מד:
שלשה מינין
פרק ששי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומגלח
מתני' תגלחת טומאה כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי. ואח"כ
בשביעי ויביא קרבנו בשמיני. כדכתיב בפרשה וגלח (את)
צ א
א) ב)
ג)
ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וביום השמיני
היה טובל שכך חובה על המזה מי חטאת כדמפרש בהו קרא בזאת
ד) ה)
א"ל
יביא שתי תורים וכבש לאשם: ר' טרפון מה בין זה למצורע.
חוקת התורה ג) שלאחר הזאה טעונין טבילה והיה מגלח בו ביום
צא ב
ו)
ששמעתי ממך שנאמר בפרשת מצורע בתגלחת שניה והיה ביום
דהיינו שביעי כדכתיב ביה וגילח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי
❖
(א)
ד)
1
צב ג
[השביעי] יגלח את כל שערו וכבס
יגלחנו וביום השמיני יביא שתי תורים:
מתני' א תגלחת טומאה כיצד היה מזה
ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו
בגדיו במים 2 וטהר וביום [השמיני]
תורה אור השלם
ביום. (ב) השמיני עצמו: אמר לו רבי
יקח שני כבשים וכבשה אחת וגו'
בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא
1. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ
טרפון מה בין זה למצורע. שאף כן
שמעתי3 ממך דמצורע א] יגלח בשמיני
קרבנותיו בשמיני ואם גילח בשמיני מביא
צג ד
שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי
שנינו במצורע (ג) שאף הוא תגלחת
ויביא4 קרבנו בתשיעי: א"ל שזה טהרתו
❖
קרבנותיו בו ביום דברי ר"ע א"ל ר' טרפון מה
יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְיָ אֶל פֶּתַח
תלויה בימיו אחר [הזיית] ג' וז'
שניה בשביעי כדמפרש ביה קרא
אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל
בין זה למצורע א"ל זה טהרתו תלויה בימיו
ב
ויקרא טו יד
הַכֹּהֵן:
ומצורע טהרתו תלויה בתגלחת אף 5
וגילח את כל שערו ורחץ
2. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא
ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו ואינו מביא
פי' הרא"ש
ג
ד
במים וטהר וישב מחוץ לאהלו שבעת
כי טבל בז' צריך לטבול פעם אחרת
שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי
קרבן אא"כ היה מעורב שמש: גמ' קיבלה
ימים וביום השביעי יגלח את כל שערו
אחר גילוח ואם כן הוי טבול יום לגלח
תגלחת הטומאה כיצד.
6
יוֹנָה אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח
❖
נזיר שנטמא כיצד הוא
אֹהֶל מוֹעֵד: במדבר ו י
מיניה
או לא ת"ש דתני הלל גילח בשמיני
ומביא קרבנותיו בשמיני בת"כה) ואם
עד ח' נקרא טבול יום ואינו מביא
מגלח. מגלח בז' ומביא
קרבנותיו אלא א"כ היה מעורב שמש
גילח בשמיני מביא קרבנותיו
מביא קרבנותיו בתשיעי ואי ס"ד קיבלה
קרבן בח' כדכתיב וגלח
בשמיני: אמר לו. אין ביניהן כלום
שהרי הקפיד הכתוב שיטהר מטומאת
ראשו ביום טהרתו ביום
מיניה
ליתי קרבנותיו בשמיני אמר רבא לא
נוסחת הריב"ן
הז' יגלחנו. וביום הח' יביא
לענין הבאת קרבן: אלא שזה.
מצורע בהבאת קרבנותיו ב] [אם כן]
קשיא הא דטבל בשביעי הא דלא טבל
ב' תורים וכבש לאשם:
אין בידו לשלח קרבנות:
הנזיר טהרתו תלויה בימיו בשביעי
מה בין זה למצורע דכתיב
בשביעי אמר אביי אשכחתינהו לחבריה
קיבלה מיניה. רבי טרפון מר'
כיון שהוזה וטבל הוי טהור כדכתיב
בפ' מצורע בתגלחת ב'
דרב נתן בר הושעיא דיתבין וקאמרין ובא
והיה ביום הז' יגלח את כל
1
עקיבא נזיר שגילח
וגילח ראשו ביום טהרתו דמשמע
7
שערו וכבס בגדיו ורחץ את
לפני ה' אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן
❖
בשמיני מביא קרבנותיו [בשמיני] או
שכבר הוא טהור ועומד כשהוא מגלח
בשרו במים וטהר וביום
לא: דתני הלל גילח בשמיני
אימתי הוא [בא] בזמן שהוא טבל ועשה
הח' יביא ב' תורים וכבשה.
