שלשה מינין
פרק ששי נזיר
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותו אי ס"ד דכי עביד. מצורע במלקט וברהיטני שפיר דמי וזקנו
לרבנן דטעון תער לתגלחתו ב] (נזיר) והכא אי לאו ק"ו דמנזיר לא
נח
א)
א
להתיר תער הוא דאתא אדרבה מדלא כתב ביה תער הוה אמינא
אתי [להו] תער במצורע וי"ל דאפילו לא קים לו דמצות נזיר בתער
(א)
1
ב)
דבתער לא מישתרי כלל מדלא כתיב תער במצורע ואמינא לך כר"ל
מ"מ שפיר ילפינן ק"ו מנזיר דדחי תגלחת דידיה פיאות דהקפת הראש
נט
ג) ד)
ב
דאמר כל מקום שאתה מוצא כו' ה"נ במצורע ליגלח במלקט וברהיטני
דאיכא בהו לאו במקיף במספרים כדמשמע בסמוך מצורע לא כל
ה)
ס ג
ו)
וליהוי מקיים וגילח את כל שערו וקא
שכן שיהא מותר לגלח אף בתער
ז)
מוקים ללא תעשה דופאת זקנם לא
וידחה לאו דהשחתת זקן אלא ע"כ
ותו אי ס"ד כי עביד במלקט וברהיטני מצוה
❖
ח)
יגלחו בתער דלא אסרה תורה ד)הקפת
קרא דזקנו אתא להטעינו תער ולא
ט) י)
קא עביד מדלא כתיב תער $ כר"ל דאמר
משחיתים אחרים: ותו אי ס"ד כי
❖
הראש אלא בתער שמע מינה דלהכי
אכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם
תורה אור השלם
עביד במלקט ורהיטני. דקיים מצות
איצטריך זקנו למישרי תער במצורע
אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו
ולמימרא דבתער אין במידי אחרינא
גילוח ע"כ קרא דזקנו לא אתא למימר
1. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
נוסחת הריב"ן
יבא עשה וידחה את לא תעשה ור"א מאי
יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת
לא דומיא ה)דהקפת ראש דקאתי ליה
דמצי עביד בתער מדלא כתיב תער
רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת
טעמא יליף מראשו דתניא 1 ראשו מה ת"ל
עשה דוגילח את כל שערו ודחי ליה
פירוש בהדיא דמבעי לן למימר
עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ
לפי שנאמר גבי נזיר תער לא יעבור על
לאו ו) דהקפה לפי שאינו יכול לקיים
כדרשב"ל דאסור לעשות ולגלח בתער
2
יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו
❖
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם
ראשו יכול אף נזיר מצורע כן ת"ל ראשו
את שניהם. ור"א אית ליה ג"ש וקסבר
הואיל ויכול לקיים שניהם שיגלח
ב
ויקרא יד ט
וְטָהֵר:
מלקט ורהיטני נמי עבדי גילוח והוי
במלקט ורהיטני או במספרים ולא
ממאי דלמא לעולם אפילו ליקטו במלקט
2. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
נמי גילוח שיש בו השחתה ומש"ה כי
ידחה לאו דהשחתת זקן והיה להש"ס
ג]
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
וברהיטני מצוה קעביד וכי תימא תער למה
הגהות הב"ח
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר
ליקטו במלקט ורהיטני גבי ז) הקפה
לומר לא שרינן תער מדלא כתב תער
לי למימרא דאפילו בתער ס"ד אמינא הואיל
(א) רש"י
לַיְיָ קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע
חייב וה"נ מפרש במסכת מכות בפרק
אלא הש"ס קצר הלישנא דנזיר לישנא
שְׂעַר רֹאשׁוֹ: במדבר ו ה
וגבי נזיר כי עביד בתער מיחייב גבי מצורע
3. לֹא תַקִּפוּ פְּאַת
אלו הן הלוקין : ור"א מאי טעמא.
קלילא ורגיל בכמה מקומות לקצר
ח)
(ב) ד"ה וה"נ
נמי ליחייב קמ"ל דלא אי סלקא דעתך כי
רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת
לשונו אלא ע"כ קרא דזקנו אתא
כלומר הואיל ומוקמית להא דתני לעיל
❖
ההוא גילוח
פְּאַת זְקָנֶךָ: ויקרא יט כז
עביד במלקט וברהיטני מצוה קעביד מדלא
לקובעו חובה ולהטעין תער למצורע
דמצורע יליף מדינא כר"א דבתער
(ג) ד"ה
כתב תער כר"ל ורבנן האי ראשו מאי דרשי
דלא יצא ידי תגלחתו אלא בתער:
אין במידי אחרינא לא מאי טעמא אי
ורבי
מוסף רש"י
אליעזר. דאמר אפילו ליקטו
מדינא הא איכא למיפרך כדלעילט) מה
ביה מיבעי להו למידחי לאו דהקפה דתניא
(ד) בא"ד נמי
להצד השוה שבהן כו': יליף מראשו.
במלקט ורהיטני חייב [בפאות]
אם אתה יכול לקיים את
3 לא תקיפו פאת ראשכם יכול אף מצורע
בנזיר
שניהם.
דכתיב לגבי מצורע וגילח את כל
דזקן ומחייב בפאות דזקן אפילו בשאר
כן ת"ל ראשו למה לי למכתב ראשו
ג
שערו ואת ראשו: ראשו מה ת"ל.
משחיתין ושפיר אצטריך זקנו דמצורע
(מנחות מ.)
ותיפוק ליה מזקנו דתניא 1 זקנו מה ת"ל לפי
דדחי לאו דהשחתת זקן והיינו נמי
והלא כתיב שערו וראשו בכלל שערו
(ה) בא"ד ור'
ואם לאו.
שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף מצורע
יבא
בשאר משחיתין מנא ליה תגלחת
הוא אלא לפי שנאמר גבי נזיר תער
דמצורע
עשה.
כן ת"ל זקנו למה לי למכתב ראשו ולמה לי
דמצורע דדוקא בתער יליף לה
לא יעבור על ראשו ת"ל וגילח את
(שם) ראשו מה
מראשו: ראשו מת"ל. ראשו
למכתב זקנו צריכי דאי כתב רחמנא זקנו
ראשו בתער כמו שאמרתי לך גבי נזיר
ת"ל.
(יבמות ה.) יכול אף
ולא כתב ראשו הוה אמינא הקפת כל הראש
ור"א סבר לה כרבי יונתן דאמר לעיל
דכתיב במצורע והלא כבר כתיב
❖
נזיר מצורע כן.
דגבי נזיר לא מיחייב אלא
ברישא דקרא יגלח את כל שערו את
לא שמה הקפה להכי כתב רחמנא ראשו
בתער ובמידי אחרינא לא ה"נ האי
ראשו ואת זקנו מת"ל לפי שנאמר גבי
(ב)
2
ואי
❖
(לקמן נח.)
גליון הש"ס
דאסירי גבי נזיר מישתרי גבי מצורע
נזיר תער לא יעבור על ראשו תוך
ומאי דלא מיחייב ליה גבי נזיר כגון מלקט ורהיטני לא שרי במצורע:
ימי נזירותו יכול אף נזיר [מצורע] כך יהא אסור לגלח וכל שער
גמ' כר"ל דאמר.
3
❖
וכ"ת תער למה לי. וכי תימא למה לי למיכתב במצורע ראשו לילף
דקרא בשאר גופו ע"כ דאין לומר דעשה דוגילח דמצורע דחי לא
פי' הרא"ש
מתער לא יעבור על ראשו האמור לגבי נזיר למישרייה במצורע ואפילו
תעשה דנזיר דתער לא יעבור על ראשו ועשה דגדל פרע שער ראשו
ותו אי ס"ד אי עביד
בתער: סד"א הואיל וגבי נזיר כו'. לא לעולם אימא לך דמצורע בתער
ת"ל (שער) ראשו מיותר דאף נזיר ומצורע חייב לגלח בתער והאי דלא
הגהות מהר"ב
במלקט וברהיטני מצוה
קא עביד מדלא כתיב
מוקי ר"א ראשו בראשו דכל אדם ולא בנזיר ולמדחי [לאו] דהקפה
אין במלקט וברהיטני לא דאי ס"ד דכי עביד במלקט וברהיטני מצוה
רנשבורג
תער כר"ל. כלומר אי
[גרידא] אי משום דס"ל הקפת כל הראש [לא] שמה הקפה אי משום
קעביד (ג) הוה אמינא דבתער כלל לא משום דלא כתיב ביה תער
א] רש"י
לאו עיקר מצוה בתער
דעשה דחי לא תעשה [גרידא] נפקא לר"א מגדילים כדבסמוך א"כ
וכדר"ל כו' והכא (ד) כיון דאפשר לו לקיים את שניהם עביד במלקט
לא דחי לאו דהשחתת
זקן כיון דאפשר לקיים
ראשו לא איצטריך אלא לראשו דנזיר אע"ג דאיכא לאו דתער לא
ורהיטני לקיים מצות עשה דוגילח את כל שערו וליקיים נמי לא
שניהם כדר"ל דאמר כל
יעבור ועשה דגדל פרע דחי להו עשה דוגילח מיתורא דראשו דכתיב
תעשה דלא יעבור תער דלא אסרה תורה א] הקפת הראש אלא בתער
ב] תוס'
מקום שאתה מוצא עשה
במצורע והשתא נפקא ליה לר"א תער במצורע מנזיר דמידי דאסר
ואימא דבתער כלל לא קמ"ל אלא לאו שמע מינה דאיצטריך ליה
ול"ת אם אתה יכול לקיים
שניהם מוטב ואם לאו
בנזיר להעביר תער על ראשו הטעין במצורע לגלח בתער והיינו
ראשו למישרי תער בנזיר מצורע למימרא דבתער אין מלקט
ג] ד"ה
יבוא עשה וידחה את ל"ת.
דקא מהדר בברייתא דלעיל למילף תער במצורע מלוים
ורהיטני לא ומש"ה אתי עשה דוגילח את כל שערו ודחי לאו
אלא ע"כ מדאצט' זקנו
ונזיר מן דינא ולא אתי ליה וצריך הוא ללומדה מראשו [דנזיר] ולעולם
דתער לא יעבור על ראשו לפי שאין אתה יכול לקיים את שניהם
לומר דדחי א"א לקיים
4
ד] ד"ה
מצות תגלחת מצורע
דמצורע שגילח במלקט ורהיטני לא עשה ולא כלום: (ה) ר"א לא מצי
מנזיר ילפינן למצורע דטעון תער וס"ל 5 לר"א דנזיר לא לקי אלא
אלא בתער. ור' אליעזר
יליף במצורע בתער ולא במלקט ורהיטני מזקנו דהקפה משום
בתער דוקא כר' יונתן דלעיל הילכך מידי דאסור בנזיר דהיינו תער
מאי טעמא מהיכא יליף
דקסבר ר"א גבי הקפה דאפילו ליקטו במלקט ורהיטני חייב דכתער
הטעין לאו במצורע כדמשמע [דאי] על שאר מעבירין נמי לילקי
דתגלחת מצורע בתער
י)
❖
דמזקנו לא מצי למילף
דמי ורבנן נמי לא מצו ילפי מצורע בתער ולא במלקט ורהיטני
בנזיר אכתי לא ידעינן תער במצורע דאיכא למימר קרא דראשו לשאר
דהשחתת זקן שייכא אף
ופריך
מראשו דנזיר משום דקסברי גבי נזיר כי גילח במלקט ורהיטני
כדלעיל דלמא אפילו במלקט ורהיטני נמי מצוה
מעבירין:
בשאר מעבירים: ראשו
מה ת"ל מאחר דכתיב
חייב דכתער דמי כדאמרינן לעיל לרבות כל המעבירין: להכי כתב
קעביד במצורע וכ"ת למה לי למישרי דאפילו בתער דסד"א כו' גבי
הגהות התוספות
במצורע כל שערו מה
רחמנא ראשו. לאשמועינן דאפילו הקפת כל הראש שמה הקפה:
מצורע נמי ליחייב כלומר גם כשיהיה הנזיר מצורע ד] קמ"ל ומשני אי
1. 2.
הוצרך לפרוט ראשו: יכול
ס"ד כי עביד במלקט ורהיטני מצוה קעביד במצורע מדלא כתיב היתר
ואי
3.
אף בנזיר מצורע כן. לא
6
4.
יגלח ראשו: ת"ל ראשו
תער בפירוש לא7 לדחי עשה דמצורע לא תעשה דנזיר שהרי אפשר לקיים שניהן וק"ק אמאי לא מסיק נמי הכא לשינויא דלעיל לשתוק קרא מיניה
5. 6.
ולק' ריש פ' ב' נזירים
ואנא אמינא ומה נזיר דאיסורא קעביד כו' וי"ל דהכא איכא למימר דשאני נזיר דליכא אלא חד לאו דהקפת ראש ולכך דחי ליה
דייק תלמודא אמאי לא
תגלחתו דנזיר אבל נזיר מצורע אית ביה תרין לאוין לאו דנזיר דתער לא יעבור ולאו דהקפת הראש ולכך לא ידחה עשה דמצורע להנך
מוקמינן ראשו למדחי לאו
דהקפת ראש כל אדם דלית
תרי לאוין ועוד עשה דגידול פרע ועוד תירץ הר"ם דלמאי דבעי למימר פרק ב' נזירין אהך ברייתא דראשו דהקפת כל הראש
לא שמה הקפה אפילו חד איסורא ליכא בנזיר במקום8 פאת הראש וליכא למימר ק"ו מנזיר דהתם ליכא תו שום דחיה: ורבנן. דנפקא
ביה אלא לאו גרידא ומנ"ל
לאוקומי לנזי' דאיכא תרי
להו דתגלחת דמצורע בתער מזקנו כדלעיל ראשו למה לי דבשלמא לר"א איצטריך ראשו למילף מיניה דתגלחת דמצורע בתער אלא לרבנן
לאוי. ומדאצטריך ראשו
למה להו ראשו: מיבעיא להו למדחי לאו דהקפה אף במצורע שאין נזיר דאיצטריך קרא לומר דדחי לאו דהקפה: דתניא לא תקיפו פאת
7. 8.
למדחי לאו דנזיר אלמא
תגלחת מצורע דוקא בתער
ראשכם יכול אף מצורע כן. והא דכתב וגילח את כל שערו [חוץ] מפאת הראש או כשמירט פאת ראשו ת"ל ראשו מיותר דכתיב במצורע
דר"א לא מיחייב בנזי'
בשאר מעבירי': למימרא
לאשמועינן
אפילו בתער. אם ירצה:
מצורע נמי מיחייב. אם הוא נזי': ומשני אם איתא דאין תגלחת מצורע דוקא בתער לא דחי כיון דאפשר במלקט ורהיטני ולקיים שניהם כדר"ל: ורבנן האי ראשו מאי דרשי ביה. כיון דמזקנו
ידעינן דתגלחת מצורע בתער: מבעי להו למדחי לאו דהקפה. יכול אף מצורע כן
ונקיים קרא דכל שערו היכ' דנמרטו פאות ראשו. ותיפוק לי מזקנו דשמעינן מיניה דעשה דוחה את ל"ת: צריכי
דאי כתיב זקנו ולא כתיב ראשו ה"א הקפת
כל
הראש לאו שמה הקפה. דעיקר
איסור
הקפה בנוטל פאות הראש ומניח
שאר דהיינו משוה צדעיו לאחורי אזניו להכי
כתב
רחמנא ראשו למידק