לח:
שלשה מינין
פרק ששי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
א] ז) ת"ק לא מדמי להו לכל איסורי נזיר לשתיה. דאילו ענבים
ואמר רבי דמ"מ
רביעית דמעיין
לא בטלוה ויכול להטביל מחטין
לט א
א)
ב)
בכזית ויין ברביעית: כיון דכתיב וענבים לא יאכל. לכל מלתא הוא
במעיין אפי' כל שהוא דתנן מקוה במ' סאה ומעיין
מ ב
ג)
בכל שהוא ומדקתני מקוה במ' סאה על כרחך בתר דבטלוה דאי
דאתא דכשם שבזמן שהן ענבים מיחייב עליהן בכזית אף כל
ד)
בכזית: שהוא מין אחד. דאחד לחים
קודם לכן גם המקוה טהור ברביעית אלא בתר ביטול קאמר וקאמר
איסור שבנזיר בזמן שהן יין
מא ג ד
ה) ו)
ויבשים מין ענבים הן: והוא
במעיין כל שהוא וליכא למימר דקודם
(א)
שתי שמות. לח ויבש. ואמרי להו זג
ביטול איירי ובאדם דהא מקוה בעינן
ואינו חייב אלא עד שיאכל מן הענבים כזית
❖
מב ה ו
וחרצן: לאיתויי חמרא חדתא ועינבי.
מ' סאה [א"כ] גם המעיין לא מטהר
וכו': תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי
ז)
שאע"פ שהן מין אחד (ב) שהי' חדש
אדם בכל שהוא דבעינן מים שכל
נזיר לשתיה ורבי עקיבא כיון דכתיב וענבים
1
תורה אור השלם
מתוק כענבים הואיל ושני שמות יש
גופו יתכסה בהן וה"נ אמר בפרק
לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה כזית אף
אמר
דהא ארעא
להן חייב על כל אחת ואחת:
בתרא דחגיגה
1. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן
כל איסורין כזית: [וחייב על היין בפני עצמו
אביי אכל זג וחרצן לוקה שלש. אחת
וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל
חלחולי מחלחלא ובעינן ארבעים סאה
מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה
כו']: תנו רבנן וענבים לחים ויבשים לא יאכל
אלמא דמעיין בעינן מ' סאה ולכל
מכל אשר יעשה מגפן היין ואחת על
וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא
לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו
הפחות באדם איירי ואין לתמוה [אי
חרצנים ואחת על זג דלא יאכל אכולהו
במדבר ו ג
יֹאכֵל:
2. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר
קאי (ג): רבא אמר אכל זג וחרצן
מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה מה
לא] בטלו רביעית דמעיין לתנייה
יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים
אינו לוקה אלא אחת. אפילו כי אכל
דאיכא דה"ה בפחות מרביעית סגי
כאן שהוא מין אחד והן שני שמות וחייב
1
וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל:
במעיין : ואינו חייב עד שיאכל
זג וחרצן. אביי מתרץ מתניתין לטעמיה
במדבר ו ד
ח) ט)
על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אף כל
3. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ אוֹ
מן הענבים כזית. וה"ה בשתיה
דתני וחייב על החרצנים בפני עצמן
שהוא מין אחד והן שני שמות חייב על זה
הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר
ועל הזגים אפילו כשאוכל את
והיינו כמשנה אחרונה וכר"ע דבסמוך:
עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ
בפני עצמו ועל זה בפני עצמו לאיתויי
משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין.
שתיהן ביחד וכן נמי למתניתא דתני
כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:
❖
חמרא חדתא ועינבי אמר אביי אכל חרצן
במדבר ל ג
פירוש וה"ה לאכילה ברביעית ושתיה
לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני
לוקה שתים אכל זג לוקה שתים אכל חרצן
בכזית כיצד משערין מביאין זית
עצמו ואפי' כשאוכל זג וחרצן בבת
וזג לוקה שלש רבא אמר אינו לוקה אלא
אגורי ושוקעו בכוס מלא יין [והיין
אחת. ורבא מתרץ לטעמיה כגון דלא
גליון הש"ס
א
שיוצא ממנו] אם שותה כיוצא בו
אכל אלא אחד מהם דלא תימא עד
אחת שאינו לוקה אלאו שבכללות מתיב
ב
תוס' ד"ה ולילקי שש וכו'
היינו כזית ואכילה משערינן דכמו
שיאכל לחים ויבשים בהדי הדדי
וי"ל דהא לאו שיורא הוא.
2
רב פפא ר"א אומר נזיר שהיה שותה יין כל
ג
וחרצנים וזגים בהדדי אלא אפי' לא
שאכל מן הענבים נותנין בכוס מלא
היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשת'
ד"ה והא
ד
אכל אלא לחים בלבד או יבשים
יין אם יוצא מן היין רביעית הרי אכל
שייר וכו'. קושיא הוא
אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואח'
בלבד לוקה אחת ולעולם אם אכל לחים
כרביעית וקשה לר"ת [על] פירוש
למ"ד.
אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים וסחט
ה
ויבשים או זג וחרצן אינו חייב אלא
[זה] דאין דרך התנא בשום מקום
אשכול של ענבים ושתה לוקה חמש אי
להקדים משנה אחרונה למשנה ראשונ'
אחת ולא לאתויי חמרא חדתא
הכי לילקי שש אחת על מכל אשר יעשה
ועינבי ומתני' נמי תני וחייב על היין
בסדר ועוד קשה דמתחילה נקט כזית
2
ח)
תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר לא
בפני עצמו כו' דלא תימא עד דאכיל
דהיינו משנה אחרונה כר"ע ומפסיק
ו
3
ט)
ליה לכולהו אלא ודאי אכל חד מנהון
בה במשנה ראשונה ושוב חוזר לומר
❖
יחל דברו אי משום האי לאו שיורא הוא
לוקה ומיהו כי אכיל נמי כולן יחד אינו
דברי ר"ע שהוא כמשנה [אחרונה]
כי קתני מידי דלא איתיה בדוכת' אחריתי לא
❖
חייב אלא אחת : ע"א אינו לוקה
וע"ק דלפי [זה] היה לו לשנות במשנה
יחל דברו איתיה בנדרי' א"ל רבינא מפרזקיא
נוסחת הריב"ן
אלא אחת. כשאוכל זג יחידי או חרצן
ראשונה עד שיאכל רביעית כיון
לרב אשי והא שייר דבין הביניים אלא
דבאכילה פליגי דלישנא דמתניתין
ואינו לוקה משום כל אשר יעשה ולא
3
4
הגהות התוספות
אמר רב פפא לא תניא מידי חמש והא
משמע דבאכילה לא פליגי וע"ק דכי
צריך לשנויי לכל הני כדשנינן לעיל:
1. 2.
אותביה
דאין לוקין על לאו שבכללות. כגון
היכי דבעי הש"ס טעמא לדברי ר'
3. 4.
עקיבא שמביא פסוק בגמרא שמדמה
האי דעל כמה איסורי לית בהו
5.
שתיה לאכילה היה לו ליתן טעם למשנה ראשונה אמאי מדמי (שתיה
ב] אלא לאו חד: ואם איתא דלוקה משום כל אשר יעשה מגפן היין
ליתני לוקה שש: שייר לא יחל דברו. דלקי נמי אדידיה: והא שייר
לאכילה) אכילה לשתיה לכ"נ לר"ת דמתני' דקתני ברישא עד שיאכל
6. 7.
8.
דבין הביניים. כדאמרי' לעיל ועד זג לאיתויי בין הביניים:
מן הענבים כזית היינו אליבא ג] [דכ"ע] דבאכילה כ"ע מודו דבכזית
9.
אלא אמר רב פפא לא תנא מידי חמש. אלא לוקה סתם ואיכא
ולא פליגי אלא בשתיה דמשנה ראשונה עד שישתה רביעית כדרך כל
01.
לתרוצי לאביי כי טעמיה ולרבא כי טעמיה הואיל ולא נכתב ליה
שתיה ד] [בכריתות בפ' אמרו לו] [מ"מ] שתיה לא גמר מיניה
11.
מניינא. וקמהדר הגמרא ומאחר דלא תניא מ"ט אותביה חמש:
[דאכילה] ומצריך שתיה ברביעית: ור"ע כיון דכתיב ענבים לחים
21. 31.
ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורים כזית. מוענבים
א"ר
❖
5
41.
וי"ו קדריש: אף כל איסורי נזיר בכזית. דהיינו שתיה דכתיב לעיל מיניה וכל משרת ענבים לא ישתה והשתא וי"ו דוענבים מוסף על דלעיל
❖
דכי היכי דענבים בכזית הכי נמי שתיה הכתוב לעיל בכזית ולפירוש קמא גרסינן בגמרא ת"ק מדמי כל איסורי דנזיר לשתיה דתנא עד שישתה
ועל
מוסף רש"י
רביעית ור"ע [מדמה] ה] כל איסורי נזיר לאכילה פירוש ויליף שתיה מאכילה כדפרישית: זה בעצמו. לחים ויבשים קרא יתירא הוא
אכל זג לוקה שתים.
ולכתוב ענבים והוי לחים ויבשים במשמע: אלא לחייב על זה בעצמו. שאם אכל ענבים לחים ויבשים בהתראה אחת שהתרו אל תאכל ענבים
ו]
6
הגהות הב"ח
ה"ג
לוקה שתים ואפי' הן מין אחד וטעם [אחד] כיון שהם שני שמות: בגמרא ומכאן אתה דן לכל איסורי נזיר ז] חמרא חדתי ועינבי.
(א) רש"י
אע"פ שטעמם שוה הואיל שהוא שני שמות לוקה שתים וא"ת תיפוק ליה דחמרא חדתי וענבי כתיב בהדיא בקרא בתרי לאוין דכתיב מיין
והן
(ב) ד"ה
ושכר יזיר [ומתרגמינן] מחמר [חדת] ועתיק וענבים כתיב וי"ל דאי מיזיר ה"א חדתא כגון [ארבעה] יום דאחר שלשה ימים שבצר אין טעמו
ח]
כטעם ענבים אבל יין [חדש] ממש אימא לא מחייב אלא חדא קמ"ל: חרצן לוקה שתים. משום חרצן לא יאכל ומשום מכל אשר יעשה
שהיין
(פסחים מא:) אלאו
(ג) ד"ה
שבכללות.
אין
אמרו
מגפן היין: לוקין על לאו שבכללות. דמכל אשר יעשה מגפן כל מילי משמע ואינו מפרש שום דבר:
לו אל תשתה.
