מא:
שלשה מינין
פרק ששי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי כתב רחמנא
ראשו ולא כתב זקנו
ה"א. דהאי דכתיב ראשו
לאשמועינן דעשה דוגילח דמצורע דחי לאו דהקפת הראש: ב)ואיצטריך
סא א
א) ב)
ג)
למיכתב זקנו [וראשו] דאי כתב רחמנא זקנו ולא כתב ראשו ה"א
תרתי משמע דאתי עשה דמצורע דכתיב וגילח את כל שערו ודחי לא
❖
ד)
תעשה דלא תקיפו (ב) את פאת ראשכם ומשמע נמי מדכתיב לא תקיפו
דהקפת כל הראש [לא שמיה] הקפה דעיקר איסור הקפה דכתיב
פאת ראשכם דהקפת כל הראש שמה הקפה אבל עדיין לא מצינו
לא תקיפו פאת ה"א היינו דוקא כשנוטל הפאות לבד כדאמר בעלמא
דבתער הוי להכי כתב רחמנא זקנו
איזו היא הקפה זה המשוה צדעיו
הגהות הב"ח
למילף ליה מפאת זקנם לא יגלחו
לאחורי אזנו ופדחתו פי' צידעא הוא
ואי כתב ראשו ולא
כתב זקנו הוה אמינא
(א) גמ'
❖
דכתיב ביה השחתה [וגילוח] דהיינו
השער הרבה וגדל סמוך לאזנים
צמר ופשתים יחדיו
1
משמע תרתי דאתי עשה ודחי את לא תעשה
(ב) רש"י
תער: ורבנן האי ראשו מאי דרשי
ומאחורי אזניו חלק הוא ואין שם שער
ומשמע דהקפת כל הראש שמה הקפה
ביה. ואי קשיא ר"א נמי זקנו מאי
וכן בפדחתו אין שער וכשנוטל אותם
ואכתי בתער מנלן להכי כתב רחמנא זקנו
תורה אור השלם
דריש ביה יש להשיב דאע"ג דדריש
שבצדעיו דהיינו פאת הראש ויהיה
ור"א דאתי עשה ודחי את לא תעשה מנליה
(ג) ד"ה
1. לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז
א
חלק שער 2 נמצא שהוא שוה לאחורי
ר"א ראשו וגמר א] [גזירה שוה] מנזיר
צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו:
יליף מגדילים דתניא
1 לא תלבש שעטנז (א)
אזניו ופדחתו ובהא כ"ע מודו שהוא
לומר דעשה דחי את לא תעשה זקנו
גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל
הא
בלאו ופליגי במגלח כל הראש וגם
נמי איצטריך למיגמר מכהנים דאי
אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ
אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ:
הפאות דאיכא למ"ד שמה הקפה ואיכא למ"ד לא שמה הקפה:
מנזיר לחודיה ה"א בדין הוא שדוחה את לא תעשה דנזיר שכן ישנו
❖
דברים כב יא, יב
להכי
כתב רחמנא ראשו. לגלות לן דהקפת כל הראש שמה הקפה
בשאלה אבל לאו דכהנים (ג) לא הילכך איצטריך נמי [זקנו] לאגמורי
גבי כהנים: ומסתברא דהכי הוא דגרסינן לקמן ור"א דאתי עשה ודחי
כיון דדחי עשה דוגילח ראשו ללאו דהקפה ש"מ הקפה היא:
ואי כתב רחמנא ראשו ה"א משמע תרתי. כלומר אף כי משמע
לא תעשה מנא ליה. והא מנזיר יליף אלא ודאי מנזיר לא ילפינן דאיכא
❖
נוסחת הריב"ן
תרתי דמשמע דעשה דחי לא תעשה ומשמע נמי דהקפת כל
למיפרך מה לנזיר כו' ומה לכהנים כו' כדמפרש לקמן בפרק שני
נזירים מן המורה: ור"א דאתי עשה ודחי לא תעשה מנליה.
הראש שמה הקפה [ואכתי] בתער לא ידעינן שיהא גילוח דמצורע
3
❖
הגהות מהר"ב
דוקא בתער שהרי אהקפת פאת ראש חייב אפילו במספרים שלא
בשלמא לרבנן דילפי מצורע מזקנו דבהשחתת זקן אתא ליה עשה
רנשבורג
בתער שלא הוזכר תער בקרא אלא לא תקיפו סתמא: כתב רחמנא
דוגילח את כל שערו ודחי ליה ללאו דהשחתת זקן אלא לר"א מנא ליה
א] רש"י
זקנו. מינה דרשי רבנן לעיל דתגלחת דמצורע דוקא בתער הלכך צריכי
אי מהשחתת זקן כרבנן כיון דלר"א לא אתי ליה עשה דוגילח את כל
הגהות התוספות
תרתי ראשו וזקנו ואי קשיא לרבנן היכא דהוא נזיר ומצורע דאיכא
שערו ולידחי לגמרי את לא תעשה דהשחתת זקן דלדידיה בתער הוא
1. 2.
בראשו דנזיר תרי לאוין ועשה לאו דתער לא יעבור ועשה דגידול פרע
דמישתרי מצורע אבל לא במלקט ורהיטני לא אתיא ליה עשה בהדיא
3. 4.
ב] ד"ה
5.
ולאו דהקפה מנא להו לרבנן דדחי עשה דגילוח דמצורע לכל הנהו
ודחי ליה לכוליה לא תעשה אלא לפלגא דבתער מישתרי אבל לא
וצ"ל הכל נפקא להו מראשו דמקרא מלא דבר הכתוב לא שנא הוא
במלקט ורהיטני ואי מראשו דמצורע דדחי ליה ראשו דבנזיר איכא
6. 7.
נזיר ולא שנא אינו נזיר ועוד כיון דגלי לן בזקנו דדחי עשה דגילוח
למיפרך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ב] ואי מזקנו דכהן מצורע דמותר
ג] תוס'
8.
9.
לאו ועשה דכהנים לאו דהשחתת זקן ועשה דקדושים תהיו4 הוא הדין
בתער איכא למיפרך נמי דמכהן לא ילפינן שכן לאו שאינו שוה בכל
שידחה ב' לאוין ועשה דאין סברא להם לחלק בין לאו אחד לשני לאוין
וכדאמר לקמן בפרק שני נזירין נפקא ליה מדתניא כו':
01. 11.
והכי איכא תנא לקמן [בגדילים] דלא מפליג בין לאו אחד
הא
ג]
ד] בא"ד
לשני לאוין ואע"ג דלאו ועשה [דכהנים] אינו שוה בכל ה"נ לאו ועשה דנזיר ד] [ולאו] דהקפה אינו שוה בכל אלא בנזירין ואנשים לאו
21.
דהקפה ולקמן בפרק שני נזירים חשיב לאו דנזיר שוה בכל ועביד צריכותא דנזיר מכהנים לא אתי שכן אינו שוה בכל וכהנים מנזיר לא
ה]
5
אתי שכן ישנו בשאלה וא"ת לר"א כיון דמוקי ראשו לראשו דנזיר ולמימר דעשה דגילוח דחי לאו דתער לא יעבור [וגם] עשה דגידול פרע
ה] בא"ד
מאי איצטריך תו [זקנו] לר"א דעשה דגילוח דחי לאו דכהנים דהשחתת זקן [ועשה] דקדושים [תהיו]6 תיפוק ליה מראשו דאיכא7 למיפרך מה
31. 41.
לראשו דנזיר שכן ישנו בשאלה ועוד מה לכהנים שכן ריבה בהן הכתוב מצות יתירות ולכך לא ידחה עשה דגילוח לאו ועשה דכהנים וכ"ת
ו] ד"ה
51.
לכתוב זקנו ולשתוק מראשו דראשו איצטריך לר"א לאגמורי לן דמצות גילוח דמצורע הוי דוקא בתער ולא בשאר משחיתים כדאמר לעיל:
8
61.
השתא
ו] (פ"ק) משמע הכא בסוגיא דידן דהקפת הראש הוי אפילו בלא תער וכן איתא בת"כ זאת תהיה תורת המצורע ראשו מה
ז] בא"ד
71.
ת"ל לפי שיש בזקן משא"כ בראש ובראש משא"כ בזקן שהראש אסור במספרים והזקן מותר והא דתניא בתוספתא
81.
חייב שתים אחת לצידעא מכאן ואחת לצידעא מכאן ואינו חייב עד שיקיפנו בתער היינו כעין תער ובמכות נמי דקאמר משוה צידעיו
ח] ד"ה
91.
לאחורי אזנו ופדחתו נמי היינו כעין תער ואפילו במספרים וההיא דת"כ איכא למדחי דע"כ לאו באיסור הקפת הראש מיירי אלא
בנזיר דאסור לגלח ראשו תוך ימי נזרו ואף במספרים למ"ד לעיל לרבות כל מעבירין והכי מוכחא סיפא דהתם דתנא בו והראש מותר לכל
02.
12.
אדם והזקן אסור לכל אדם ואי בהקפת הראש איירי איך מותר ראש בכל אדם אלמא בנזיר מיירי וקאמר דתגלחת ז] אינו מותר בכל אדם
ט] בא"ד
22.
שאינם נזירין ומיהו צריך ליזהר שלא ליטול פאת הראש אפילו במספרים דשפיר איקרו כעין תער וכן נהגו העולם כשמגלחין התינוקות
❖
32.
ור"א
דאתי עשה ודחי לא תעשה מנא ליה. וא"ת וליתי מראשו וזקנו דדחי עשה אפילו לאו ועשה וכ"ת
לשייר בצדעיהן הרבה שערות:
דמה להנך שכן לאו שאינו שוה בכל הוא דלאו דזקנו ליתא בנשים כדאמר פ"ק דקידושין א"כ גם לרבנן תיקשה מנלן דבעלמא
פי' הרא"ש
עשה דחי לא תעשה ואומר הר"ף דמש"ה פריך לר"א דמוקי להאי ראשו משום נזיר דאיכא לאו ועשה וא"כ [צריך] מקרא אחרינא דאל"כ
ח]
9
לא מצי לאוקמי לקרא דראשו ללא תעשה ועשה אלא בלאו גרידא ובראשו דאיניש דעלמא למידחי לאו דהקפה כמו שרבנן מעמידין אותו
דהקפת כל הראש שמה
הקפה: ואי כתב רחמנא
לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה וזקנו לאשמועינן דאפילו לאו ועשה דחי ואי לא הוה [כתיב ראשו לא הוי] ידעינן דהקפת כל הראש
ראשו ה"א משמע תרתי
שמה הקפה קמ"ל ראשו. ובתוספות אחרינא מפרש הכי לר"א עשה דדחי לא תעשה מנא ליה מדמוקי זקנו לעיל בכהן מצורע ודחי עשה
י] בא"ד
וכו' כלומר אף על גב
דגילוח לאו ועשה דכהנים לאו דזקן ועשה דקדושים תהיו אלמא פשיטא ליה לר"א בעלמא דעשה דחי לאו גרידא דאל"כ מנא ליה לאוקמיה
דשמעינן מינה תרתי דאתי
01
עשה ודחי ל"ת והקפת כל
בכהן לוקמיה בזקן דישראל דמצורע ולאשמועינן דעשה דגילוח דמצורע דחי לאו דהשחתה דישראל אבל בכהן מצורע דלמא לא דחי לאו
הראש שמה הקפה אכתי
ועשה דכהנים דקדושים דבשלמא לרבנן דמוקמי ראשו דמצורע למימר דעשה דגילוח דחי לאו דהקפת הראש א"כ ה"ה דעשה דמצורע דחי
ט]
11
תער מנ"ל. דעל הקפת
פאת הראש בין בתער
לאו דפאת זקן והלכך לישראל וכו' והר"ם אמר דלרבנן ניחא דמצינו למימר דראשו אם אינו ענין לשאינו שוה בכל דנפקא לן מזקנו אפילו
21
כ] בא"ד
בין שלא בתער מיחייב.
לאו ועשה שאינו שוה בכל תניהו ענין ללאו השוה בכל ואל תתמה דהלא שפיר אצטריך ראשו לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה
להכי כתב רחמנא זקנו
דאיכא למימר [מסברא] נפקא ליה וכזה תמצא הסוגיא חלוקה ריש שני נזירין דמעיקרא בעי הש"ס למימר דמוקי ראשו להקפת
דשמעינן מינה דתגלחת
31
מצורע בתער ומכאן יש
ראש גרידא לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה ובתר הכי צ"ל בכלל הסוגיא דהקפת כל הראש שמה הקפה לרווחא41 דמלתא אמרה
ללמוד דאסור להקיף
הש"ס הכי את"ל דשפיר נפקא לן דעשה דוחה לא תעשה מגדילים אכלאים [אתי ואי] אתי גדילים לכדרבא כדאמר במסכת יבמות
51
צדעיו אף במספרים.
שקיל61 הש"ס י] דהא לרבנן שפיר נפקא דעשה דוחה לא תעשה באם אינו ענין ואז נאמר דהקפת כל הראש שמה הקפה71 כדמסיק ריש פרק שני
ומיהו דוקא כשנטלן סמוך
לראש דהכי משמע לישנא
נזירין אבל לר"א דמוקי ראשו לנזיר מצורע וגם זקנו אתא לכהן אי גמרינן מנייהו נאמר כ] דפליגי81 דעשה דוחה לא תעשה ועשה אבל91 לר"א
דאמר במכות המשוה
צ"ל ע"כ דנפקא ליה דעשה דוחה ל"ת גרידא בכל לאו כהאי דאי לא תער מנא ליה במצורע דאי מראשו דלמא לאו למדחי נזיר דאית ביה תרי
צדעיו לאחורי אזניו.
לאוי דהקפת דנזיר אלא לאו דהקפה גרידא אלא דס"ל השתא להש"ס דפליג ר"א [ואמר] הקפת כל הראש לא שמה הקפה אלא משום דאיכא
ג)
ד)
ובתוספתא נמי תניא
ל] בא"ד
חייב ב' א' לצדעיו
למפרך כדפרישית בריש מסכת יבמות מה לכהן שכן אינו שוה בכל נזיר יוכיח מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ל] ואיצטריך תרוייהו
מכאן וא' לצדעיו מכאן
יליף
מגדילים. דסמכיה רחמנא ציצית לכלאים למימר דעשה דציצית דחי לא תעשה
ואכתי דעשה דחי לא תעשה השוה בכל מנליה:
מ] ד"ה
ואינו חייב עד שיקיפנו
דכלאים ובהכי ניחא בריש מסכת יבמות לא מצי הש"ס למיפשט דעשה דוחה לא תעשה גרידא השוה בכל מראשו וזקנו והכא פשיטא
בתער והיינו כעין תער
02
וע"כ הורגלו להניח צדעיו
לרבנן דדחי בלא גדילים והשתא ניחא ליה12 דסוגיא דשמעתין דיבמות דבעי למימר דאיצטריך קרא לראשו דהקפת ראש שמה הקפה ולהכי
מלגלח: ור"א דאתי עשה
סוגיא דפרק שני נזירין סבר הקפת כל הראש שמה הקפה מסברא:
ליכא לאוכוחי דעשה דוחה לא תעשה באם אינו ענין [אבל] ריש
22 מ]
32
ודחי ל"ת מנא ליה דראשו
אצטריך לגלוח מצורע
אמר
בתער. ומהיכן אתי ליה
דחייה. מגדילים תעשה לך דאתי עשה דגדילים
ודחי ל"ת דלא תלבש שעטנז וכו'