מב:
שלשה מינין פרק ששי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר רבה בר רב כהנא מקרא מלא דבר הכתוב לא יטמא כשהוא
מקרא מלא דבר הכתוב. בנזיר לא יטמא להם במותם להזהירו על
ע א
א) ב)
1
ג)
אומר לא יבא. גבי נזיר כתיבי הני קראי להזהירו על
הטומאה וכשחזר ואמר כל ימי הזירו לה' על כל נפשות מת לא
א]
❖
עא ב ג
הטומאה להזהירו על הביאה כדמפרש בסמוך כשנכנס לאהל המת
יבא חזר והזהירו על ביאת אהל שבו מת לומר לך שאם ניטמא במת
מת חייב שתים: אבל טומאה וטומאה.
אם [התרו] בו משום לא יטמא ומשום לא יבא לוקה שתים ושתיהם
וחזר ונכנס באהל שיש בו
2
עב ד ה
היו בבת אחת אבל טומאה לא משכחת
אבל אם נטמא במת וחזר ונגע במת
גליון הש"ס
גמ' איתמר אמר רבה
לה שיתחייב שתים אם 3 התרו בו אל
אחר בעוד שהוא נוגע במת ראשון
אמר רב הונא מקרא
❖
גמ' כאן שלא בחיבורין.
תטמא ובסמוך מייתי מתני' לאותובי:
אע"פ שהתרו בו אינו חייב אלא אחת
4
מלא דבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר
1
דאמר רב הונא נזיר שעומד
❖
דהא מיטמא וקאי: דאמר רב הונא
2 לא יבא א להזהירו על הטומאה להזהירו על
תורה אור השלם
נזיר שהיה עומד בבית הקברות
בבית הקברות והושיטו לו
הביאה אבל טומאה וטומאה לא ורב יוסף
מתו. דעל הקברות הוא מוזהר
והושיטו לו מתו ומת אחר. כלומר או
1. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו
ד]
הגהות הגר"א
אמר האלהים אמר רב הונא אפילו טומאה
ב
וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם
ככ"ג5 או מת אחר ונגע בו חייב ואמאי
מתו או מת אחר. והאי דקאמר מתו
[א] גמ'
בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל
וטומאה דאמר רב הונא נזיר שהיה עומד
לאו דוקא שהוא אינו מותר ליטמא
הא מיטמא וקיימא ש"מ אפילו טומאה
במדבר ו ז
רֹאשׁוֹ:
וטומאה: איתיביה אביי נזיר
❖
בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר
בשום קרוב שלו לא באביו ולא באמו:
2. כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיְיָ עַל
ה]
נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא:
שהיה מת מונח לו על כתיפיו וכו'
חייב. מלקות אף על טומאות שניהן:
ונגע בו חייב אמאי הא מיטמא וקאים אלא
במדבר ו ו
איתיביה אביי כהן שהיה לו מת מונח
יכול יהא חייב ת"ל להחלו. ו] בספרי'
לאו ש"מ אמר רב הונא אפילו טומאה
3. וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא
הגהות מהר"ב
על כתיפו כו' יכול יהא חייב ת"ל רנשבורג
כתוב ת"ל לא יחלל וי"א דהא לא
וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ
וטומאה איתיביה אביי כהן שהיה לו מת
אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן
ומן המקדש לא יצא ולא יחלל. וה"ה
כתב6 גבי אזהרת טומאה וגם בסמוך
מונח על כתיפו והושיטו לו מתו ומת אחר
א] רש"י
מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי
לכהן הדיוט ונזיר נמי: שאינו מחולל.
אמר בהדיא דלהחלו אתא לדרשא
❖
7
ויקרא כא יב
יְיָ:
ונגע בו יכול יהא חייב ת"ל ולא יחלל
[א] 3
ולהחלו בכהן כתיב ומדמי נזיר לכ"ג
שעדיין לא נטמא בו דיבר הכתוב
ב] ד"ה
במי שאינו מחולל יצא זה שהוא מחולל
דלקמן פרק כהן גדול
לא יטמא ואם נטמא לוקה יצא זה
הגהות הב"ח
ועומד א"ל ותיקשי לך מתני' דתנן היה מיטמא
שנוגע במת אחר שכבר הוא מחולל
למידין מהדדי ג) לג"ש 8 מאמו אמו:
א"ל. רב יוסף ותקשה לך מתניתין
(א) גמ' היא
ג] בא"ד
למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו
באותו מת שמונח על כתיפו. וש"מ
והא
דאילו בטומאה וטומאה אינו חייב
דתנן היה מטמא כל היום
אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת
(ב) רש"י וטומאה
ד] תוס'
וקשיא לרב יוסף דאחד נזיר ואחד כהן
אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל
בחיבורין
ואמאי הא מיטמא וקאים אלא קשיא אהדדי
דמשום (ג) ד"ה
הדיוט ואחד כהן גדול כולן הוקשו
תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת
לא קשיא כאן בחיבורין $כאן שלא בחיבורין
אע"ג דמחולל ועומד: אלא קשיא.
אמרו
ג
לענין טומאה שלא ליטמא במת: א"ל
❖
ה] ד"ה
שיהא
וטומאה בחיבורין דאורייתא (א) הא אמר רב
ותיקשי לך מתניתין. אברייתא דהא
אלא ע"כ סמי הך ברייתא מקמי
מתני': לא קשיא. אביי בא לתרץ
יצחק בר יוסף א"ר ינאי לא אמרו טומאה
ו] בא"ד
ד
תנן דאפילו בטומאה וטומאה חייב על
בחיבורין אלא לתרומה וקדשים אבל לנזיר
פי' הרא"ש
כל אחת ואחת: שלא בחיבורין.
מתני' וברייתא כאן שהוא מחובר למת
9
ועושה פסח לא ואי אמרת דאורייתא מאי
ז] ד"ה
[והתרו בו] ומושיטים לו מת אחר
דנגע במת זה והלך ונטמא במת אחר
ז]
ושתיה
דהתראות
מחלקות: מקרא מלא דבר
שנא כאן בחיבורי אדם באדם כאן בחיבורי
לא מיחייב דה"ל [מחולל] ועומד: כאן
ודכוותה נמי במתני' דמיחייב על כל
ה
הכתוב לא יטמא. כלומר
שלא בחבורים. שפירש כבר מהמת
אחת ואחת כגון שנטמא בזה והלך
אדם במת אבל טומאה וטומאה לא דהא
שממלא ומשלים הכל דגם
ח] בא"ד
ונגע במת אחר וכי תניא הכא דאינו
והושיטו לו מת אחר שפירש מן הראשון
ביאתו לבית שיש בו
01
מיטמא וקאים טומאה וביאה נמי הא מיטמא
טומאה בכלל לא יטמא
ואמרו לו אל תטמא אין כאן11 מחולל
חייב אלא אחת בטומאת חיבורין
וקאי אמר רבי יוחנן
כאן בבית כאן בשדה
הוא. כשהוא אומר לא
שבעוד שמונח לו מת על כתיפו נגע
ועומד ותוספת אף בו ביום בשעה
ח]
21
31
יבוא תרוייהו גבי נזיר
בבית
כתיבי וקרא יתירא הוא
שנוגע במת הנוגע [בו] יטמא שבעת
במת אחר וכדתני לה בהדיא דהכא
ט] בא"ד
להזהיר על הביאה ועל
ימים כדדרשינן בפרק אין מעמידין כל אשר יגע בו
הוא דאינו חייב אלא אחת דכטומאה אחת דמי הואיל ולא נסתלק
הטומאה כדמפרש בסמוך
מטומאה ראשונה: וטומאת חיבורין. מי הויא לה דאורייתא כחדא
הטמא יטמא שבעה ודיקרב מיסאב ואחרי שפירש תוספת טומאה:
ט]
(ב)
41
שאם נכנס באהל המת
וטומאה
י] ד"ה
והתרו בו משום לא יבוא
בחיבורין דאורייתא. כלומר וכי בעלמא י] שאר נוגע
טומאה משום דהוי מחובר עדיין במת ראשון קאמרת לה דכי הדר נגע
ומשום לא יטמא לוקה
במת זה הויא לה לכולה חדא טומאה מדאורייתא: והא אמר רב יצחק
וכי יהיה הנוגע טמא משום דיקרב בדיקרב דאורייתא:
שתים הואיל והב' באו
בר יוסף לא אמרו טומאה בחיבורין. אם אדם נוגע ידו במת ואוחז
והאמר ר' יצחק בר יוסי [לא] אמרו טומאה בחיבורין. פירוש דיקרב
כא': אבל טומאה וטומאה
לא מחייב ב' משום טומאה
בו וידו אחרת נתונה ביד חבירו לא אמרת שיהא גם אותו חבירו כמי
בדיקרב אלא לענין תרומה וקדשים בזה אמרינן טומאה51 שיהיה כנוגע61
אי לא פשוט תוספת
במת לטמא תרומה וקדשים אבל לנזיר לסתור ולהביא קרבן טומאה
שהוא מחובר ונוגע בטומאה זו אלא לענין קדשים ותרומה שאינו יכול
טומאה בשניה כדמפ'
וכן לענין להמנע מעשות פסח לא העמידו דבריהן ואי דאורייתא
לאכול בהן עד שבעה אבל לענין נזיר לסתור נזירותו ולהביא קרבן
בסמוך: ורב יוסף אמר
מאי שנא: בחבורי אדם באדם. פי' ר"י שהשלישי הנוגע
כ] ד"ה
אפילו טומאה וטומאה אף
על הטומאה ולעושה פסח שלא לעשותו בשביל שהוא טמא לא
בלא תוספת טומאה
(ג) אמרינן שתהא טומאה בחיבורין: ואי אמרת דמדאורייתא. הוי
כ] בנוגע במת דההוא ודאי מדרבנן טמא שבעה דכי אמר דיקרב
מתחייב שתים אי התרו בו
חשוב טומאת חיבורין כטומאה אריכתא: מאי שנא. נזיר ועושה פסח
בדיקרב דאורייתא דוקא דנגע בנוגע במת ובפ' אין מעמידין
אל תטמא אל תטמא:
ל] בא"ד
והושיטו לו מתו ומת אחר.
מקדשים ותרומה: ה"ג כאן בחיבורי אדם באדם כאן בחיבורי אדם
אמר העיד יוסף בן יועזר דיקרב בדיקרב מסאב ופריך דאורייתא
מתו או מת אחר דנזיר
במת. כלומר מי דמי ההוא בחיבורי אדם באדם שזה נוגע במת
הוא כל אשר יגע בו הטמא יטמא ומסיק דאורייתא בחיבורין טמא
מוזהר על הקרובים כמו
שבעה שלא בחיבורין טומאת ערב ואתו אינהו וגזור אף שלא בחיבורין
והוא בחבירו ומש"ה לא חשיבא ליה טומאת חיבורין לענין נזיר
כ"ג: ה"ג יכול יהא חייב
ת"ל להחלו ולא גרסי' לא
טמא שבעה ואתא יוסף בן יועזר ושרא ולפירוש ר"י [נפרש] דאורייתא
ועושה פסח ב] אבל הכא טומאת חיבורי [אדם] במת הויא ומשום הכי
יחלל דהא לא כתיב גבי
הויא לה טומאת חיבור חשיבא כחדא ואינו חייב אלא אחת דהא
בחיבורין היינו נגע בנוגע במת אבל רש"י פירש התם ואתו
ל]
ג]
מ] ד"ה
71
אזהרת טומאה ולהחלו גבי
אינהו וגזרו שלא בחיבורין אף אם פירש לגמרי: מאי שנא טומאה
אזהרת טומאה דכהן כתיב
מיטמא וקאי ואמר מר שמי שאינו מחולל יצא זה שהוא מחולל והוקשו
ולקמן גמרינן נזיר מכהן
וטומאה דלא דהא מיטמא וקאי. ואין כאן תוספת מ] [טומאה]81 קרינא
נזיר וכהנים כאחת לענין הפרשת טומאה: טומאה וביאה נמי הא
מג"ש דאמו אמו: א"ל רב
מיטמא ליה. קודם שנאהל באהל ואמאי מיחייב ואי נמי מכיון
ביה טומאה הא מיטמא וקאי ודומיא דטומאה וטומאה דלא לקי כגון
יוסף ותיקשי ליה מההיא
91
02
דתנן היה מטמא וכו'. אלא
דנכנס באהל שהמת שם הוה ליה טמא וכי הדר נגע אמאי חייב:
מת על כתיפו והושיטו לו מת אחר קודם שפירש מן הראשון טומאה
❖
קשיין אהדדי וסמי הך
כאן בבית כאן בשדה. כי אמרינן אנן דחייב על הביאה ועל
[וביאה] נמי היכא דמת על כתיפו והלך לאהל המת והתרו בו משום לא
בריית' מקמי מתני': לא
הטומאה כגון דנכנס בבית שהמת לתוכו דטומאה וביאה בהדי הדדי
יבא ומשום לא יטמא הא מיטמא וקאי ואמאי לקי על הביאה ואי בנוגע
קשיא כאן בחבורין כאן
שלא בחבורין. אביי השיב
אתיין ואידך דאמרן יצא זה שמחולל ועומד כגון שנגע במת שבשדה
במת ופירש ונכנס לאהל המת הא אפילו טומאה וטומאה לוקה שתים
הגהות התוספות
שהרי אין כאן מחולל ועומד: [כאן בבית]. נכנס בבית שבתוכו מת
לרב יוסף לתרץ הברייתא
והדר נכנס באהל שמת תחתיו דפטור לפי שכבר הוא מחולל ועומד:
1.
והמשנה דלא תקשי אהדדי
ולא נטמא קודם לכן אז לקי שתים על לא יטמא ועל לא יבא שבביאה
2.
בבית
ולקיים דברי רבה: כאן
אל הבית באו שתים עליו: כאן בשדה. כלומר כל טומאה וטומאה בלא אהל לא משכחת שיתחייב שתים בבת אחת שהרי אם נגע בב'
3.
בחבורין בעודו מחובר
4.
למת אם הושיטו לו מת לא
מתים בבת אחת כולה חדא התראה היא דהתראה דלאו דטומאה דידיה היא ואם היה טעון מת על כתיפו והתרו בו על הטומאה
12
5.
מחייב. דמחולל ועומד
והושיטו לו מת אחר מחולל ועומד הוא ואין כאן תוספת טומאה מן השני. מהר"ם ופ"ה קשה להבין:
הוא ואינו מוסיף טומאה
על טומאתו: כאן שלא
בבית 6. 7.
בחבורי' אחר שפירש מן
8. 9. 01.
המת והושיטו לו מת אחר והתרו בו אל תטמא חייב ב' דבטומאה ב' יש תוספת טומאה דבעודו מחובר למת אדם הנוגע
11. 21. 31. 41.
בו טמא ז' ואחר שפירש הנוגע בו אינו טמא כ"א טומאת ערב. כך פי' המפרשים שטה זו. וק' לי מדקאמר רבה טומאה
51.
וטומאה לא משמע דלית ליה כלל בטומאה ב' מלקיות דאם איתא דאית ליה אמורא הי"ל לפרש דבריו וע"ק דהל"ל א"ל
61. 71. 81.
ל"ק כאן בחבורין וכו'. הלכך נר' לפרש דרבה לית ליה כלל ב' מלקיות בטומאה ורב יוסף קאמר דמשכחת להו נמי בטומאה
91. 02. 12.
וכדמפרש בתוספת טומאה אלא קשיין אהדדי ל"ק כאן בחבורי' וכו' כל זה מדברי רב יוסף ולפ' דבריו דבחבורי' משכחת
לה וטומאה בחבורים דאורייתא מה שהוא טמא ז' בעודו מחובר למת מן התורה הוא דקאמר דלוקה עליה: לא אמרו טומאה
בחבורי' אלא לתרומה וקדשים. שלא יאכל תרומה וקדשים כל שבעה שהעמידו דבריהם במקום אכילת תרומה וקדשים
שהיא מצות עשה: אבל לנזיר שיסתור ולעושה פסח שימנע מעשות פסח לא טמאוהו: ואי הוי דאורייתא היאך טיהרוהו חכמים: כאן בחיבורי אדם באדם כאן בחיבורי אדם במת. ראובן שנגע בשמעון בעוד שמעון נוגע במת טמא ז' מן התורה ובפ'
אין מעמידין דריש ליה מכל אשר יגע בו הטמא. אבל ראובן שנגע בשמעון ושמעון בלוי ולוי במת טמא טומאת ערב מן התורה ומדרבנן טומאת ז'. טומאה וביאה נמי דומי' דטומאה וטומאה דלא לקי' כגון מת על כתפו והושיט לו מת אחר דלא לקי
דאין כאן תוספת טומאה: טומאה וביאה נמי אם היה מת על כתפו ונכנס לאהל המת לא לקי דהא מחולל ועומד ואין כאן תוספת טומאה: כאן בבית. אדם טהור הנכנס לאהל המת והתרו בו משום לא יבוא ומשום לא יטמא לוקה ב' ששניהם באו כא'
ולא היה מחולל ועומד. אבל בשדה דליכא אהל לא משכחת שילקה ב'.