שלשה מינין פרק ששי נזיר
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
הא גדילים תעשה לך. וקא דחי לאו דלא תלבש שעטנז: אמר רב
מר וכו' או ששיירו שתי שערות לא עשו ולא כלום וכו' זאת
סב א
א)
ב)
אומרת דרובו ככולו דאורייתא. מדגלי רחמנא גבי נזיר
אחא בריה דרב איקא. מדקתני או ששיירו שתי שערות לא עשה
סג ב ג ד
ג) ד)
ביום השביעי יגלחנו דלא איצטריך דכבר כתיב וגילח אלא לאשמועינן
(ב) כלום זאת אומרת דרובו חשוב ככולו מדאורייתא דמדכתב הכא
ה)
דבעינן תגלחת מצוה שלימה שלא שיירה כלום: הכא הוא דבעי כולו
וגילח את ראשו ביום השביעי ולא מיצטריך ליה למיכתב ביום
ו) ז)
סד ה
הא בעלמא רובו ככולו. אומר הר"ם
השביעי יגלחנו לומר דלא חשיב
ח) ט)
גילוח עד דאיכא כולו שיער מגולח
ה]דבעלמא קיימי מיהו פאת זקן אמר1
אהא גדילים תעשה לך מהם: אמר מר וכולם
❖
סה ו
מכלל מדאיצטריך ליה קרא לאשמועינן
סוף פרק המצניע דמלא
שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות
דליגלח כולו דאי לאו האי קרא הוה
פי הזוג מיחייב דמשמע 2 פורתא:
לא עשו ולא כלום אמר רב אחא בריה דרב
מתקיף לה ר' יוסי בר' חנינא
הגהות הב"ח
אמינא דברובו סגי ליה דרובו ככולו
סו ז ח
איקא זאת אומרת א] רובו ככולו מדאורייתא
האי בנזיר טמא כתיב.
דאורייתא: האי. ביום השביעי יגלחנו
(א) גמ'
ממאי מדגלי רחמנא גבי נזיר ביום השביעי
סז ט
1
בנזיר טמא הוא דכתיב אבל בנזיר
[דכתיב ביום השביעי יגלחנו] דמשמע
יגלחנו הכא הוא דעד דאיכא כולו $ הא
טהור לא כתיב אלא וגילח את שער
כולו וברייתא משתמעא אף בנזיר
סח י
בעלמא רובו ככולו מתקיף לה ר' יוסי ברבי
ראש נזרו דלא משמע ליה הכי: מחכו
טהור שיהא שתי שערות מעכבות:
אין כאן גילוח אין
סט
מחכו
כאן (ב) רש"י
כ
עלה במערבא. בפ' קמא
עלה במערבא. אהא אתקפתא
חנינא האי בנזיר טמא כתיב מחכו עלה
ולא
דר' יוסי בר' חנינא: ג] (ג) דמכדי נזיר
דסנהדרין אמר
❖
במערבא $ מכדי נזיר טמא דבתער מנלן מנזיר
(ג) ד"ה
טמא דבתער מנלן מנזיר טהור יליף.
מחכו עלה במערבא היינו ר' יוסי בר'
ו]
טהור יליף ליתי נזיר טהור ולילף מנזיר טמא
הבאין
מדכתיב ביה תער אי לרבי כדאית
חנינא והכא אשכחן מחכו על דבריו:
מה טמא כי שייר שתי שערות ולא כלום עבד
(ד) ד"ה
מכדי
תורה אור השלם
נזיר טמא [דבתער מנלן]
ליה ולת"ק כדאית ליה וכדלעיל וה"ה
ח)
דלאו כמאן
הכא נמי כי שייר שתי שערות ולא כלום עבד
(ה) ד"ה
1. וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו
מנזיר טהור יליף (דבתער)
נמי דליתי נזיר טהור מנזיר טמא מה
בעי אביי נזיר שגילח ושייר שתי שערות
שערה שערה
בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ
ב
נזיר טמא כו' והכא הוא דגלי רחמנא
וליתי נזיר טהור ולילף מנזיר טמא
שערה (ו) ד"ה
דשתי שערות מעכבות: נזיר שגילח
נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם
צמח ראשו וחזר וגילחן מהו מי מעכבי או
כולו הא בעלמא רובו ככולו וכדרב
טָה¢ רָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
❖
משמע
לא בעי רבא נזיר שגילח והניח שתי
במדבר ו ט
ושייר ב' שערות. ובאותה שעה לא
אחא בריה דרב איקא. וא"ת ליגמר
יְגַלְּחֶנּוּ:
הא
מיניה הא לא אפשר משום דהוו להו
ז] גילח יפה ואח"כ המתין לגלח שתי
שערות וגילח אחת ונשרה אחת מהו א"ל רב
קאמרת שיער אין כאן
❖
נזיר ומצורע שני כתובין כאחד: וצמח
שערות עד אשר [צמחו שער] ראשו
אחא מדיפתי לרבינא ג גילח שערה שערה
נוסחת הריב"ן
ראשו וחזר וגילחן. נמי לאותן ב'
וחזר וגילחן לאותן שתי שערות לבד
קא מיבעי ליה לרבא אלא אימא נשרה אחת
שערות: מהו. מי אמרינן כיון
מי אמרינן אותו תגלחת שתי שערות
הגהות מהר"ב
וגילח אחת מהו א"ל (א) גילוח אין כאן שער
לא כלום הוא [הואיל] וכשגילחן ראשו
דמעיקרא כי שייר אותן שתי שערות
רנשבורג
מלא שער: נזיר שגילח והניח שתי
אין כאן אי שער אין כאן גילוח יש כאן ה"ק
לא עשה ולא כלום השתא נמי כיון
❖
א] גמ'
אע"פ ששער אין כאן ד מצות גילוח אין כאן:
דהדר וצמח לא עשה ולא כלום
שערות וגילח אחת ונשרה אחת. כלומר
מתני' נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק:
דכמאן דמגלח שתי שערות
השניה מהו מי אמרינן כיון דלא גילח
(ד)
ה
גמ' חופף ומפספס מני ר"ש היא דאמר
מעיקרן דמי ומעכבי או דלמא כיון
שתי שערות לאו גילוח הוא ששתי
גליון הש"ס
דהשתא קא מיגלח להו להאי דהדר
שערות אית בהו שיעור גילוח או דלמא
דבר שאין מתכוין מותר אבל לא סורק
גמ' הא בעלמא רובו
ו
ב]
צמח לא חיישינן ולא מעכבי: גילח
ככולו.
השתא מיהא לאו איכא שער כלל:
אתאן לרבנן רישא ר"ש וסיפא רבנן אמר רבה
אמר
שערה (ה) קמיבעיא ליה לרבא. פשיטא
[ליה] רב אחא מדפתי לרבינא
ב] שם
שם מכדי נזיר טמא
כולה ר"ש היא כל הסורק להסיר נימין
גילח שערה מבעיא ליה
דכיון דגילח את כל ראשו לבר מהנך
מדולדלות מתכוין: מתני' רבי ישמעאל
3
דבתער מנלן.
❖
ג] רש"י
לרבא. בתמיה כלומר הא ודאי גילוח
ב' שערות דכי הדר גילח אחת מהן
אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את
ז
ונשרה חבירתה שפיר דקאזיל ומיגלח
הוי כיון שבא לגלח הוי שיעור גילוח:
4
השער: גמ' איבעיא להו מפני שהיא משרת
אימא
נשרה אחת וגלח אחת.
כי אורחיה כמאן דאזיל ומגלח שערו
ד] ד"ה
הגהות התוספות
את השער תנן או דלמא מפני המשרת תנן
כשבא 5 לגלח ח] שיער ה"ג
ולההיא דנשרה מאי הוה ליה למיעבד:
1. 2.
אלא אימא נשרה אחת וגילח אחת
רש"י מי אמרינן השתא מיהא שיער
למאי נפקא מינה כגון דאיכא אדמה דלא
ה] תוס'
3.
קמבעיא ליה. מי אמרינן כיון דכל
[אין כאן ט] א"ל] גילוח אין כאן שיער
4.
מתרא אי אמרת ח מפני שהיא משרת תנן
אי
5.
אין כאן י]: שיער אין כאן יש
שערו גילח חוץ משער אחת שפיר
היכא דידעינן דלא מתרא שפיר אלא אי
ו] ד"ה
6. 7.
דמי דהא לא שייר שתי שערות בלא
כאן גילוח ה"ק אע"פ ששיער אין כאן
❖
8.
אמרת מפני המשרת כלל כלל לא תיקו:
גילוח או דלמא כיון דמעיקרא שייר
מצות גילוח [אין] כאן. הואיל דבתגלחת
מתני' נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו
ז] ד"ה
ט
ראשונה שייר ב' שערות ובתגלחת
לו שתי שערות לאו כלום עבד וכי
ח] ד"ה
חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל זאת לא היה רק שער א':
לעזי רש"י
חזר וגילח אחת לאחר נשירתה
מתני' נזיר חופף ומפספס. פרי"ר
❖
תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת
דחבירתה נמי לאו כלום עבד דכיון
פרי"ר [פריי"ר]. שפשוף.
בלע"ז שיחוף ראשו
דלא הוי השתא בראשו אלא שערה
היה מגלח כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו
י
בנתר ובאדמה אף כי פעמים שמשיר
אחת לא איקרי גילוח וכנשרו שניהם
לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח חייב על
ט] בא"ד
פי' הרא"ש
שיער דבר שאין מתכוין הוא ומותר
דמי דכי היכי דאם גילח ושייר
כל אחת ואחת היה מטמא למתים כל היום
כ
מדגלי רחמנא גבי נזי'
לר' שמעון: ומפספס. שמבדיל שערות
שערה אחת שפיר גילח דשערה
אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תטמא אל
ביום השביעי יגלחנו ולא
כנטולה דמי הכי נמי כי נשרה אחת
זו מזו אף כי פעמים שמשיר:
י] בא"ד
איצטריך דכבר כתיב
תטמא והוא מטמא חייב על כל אחת ואחת:
אבל לא סורק. בגמ' משמע דסתם
וגלח את ראשו אלא
משעת נשירותה הויא חבירתה
6
❖
גמ'
לאשמועינן דבעינן תגלחת
כנטולה וכי חזר וגילחה לאו כלום
סורק מתכוין להסיר השער 7:
שלימה שלא ישייר כלום
ר"י אומר לא יחוף. כדאמר בגמ': [כל הסורק] להסיר נימין
א"ל. אי אמרת גילוח אין כאן דדמי ליה
עבד דכנטולה דמיא:
(ו)
הא בעלמא רובו ככולו.
האי בנזיר טמא כתיב
המדולדלות. שאינן מחוברות יפה ונוחין להנתק:
כמי שיש שיער בכאן ד]: [הכי] קאמינא [אף על פי] ששיער אין
מוסף רש"י
[מפני שהיא] משרת תנן. לא יחוף ט)אותו באדמה8 מין שמשרת
האי יגלחנו דמשמע כולו
כאן מצות גילוח אין כאן. ומיהו בדיעבד שפיר דמי: מתני' נזיר
וגילח אחת.
ומתני' קתני אף בנזיר
חופף ומפספס. חופף כמו חופף עליו כל היום לשון
דוקא: או דלמא מפני המשרת. דכל אדמה גזרינן אטו אותה
מהו.
טהור ב' שערות מעכבות:
דמשרת: נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו
(ב"ק קה.)
נזיר שגלח ושייר ב'
מגרד ובלע"ז פרי"ר: מפספס. שמפריד שערותיו זו מזו. אבל
גילח שערה שערה.
שערות. ונמצא שלא קיים
גמ'
לו אל תשתה אל תשתה. שהתרו בו על כל פעם ופעם שהוא שותה
אתאן. לר"י דאמר דבר שאין מתכוין
לא במסרק:
מצות גילוח דב' שערות
אסור: להשיר נימין המדולדלים. מן הראש אבל עדיין לא
חייב על כל אחת ואחת וכמו כן תגלחת וכן טומאה כדמפרש ואזיל:
קא מיבעי ליה.
מעכבות בו: צמח ראשו.
אותן שערות חזרו וצמחו:
נעקרו לגמרי וכיון דמתכוין להשיר כי סורק במסרק הוה ליה
אמר וחזר וגלח אותן ב' שערות
דבר שמתכוין ואסור: אי אמרת מפני המשרת תנן כלל כלל לא. דמשמע לא יחוף בשום אדמה גזירה שאינה משרת מפני המשרת:
ששייר בגילוח הראשון
מקרא
מי אמרינן הרי גלח
כל שערותיו באלו ב'
(שם) אלא אימא נשרה אחת. (שם) נזיר חופף. (שבת נ:)
התגלחות. או דלמא בפעם ראשונה לא גלח כיון דשייר ב' שערות והשתא נמי כיון דצמח שער ראשו לא מקרי גילוח
(שם פא:) (מגילה כו.) ומפספס. (שבת נ:) אבל לא סורק. מה שגלח ב' שערות: וגלח א' ונשרה א' מהו מי אמרינן כיון דלא גילח אלא א' לא קיים מצות גילוח. או דלמא כיון
דבשעה שהתחיל לגלח היו לו ב' שערות קיים מצות גילוח: גלח שערה שערה מבעי' ליה. מלתא דפשיטא היא דקיים
(שם פא:) אינו חייב אלא אחת כו' חייב על כל אחת ואחת. (קדושין עז:)
מצות גילוח כיון דבהתחלת התגלחת היה לו כדי גילוח: אלא אימא נשרה א' וגילח א' מהו דכשבא לגלח לא היה בו
כדי שיעור גילוח: א"ל גילוח אין כאן שער אין כאן. אי שער אין כאן גילוח יש כאן. ה"ק אע"פ ששער אין כאן מצות
גילוח אין כאן הואיל ובתגלחת הראשון שייר ב' שערות ועתה כשבא לגלח לא מצא ב' שערות לא קיים מצות גילוח: נזיר חופף פריי"ר בלע"ז חופף שערותיו בנתר ובאדמה. ואף אם הוא משיר שערות (דבק שערות) דבר שאין מתכוין הוה
ומותר כר"ש: ומפספס מבדיל שערותיו זו מזו: אבל לא סורק דהוי פסיק רישיה כדמפרש בגמ' ורבי ישמעאל אומר אף לא יחוף באדמה דחשיב ליה פסיק רישיה: נימין מדולדלות. נימין שאינן מחוברות יפה ונוחין לינתק: מפני שמשרת את השער
תנן. ולא אסר אלא אדמה המשרת: מפני המשרת תנן ואסר בכל מיני אדמה גזרה אטו אותה המשרת: נזיר שהיה שותה יין כל היום. ולא התרו בו אלא פעם א': אל תשתה אל תשתה שהתרו בו בין שתיה לשתיה: חייב על כל שתיה