (ו) אם לאו פסול
טעונה חצי לוג חציו לחלות
ובטלוה רבנן מפי המורה וקשיא לי היכא בטלוה רבנן וי"ל הא דקאמר בטלוה רבנן אהא סמיך דהא קתני עליה ר' אלעזר בר צדוק
ורקיקים וחציו לרבוכה. והיה
חולק חצי לוג לב' רביעיות:
בפרקין כל המעורב למקוה אם מקבל האביק כל שהוא כשר. לישנא אחרינא והא איכא מקוה כדתנןמ) שהשאיבה מטהרת ברביעית ברבייה
רביעית שמן לנזיר. דנזיר לא
והמשכה שאם יש כאן כ' סאה ורביעית ממי גשמים הולך וממלא מן המעיין כ' סאין חסר רביעית וזורקן לפני אותו ב] מקום כדי שימשכו
היה מביא אלא חלות ורקיקים
המים לתוך המקוה דהא יש בהן ארבעים סאה בר מההיא דבטלוה רבנן דהא קתני רישא שיש בה כ"א סאה ממי גשמים:
ולא רבוכה. מצורע רביעית
(ראמ"ה בשמו)
מים למצורע דכתיב וטבל
ת"ק
אוכלין.
אותם ואת הצפור החיה בדם
(שם) מידי אחרינא לא.
הצפור השחוטה אל המים החיים. ואמרי' בסוטה פרק היה מביא מים שדם צפור ניכר בהם ושיערו חכמים רביעית: שנפסלו
(שם) לרביעית דם.
דתנן כל משקים טמאי' מצטרף לפסול את הגויה ברביעית משנה היא במעילה פ' יש בקדשי מזבח. וגזרת חכמים היא מי"ח
(סנהדרין ד.) נפשות. מת.
דבר פ"ק דשבת דהשותה משקים טמאים נפסל גופו מלאכול בתרומה. בשבת דתנן ושאר כל המשקים ברביעית וכל השופכים
(חולין עב.) ושאר כל השופכים. (שבת עו:) מרביעית. נוטלין
ברביעית. בפ' המוציא יין מפ' חלב ודבש שיעור יציאתן בכמה ואח"כ כולל יחד כל שאר משקים דשיעורן ברביעית. מרביעית
לידים לאחד ואפילו לשנים. (גיטין טו:) היה מביא.
נוטלין לידים לא' ואפי' לב' א' הנוטל ידיו צריך רביעית וכן ב' יכולין ליטול ברביעית זה אחר זה הואיל ואתו משיורי טהרה:
פילי. ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור. (במדבר ה)
בפלוגתא לא מיירי דר' יוסי פליג בסיפא ואמר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית: פיילי של חרס. מקדה ונותן לתוכה
(סוטה טו:)
חצי לוג מים של הכיור להשקאת סוטה. דמים קדושים כתיב: כמה מים יתן לתוכו בעביט של מימי רגלים שיוכל להתפלל
אצלו: והא איכא רביעית דמקוה דחזי להטביל ביה מחטין וצינוריות כדאיתא פ"ק דפסחים: בר מינה דההיא דבטלוה רבנן
ואמרו שאין מבטילין שום דבר בפחות ממ' סאה: