שלשה מינין פרק ששי נזיר
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובאו
והודיעוהו לאחר ג' שנים ושאל את ר' יהושע בן [אלישע]
יכול. באחותו שהוא מותר אבל לא בשל אחרים לא בשדרה ולא
פא א
א) ב)
ג)
בגולגולת על שאר קרובים: שגופה תלוי בה. בשדרה וגולגולת שבכך
זקנו שהיה רוצה לקברו בקברי אבותיו ואמר לו לאביו
א]
בזמן שהוא שלם: חומר בטומאה ובתגלחת שסותרין. טומאה
עיקר הגוף תלוי או בזה או בזה אף כל בשאר קרובים יכול ליטמא
ד)
או בשדרה או בגולגולת או ברוב בניינו או ברוב מניינו ואע"פ שהוא
בהדיא כתיב והימים הראשונים יפלו ותגלחת שסותרת שלשים
פב ב
ה)
כדאמרינן לקמן משום דבעינן גידול
חסר משאר הגוף. וש"מ דמותר ליטמא
❖
פג ג
ו)
לאביו אע"פ שהוא חסר ותיקשה דרב
שיער כדי גידול שיער סתם נזירות 1
יכול לא יטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב
פד ד
חסדא דהאיכא ר"א בן יעקב דקאמר
ב] שיהא השער בשעת תגלחת מצוה:
פה ה ו
בניינו ולרוב מניינו של אחרים אמרת מה
והיוצא מן הגפן אינו סותר.
נמי הכי ושמע מינה דלכולי עלמא
תורה אור השלם
אחותו מיוחדת שגופה תלוי בו ומיטמא
פו ז
בהדיא ממעטינן ליה
לית להו דרב חסדא דאמר בזמן שהוא
פז ח
1. וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא
לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינה ולרוב
חומר
פח ט
ביוצא מן הגפן שלא
שלם ולא בזמן שהוא חסר: הא נמי
בגמ':
יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא
מניינה אף כל שגופו תלוי בו מיטמא לשדרה
יִטַּמָּא: ויקרא כא יא
הותר מכללו. לאסור יין מצוה כיין
ר"י היא. כלומר הוא דאמר כר"י
ג]
2
2. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ
ולגולגולת ולרוב בניינו ולרוב מניינו ההיא
ורב (א) [חסדא] דאמר כי האי תנא:
הרשות שאם נשבע שאשתה ואח"כ
פט י
יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה
נמי רבי יהודה היא ורב דאמר כי האי תנא
דתניא מעשה שמת אביו של רבי
נדר בנזיר אסור [ביין] ותגלחת הותרה3
וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא
❖
יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים
יצחק הכהן בגינזק ובאו והודיעוהו
דתניא מעשה שמת אביו של רבי יצחק
בתגלחת מצורע [כדאמרינן לקמן] 4
וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל:
לאחר שלש שנים ובא ושאל את רבי
מראשו וטומאה הותרה במת
בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים
במדבר ו ג
מצוה: ויין יותר מכללו. למי שנשבע
3. וְהִזִּיר לַיְיָ אֶת יְמֵי נִזְרוֹ
יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו.
ובא ושאל את ר' יהושע בן אלישע וד' זקנים
הגהות התוספות
וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ
מהו ליטמא ולהביאו בקברי אבותיו:
שאשתה: אמר קרא מיין ושכר. דמיותר
[שעמו] ואמרו לאביו בזמן שהוא שלם ולא
1.
לְאָשָׁם
וְהַיָּמִים
א
כי
ואמרו לו לאביו בזמן שהוא שלם
כדאמרינן בפ"ק : טמא
מתני'
הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא
בזמן שהוא חסר:
שלשה מינין
2.
ולא בזמן שהוא חסר. ולאחר שלש
ד] (מעיקרו סותר כי טמא) נזרו
במדבר ו יב
נִזְרוֹ:
מיעוטא הוא: שלא עשה מטמא
אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן
4. וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו
3.
שנים אי אפשר לו שאינו חסר:
4.
בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ
מתני' וטומאה ותגלחת הותרו (ב) .
הגפן חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן
כמיטמא. מטמא הנזיר אינו לוקה:
❖
נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם
שעשו
הגפן שהטומאה והתגלחת סותרין והיוצא
בה המגלח. את הנזיר
בתגלחת מצורע ובמת מצוה:
טָה¢ רָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
ב
ג
במדבר ו ט
יְגַלְּחֶנּוּ:
שהטומאה סותרת את הכל. אפילו
כמתגלח כנזיר עצמו וילקו
מן הגפן אינו סותר חומר ביוצא מן הגפן
ד
5. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
פי' הרא"ש
בנזירות מרובה: וחייבין עליה קרבן.
שניהן כדדרשינן בסמוך:
מבטומאה ובתגלחת שהיוצא מן הגפן ה לא
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
אמר קרא ראשו. גבי מצורע
קרא אע"פ שאינו מטמא
אשם ותורין או בני יונה: ותגלחת
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר
הותר מכללו וטומאה ותגלחת הותרו מכללן
לאיבריה מטמא הוא
לַיְיָ קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע
אינה סותרת אלא שלשים יום. ואפילו
להתיר מצורע נזיר: לשדרה ולגולגולת. דא"כ
❖
שְׂעַר רֹאשׁוֹ: במדבר ו ה
ו בתגלחת מצוה ובמת מצוה וחומר בטומאה
תגלחת
בנזירות מרובה: גמ' ת"ל לאביו
שהותרה מכללה אינו
לשתוק קרא מיניה
מבתגלחת שהטומאה סותרת את הכל
ז
דממילא נתמעטו כל
דין שלא תסתור. וא"ת
ולאמו לא יטמא. מכדי כתיב על
האיברים. מה אחותו
וחייבין עליה קרבן ותגלחת אינה סותרת
נוסחת הריב"ן
ח
כל נפשות מת לאביו למה לי אלא
טומאה תוכיח וי"ל מה לטומאה שכן
מיוחדת שגופה תלוי בו.
אלא שלשים ואין חייבין עליה קרבן: גמ'
סותרת את הכל: ומה תגלחת
להכי הוא דאתא דלאביו לא יטמא
פי' שמוטלת עליו לקוברה
אף אני אביא שאר קרובים
שהותרה מכללה סותרת. וא"ת מה
אבל מיטמא הוא למת מצוה: ויין
וטומאה לא תותר מכללה ק"ו מיין ומה
שמוטלין עליו לקוברו:
יותר מכללו. כגון גבי יין מצוה (ג)
לתגלחת שכן עשה בה מגלח כמתגלח
יין שאינו סותר לא הותר מכללו טומאה
כולה ר' יהודה היא. הנך
תאמר [ביין] שלא עשה משקה כשותה
שנשבע עליו לשתותו מק"ו ומה
ג' ברייתות כולן כרבי
שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה ת"ל
יהודה: ובא ושאל את ר'
טומאה כו': לאסור יין מצוה.
וי"ל דמהאי טעמא נעשה בו משקה
❖
1 לאביו ולאמו לא יטמא לאביו ולאמו לא
ישמעאל בן אלישע ואסר
שנשבע עליו כיין רשות וכדר"ש
[כשותה] אבל בתר דמשני דיין [אינו
עליו משום דא"א שלא
יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה ויין יותר
חסר ממנו כלום:
בפ"ק דמסכתין והאי דמותר
סותר] דין הוא דלא נעשה בו
מכללו ק"ו מטומאה מה טומאה שהיא סותרת
שהטומאה והתגלחת
הגהות הב"ח
בקידושא ואבדלתא דלא חשיב ליה
משקה כשותה הואיל דלא סותר:
סותרים דכתיב והימים
הותרה מכללה יין שאינו סותר אינו דין
ומגלח הראשונים יפלו. ותגלחת
הותר מכללו משום דלא חל עליו
(א) רש"י
הוא
שיותר מכללו אמר קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות ויין יסתור
סותרת ל' כדאמר לעיל
מעולם נזירות משום (ד) דנשבע
2
(ב) ד"ה
דבעי' גידול שער של סתם
ועומד מהר סיני הוא ומותר מכללו
את הכל ק"ו מטומאה מה טומאה שהותרה מכללה סותרת את הכל יין שלא
נזי': שהיוצא מן הגפן לא
לא קחשיב ליה אלא היכא דחייל
מכללן (ג) ד"ה
הותר מכללו. כגון לשתות
הותר מכללו לא כ"ש שיסתור אמר קרא 3 והימים הראשונים יפלו כי טמא
יין מצוה וטומאה ותגלחת
ואח"כ מישתרי בהו: ומה טומאה שלא
נזרו טומאה סותרת ואין היין סותר והתגלחת תסתור את הכל ק"ו מטומאה
הותרו מכללן. טומאה למת
עשה מטמא כמיטמא. שהמטמא
(ד) ד"ה
מצוה ותגלחת לנזיר
ומה טומאה ט שלא עשו בה מטמא כמיטמא סותרת את הכל תגלחת י שעשו
❖
את הנזיר אינו עובר עליו וכדמוכח
דמושבע
מצורע כדדרשינן לעיל
בה מגלח כמתגלח אינו דין שתסתור את הכל אמר קרא והימים הראשונים
מראשו: ת"ל לאביו ולאמו
בסמוך: תגלחת שעשה בה מגלח
לא יטמ' וקרא יתירה הוא
יפלו כי טמא נזרו טומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותרת את הכל וטומאה
כמתגלח. שהמגלח את הנזיר עובר
הגהות מהר"ב
דהא כבר כתיב על כל
נעשה בה מטמא כמיטמא ק"ו מתגלחת ומה תגלחת שאינה סותרת אלא
בלאו כדלקמן תער לא יעבור על
נפשות מת לא יבא לא
רנשבורג
יטמא להם [במותם ל"ל]:
שלשים עשה בה מגלח כמתגלח טומאה שהיא סותרת את הכל אינו דין
ראשו קרי ביה לא יעביר ליה אחר:
א] תוס'
ומה טומאה שלא עשה בה
אמר קרא וטמא ראש נזרו למטמא
שנעשה בה מטמא כמיטמא אמר קרא וטמא ראש נזרו למטמא ראש נזרו
מטמא כמיטמא שהמטמא
4
ראש נזרו. מדלא כתיב וטמא
את הנזיר אינו לוקה. אבל
ותגלחת לא נעשה בה מגלח כמתגלח ק"ו מטומאה ומה טומאה שהיא סותרת
ב] ד"ה
תגלחת אחר שגלחו לוקה
לו ראש נזרו: אמר רחמנא ראשו
ג] ד"ה
את הכל לא עשו בה מטמא כמיטמא תגלחת שאינה סותרת אלא שלשים
כדדריש בשמעתי' מקרא:
וזקנו. דמייתרי כדאמרינן לעיל
ו)
אמר וטמא ראש נזרו
יום לא כל שכן שלא נעשה מגלח כמתגלח אמר קרא תער לא יעבור על
5
ד] ד"ה
למטמא ראש נזרו אזהר
להתיר למצורע נזיר לגלח: בעינן
ראשו קרי ביה לא יעבור הוא ולא יעבור לאחר ותגלחת לא תותר מכללה ק"ו
רחמנא ולא למטמא ראש
גידול שיער. כדי לקיים בו מצות גילוח
נזי' אחר: תער לא יעבור
מיין ומה יין שאינו סותר לא הותר מכללו תגלחת שסותרת אינו דין שלא
ביום הבאת קרבנותיו וליכא: מידי
על ראשו. דמשמע לא
יעבור כלל בין הוא עצמו
תותר מכללה אמר רחמנא ראשו ואמר רחמנא זקנו ותגלחת לא תסתור כלל
הוא טעמא. דתגלחת דסותר אלא
בין אחר:
משום דבעינן דתיהוי ליה גידול שיער
קל וחומר מיין ומה יין שלא הותר מכללו אינו סותר תגלחת שהותרה מכללה
ואילו הכא גבי יין למה ליה למיסתר
אינו דין שלא תסתור בעינן גידול שער והא ליכא ויין יסתור שלשים יום
הא קאי שערו
דחזי לגילוח:
ק"ו מתגלחת ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת יין שלא הותר מכללו אינו
מתני'
דין שיסתור מידי הוא
טעמא אלא משום גידול
שער גבי יין הא קאים שערו:
מתני'