שלשה מינין
פרק ששי נזיר
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שער ניקנור . שהיא עזרת נשים
מכדי שערי ניקנור. ששם עולין כל מחוסרי כפרה כדגרסינן במסכת
ועד
שם מחנה לוייה כדאמר
צד א ב
א)
1
סוטה בפרק קמא מעלין אותה לשערי מזרח לשער ניקנור
בפסחים בפרק כיצד צולין שער ניקנור לא נתקדש
ב) ג)
[בקדושת] מחנה שכינה ויש לו דין מחנה לוייה ועל כרחך הא
ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים
וה"ה לשאר מחוסרי כפרה כגון זבין וזבות כדמפרש התם בגמ' :
[דכתיב ובא] לפני ה' שער ניקנור הוא [דאין לומר] לפני ה' בעזרה
צה ג ד
ד)
2
ה)
[היכא] הוו קיימי בשערי לוייה. ואילו
ממש שהרי מחוסר כפרה הוא
ו)
במחנה לוייה אפי' מת עצמו היה
[ואמרינן] בסמוך עוד טומאתו בו
מכדי שערי ניקנור היכא קיימין בשערי לוייה
❖
צו ה
ז)
יכול ליכנס והאי נזיר טמא מת הוה
לרבות מחוסרי כפורים שחייב כרת
והתניא א טמא מת מותר ליכנס במחנה
צז ו
ואמאי אינו יכול ליכנס עד דעביד
אם נכנס למחנה שכינה:
לוייה ולא טמא מת בלבד אלא אפי' מת
מכדי שער ניקנור כו'. וכי היכי
ב
נוסחת הריב"ן
הערב שמש אלא מדהכא לאו דווקא
עצמו שנאמר 1 ויקח משה את עצמות יוסף
צח ז
התם נמי לאו דווקא לגבי זב ואפילו
דהתם לא תוכל לדקדק
עמו מאי עמו עמו במחיצתו עמו במחנה
לא העריב שמשו כיון דטבל יכול
מכלל דעד יום [השמיני] אסור ליכנס
צט ח
לוייה אלא (אמר אביי) טבול יום של זב כזב
ליכנס לשם: ה"ג לעולם טבול יום
דהא ליתא כדמפרש ואזיל אלא הא
❖
דמי ואפ"ה כיון דמחוסר כפרה לא עייל ואי
ק ט י
של זב כזב דמי ואפ"ה כיון דמחוסר
ודאי כי נקיט קרא וביום השמיני
כפרה לא עייל ואי במחנה לוייה קאי
במחנה לוייה קאי אמאי קא קרי ליה אהל
יביא להודיע לנו זמן הבאת קרבנות
אמאי קרי ליה כו'. כלומר דחבריה
ולא בא לאוסרו ליכנס שם קודם לכן
מועד למימרא מה התם מחוסר כפרה לא
תורה אור השלם
וגבי זב נמי אכתי מנא ליה לתנא
דרבי נתן ברבי אושעיא קא מהדרי
עייל אף למחנה לוייה נמי מחוסר כפרה לא
❖
1. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת
דאסור ליכנס וה"ה [דאיכא]3 למימר
ליה לאביי לעולם טבול יום של זב כזב
עייל והתם מנלן דתניא טמא יהיה לרבות
יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ
ג
2
דמי ולא הוו דוקיא דשמעתא דבטבילה
פתח אהל מועד וי"ל פתח ההיכל
א]
אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד
טבול יום עוד טומאתו בו ד לרבות מחוסר
והערב שמש קאי אלא בכפרה תליא
כדאשכחן גבי שלמים ושחטו פתח אהל
יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם
הגהות הב"ח
כפרה: מתני' תגלחת הטהרה כיצד היה
וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה
ה
מילתא. והאי דקא מותבית לך מנזיר
מועד ודרשינן בזבחים
(א) במשנה אחד
שמות יג יט
אִתְּכֶם:
מביא ג' בהמות חטאת עולה ושלמים ושוחט
טמא מת שנטמא דאינו יכול ליכנס
[שיהיו] דלתות ההיכל פתוחין ולעולם
(ב) רש"י
2. כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ
את השלמים ומגלח עליהם דברי רבי יהודה
שם והרי מת עצמו יכול ליכנס הא
אימא לך דודאי טבול יום דמת אסור
הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא
דהתם נמי כתיב
יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְיָ טִמֵּא
לא קשיא אע"ג דשאר טמאי מתים
ליכנס שם דהוא מחנה שכינה וי"ל 4
רבי אלעזר אומר לא היה מגלח אלא על
אמאי
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
יכולים ליכנס במחנה לוייה האי נזיר
דלהא לא איצטריך ב] (לטמא) דהא כתיב
(ג) ד"ה
החטאת ושהחטאת קודמת בכל מקום זואם
מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק
❖
ממש
טמא מת אינו יכול ליכנס משום
טמא יהיה לרבות טבול יום דנפקא
עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד
גלח על אחת משלשתן יצא רשב"ג אומר
(א)
טֻמְאָתוֹ בוֹ: במדבר יט יג
מחוסר כפרה. והא נמי דאמרת
לן בסמוך דכל טבול יום אסור ליכנס
3. וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל
ח הביא ג' בהמות ולא פירש הראויה לחטאת
במחנה שכינה אלא ודאי בא הכתוב
[דכתיב] אל פתח אהל מועד דאתה
(ב)
מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח
הגהות הגר"א
תקרב חטאת לעולה תקרב עולה לשלמים
אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן
לומר זמן הבאת קרבנות בשמיני
סבור דבעזרה משתעי קרא דהיינו
תקרב שלמים: גמ' ת"ר 3 וגלח הנזיר
[א] גמ'
עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח
ולא קודם לה5 ולא לאוסרו ליכנס ה"נ
מחנה לוייה משום הכי קא פרכת
הַשְּׁלָמִים: במדבר ו יח
נימא הכי: ה"ג אלא אמר אביי
פתח אהל מועד וגו' בשלמים הכתוב מדבר
מכדי שער ניקנור כו' הא לא הוי
4. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ
קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל
טבול יום דזב לאו כזב דמי ואפ"ה
שנאמר ושחטו פתח אהל מועד אתה
דאי במחנה לוייה קא משתעי קרא
4
[ב] שם
מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
כיון דמחוסר כפרה לא עייל. ג] אבל
מאי קרי ליה אהל מועד הא תניא
אומר בשלמים הכתוב מדבר או אינו אלא
הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל
אהל מועד זה היכל
האי דס"ל (נאמר) לא כזב דמי לענין
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: ויקרא ג ב
6
פתח אהל מועד ממש אמרת אם כן דרך
ט
5. וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל
אלא להכי כתב אהל מועד למימרא
דשוחטין וזורקין עליו ומ"מ אסור
בזיון הוא [א] רבי יאשיה אומר אינו צריך הרי
מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה
מה התם בהיכל מחוסר כפרה לא
ליכנס הואיל ומחוסר כפורים לא עייל
עֶרְוָתְךָ עָלָיו: שמות כ כב
אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי
ד]במחנה לויה: ואי [במחנה לוייה
5
6. וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל
עייל והכי משמע אימתי ובא לפני ה'
❖
ק"ו לדרך בזיון [נ"א במדרש בפרשה נשא
מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח
קאי]. כלומר דאם מותר ליכנס במחנה
דהיינו במחנה לוייה בזמן שהוא ראוי
אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן
(ד' רמ"ב) וגלח הנזיר רבי יאשיה אומר
לבא אל אהל מועד דהביא כפרתו
לוייה אמאי ליקרי ליה אהל מועד
עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח
❖
הגהות מהר"ב
בשלמים הכתוב מדבר או אינו וכו' אם כך
הַשְּׁלָמִים: במדבר ו יח
הא אם לא הביא כפרתו לא. וא"ת
שהרי במחנה לוייה הכתוב מדבר ע"כ
רנשבורג
במחנה שכינה הוא זה שאסור ליכנס
והא מצורעין נכנסין בשערי ניקנור
אמרה תורה לא תעלה וכו' ק"ו לדבר שלא
7
8
כ"ז שהוא מחוסר כפורים ואמאי קרי
ששם מזין על הבהונות הא לא קשיא
א] תוד"ה
יגלח פתח אהל מועד אלא בשלמים הכתוב
פי' הרא"ש
ליה פתח אהל מועד דמשמע תוך
דביאה במקצת לאו שמה ביאה:
מדבר] ר' יצחק אומר אינו צריך הרי הוא
ב] בא"ד
מועד הכי נמי: אימתי הוא
מנלן. דמחוסר כפרה לא עייל: דתניא
העזרה לפני ההיכל כמו ושחטו פתח
מביא. כשטבל או העריב
אומר 6 ולקח את שער ראש נזרו ונתן על
טמא יהיה לרבות טבול יום. שאינו
אהל מועד הכתוב בשלמים שנשחטו
שמשו: מכדי שער נקנור
האש וגו' מי שאינו מחוסר אלא לקיחה
ג] ד"ה
וכו' והתם ודאי א"א כלל
צריך להביא כפרה : לרבות מחוסר
תוך העזרה למימרא מה אהל מועד
לדקדק דעד יום הח' אסור
ונתינה יצא זה שהוא מחוסר לקיחה הבאה
כפרה. ואע"ג דהעריב שמשו אינו
מחוסר כפורים לא עייל ואהל מועד
ליכנס אלא הא דכתיב וביום
ונתינה איכא דאמרי רבי יצחק אומר
מנלן דכתיב טמא יהיה לרבות טבול
יכול ליכנס עד שיביא כפרתו:
הח' יביא לא לאוסרו ליכנס
[ב]
ד] בא"ד
מתני' שהחטאת קודמת בכל מקום.
קודם אלא להודיע זמן הבאת
בשלמים הכתוב מדבר אתה אומר בשלמים
יום9 שאסור ליכנס במחנה שכינה ה] הרי
קרבנות' ואפי' גבי זב מנ"ל
כדכתיב והקריב את אשר
חוזר אביי ומשני דברי חביריו דרב
הכתוב מדבר או אינו אלא פתח אהל מועד
ה] ד"ה
01
לתנא דאסור לכנוס: אלא
לחטאת ראשונה וקיימא לן
נתן ממה שהיו [אומרים מסברת
אמר אביי טבול [יום] דזב
11
ממש תלמוד לומר ולקח את שער ראש
לאו כזב דמי וטבול יום דזב
דאפילו חטאת העוף קודמת
לבם] אלמא קסבר טבול יום דזב
נזרו מקום שהיה מבשל שם היה מגלח אבא
בעל ב' ראיות כיון דלאו
אף לעולת בהמה הואיל ובשאר
כזב ומה שלא פירשה היאך היה מוכיח
21
31
מחוסר כפרה הוא לאחר
חנן אומר משום רבי אליעזר וגלח הנזיר
❖
שטבל מותר לכנוס למחנה
מקומות מצינו שהיא קודמת אף כאן
דטבול יום כזב 41 (אסור) דזב אסור
פתח אהל מועד י כל זמן שאין פתח אהל
לויה וברייתא לאו מייתורא
בנזיר תהא קודמת כדי שיהא נזיר
ליכנס אל פתח אהל מועד ונזיר יכול
דקרא דייק דאורחיה דקרא
מועד פתוח אינו מגלח
ר"ש שזורי אומר
מגלח עליה: ולא פירש. איזה מהן
ליכנס במחנה שכינה שהרי לאו מחוסר
למכתב הכי ובא לפני ה':
הגהות התוספות
ואפ"ה. דטבול יום דזב בעל
וגלח הנזיר
פתח אהל מועד ולא נזירה
לחטאת: הראויה לחטאת. כגון
כפורים הוא דלא מקרי מחוסר כפורים
1.
ב' ראיות מותר לכנוס האי
כבשה נקבה בת שנתה: הראויה
אלא למי שטומאה יוצאה מגופו:
שמא
טבול יום דבעל ג' ראיות
תגלחת
לעולה. כבש זכר בן שנתו: והראויה
טהרה כיצד מביא חטאת
2.
אסור ליכנס: האי במחנה
לשלמים. איל בן שתי שנים: גמ' ת"ר וגלח הנזיר פתח אהל
3.
לויה קאי ואמאי קרי ליה פתח
עולה ושלמים ושוחט את השלמים ומגלח עליהם. ונראה דטעמא
4. 5.
אהל מועד כלו' האי דפשיטא
מועד בשלמים הכתוב מדבר. על השלמים הוא אומר שיהא מגלח
משום דדרשינן בגמ' וגלח פתח אהל מועד [במה שנאמר בו] אהל
6.
ליה לתנא דאסור ליכנס
שהרי נאמר כאן פתח אהל מועד ולא מצינו שאר קדשים טעונין
מועד דהיינו שלמים אחרי שאמר הכתוב שעל השלמים יגלח דין הוא
לשער ניקנור עד שיטביל
51
7. 8.
ויעריב שמשו מקרא קא דייק.
שיקדומו וקשה א"כ למה הקדים חטאת ועולה לשלמים ז):
פתח אהל מועד אלא לשלמים בלבד בשביל שהן דורון וכדרב יהודה
9.
דמחוסר כפרה למחנה לויה
רבי
אליעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שחטאת קודמת
אמר שמואל ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן
קאי בשער ניקנור דמחוסר
בכל מקום לעולה ושלמים. [כדאמרי'] בפרק כל התדיר
01.
שהוא נעול מכאן לשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שפסולין
כפורים אסור לכנוס למחנה
הראויה
שכינה: ואמאי קרי ליה אהל
לחטאת. כשבה: לעולה. כבש: לשלמים. איל:
: או אינו אלא פתח אהל מועד (ג) . בפתח ההיכל :
11.
מועד למימרא מה אהל מועד
בשלמים מחוסר כפרה לא עייל אע"ג
יהא מגלח ולא במקום אחר: אמרת אם כן. שלא יהא מגלח אלא
21.
31. 41.
בפתח ההיכל זהו דרך בזיון ואי אתה רשאי: רבי יאשיה אומר אינו צריך. לומר מכאן שאסור דרך בזיון דמדוכתא אחריתי נפקא כדכתיב
דהעריב שמשו אף התם נמי
ו)
❖
51.
פי' בשער ניקנור פי' האי
לא תעלה במעלות על מזבחי אלא דרך כבש שלא לגלות בשר ערוה עליו ק"ו שלא ינהוג בו דרך בזיון: ר' יצחק אומר אינו
מחוסר כפורים כיון דלא
צריך. לומר דמשום שהוא בזיון לא יגלח אפתח היכל
שאפי' לא יהא בו בזיון אינו יכול לגלח אלא מבחוץ דכתיב ולקח את שער
העריב שמשו דאיכא תרתי
מחוסר כפרה וטבול יום לא
ראש נזרו וגו': יצא זה. שאם יהא מגלח על פתח היכל
שמחוסר לקיחה והבאה לעזרה ונתינה תחת הדוד הלכך אינו יכול לגלח אלא
מוסף רש"י
עייל דתניא טמא יהיה בפ'
בצד הדוד של שלמים והאי דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר: אבא חנן אומר. לכך נאמר בו פתח
במחנה לויה.
זאת חוקת בפ' פרה כתיב
פתוח: נזיר ולא נזירה. שהאשה לא מגלחת בעזרה אלא במדינה
שאינו יכול לגלח כל זמן שאין פתח אהל מועד
(פסחים
לרבות טבול יום שאסור
סז.)
לכנס למחנה שכינה עוד
כדי
טומאתו בו לרבות מחוסר
(סוטה כ:) עמו במחיצתו. (פסחים סז.)
כפרה כגון זב ומצורע ויולדת שטומא' יוצאה מגופו: ושוחט השלמים ומגלח עליהם כדמפ' בגמ' משום דכתיב ושחטו
פתח אהל מועד וכיון דמגלח על השלמים דין הוא שיקדמו ואע"ג דסדורא דקרא חטאת עולה ושלמים: שחטאת קודמת
(סוטה כ:) לרבות טבול יום. (מכות ח:) לרבות מחוסר כפרה.
בכל מקום לעולה ושלמים כדתנן בזבחים פרק כל התדיר ודין הוא שיגלח על הראשון: ולא פירש אע"ג דכל הקרבנות
צריך שיקרא להם הבעלים שם הכא לא צריך אלא אחר שאמר אלו לנזירותי הוי כאילו קרא שם לכל א' וא' דכבשה
(מכות ח:) ואם גלח על אחת משלשתן יצא.
אינה ראויה אלא לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים: ומשלח תחת הדוד של זבח השלמים: היה מגלח במדינה אע"ג
(ערכין כא. וכעי"ז נדרים ד: וזבחים נה.)
דכתיב וגלח פתח אהל מועד לאו דוקא כדמפר' בגמ'. לא היה משלח תחת הדוד כדדריש בגמ' משום דכתיב ולקח את
שער ראש נזרו ונתן על האש מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה יצא זה שמחוסר לקיחה והבאה מחוץ לירושלים
ונתינה תחת הדוד אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד של אשם [וחטאת] העוף דלא כתיב נתינת שער תחת הדוד אלא [בנזיר טהור]: הכל משלחים טהור במקדש ובמדינה וטמא במקדש חוץ מן הטמא שבמדינה כדמפ'
בגמ' מפני ששערו נקבר כדאי' בשלהי תמורה: בשלמים הכתוב מדבר כלומר וגילח הנזיר על זבח שנאמר בו פתח אהל מועד ואליבא דר' יהודה דמתני': ר' יאשיה אומר אינו צריך. כלומר אינו צריך לאוסרו מסברא אלא מק"ו יש לדרוש
שאין לנהוג מנהג בזיון שהרי אומר לא תעלה במעלות אפי' בשעת עבודה הזהירה תורה שלא תגלה ערותו לעצים ולאבנים כ"ש שלא יגלה פתח אהל מועד ובספרי אין כתוב בו ר' יאשיה או' אלא כולה מדברי ת"ק והכי איתא התם
או אינו אלא פני אהל מועד אמרת דרך בזיון הוא או אינו אלא פתח אהל מועד ממש כלומר שאין להוציא הפסוק ממשמעותו בשביל סברא ת"ל ולא תעלה במעלות: ולא מי שמחוסר לקיחה הבאה ונתינה וזה מחוסר הבאה מפני אהל
מועד עד מקום שהוא מבשל השלמים בלשכת הנזירים תמיה לי ומנלן שאינו מבשלו פני אהל מועד וכי תימא משום בזיון א"כ אפי' תגלחת נמי: וגלח הנזיר פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח דע"כ פני אהל מועד לאו דווקא שהוא מנהג בזיון. ונ"ל דס"ל
דמגלח על החטאת הלכך
לא אצטריך פני אהל
מועד אלא לבזמן שהוא
פתוח:
וגלח הנזיר ולא
נזירה סבירא
ליה דלפני אהל מועד היה מגלח
דאי לא
דוקא
פני
אהל מועד (יתלה) [יכולה]
לגלח במקום צנוע ופליג