ואפילו אם אינו מגלח בו ביום:
וקי"ל במצורע דאם גלח
מביא קרבנותיו בתשיעי. וקים ליה
ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו.
הערב שמש אין לא טבל ועשה הערב שמש
בח' מביא קרבנותיו בט':
הגהות הב"ח
להש"ס דגבי נזיר מתנייא והשתא
שאם טבל קודם שמגלח עדיין אינו
א"ל שזה טהרתו תלויה
לא אלמא קסבר טבול יום של זב כזב דמי
(א) רש"י
ביומו. נזיר טהרתו תלויה
מדתניא 8 בשלמא אי לא קבלה מיניה
טהור עד שמגלח דכתיב והיה ביום
אמינא להון אנא אלא מעתה גבי נזיר
בשביעי
בהזאת ג' וז' ובטבילה.
הא מני ר"ט היא אלא אי ס"ד
השביעי יגלח את כל שערו והדר
וכבש לאשם
הלכך כיון שנטהר בז'
נמי דכתיב (2 והביא אותם) אל
טמא
ורחץ את בשרו במים וטהר: ונזיר
דקבלה לכ"ע ליתי קרבנותיו בשמיני:
(ב) ד"ה
אע"פ שלא גילח עד יום
הא דלא טבל בשביעי. הא דתני
הכהן אל פתח אהל מועד אימתי הוא
ביום
הח' מביא קרבנותיו בו
אינו מביא קרבנותיו אלא א"כ היה
(ג) ד"ה
ביום: אבל מצורע טהרתו
[בא]
בזמן שטבל
ועשה הערב שמש
מעורב שמש. שטובל בשביעי ומביא
הלל שהמתין9 לטבול עד בשמיני
בת"כ
תלויה בתגלחתו. כדכתיב
מכדי
קרבנותיו בשמיני וכן אם לא טבל
הואיל וקפיד רחמנא שיביא נזיר
בתגלחת
ביום הז' יגלח את כל
01
שמגלח
שערו. והדר כתיב ורחץ
קרבנו בטהרה ובעודו 11 טבול יום לא יביא קרבנות גם לא ישלח
בשביעי עד לשמיני אינו יכול להביא קרבנותיו בו ביום עד התשיעי.
והיה
בשרו במים וטהר ואם טבל
קרבנות: אמר אביי. הא דתניא גבי זב כתיב בפרשת מצורע
אבל מצורע המגלח וטובל ביום שמיני שלו יכול להביא קרבנותיו
21
ביום
עד שלא גילח לא עלתה לו
אם
בו ביום ואינו צריך הערב שמש לפי שהוא טהור ועומד משעת
וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים וכבס בגדיו ורחץ במים
טבילה הלכך אם גילח בח'
גילח בשמיני
אכתי צריך הערב שמש.
טבילה ראשונה שטבל בתגלחת הראשונה דהא כתיב ביה וטהר:
חיים וטהר וביום השמיני יקח לו שתי תורים ובא לפני ה' אל פתח
(ד) ד"ה
הלכך אינו יכול להביא
גמ'
קיבלה מיניה. רבי טרפון שאם גילח נזיר בשמיני שיכול
אהל מועד ונתנם אל הכהן וכפר עליו הכהן וטהר וגו' אימתי הוא
קרבנותיו עד תשיעי: קבל
בא כשטבל מבעוד יום ועשה הערב שמש: (ובת"כ) מצאתי כך
דשמיני
מניה ר"ט מר"ע. ת"ש
להביא קרבנותיו בו ביום ואינו צריך הערב שמש [שמיני עצמו]
ג]
(ה) ד"ה
דתני הלל גלח בח' מביא
ואינו צריך להמתין עד התשיעי: ת"ש דתני הלל גילח נזיר בשמיני
יכול יטבול בו ביום שמיני31 פי' שיוכל להמתין מלטבול עד יום השמיני
קרבנותיו בט'. ואי ס"ד
מביא קרבנותיו בתשיעי. וש"מ לא קיבלה מיניה: אמר רבא.
ת"ל ובא לפני ה' כיצד הוא בא אלא טבל מבעוד יום ועשה הערב
דכתיב
41
51
קבל מניה הך ברייתא דלא
יקח לו
כמאן. וקים ליה לתלמודא
לעולם קיבלה והא דאמרת אם איתא דקיבלה מיניה לייתי בשמיני לא
שמש ואל תתמה היכי פשיטא ליה לתנא דטבול יום אסור ליכנס
(ו) ד"ה
דגבי נזיר מתניא וגם
קשיא דכי אמרי אם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני (ד): דטבל
למחנה לויה דקאמר כיצד נכנס אלא אם כן טבל מבעוד יום הלא
קים ליה דאחר המשנה
❖
בשביעי. שהיה לו הערב שמש והא דתני הלל מביא קרבנותיו
טבול יום דמת מותר ליכנס במחנה לויה וכן משמע 61 בסמוך דיש
נשנית לפי שהמשניות
נשנו קודם הברייתות: הא
לומר דמשמע ליה קרא הכי ובא לפני ה' ביום השמיני מכלל
בתשיעי כגון דלא טבל בשביעי עד שמיני ור"ע לטעמיה דאמר
דלא טבל בז' עד יום
דקודם יום השמיני אסור ליכנס ד]:
נזיר אינו מביא קרבנותיו אלא במעורב שמש. ואיכא דמפרשי אליבא
הגהות מהר"ב
הח' ובעודו טבול יום
אלמא קסבר טבול יום כזב דמי. כך היו אומרים חברייהו דרב
דר"ע במתני' דמצורע שגילח בשמיני אינו מביא קרבנותיו עד רנשבורג
לא יוכל להביא קרבנותיו.
71
ותמיה לי אמאי נקט גלח
נתן ברבי הושעיא אחרי שאנו רואין דס"ל לתנא דטבול
בתשיעי לפי שאינו מביא אלא במעורב שמש בתשיעי ושבשתא היא
א] תוס'
בח' אף אם גלח בז' נמי
יום דאסור ליכנס במחנה לויה אף כי טבול יום דמת ושרץ מותרין
דבהדיא קתני לה בת"כ דאם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני
ו)
81
דבטבילה תליא מילתא.
ב] בא"ד
והכי נמי א"ל רבי טרפון להתם מה בין זה לנזיר: אמר אביי
מכלל דסבירא ליה לתנא דטבול יום דזב כזב (דבפרק קמא) לענין
אלא דאורחא דמלתא נקט
91
שדרכו לגלח ביום טהרתו:
אשכחתינהו לחבריה דרב נתן בר הושעיא דיתבי וקאמרי ובא לפני
דאין שוחטין וזורקין עליו ואם המתין וטבל02 עד יום השמיני לא12 יוכל
הא דתניא ובא לפני ה'
ה' וגו' בזמן שטבל ועשה הערב שמש. מדכתיב וכי יטהר הזב
לשלוח קרבנות דאין שוחטין וזורקין עליו דהכי איתא בפ' שני דכריתות
(ה)
ג] ד"ה
22
וגו' גבי זב כתיב בפ'
מזובו וספר לו שבעת ימים וכתיב בתריה וביום השמיני יביא שתי
דלמ"ד טבול יום דזב כזב דמי אין שוחטין וזורקין עליו ואני
תורת המצורע וכי יטהר
הזב מזובו וספר ז' ימים
שמעתי שמצי32 לדקדק טבול יום כזב הואיל דטומאה יוצאה עליו מגופו
תורים או שני בני יונה ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד ונתנם
ד] בא"ד
לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ
אפילו בבעל שתי ראיות שאינו מחוסר כפורים דאסור ליכנס במחנה
אל הכהן דמשמע אימתי הוא בא לפני ה' להביא כדאמרינן התם
בשרו במים וביום הח'
לויה: ואמינא להו אנא אלא מעתה. כלומר לפי מה שסתמו
יקח לו ב' תורים ובא (לו)
ובא לפני ה' מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן והיינו ביום השמיני
לפני ה' אל פתח אהל
דהיינו לאחר שטבל והעריב שמשו. אלמא דכי עשה הערב שמש
דבריהן ולא פירשו מהיכא מוכיח התנא דטבול יום דזב אסור
❖
מועד (ונתן אותם) [ונתנם]
אין דמותר ליכנס לעזרה לא עשה הערב שמש לא : אלמא
ליכנס במחנה לויה ואתם סוברים שמוכיח [מדכתיב] ובא ביום
אל הכהן: כיצד הוא בא
כשטבל מבע"י ועשה לו
קסבר טבול יום של זב כזב דמי. דכי היכי דזב אסור ליכנס במחנה
השמיני מכלל דאם טבל [בשמיני] הואיל והוא טבול יום אסור
הערב שמש. ובת"כ היא
הגהות התוספות
לויה דהיינו בעזרה הכי נמי טבול יום של זב: אלא מעתה גבי נזיר.
ליכנס: דכתיב . בפרשת נשא גבי
נזיר טמא וגילח ראשו ביום
42
כתובה כך. יכול יטבול
טהרתו ביום השביעי יגלחנו וביום
השמיני יביא שתי תורים או
דכתיב וגלח (ו) את ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וכתיב
1.
בו ביום. כלומר שיוכל
2.
להמתין עד יום הח' ת"ל
שני בני יונה אל הכהן פתח אהל מועד וגו' והביא כבש בן שנתו
בתריה וביום השמיני יביא שתי תורים וגו' נימא נמי הכי אימתי
ובא לפני ה' זה שער
לאשם וגו' ה"נ אימתי הוא מביא כשטבל ועשה הערב שמש:
הוא בא בזמן שטבל והעריב שמשו אבל מקמי הכי לא:
3. 4.
ניקנור. כיצד הוא בא אלא
5. 6.
שער
מכדי
א"כ טבל מבע"י והעריב
השמש. שער ניקנור הוא
7. 8. 9. 01. 11. 21.
שער שנכנסים בו מעזרת נשים למחנה שכינה. ושער ניקנור לא נתקדש כדין מחנה שכינה ויש לו דין מחנה לויה כדאמר
31. 41.
בפסחים פ' אלו דברים. וע"כ האי לפני ה' היינו שער ניקנור דאין לומר לפני ה' בעזרה ממש שהרי מחוסר כפורים הוא. ואמרינן
51. 61. 71. 81. 91. 02.
בשמעתין עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים שחייב כרת אם נכנס למחנה שכינה. והאי דפשיטא ליה לתנא דהאי טבול יום
12. 22. 32. 42.
אינו נכנס למחנה לויה אע"ג דטבול יום דמת ודשרץ נכנס כדמשמע בסמוך משום דמשמעותיה דקרא משמע הכי ובא לפני
ה' ביום הח' אבל קודם לכן לא: אלמא טבילה דזב כזב דמי. ואפילו טבול יום דזב בעל ב' ראיות הואיל וטומאתו יוצאת עליו
מגופו דכיון דלא אסיק אדעתיה דחמיר האי טבול יום משום דהוי גם מחוסר כפרה א"כ אין חלוק בין טבול יום דזב בעל ב' ראיות לבעל ג' ראיות. ובהאי קרא נמי כתיב מזובו דדרשינן מקצת זובו דהיינו זב בעל ב' ראיות: ואמינא להון אנא אלא מעתה. לפי
סברתכם דמה שאומר בברייתא כיצד הוא בא אא"כ טבל מבע"י ועשה הערב שמש היינו משום דכתיב ובא לפני ה' בתר וכי יטהר. גבי נזיר נמי דכתיב בפ' נשא גבי נזיר טמא ביום הז' יגלחנו וביום הח' יביא ב' תורים או ב' בני יונה אל הכהן אל פתח אהל