שהתרו בו על כל פעם ופעם שהיה רוצה לשתות: אכל ענבים לחים ויבשים וחרצנים וזגין. כלומר כזית מכל אחד וגם בסחט 7
בפני עצמן
אשכול ענבים ושותה לוקה ה' משום כזית ענבים לחים וכזית יבשים וכזית זגין וכזית חרצנים ומשום שותה יין: ולילקי שש מכל
❖
(שם)
אשר וגו'. וא"ת ולחשוב נמי התנא שכר וחומץ $ וי"ל דהא לאו ט] שיורא הוא אלא8 משייר מיניה אבל בהנך דחשיב התנא יש למנות כל המלקיות
ולא לאתויי
שבהם: שייר בל יחל. דלילקי נמי משום בל יחל: לאו שיורא 9 כי קתני מילתא דליתא בשאר איסורין אלא בנזיר אבל בל יחל שייך
חמרא חדתא ועינבי
❖
פי' הרא"ש
בשאר נדרים נמי. וא"ת וכי נאמר כן כדי להקשות לאביי וי"ל דקאמר הכי משום דלא תקשי לרבא מאי שייר דהאי שייר דשייר בל יחל אומר
הגמ' כן דומיא דהכי מפרש ר"י בפ"ק דב"ק גבי אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא: והא שייר בין הבינים. $ קושיא הוא למ"ד דלא
אינו חייב עד שיאכל מן
01
11
הגהות מהר"ב
הענבים וה"ה לשתיה בכזית
יחל לא הוי שיור אמאי שייר בין הבינים וא"ת התינח לפי' ר"ת דפירש דבין הבינים היינו ענבים קטנים י] דתנא21 באכילה כדקתני
ואתיא כר' עקיבא דסיפא:
רנשבורג
ואכל ענבים בין גדולים בין קטנים משמע ושייר [לאשכול] קטנים שלא מנאן הלכך פריך שפיר אלא לפירוש שני שפירש לעיל
כ]
משנה ראשונה עד שישתה
א] רש"י
דהביניים היינו [גוף] הענבים הרי דתנא לא שייר כלום דקתני לוקה ה' היינו משום ענבים לאו אחד וי"ל דגם לאותו פי' שייר לאו דידיה דלאו
רביעית יין. וה"ה לאכילת
31
חרצנים וזגים דחייב ברביעית
דחיוב ענבים היינו כשאוכלן שלמים כדרך שאוכלים ענבים אבל מלקט האוכל שביני וביני שאין דרך לאכול כן זהו לאו אחר של בין
כדמפרש בגמ' ר"ע אומר
הביניים והתנא שיירו ואף על פי שמלשון התנא נמי משמע ששנה ואכל את הביניים דרך ליקוט דאוכל ענבים משמע בכל ענין אפילו
ב] ד"ה
41
אפי' שרה פתו ביין ויש לו
בליקוט אפילו הכי לאו דידיה שייר דאל"כ לילקי שש: לא תני מידי ה'. בלשון הברייתא ליכא ה' אלא לוקה סתם ותוכל לפרש שש:
לצרף כזית מפת ומיין חייב
ג] תוס'
וכ"ש לחרצנים וזגים שחייב
והא
בכזית: ה"ג בספרים ת"ק פי'
ד] בא"ד
משנה ראשונה מדמה להו לכל איסורי נזיר לשתיה. ושתיה ברביעית דילפינן שכר שכר ממקדש והדר יליף כל איסור נזיר
ה] בא"ד ו] ד"ה
משתיה: ור"ע כיון דכתי' וענבים לחים ויבשים וכו' ומה אכילה בכזית דקי"ל בכל דוכתא שיעור אכילה בכזית אף כל איסור
ז] ד"ה ח] בא"ד
נזיר בכזית דוענבים קא דריש: לחייב ע"ז בפני עצמו וע"ז בפני עצמו. אם אכל ענבים לחים ויבשים והתרו בו משום לחים
לא יאכל ויבשים לא יאכל חייב שתים אע"פ שטעמם שוה הואיל והם ב' שמות: חרצן לוקה ב' דמכל אשר יעשה מגפן היין
קאי אכולהו ולקי עליה על כל מין ומין שיאכל: ה"ג ומכאן אתה דן לכל איסורי נזיר כדפריש ואזיל: חמרא חדתא וענבי.
ט] ד"ה י] ד"ה
אע"פ שטעמם שוה הואיל והם ב' שמות: אמרו לו אל תשתה בהתראות מחלקות: אכל ענבים לחים ויבשים וכו' מכל א'
כ] שם
כזית. גם סחט אשכול של ענבים ושתה: ואם איתא לילקי שש. חדא אכולהו מכל אשר יעשה מגפן היין: והא שייר דבין
הבינים. היינו מה שיש בין החרצנים והזג כדפריש לעיל ולוקה עליו משום ועד. דכתיב מחרצנים ועד זג. ודלא כפירוש ר"ת
שפי' בין הבינים ענבים קטנים הנמצאים באשכול ולא נגמר בשולם. אמר רב פפא לא תני ה'. פי' תנא לא תני מנינא אלא לוקה בסתם: