מ:
שלשה מינין פרק ששי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
קרבנו בדלות. אלא קרבן קבוע בין עניים בין עשירים: תאמר
האי תנא מעיקרא אמר ללמוד נזיר ממצורע אי אפשר שאין דנין
נה א
א) ב)
ג)
כו'. אלמא דפשיטא ליה מילתא דמצורע הוי בתער: והדר אמר
במצורע. שאם עני הוא מביא צפורים וא"כ גם לא נחמיר
❖
ד)
ניליף מדינא. מנזיר ומלוים בהצד השוה שבהן ומדינא נמי לא מצי
עליו להטעינו תער ואין להקשות לפי מה שמסקינן דיליף מצורע
נו ב
מקרא אחרינא שלא בנזיר דהיינו בנזיר דבסמוך ולייתי נזיר במה
למילף משום דאית בה פירכא דרבא מברניש שכן אין קרבנו בדלות
ב]
1
2
ג]הצד דאיכא למיפרך שכן אינו בשאלה
תאמר במצורע שכן קרבנו בדלות
תורה אור השלם
נז ג ד
או שכן שכל גופו טעון תגלחת:
בעולה ויורד דכתיב ביה ואם דל
אין קרבנו בדלות תאמר במצורע שקרבנו
1. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח
והאי
❖
תנא מעיקרא. בברייתא
הוא ד): א"ל ההיא. דקתני דללמדו
בדלות אמר ליה רבא בר משרשיא לרבא
אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ
דלעיל קאמר ללמדו ממצורע
ממצורע אי אפשר דמשמע דפשיטא
וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו
האי תנא מעיקרא אמר ללמדו ממצורע אי
וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס
אי אפשר כו' אלמא דקים ליה לתנא
ליה דמצורע הוי בתער אליבא דרבנן
אפשר שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו
אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ
הגהות התוספות
[תער] במצורע בלא נזיר שהרי בא 3
היא דגמרי לה מזקנו ופאת (ב)
בַּמַּיִם וְטָהֵר: ויקרא יד ט
והדר אמר נילף מדינא ומדינא נמי לא יליף
1.
2. לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה
נזיר ממצורע ובהך ברייתא בעי
כדמסיק. והאי דקא בעי מדינא לא
2.
בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא
אמר ליה ההוא אליבא דרבנן הא אליבא
למילף מצורע דבעי תער מדינא
אפשר משום דאית ביה למפרך
3. 4.
יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ
דר' אליעזר דתנן ואינו חייב עד שילקטנו
דנזיר ולוים אלמא מצורע גופיה לא
כדפריכנא אליבא דר' אליעזר דגמיר
ויקרא כא ה
א
שָׂרָטֶת:
3. לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם
לה מנזיר דלקמן: דתנן. במסכת
בתער ר' אליעזר אומר אפילו ליקטו במלקט
יליף אלא מנזיר ומדינא נמי לא
וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת
מכות: ואינו חייב. על הקפת הראש
ד]אייתי [דקאמר] מה להצד כו' וסוף
❖
וברהיטני חייב מאי טעמייהו דרבנן דתניא
5.
ויקרא יט כז
זְקָנֶךָ:
6.
עד שילקטנו בתער: ר' אליעזר אומר
לומדו מראשו דכתיב בנזיר ומ"מ רבי
4
1 זקנו מה ת"ל לפי שנאמר 2 ופאת זקנם לא
7.
אפי' במלקט וברהיטני: ואמרינן מ"ט
אליעזר לא ידע תער במצורע אלא
יגלחו יכול אפילו מצורע כן ב ת"ל זקנו ומנלן
8.
נוסחת הריב"ן
דרבנן. דלא מחייבי בהקפה אלא
מנזיר כדמפרש והולך: דתנן בפרק
9.
דבתער דתניא ופאת זקנם לא יגלחו יכול
בתער: דתניא זקנו. האמור לגבי
בתרא דמכות אינו חייב כו'
אפילו גילחו במספרים יהא חייב ת"ל ולא
01. 11.
3
לגבי פיאות דזקן תניא דאין חייבין
מצורע מה ת"ל והלא כל שערו (ג)
21.
תשחית יכול ליקטו במלקט וברהיטני יהא
בהשחתת פאת זקן בין כהנים בין
במשמע וזקנו בכלל שערו אלא לפי
ג
(א)
31.
41.
חייב ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו הא כיצד
ישראלים עד שיטלנו בתער ור"א אמר
שנאמר לגבי כהנים ופאת זקנם לא
❖
51.
אפי' ליקטו במלקט ורהיטני מיחייב:
יגלחו יכול אפי' כהן מצורע המתגלח
איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה
ד
ומאי טעמייהו דרבנן. כלומר
לא יגלח פאת זקנו ת"ל וגילח זקנו:
61.
5
תער $ ממאי דילמא לעולם אפילו ליקטו
ומנלן. דהך גילוח בתער קאי דתניא
מהיכא נפקא לן דפשיטא
הגהות הב"ח
במלקט וברהיטני נמי מצוה קעביד והא
71. 81.
ופאת זקנם (ד): ת"ל. גבי ישראל
להו דמצורע בתער אפילו בלא נזיר
❖
(א) גמ'
91.
קאתי לאשמועינן דאפילו בתער לא מיחייב
כדס"ל: דתניא זקנו מה ת"ל. במצורע
לא תשחית פאת זקנך אי לא תשחית
פאת זקנך
עליה אמרי אי ס"ד כי עביד נמי במלקט
(ב) רש"י
כתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל
יכול ליקטו במלקט וברהיטני יהא
זקנך
וברהיטני שפיר דמי לישתוק קרא מיניה
מוסף רש"י
שערו את ראשו ואת זקנו וכו' והלא
חייב ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו הא
ואנא
אמינא ומה גבי
נזיר דאיסורא קא
בכלל כל שערו הוא ולמה פרט זקנו
כיצד גילוח שיש בו השחתה דיבר
זקנו מה ת"ל.
למילף
היא
(לקמן
עביד אפ"ה מחייב הכא דמצוה לא כל שכן
לפי שנא' גבי כהנים ופאת זקנם לא
הכתוב ואיזו הוי אומר בתער מהו
(ג) ד"ה
נח.) ופאת זקנם.
יגלחו יכול אף מצורע כלומר כהן
גילוח דקאסר ליה רחמנא גבי הקפת
ותו
(יבמות ה.) ת"ל זקנו.
כתיב וזקנו בכלל כל
שערו במשמע
והוא מצורע כן שלא יכול לגלח זקנו
הראש והשחתת פאת זקן ואישתרי
(ד) ד"ה
והא דכתיב וגלח את כל שערו ע"כ
לבר מזקנו א"נ בנמרט זקנו
ליה גבי מצורע דמותר הוא בו היינו תער: א] מאי משמע לן מהכא
לא יגלחו יכול
שאין עשה דגילוח דוחה לאו דהשחתת זקן הכהנים ועשה דקדושים
דמצורע לא הוי אלא בתער דלמא לעולם אימא לך דאפי' ליקטו
אפילו במספרים
במלקט וברהיטני שפיר דמי והאי דקתני זקנו מה ת"ל דאתא לאשמועי'
דכהנים ת"ל זקנו מיותר שנכתב במצורע לאשמועינן עשה דזקנו
ה]
וההוא
ודחי לאו דלא יגלחו בכהנים ועשה דקדושים יהיו ואע"פ שאין עשה
דאפי' גילחו בתער לא מיחייב עליה משום פאת זקנם לא יגלחו:
אישתרי
(לקמן
אי ס"ד דכי ליקטו במלקט וברהיטני שפיר דמי. ומצוה קעביד
דוחה לא תעשה ועשה בעלמא הכא דחי כדאמר בריש יבמות
נח.) ופאת זקנם לא יגלחו.
והיינו
דהאי לאו ועשה שאינו שוה [בכל] הוא דהשחתת זקן אינו בנשים
לישתוק קרא מיניה ולא ליכתוב זקנו ואמינא ליקטו במלקט
❖
ממאי
וברהיטני שפיר דמי דמייתינן לה מדינא: ומה גבי נזיר דאיסורא
כדאמר פ"ק דקדושין וא"ת ודלמא אתי למישרי לאו גרידא
קעביד. כי מגלח בתער בתוך ימי נזירות: אפילו הכי מיחייב.
דלא תשחית פאת זקנך וי"ל ו] (דמשער) דאיכא למימר קרא סתמא
כתיב בה בישראל ככהנים 6 ועי"ל והוא העיקר דע"כ לרבנן ללאו
כי ליקטן במלקט וברהיטני כדאמרינן לעיל לרבות כל המעבירין:
גליון הש"ס
הכא. דכי מגלח מצוה קעביד כדכתיב וגילח את כל שערו:
גרידא דישראל לא איצטריך קרא דנפקא להו מראשו מקרא קמא 7
גמ' ממאי דלמא כו'
לא כל שכן. שבכל דבר מותר לגלח ואפילו בתער:
דדחי עשה דמצורע לאו דהקפה דסבירא להו דהקפת כל הראש שמה
(מכות כא.) ת"ל ולא
במלקט ורהיטני.
תשחית.
הקפה כדאיתא בסמוך א"כ זקנו לא איצטריך קרא אלא לכהנים
ותו
ולאשמועינן דעשה דמצורע דחי לאו ועשה דהשחתת זקן הכהנים (גרידא) ומדאתא קרא דזקנו למישרי לו לאו דהשחתת זקן והשחתת זקן
(שם)
לא מחייב אלא בתער מכלל דמצורע תגלחתו אינו אלא בתער דאם לא כן זקנו למה לי: דבתער . כלומר חיוב השחתת זקן מנא להו
במלקט.
8
לרבנן דלא הוי אלא בתער דמינה ילפינן תער למצורע: דתניא ופאת זקנם לא יגלחו. בכהנים כתיב: יכול אפי' במספרים יהא חייב ת"ל
וברהיטני.
אי
ולא תשחית פאת זקנך. בישראל כתיב ובמספרים ליכא השחתה שאינו נוטל השער מעיקרו ושרשו: לא תשחית יכול אפי' במלקט ורהיטני
(קדושין לה:)
יהא חייב. שאף הם משחיתים השער מעיקרו: ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו. והם אינם קרויים גילוח שאינם רגילים לגלח בהם: הא כיצד גילוח שיש
ת"ל ופאת זקנם לא
יגלחו.
❖
בו השחתה הוי אומר זה תער. והאי שרא רחמנא במצורע ז] אי9 נמי בקידושין01 גמרינן פאה פאה כהנים מישראלים. ופריך ממאי דתגלחת
מצורע ליכא אלא בתער דילמא אפי' במלקט ורהיטני קיים המצורע מצות גילוח וקרא דזקנו אתא לאשמועינן דאם בא לגלח [בתער] הרשות
(שם)
בידו שהוא [מוזהר] עליו בעלמא בפאה דזקן הכא שרי ולא מיחייב. ומשני אמרי כלומר [על כרחך] זקנו דכתיב דזקוק לגלח ולעשות בתער
ח]
11
21
31
גילוח שיש בו השחתה.
הגהות מהר"ב
ולא בדבר אחר דאי ס"ד כי עביד נמי במלקט ורהיטני שפיר דמי לשתוק קרא מיניה דאם בא [למימר] שהרשות בידו לגלח בתער פאת זקנו
רנשבורג
להא לא בעי קרא דזקנו דרשות ידעינן מק"ו: ה"ג ומה נזיר כו' הוה מצי למפרך דכהן מצורע לא אתי שכן ריבה הכתוב [בהן] מצות יתירות
א] רש"י
וכה"ג פריך בכל דוכתי ולכך לא לידחי עשה דמצורע לאו דכהנים ועוד מה לנזיר שכן לאו גרידא דדחי לאו דהקפה תאמר בכהנים דאיכא לאו
❖
(מכות כא.)
ועשה לאו דהשחתת זקן ועשה 41 לכ"נ דעיקר אפירכא אחרונה סמיך דפריך מרשב"ל: ה"ג ומה נזיר דאיסורא קעביד. ואפילו נזיר טהור
ב] תוד"ה
חוטא קצת כדאיתא פ"ק דנדרים ולעיל בפ' שלישי ועוד דמנזיר טמא קא יליף שגם הוא תגלחתו כתוב בתער כדמשמע בסמוך
דגמרינן טהור מטמא וטמא מטהור ואפ"ה תגלחת מצוה דידיה דחי לאו דהקפה ט] דסבירא ליה דהקפת כל הראש שמה הקפה ולעולם51
פי' הרא"ש
ג] בא"ד
מיחייב פי' מיחייב לגלח כל ראשו ולדחות לאו דהקפה מצורע דמצוה לא כל שכן: דמצוה. מצות המקרא תגלחת61 ולא באה לו ע"י שום
תורים או בני יונה: תנא
איסור לכ"ש שתגלחתו דמצוה תדחה לאו דהשחתה ואי קשה מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם כדפ"ל וי"ל דלא דמי דודאי לעיל דבעינן להטעין תער
[מעיקרא] אמר ללמדו
ד] ד"ה
ממצורע אי אפשר. אלמא
למצורע ולא שאר משחיתים פריך שפיר י] דמ"ה71 בנזיר דין הוא שיהא טעון תער לתגלחתו שכמו כן חומרא אחרת בו שקרבנו טעון לחם אבל
מקמי דפשיטא ליה דנזיר בעי
הכא דלא בעינן למילף להטעין תער במצורע מתגלחת דנזיר רק שהרשות יהיה בידו להעבירו בתער כמו בשאר משחיתין ולא שייכא כלל
ה] ד"ה
81
תער פשיטא ליה במצורע
ההיא פירכא דלא בעינן למילף חומרא מנזיר אלא מכל מקום תימה הוא והא הך סוגיא לרבנן [והרי] מוכח דלרבנן פשיטא להו
ובעי למילף נזיר ממצורע:
כ]
והדר אמר נילף מדינא מצורע
תער מתגלחת 91 דמצורע מקמי דידעינן ליה בנזיר דקאמר בברייתא דלעיל ללמדו ממצורע אי אפשר כו' אלמא במצורע פשיטא להו
ו] בא"ד
מנזיר ובדינא גופה לא קיים
לרבנן
ליה אליבא דרבנן: ברייתא
ז] ד"ה
דלעיל דפשיטא ליה תער במצורע רבנן היא וכדמפרש ואזיל. והא דבעי למילף הכא מצורע מנזיר ולא קם ליה דינא ר"א היא
ח] בא"ד
דתנן ואינו חייב עד שילקטנו בתער. גבי השחתת פאת זקן מיתניא במכות: במלקט. כלי אומנות שקורים פלייאנה שמחליקין
בהם התריסין: מ"ט דרבנן בהא כלומר אכתי מנא ידעי' דלרבנן גילוח מצורע בתער: דתניא זקנו מה ת"ל. דבמצורע כתיב ט] בא"ד י] ד"ה
כ] בא"ד
וגילח את כל שערו ואת זקנו וכיון דכתיב כל שערו למה הוצרך ליפרוט זקנו. לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו גבי כהנים
יכול אף כהן מצורע כן לא יגלח זקנו ת"ל זקנו דאתי עשה דמצורע ודחה לא יגלחו ועשה דקדושים תהיו. ואע"ג דאין עשה
דוחה לא תעשה ועשה בעלמא הכא דחי כדאמר בריש יבמות דשאני הכא דהוי לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל דהשחתת
זקן לא שייך בנשים. ומדאיצטרך זקנו לומר דדוחה לאו דהשחתת זקן דאינו חייב עליו אלא בתער מכלל דגלוח מצורע נמי אינו אלא בתער: ומנ"ל דבתער חייב בפאת זקן לרבנן: ת"ל לא תשחית פאת זקנך. גבי ישראל כתיב וילפינן כהנים וישראל מהדדי
בפאת פאת. ובמספרים לא מקרי השחתה דאין השער ניטל מעיקרו: יכול אף במלקט וברהיטני שמשחיתין הזקן מעיקרו ת"ל לא יגלחו והאי לא מקרי גילוח. ודילמא אפילו לקטו במלקט ורהיטני מצוה קא עביד ומקיים מצות תגלחת מצורע. וזקנו אתא
לאשמועינן שאפי' בתער שהוא מוזהר בעלמא משום השחתת זקן במצורע לא מיחייב עליה. אמאי אי ס"ד אי עביד במלקט ורהיטני שפיר דמי וקרא לא אתי אלא למימר דדחי תגלחת מצורע איסור השחתת זקן: א"כ לשתוק קרא מיניה ואנא אמינא ומה
נזיר דאיסור קא עביד. דאפי' נזיר טהור חוטא כדמפרש פ"ק דנדרים כנדרי רשעים נדר בנזיר. וי"מ דמנזיר טמא יליף שגם תגלחתו בתער דלקמן בשמעתין ותגלחתו בא ע"י איסור ואפ"ה מיחייב לגלח ראשו בתער ודחי לאו דהקפה דסבירא לן השתא הקפת
כל הראש שמה הקפה: הכא דמצוה קא עביד שאין שום איסור בתגלחת מצורע לא כל שכן. שתגלחת מצורע תדחה לאו דהשחתת זקן ואע"ג דגבי נזיר א"א בלא דחייה ובמצורע אפשר לא משמע ליה לפלוגי: