מה:
שלשה מינין פרק ששי
נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשלמים
הכתוב מדבר. וכרבי יהודה דמתני' דאמר
כדי שלא יתגרו בה פרחי כהונה: סוטה אינה כוחלת ופוקסת. דהא
על
ו)
קא א ב
א) ב)
לנוולה קא בעי וכיון דמנוולה לא אתו לאיגרויי בה: מתני'
ג)
שלמים יגלח שנאמר בהן ושחטו פתח אהל מועד:
קב ג
רבי יאשיה אומר אינו צריך הרי הוא אומר לא תעלה במעלות.
ד)
ומשלח. ומניח: ה"ג במתני' היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת
ה)
הדוד ואם גילח במדינה לא היה משלח תחת הדוד במה דברים אמורים
כי הולך לעבוד עבודה ואינו כל
כך דרך בזיון וקשה דמאי
קג ד
1
בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת
אינו צריך למדרש מסברא אלא מק"ו
קד ה
ו)
הטומאה לא היה משלח תחת הדוד
ובסיפרי אין הגירסא ר' יאשיה אומר
שמא יתגרו בה פרחי כהונה אמר לו
ר' מאיר אומר הכל משלחין תחת
אלא כל זה מדברי ת"ק והכי איתא
קה ו
ז) ח)
לדבריך סוטה תוכיח דכתיב בה 1 והעמידה
❖
הדוד חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד.
התם או אינו אלא פתח אהל מועד
לפני ה' ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי
❖
קו ז
ממש אמרת א"כ 2 דרך בזיון או אינו
וספרים שכתוב בהן במשנתנו אם
כהונה אמר להן זו כוחלת ופוקסת זו אינה
אלא ממש כלומר דאין להוציא מסברא
שילח תחת הדוד של אשם יצא שבשתא
כוחלת ופוקסת: מתני' היה נוטל שער ראש
נוסחת הריב"ן
הפסוק ממשמעו הרי הוא אומר לא
היא דל"ג ליה במתניתין אלא בגמ'
תורה אור השלם
נזרו ומשלח תחת הדוד ואם גילח במדינה לא
תעלה 3 ק"ו לדבר בזיון:
ת"ר ואח"כ נוטל את הרוטב כו'.
1. וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן
ולא
היה משלח תחת הדוד במה דברים אמורים
במי שמחוסר הבאה ולקיחה
והכי פירושא דמתני' היה נוטל שער
וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי יְיָ:
במדבר ה טז
ונתינה. שהרי שלמים נאכלין
בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה
ראש נזרו ומשלחו תחת הדוד של
2. וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל
שלמים ואם גילח במדינה לא היה
בכל העיר ואם מגלח פתח אהל
לא היה משלח תחת הדוד ר"מ אומר הכל
מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ
משלחו תחת הדוד של שלמים: בד"א
מועד ודוד שלמים בעי הרי מחוסר
ז)
וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ
משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמא שבמדינה
נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר
בתגלחת הטהרה. אמרו שאם גילח
הבאה לקיחה ונתינה:
בלבד: גמ' נוטל שער ראש נזרו ת"ר
תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים:
(א)
וגילח
(את) הנזיר פתח אהל
במקדש משלח תחת הדוד אבל לא
❖
במדבר ו יח
ואח"כ נוטל את הרוטב ונותן על שער ראש
א
מועד בזמן שהוא פתוח.
בזמן שגילח במדינה. אבל בתגלחת
נזרו ומשלח תחת הדוד של שלמים ואם
ב
הטומאה אפי' בזמן שמגלח במקדש
כלומר ע"כ לאו פתח אהל מועד
הגהות התוספות
שילח תחת הדוד של חטאת ואשם יצא אשם
אינו משלח תחת הדוד של אשם שאין
ממש דא"כ ה"ל דרך בזיון אלא
ולא
1. 2.
בנזיר [טהור] מי איכא אמר רבא ה"ק ואם
בזמן פתח א] [פתוח] : נזירה.
לך משלח תחת הדוד אלא הטהור
ג
4
3.
שבמקדש מפני שעשה נזירותו
משמע שטעמא דקרא 5 שמא יתגרו
נזיר טמא משלח תחת הדוד של אשם יצא
4.
כמצותו: ר' מאיר אומר הכל משלחין
בה פרחי כהונה ב] אם תגלח פתח
5.
מנה"מ אמר רבא אמר קרא 2 אשר תחת
6.
תחת הדוד. בין טהור שגילח במדינה
אהל מועד ממש אלא במדינה מגלחת
זבח השלמים מזבחו יהא תחתיו ואם שילח
7.
בין טמא שגילח בעזרה ואין לך
במקום צנוע ולא יראוה פרחי כהונה:
תחת הדוד של חטאת יצא מ"ט אמר קרא
אינה
כוחלת ופוקסת. הסוטה
שאינו משלח תחת הדוד אלא חוץ מן
8.
זבח לרבות את החטאת ואשם והא
הטמא במדינה בלבד: גמ' וברישא
עומדת שם [בניוול] כדאמר
9. 01.
אפיקתיה להאי זבח מרוטב א"כ לימא קרא
דגמ' ל"ג אשם בנזיר מי איכא
בסוטה היו קושרין חבל
❖
המצרי כו': ומשלח תחת הדוד.
מרוטב השלמים מאי זבח ש"מ לרבות
אלא ה"ג ת"ר ואח"כ נוטל את
שהשלמים בו: אם גילח במדינה.
הרוטב ונותן על השער של ראש
חטאת ואשם ואימא כולה לחטאת ואשם
לעזי רש"י
נזירותו ומשלח תחת הדוד של שלמים
שיש לו רשות לגלח במקום שירצה
הוא דאתא א"כ לימא שלמים וזבח מאי
ואם שילח תחת הדוד של אשם ושל
ואף על גב דכתיב אל פתח אהל
וושקור"ד [ושקרו"ד].
זבח השלמים שמע מינה תרתי תנו רבנן
❖
❖
לא מבושל כראוי.
חטאת יצא אשם בנזיר טהור מי
מועד לאו פתח אוהל מועד 6 קאמר
הכל היו משלחין תחת הדוד חוץ מטמא
איכא אמר רבא ה"ק ואם נזיר טמא
כדדרשינן בגמ':
שגילח במדינה מפני ששערו נקבר דברי
לא היה משלח תחת הדוד. נראה
משלח תחת הדוד של אשם יצא: מנא
הגהות הב"ח
מוסף רש"י
רבי מאיר רבי יהודה אומר ד טהורים כאן
הני מילי אמר רבא אמר קרא
דמכל מקום פשיטא ליה לתנא
(א) גמ' היה
שמא יתגרו בה פרחי
וכאן היו משלחין טמאים כאן וכאן לא היו
אשר תחת זבח השלמים. דמשמע
דאהני פשטא דקרא דמשמע
ה
כהונה.
לרוטב (ב) שם
משלחין וחכ"א הכל לא היו משלחין תחת
דבירושלים הוא מגלח ואם היה
אשר תחתיו יהא זבח השלמים לומר
וחלת
מגלח בגבולין לא היה ג] מגלח תחת
לך מן הזבח עצמו יהא תחתיו:
הדוד חוץ מן טהור שבמקדש מפני שנעשה
כמצותו: מתני' והיה מבשל את השלמים
ואם שילח תחת הדוד של חטאת ושל
הדוד דכתיב בקרא וגלח הנזיר
(ג) רש"י
(סוטה ח.) זבח
לרבות את החטאת
אשם יצא מ"ט דכתיב זבח לרבות
פתח אהל מועד ולקח את שער ראש
או שולקן הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן
ואשם.
ז
חטאת ואשם . שהטהור ששולח
נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח
האיל (ב) וחלה מצה אחת מן הסל ורקיק מצה
❖
השלמים ואיכא תנא דדריש בגמ'
תחת זבח שלו דהיינו חטאת יצא
אחת ונותן על כפי הנזיר ומניפן ואחר כך
יצא זה שמחוסר לקיחה הבאה ונתינה
ואם טמא הוא טעון שילוח תחת
הותר הנזיר לשתות
יין ולהטמא למתים זבח שלו דהיינו אשם: ה"ג ת"ר
וה"נ מחוסר הבאת שערו מחוץ
❖
הגהות מהר"ב
(מנחות צא:)
רבי
הכל משלחין תחת הדוד חוץ מטמא
לירושלים לתתם תחת דוד השלמים
רנשבורג
בירושלים: אבל תגלחת טומאה לא היה משלח תחת הדוד. דוד של
שבמדינה מפני ששערו נקבר דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר טהורים
א] תוד"ה
פי' הרא"ש
כאן וכאן. בין במקדש בין במדינה היו משלחין טמאים כאן וכאן
אשם נזיר טמא וחטאת העוף 7 שלא תלה הכתוב נתינת שער תחת
הדוד אלא בטהור: רבי מאיר אומר [הכל משלחין תחת הדוד].
ב] ד"ה
לא היו משלחין: וחכמים אומרים הכל לא היו משלחין תחת
אמתני' דמס' מדות דקתני
שהיה מגלח בלשכת
הדוד חוץ מטהור שבמקדש מפני שנעשה כמצותו. וסתם
בין נזיר טהור ד] במדינה ובין נזיר טמא [במקדש]: חוץ מן הטמא
נזירים: זו אינה כוחלת
מתניתין דידן אליבא דחכמים וכדפרשינן לעיל: שנעשה כמצותו.
שבמדינה בגמ' אמרינן מפני ששערו נקבר וכן שלהי תמורה
ופוקסת שהיתה עומדת
אבל קשה מנלן דנקבר וצ"ע: נוטל שער ראשו. כדאמר
שגילח במקדש כמצותו: מתני' או שולקן. שאינו מבושל יפה
בנוול כדאמר בסוטה
(ג)
ג] ד"ה
מנלן
שהיה קושר חבל המצרי
אמר קרא
וושקוד"ר בלע"ז: את הזרוע בשלה. איכא למ"ד שלמה ואיכא
בברייתא והוא נוטל מן הרוטב כדמפרש ואזיל:
למעלה מדדיה: ואח"כ
תחת זבח השלמים מזבחו יהא תחתיו. מיתורא דזבח דרשינן הכי
למ"ד בזרוע שנתבשלה עם האיל במסכת חולין :
ד] ד"ה
נוטל את הרוטב סיומא
דברייתא הוא: מזבחו יהיה
תחת השלמים יתן מזבחו: [חטאת] ואשם 8 אמר קרא זבח לרבות
גמ'
חטאות ואשמות: א"כ לימא קרא שלמים וזבח מאי זבח השלמים. מדסמך זבח 9 למדרש תחת השלמים יהיה מן הזבח: ה] ד"ה
תחתיו. מיתורא דזבח קא
דריש תחת דוד השלמים
מפני ששערו נקבר. לא נתפרש מנלן: כאן וכאן. במקדש ובמדינה: או שולקן. בישול יותר [מדאי]: ואח"כ הותר
ה]
יהיה מן הזבח דהיינו
רוטב דמן הזבח עצמו
הנזיר לשתות ביין. לכאורה נראה דהאי תנא כר"א דאמר בגמ' דאסור לשתות יין עד אחר כל המעשים שמפרש 01:
א"א לשרוף כל זמן
כיון
ח) [שנזרק עליו] אחד מן
הדמים. כדדרשינן בגמ' אחר מעשה יחידי:
שהוא ראוי לאכילה: מאי
אחר
זבח השלמים ש"מ תרתי
מדסמך זבח לתחת דרשינן
דתחת השלמים יתן
מן
הזבח:
או שולקן בישול מרובה. ומניפן ואח"כ
הותר הנזיר לשתות יין נראה
דכרבי
אליעזר ס"ל
דאית ליה
בגמ' דאסור
לשתות יין עד לאחר כל המעשים האמורים