שלשה מינין פרק ששי נזיר
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
אומר אינו צריך. תער לאתויי לתגלחת אחרונה של נזיר דכי
ואין דנין קל מחמור להחמיר. על
הקל אלא להקל על הקל ולהחמיר
מט א
א)
ב)
על החמור והכא דא"א ללמדו
ממצורע אתא ליה תער דבתער
נמי צריך לגופיה אפ"ה ידעינן ממילא דתגלחת אחרונה בתער
נ ב
ג) ד)
הוא דתיהוי תגלחת אחרונה אבל במידי אחרינא לא: רבי אומר אינו
ובהא פליג את"ק דידיה דת"ק אייתי לתער משום תגלחת אחרונה
ה)
צריך. לתגלחת אחרונה וכשכתב לך
תער לא בא אלא לומר לך
ופריך והא כתיב תער לא
יעבור דמשמע שאר מעבירין נמי והיכי
נא
ו) ז)
ג ד
❖
שאינו חייב אלא בגילוח תער ומה
קאמר רבי דאתי לגופיה דמשמע
נב
ה
שאתה אומר מנין למדנו לתגלחת
דבתער דוקא מיחייב דס"ל לגמרא
שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו רבי אומר
אחרונה שהיא בתער מן דקדוק
דאין לנו לומר דרבי יסבור כר' יונתן
נג
ו
אינו צריך הרי הוא אומר תער לא יעבור
תורה אור השלם
הכתוב אתה למד שהרי הוא אומר
דלא אסר שאר מעבירין דמדקאמר
על ראשו עד מלאת התורה אמרה אחר
1. וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם
תער לא יעבור על ראשו (א) דמשמע
אינו צריך משמע דלא אתי לאפלוגי על
נד
ז
מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער והכתיב
לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי
תער לא יעבור על ראשו עד יום
תנא קמא דידי' דמחייב על כל מעבירין
חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל
תער לא יעבור על ראשו לעבור עליו בשני
❖
כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם
ומשני לעבור עליו בב' לאוין לכך כתב
מלאת שהוא צריך גילוח בתער:
❖
וְהִטֶּהָרוּ: במדבר ח ז
לאוין אמר רב חסדא א ללקות באחת ב לעכב
והכתיב תער לא יעבור על ראשו.
תער דמגלח בתער עובר בשני לאוין
בשתים לסתור אינו סותר אלא ברוב ראשו
כלומר והיכי אמר ת"ק דחייב על כל
משום תער ומשום מעבירין דהלאו
ג
נוסחת הריב"ן
ובתער בתער אין במידי אחרינא לא והקתני
שאר מעבירין ותער לא בא אלא
קאי אתער וקאי נמי אשאר מעבירין
הגהות הב"ח
לתגלחת האחרונה והכתיב תער
והוי כאילו כתב תער לא יעבור דאותו
(ב)
ז)
מנין לרבות את כל המעבירין אלא אימא
(א) רש"י
1
עד מלאת
לא יעבור על ראשו דמשמע בתער
לשון [קאי] לפניו ולאחריו והשתא
2
כעין תער תניא נמי הכי נזיר שתלש מירט
ד
(ב) ד"ה
הוא דמחייב אבל לא בשאר מעבירין:
נפקי תרוייהו מתער לרבי דאי לא
סיפסף כל שהוא א] אינו סותר אלא ברוב
לעבור עליו בשני לאוין. על תער
נכתב תער אלא לתגלחת מצוה
ראשו ובתער רבי שמעון בן יהודה אומר
כדקאמר ת"ק מ"מ לכתביה לתער
לא יעבור ועל לא יעבור כל המעבירין:
3
משום ר"ש כשם ששתי שערות מעכבות בו
לישנא אחרינא והכתיב תער לא יעבור
בפירוש גבי תגלחת של מצוה למאי
כך שתי שערות סותרות בו תנן התם
על ראשו . כלומר היכי משמע ליה
הילכתא כתבו גבי איסורא לומר [לך]
שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה נזיר ומצורע
שלוקה שתים ואם כוליה להכי הוא
דאחר מלאת לא תהא תגלחת אלא
ה
ו
אתא אמאי סמיך עד מלאת אל תער
בתער והכתיב תער לא יעבור על
ולוים וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו
ז
(ג) ד"ה
לא יעבור אלא רצה לומר עד מלאת
ראשו [עד מלאת] דאיכא למידק מינה
דכתיב תער
שתי שערות לא עשו ולא כלום אמר מר ב]
לא יעבור תער הא לאחר מלאת לא
דעד מלאת הוא דלא אלא בתער
שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה פשיטא מ"ד
לעבור עליו בשני
יעביר שער ראשו אלא בתער:
הא לאחר מלאת מגלח בכל דבר ואפי'
לאוין (ד) ד"ה
משום עבורי שער הוא ואפילו סך נשא
אמר
רב חסדא ללקות באחת.
במלקט וברהיטני לעולם אימא לך
קמ"ל דלא קתני וכולן שגילחו שלא בתער
את ראש
דלאחר מלאת אינו מגלח אלא בתער
על שער אחד הוא לוקה
נזרו
בשלמא גבי נזיר כתיב תער לא יעבור על
אם התרו בו על תגלחת וגלח שער
והא [דכתיב](ג) בסמוך לא יעבור
❖
(ה) ד"ה
❖
אחד הוא לוקה: לעכב בשתים.
ראשו וגבי לוים כתיב והעבירו תער על כל
ומשמע לא יעבור תער: אמר רב
תיתי
1
חסדא ללקות באחת. שאם גילח תוך
בשרם אלא מצורע בתער מנלן וכ"ת תיתי
בכלות ימי נזירותו שמצוה עליו לגלח
מוסף רש"י
מלאת שער אחת לוקה: לעכב
ראשו אם גילח כל ראשו ושייר שתי
מלוים מה לוים שכן טעונין תגלחת ואין
הגהות מהר"ב
והכתיב תער לא יעבר.
בשתים. שאם גילח כל שערו בתגלחת
שערות לא עלתה לו תגלחת:
רנשבורג
תגלחתן אלא בתער אף אני אביא את
לסתור אינו סותר אא"כ מגלח
סוף ימי נזירותו ושייר בו ב' שערות
א] גמ'
המצורע שהוא טעון תגלחת ואין תגלחתו
רוב ראשו. וכולן הן הלכה
לא עשה ולא כלום: ולסתור אינו
אלא בתער איכא למיפרך מה ללוים שכן
ב] שם
סותר. אם גילח בתוך ימי נזירותו
בנזיר שלא מצינו בהן טעם:
ובתער. [ונראה] (פי') דקאי
טעונין תנופה בגופם תאמר במצורע דלא
אלא אם גילח את רוב ראשו בתער:
אלא תיתי מנזיר מה לנזיר שכן קרבנו טעון
והקתני מנין לרבות כל המעבירין.
ארישא דאינו לוקה
ג] תוד"ה
לחם תאמר במצורע דלא אלא מחדא לא
ת"ל לא יעבור: אלא כעין תער.
אלא בתער אבל הוא סותר כי נמי
לעבור עליו
אינו כעין תער אלא [ברוב] ראשו
כל המעבירין (מעבירין) סמוך
אתיא תיתי מתרויהון מהי תיתי תיתי מלוים
בשני לאוין,
לעיקרן: תניא נמי הכי. כדאמר רב
סותר [היכא] דלא שיירו בו כדי לכוף
ד] ד"ה
(ראמ"ה
מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופן נזיר
❖
בשמו)
אע"ג דלא הוי כעין תער ופריך בתער
חסדא ובתער דוקא ואמרי לה
יוכיח מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם לוים
ה] ד"ה
אין דוקא לוקה בשאר מעבירין לא
כדאוקימנא לה אליבא דרב חסדא
יוכיחו וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא
ו] ד"ה
הא תנן נזיר שגילח בין בתער בין
כעין תער ומאי בתער דקתני בברייתא
פי' הרא"ש (המשך)
ראי זה כראי זה הצד השוה שבהם שהן
כעין תער: כשם ששתי שערות
בזוג בין בשפשוף כל שהוא חייב ג]: אלא
ומשום לא יעבור לוקה ב'
טעונין תגלחת ותגלחתן בתער אף אני
מעכבות בו. בתגלחת טהרה כך שתי
אימא כעין תער. שעוקר השער
❖
מידי דהוה אוכל ענבים
ומשחיתו מעיקרו: תניא נמי הכי.
אביא את המצורע שהוא טעון תגלחת
שערות סותרות בו בתגלחת איסור:
לחים ויבשים לוקה ב'
כיון דמפרשי בקרא אע"ג
תנן התם גרסי'. והיא בסוף נגעים
ותגלחתו בתער א"ל רבא מברניש לרב אשי
שלוקה ד] [וסותר] ברוב ראשו:
דכתיב בחד לאו: אמר
הגהות התוספות
נזיר
גם ברייתא היא בסיפרא [בת"כ]
שתלש ומרט ושפשף כל שהוא
ג)
ד)
וליפרוך מה להצד
השוה שבהן שכן
רב חסדא ללקות לוקה
1.
חייב. לוקה: ואינו סותר אלא
ת"ר ג' מגלחין כו' נזיר ומצורע ולוים:
בא' אם גלח שער הא'
אין
2. 3.
לוקה אם התרו בו. בב'
פשיטא. דמגלחין בכולהו מפרשי
ברוב ראשו ובתער. פירוש כעין תער:
ביום תגלחתו אם שייר
כשם
ששתי שערות [מעכבות ה] כך] סותרות. אם גלח ב' שערות
❖
בהו קראי בנזיר כתיב וגילח הנזיר (ד) וגו' במצורע כתיב
4.
ב' שערות לא קיים מצות
תנן
התם. ו] פירוש בת"כ דנגעים
תגלחת: לסתור אינו סותר
וגילח את כל שערו בלוים והעבירו תער על כל בשרם ה):
תוך ימי נזירותו:
אלא ברוב ראשו. אם גלח
מ"ד עבורי שער שפיר דמי ואפי' סך נשא. סם שמשיר את השער:
שלשה מגלחים נזיר דכתיב וגלח את ראש נזרו מצורע דכתיב
רוב ראשו סותר נזירות
פי' הרא"ש
קמ"ל. דלא סגי ליה אלא בתגלחת כדקתני דתגלחתן מצוה: בשלמא
וגלח את כל שערו ולוים דכתיב והעבירו תער על כל בשרם:
עד מלאת לו שלשים יום
פשיטא. דתגלחתן מצוה דהא קראי כתיבי: מהו דתימא משום
לתגלחתו: ובתער. אכולהו
שאין דנין קל מחמור.
גבי נזיר כתיב ביה תער לא יעבור על ראשו. לרבי כדאית ליה
קאי וכל אלו הלכות הם
שהמצורע חמור שצריך
עבורי שער הוא. פירוש ותער לא מעכב בהן ואפי' סך נשא קמ"ל
ולתנא קמא כדאית ליה וכדלעיל: מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופן.
וטעם אין בהם: אימא
לגלח כל שער גופו והנזיר
נשא.
[דלא] דתגלחתן מצוה:
כדכתיב ו) והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' והואיל וטעונין
מין המשיחה4 שמשרת השער ותימה
כעין תער שהעביר כל
אינו [מגלח אלא] ראשו
השער: תניא נמי הכי.
הלכך כתיב ביה תער
תנופה מחמרינן בהו כולי האי דלא הוי תגלחתן אלא בתער
דהא מסיפא שמעינן לה בהדיא דהא קתני סיפא וכולן שגילחו שלא
דלוקה בא' וסותר ברוב
דאם אינו ענין להעברת
תאמר במצורע הקל שאין טעון תנופה בגופו והואיל ואינו טעון
בתער לא עשו ולא כלום וצריך לומר דאי מההיא הוה אמינא מאי שלא
ראשו: תלש מירט שפשף
תער תוך ימי נזירותו
בתער שלא כעין תער ואפי' סך נשא נמי: בשלמא גבי נזיר
תנופה בגופו דין הוא להקל עליו שיהא תגלחתו בכל דבר:
כל שהו חייב ואינו סותר
דהא אפי' בשאר מעבירי'
אלא ברוב ראשו. ובתער
לקי. תנהו ענין לתגלחת
כתיב תער לא יעבור על ראשו. לת"ק באם אינו ענין למלקות
אלא מחדא לא אתיא. דמהי (ה)
ניתי וכדלעיל:
כעין תער. ואית ספרים
מצוה בהשלמת נזירותו:
תניהו ענין לתגלחתו ולרבי מדסמכו לעד מלאת אצל תער לא יעבור:
האי
דגרסי תלש מירט שפשף
רבי אומר אינו צריך.
תנופה
בגופן. דכתיב והניף אהרן
את הלוים תנופה לפני ה' : תאמר במצורע. שאינו טעון תנופה בגופו אלא
כל שהוא אינו סותר אלא
לאתויי תער לתגלחת מצוה
ברוב ראשו. אבל בתוס'
דכי אתי לגופיה אפי' הכי
[בקרבנו] ולכך לא יטעון חומרא דתער דזוג נמי יועיל:
גרסי בהדיא חייב: תנן
ממילא ידענא דתגלחת
אין התם [בפ'] בתרא דנגעים
אחרונה בתער דהכי משמע
ג' מגלחים נזיר דכתיב
פשטיה תער לא יעבור על
וגלח את ראש נזרו. מצורע דכתיב וגלח את כל שערו. ולוים דכתיב והעבירו תער על כל בשרם: פשיטא דתגלחתן מצוה
ראשו עד מלאת הא ביום מלאת עבור:
ופריך
והא כתיב תער לא
יעבור
על
ראשו דדרשי' מניה לרבות כל
דהא קראי כתיב. מהו דתימא קרא אעיבור שער קפיד ואפי' סך נשא נמי. הוא סם המעביר השער. וכי תימא מסיפא
המעבירים. וא"כ היכי דריש ליה לגופיה. הא לא אצטריך לגופיה כיון דרבי' כל המעבירים: ולא בעי למימר דרבי
שמעינן לה וכולן שגילחו שלא בתער תריץ דמצינן לפרושי אלא כעין תער: שכן טעונים תנופה בגופם כדכתיב והניף אהרן
ס"ל כר' יאשיה ור' יונתן דלא מרבי שאר מעבירים דמדקאמר רבי אומר אינו צריך משמע דלא אתא לאיפלוגי
את הלוים תנופה: שכן קרבנו טעון לחם. חלות ורקיקי' תאמר במצורע שכן קרבנו בא בדלות אם אין ידו משגת מביא
על מאי דקאמר ת"ק לענין
איסור העברה: לעבור
עליו בשני לאוין. שאם
העביר בתער והתרו בו משום
תער