כל
כנויי נזירות
פרק ראשון נזיר
ו.
מסורת הש"ס
גליון הש"ס
אבל לשתי נזירות לא. אמרינן דליהוי יום אחד עולה למנין נזירות
המשניות דאע"ג [דחדשה] בסיפא דקתני ואם גילח הראשונה ליום
א) ב)
תוס' ד"ה נטמא יום
ג) ד)
ראשונה ונזירות שניה קמשמע לן דעולה לכאן ולכאן: תנן אם גילח
שלשים. ונראה דיום ל"א
שלשים מגלח השניה לכתחילה ליום ששים אלמא דסוף יום שלשים
❖
ה)
וכו'.
לס' חסר אחד יצא. שיום שלשים עולה לכאן ולכאן: בשלמא לרב
עולה לו למנין נזירות שני ומקצת יום חשיב כיום שלם והא לא
מתנא. דאמר אין נזירות פחותה מל'
יום ואינו מגלח עד יום ל"א
שמעינן מרישא דאדרבה ס"ל לבר פדא דלא אמר מקצת יום ככולו
❖
1
להכי איצטריך לן הא מתניתין דיום
בסוף נזירות וחשבינן 2 ליה כאדם
נוסחת הריב"ן
שלשים עולה לו מן המנין לכאן ולכאן
המקבל נזירות בחצי היום הא לא
אלא לבר פדא קשיא אמר לך בר פדא אימא
הגהות התוספות
דכי גילח הראשונה ביום שלשים עולה
חשיב חידוש למקשה דפשיטא שאדם
סיפא ואם גילח את הראשונה ליום שלשים
1. 2.
לו אותו יום לכאן ולכאן ונתחלה
מקבל נזירות בחצי היום [ומשני
מגלח את השניה ליום ששים אלא סיפא
3.
מבו ביום נזירות שניה וכי עברו
סד"א ה"מ] שלא היה עסוק בנזירות
מסייעא ליה רישא (א) באומר שלימים ולרב
עליו ס' חסר אחת נעשה עליו יום
תחילה וניכר לכל נזירותיו אבל הכא
4.
מתנא קשיא סיפא אמר לך רב מתנא
5.
כ"ט בתשלום ל' מקצת היום ככולו:
דנהג נזירותיו עד חצי היום אימר
❖
6.
כדקתני סיפא יום שלשים עולה לכאן ולכאן
אלא לבר פדא. למה לי למיתנא שיום
לא יעלה לו דאינו ניכר נזירותו
7.
מאי היא מקצת היום ככולו הא אמרה חדא
שלשים עולה לו מן המנין הא הוי
קמשמע לן דאפי' הכי עולה לו לכאן
ולכאן: הגה"ה אמר לך סיפא
נזירות משלשים חסר אחד: אמר לך
זימנא מהו דתימא ה"מ לענין חדא נזירות
הגהות הב"ח
8. 9.
מסייעא ואם גילח הראשונה ליום
בר פדא. אנא דאמינא דאין עיקר
אבל לשתי נזירות לא קמ"ל תנן אם גילח יום
(א) גמ'
שלשים מגלח השניה ליום ששים.
01.
נזירות אלא כ"ט יום אהא סמכי
ששים חסר אחד יצא שיום שלשים עולה לו
11.
נעשה כאומר
אלמא דמשך הנזירות כ"ט יום [לכך
דגמירנא להא מתניתין וחזינא ביה
מן המנין בשלמא לרב מתנא ניחא אלא לבר
שלמים (ב) רש"י
21.
אמר] דבדיעבד אם גילח הראשונה
דתני שאם גילח יום ששים חסר א'
והכא
31.
פדא למה לי הא אמר שלשים חסר אחד אמר
❖
לא
ביום שלשים יצא ורישא דלכתחילה
יצא שיום שלשים עולה לו מן המנין
❖
לך אנא נמי אהא סמכי תנן מי שאמר הריני
סבירא ליה
צריך לגלח ביום שלשים ואחד נעשה
ומשום דבתחילה כי גילח ביום שלשים
נזיר נטמא יום שלשים סותר את הכל בשלמא
כאומר שלימים ומדרבנן בעלמא
עולה לו לכאן ולכאן ולא משום
פי' הרא"ש
הגהות מהר"ב
לרב מתנא ניחא אלא לבר פדא קשיא
דגזרינן סתם נזירות אטו היכא דאמר
דאמרינן מקצת היום ככולו ונעשה
אלא לבר פדא קשיא יגלח
רנשבורג
שלימים דאז צריך לגלח לשלשים ואחד
כמי שגילח ביום שלשים ואחד אלמא
אמר
את הראשונה ביום שלשים
כדשני נמי ארישא:
דסתם נזירות לא הוי אלא כ"ט ומשום
א] תוס'
והשניה ביום ס' וכי היכי
ולרב מתנא קשיא סיפא. דקתני אם גילח ראשונה ליום שלשים
דפריך לה מרישא ומשני
הכי אמינא לעיל שאם גילח ביום ל' יצא אבל טעמא דהא מתניתין
לה הכי נמי פריך ומשני
לא הוי כדאמרת משום דמקצת היום ככולו: תנן מי שאמר הריני
אלמא דביום שלשים מצי לגלוחי: אמר לך רב מתנא סיפא
מסיפא והכי אורחא
נזיר נטמא יום שלשים סותר את הכל בשלמא לרב מתנא. דאמר
יום שלשים עולה לכאן ולכאן. פירוש משום א] הכי דיום שלשים3 יש לומר
דתלמודא בכמה דוכתי
דפריך מכמה משניות
הראשונה 4 שלשים יום דיצא משום דמקצת היום ככולו ועולה לו
דאין נזירות פחות משלשים משום הכי כי נטמא ביום שלשים בתוך
אע"ג דחד שינויא לכולהו:
מקצתו לנזירות ראשונה הלכך נזיר 5 בדיעבד יצא ולכתחילה בעינן
מלאת קרינא ביה וסותר את הכל. ואי קשיא לך הא תריץ רב
מאי היא מקצת היום ככולו
ל"א יום (שלימים) דמשך נזירות שלשים יום כדשני נמי ארישא ומה
מתנא לעיל דאמר מקצת היום ככולו הכא נמי נימא מקצת היום
(ב)
הא אמרה רב מתנא חדא
זמנא דרישא דמתני' שני
שמגלח השניה לכתחלה ליום ששים משום דסוף סוף6 עולה להתחלת
ככולו ואם נטמא ביום שלשים לא יהא סותר כלום הא לא קשיא
ב] בא"ד
לה הכי דסברא מקצת היום
נזירות שני מידי דהוה אאדם דמקבל נזירות בחצי היום ונמצא דיום
דאמר לך רב מתנא הא תנא קמא דרבי אליעזר סבר לא אמרי'
ככולו ותימה לבר פדא
שלשים הויא להתחלת נזירות שני להכי מגלח השניה לכתחילה ליום
מקצת היום ככולו דהכי קא מתרצינן קסבר רבי אליעזר מקצת
(לב"ר) נמי תקשי לך מאי
קמ"ל דאמרינן נעשה
ששים ופריך לרב מתנא מאי קמ"ל תנא דאמר מקצת היום ככולו
היום ככולו מכלל דתנא קמא דר' אליעזר סבר לא אמרינן
ג] תוס'
כאומר שלמים הא אמר
מקצת היום ככולו: אלא לבר פדא. דאמר אין עיקר נזירות
הא מרישא שמעינן ליה דקתני מי שאמר הריני נזיר מגלח יום
חדא זמנא וי"ל דלבר פדא
ניחא דשמעי' מינה דאותו
אלא כ"ט יום אמאי סותר הא ניטמא אחר מלאת ימי נזרו:
שלשים ואחד ואם גילח ביום שלשים יצא מטעם דמקצת היום ככולו
יום שהוא מגלח לנזירות
לרב מתנא ומשני דמרישא לא שמעינן אלא דמקצת היום שלשים
אמר
ד] ד"ה
ראשונה עולה לו למנין
עולה לו לנזירות אחת שנדר אבל לב' נזירות כמו בסיפא שעולה תחילת שלשים יום לסוף נזירות ראשון לכאן ולכאן [לא] ואם תאמר ולבר פדא
7
נזירות שניה וקמ"ל דאע"ג
דאין תחלת היום עולה לו
נמי תקשה מאי קא משמע לן דאי אתא לאשמועינן דאם גילח הראשונה יום שלשים דיצא הא ברישא קתני לה בהדיא אם גילח יום
בסוף הנזי' סוף היום עולה
שלשים יצא וצריך לומר לבר פדא נמי איכא חידוש בסיפא מאי דלא שמעי' מרישא דקתני אם גילח הראשונה ליום שלשים דמגלח השניה ליום
לו בתחי' הנזי'. אלא לרב
ששים לכתחילה דנזירות שני התחיל ליום ל' אחר תגלחת ראשונה וקמ"ל דאותו סוף היום עולה למנין נזירות שני נמצא כי יום ששים
מתנא כיון דשמעינן
דמקצת היום עולה לו
הוי שלשים ואחד להתחלת נזירות שני ואע"ג דלא אמרי' מקצת היום ככולו לבר פדא ביום שלשים להשלים נזירות שעבר מודה הוא דמקצת
בסופו כ"ש שסוף היום
היום מהני להתחיל נזירות שני מידי דהוה אקיבל נזירות עליו בחצי היום דפשיטא דעולה לו ליום שלם והא לא שמעינן מרישא ואיכא קצת
עולה לו בתחלתו ולא
חידוש בדבר דס"ד כשאינו עסוק בנזירות וניכר לכל נזירותיו אז הוי מקצתו ככולו בתחילת נזירות אבל הכא דנהג נזירות עד חצי היום אימא
שמעינן שום חידוש מהך
תנן
סיפא מהו דתימא ה"מ
לא יעלה דאינו ניכר [קמ"ל] ב] אם גילח ליום ששים חסר אחד יצא שיום ל' עולה לו מן המנין כלומר לכאן ולכאן: אם גילח יום
לענין חדא נזירות כגון
ששים חסר אחד יצא בשלמא לרב מתנא ניחא. פירוש שהתנא צריך לאשמועינן ולומר דיום ל' עולה לכאן ולכאן שהרי תגלחת ראשונה
שיעלה תחלת היום בסוף
היתה ביום ל' וכן תגלחת שניה שהיתה ביום ששים חסר אחד היא ביום שתמצא הנזירות יום ל' שגילח בו בראשונה ולכך צריך ליתן טעם
הנזירות או סוף היום בתח'
ג]
8
9
נזי' אבל יום ל' שגילח (לא
לדבריו ולומר שיום ל' עולה לו מן המנין כלומר לכאן ולכאן אלא לבר פדא למה לי הא אמרי' משך נזירות כ"ט יום ולמה לו לתנא
יעלה) [שעולה] לו תחילת
להאריך וליתן טעם לדבריו ד) [שיום ל'] עולה לו מן המנין הא ודאי כל תגלחת היתה ביום שלשים ופשיטא דיצא בדיעבד כיון דלא בעינן
היום לסוף נזי' ראשונה
מדאורייתא אלא כ"ט יום: אמר לך בר פדא [אנא נמי] אהא סמכי. כלומר מכאן אני מדקדק דמשך נזירות כ"ט יום דקתני דיום שלשים
אימא לא יעלה לו סוף
היום לתחלת נזי' אחרונה
עולה לו מן המנין דמשמע דעולה לו למנין אחרון אלמא דאין עולה למנין ראשון כנזכר לעיל דכיון דתנא מיקל בו כל כך להחשיב יום לכאן
דחד יומא לתרתי נזי' לא
נטמא
יום ל' סותר הכל בשלמא לרב מתנא ניחא. פירוש שנטמא בתוך נזרו וקשה ולרב מתנא מי ניחא הא אמרינן לעיל ולרב
ולכאן:
מפלגי' קמ"ל שיום ל'
עולה לו מן המנין: אלא
מתנא אליבא דתנא קמא דמקצת היום ככולו אם כן כי עשה מקצת יום נשלם יום נזירותו ולא יסתור אלא [ז'] ויש לומר כי אמרי' מקצת
01
לבר פדא למה לי הא אמר
היום ככולו היינו לענין תגלחת והבאת קרבנותיו דאם גילח ביום שלשים בדיעבד יצא אם לא נטמא אבל נטמא ביום שלשים קודם תגלחת והבאת
ל' חסר אחד דס"ד דה"ק
קרבנותיו לא אמרינן מקצת היום ככולו להחשיב כנטמא ביום שלשים ואחד אלא ודאי נטמא נזרו וסותר הכל כיון דלא השלים כל
שיום ל' עולה לו לכאן
ולכאן כדפריש לה רב
נזירותיו בטהרה ואם תאמר תקשי לרב מתנא נמי הא דלקמן בההוא פרקא דתנן הריני נזיר מאה אם11 נטמא יום מאה סותר הכל מאה
מתנא לעיל ולבר פדא מה
ואחד סותר ל' יום ואמאי והא נשלם נזרו אפי' לרב מתנא ולא יסתור אלא ז' ויש לומר דה"נ קאמר בשלמא לרב מתנא ניחא בין רישא
צריך יום ל' למנין הראשון
דנטמא ביום שלשים דסותר הכל מדין תורה וסיפא דקתני נטמא יום מאה ואחד דקאמר דסותר שלשים יום אע"ג דכבר נשלם נדרו
הא אמר ל' חסר אחד אמר
לך בר פדא אנא נמי אהא
הוי דרבנן מפני שיום מאה ואחד שהוא יום הבאת קרבנותיו גזרינן אטו יום שלשים דסתם נזירות שהוא תגלחת21 מן התורה דהתם סותר
(סמכינן) [סמכי] מכאן אני
כל שלשים יום למפרע מדין תורה ומהשתא לרב מתנא ניחא בין רישא ובין סיפא כדפרישית $ ונראה דיום שלשים ואחד נמי סותר כל שלשים
לומד דסתם נזירות כ"ט
אטו יום שלשים והכי משמע לקמן דקאמר נטמא לל' ואחד סותר הכל אלא לבר פדא קשה בין רישא בין סיפא אמאי סותר שלשים יום בין
ד]
יום מדקאמר שיום ל' עולה
31
למנין הב' אלמא נשלמה
[שנטמא [ביום] שלשים ובין] שנטמא ביום מאה ואחד הרי נשלם נדרו לגמרי ודוחק לו לומר דכי נטמא ביום שלשים סותר מדרבנן דמדרבנן
נזירות הא' [דאל"כ] תו לא
צריך לנהוג נזירות ל' יום כדאמרי' לעיל לבר פדא דסוף סוף נטמא יום ה)ס"א לא היה ראוי לגזור אטו נטמא יום ל' כיון דהיא גופא דרבנן ומשני
מצי למהוי מחשבון נזי'
אמר לך בר פדא סיפא כוותי דקתני ר"א אומר אינו סותר אלא [שבעה] פי' אינו סותר כלל למפרע נזרו דהא השלים נזרו בכ"ט יום וכי נטמא
הב' דלא אמרינן מקצת
היום ככולו ונמצא שכל
ביום ל' סותר מיהא ז' שאין יכול להביא קרבנותיו עד שיטהר מטומאה זו שצריך להזות שלישי ושביעי להביא קרבנותיו בטהרה והיינו סותר
היום כולו צריך להשלים
שבעה שאסור לשתות ביין וליטמא למתים עד שיביא קרבנותיו ואם תאמר אכתי בר פדא שביק רבנן ועביד כר' אליעזר ויש לומר דבר פדא
נזי' א': בשלמא לרב מתנא
ניחא כיון דסתם נזי' ל' יום
סבירא ליה דמדרבי אליעזר משך נזירות כ"ט יום הכי נמי לרבנן דבמשך נזירות לא אשכחן דפליגי אלא בסתירה דלר' אליעזר אינו סותר
אם נטמא ביום ל' קודם
אלא שבעה ולרבנן שלשים והאי דסותר שלשים לרבנן אינו אלא מדרבנן בעלמא דגזירה מדרבנן היכא דאמר נזירות סתם אטו היכא
הבאת קרבנותיו סותר הכל
דאמר שלשים יום שלמים דאז ודאי סותר הכל לכו"ע דהא נטמא בתוך ימי נזרו ורבי אליעזר לא גזר לכך אינו סותר אלא שבעה
דהא דאמר רב מתנא מקצת
היום ככולו היינו לאחר
וההיא דלקמן נטמא יום מאה ואחד דסותר שלשים צריך לדחות לבר פדא ולומר דהא נמי דרבנן היא וכולה חד גזירה היא דאי
הבאת קרבנותיו אבל קודם
לא הא לא קיימא
הא דאם לא יסתור שלשים כשנטמא יום ק"א
יבואו לומר כמו כן שלא יסתור שלשים כשנטמא ביום שלשים:
הבאת קרבנותיו אכתי הוי
קסבר נזיר מדאורייתא וסותר
הכל אלא לבר פדא דאמר
סתם נזי' כ"ט יום מדאורייתא אמאי סותר דפשיטא דנזיר שהשלים נזירותו ואחר מלהביא קרבנותיו שאינו סותר אם נטמא: