מו:
שלשה מינין
פרק ששי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונמצא
תגלחתו
פסול. ב] נשפך דמו או יצא או נטמא:
פסולה.
ומי מעכבא. בנזיר: והתניא זאת תורת הנזיר
בין
שיש לו כפים.
קח א ב
א) ב)
דהואיל ובשעת תגלחתו לא נזרק אפי' א' מן הדמים
לקיים מצות תנופה ובין שאין לו כפים שהתנופה
אינה מעכבת:
בהכשר ה"ל כגלחוהו לסטים1 וגילחוהו לסטים לאחר מלאת אמרינן ריש
ותסברא דהא דתני בין שיש לו כפים כו' דקא בעי למימר דאינה
קט ג
וזבחיו
לא עלו לו. שאר
מעכבת ואלא הא דתניא זאת תורת הנזיר כו' ה"נ דכי אין לו שער
פירקין לר"א סותר ז' לרבנן שלשים:
ג)
ד)
לא מיעכבא דהא דכתיב וגלח את
הזבחים שהקריב אחרי התגלחת
קי ד ה
ה)
שער ראש נזרו אע"פ שאין לו שיער
פסולה לא עלו לו דהואיל והיה
ומי מעכבא והתניא זאת תורת הנזיר
ו)
1
יצא ומי מצית אמרת הכי והתניא
צריך לשהות (לא מצי) עד שיגדל שערו
קיא ו
א בין שיש לו כפים בין שאין לו כפים ואלא
❖
קיב ז
נזיר ממורט שאין לו שיער בית שמאי
ובהקרבת שאר הזבחים לא היה
הא דתניא זאת תורת הנזיר בין שיש לו
ז)
אומרים אינו צריך להעביר תער על
ראוי לתגלחת יש להחשיב הזבחים
❖
ח)
שער בין שאין לו שער הכי נמי דלא
בשרו וב"ה אומרים צריך: ואמר
כאילו הקריב קודם או תוך מלאת:
ז)
2
נוסחת הריב"ן
גילח על החטאת שלא לשמה
מעכבא והתניא נזיר ממורט בש"א אינו
ב
רבינא. עלה דההיא מתני' אינו צריך
צריך להעביר תער על ראשו וב"ה אומרים
תורה אור השלם
כו'. דקיימא לן [ריש
דקאמרי ב"ש: אין לו תקנה. הואיל
צריך להעביר תער על ראשו ואמר רבינא
זבחים] כל הזבחים שנזבחו שלא
ואין יכולין לקיים בו מצות גילוח. אבל
1. זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר
יִדֹּר קָרְבָּנוֹ לַיְיָ עַל נִזְרוֹ
מאי אינו צריך לב"ש אינו צריך אין לו
לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים
לב"ה דאמרי צריך לדידהו יש לו תקנה
מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ כְּפִי
לשם חובה חוץ מן הפסח וחטאת:
בהעברת תער בעלמא ואע"פ שאין
תקנה הא לב"ה יש לו תקנה והיינו דרבי
נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶׂה עַל
גילח על העולה שלא לשמה או
שם שיער שיהא מגלח ממנו: והיינו
תּוֹרַת נִזְרוֹ: במדבר ו כא
פדת דאמר ר' פדת ב"ש ורבי אליעזר אמרו
2. וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל
על השלמים ואח"כ הקריב
דרבי פדת. דאמר במכילתא אחריתיח)
דבר אחד מאי ר' אליעזר דתניא אין
מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח
ג
השאר לשמן תגלחתו פסולה. דהואיל
דבית שמאי דהכא ור' אליעזר אמרו
אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן
לו בהן יד ורגל אין לו טהרה עולמית
ולא עלו לשם חובה עולה ושלמים
דבר אחד ב"ש הא דאמרן שאין לו
עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח
3
❖
דברי רבי אליעזר רבי שמעון אומר יניחנו
הַשְּׁלָמִים: במדבר ו יח
דנזיר ה"ל כגילח על עולה ושלמי
תקנה הואיל ואין יכול לקיים בו מצות
ר"ש
על מקומו ויצא וחכ"א יניח על של שמאל
נדבה ולא יועיל: אומר אותו
גילוח(ב): ור' אליעזר דתניא אין למצורע
ויצא לישנא אחרינא אמרי לה אמר (א) רב
הזבח. שנשחט שלא לשמה לא עלה
בהן יד ובהן רגל אין לו טהרה
הגהות הב"ח
עולמית. לפי שאין יכול לקיים בו מתן
לו לשם חובה וצריך להביא ג] [זבח אחר
תנופה בנזיר מעכבת אליבא דמאן אילימא
(א) גמ'
במקומו]: ושאר כל הזבחים עלו לו.
דם ושמן על בהן ידו. שמע מינה
רבא
אליבא דרבי אליעזר פשיטא האמר רבי
(ב) רש"י
כר"ש בגמ' דאמר 4 מגלח על שלמי
דמדקאמר ר' פדת דב"ש ור' אליעזר
אליעזר אחר מעשים כולם אלא אליבא
נדבה יצא: ד] אחר5 עשותו שלשתן
אמרו דבר אחד ושמעינן להו לב"ש
רבא
דרבנן השתא יש לומר תגלחת אמרי רבנן
ונמצא אחד מהן כשר. והאחרים
דאמרי דתגלחת שיער מעכבא דרבי
לא מעכבא תנופה מיבעיא ומי לא מעכבא
קשיא
אליעזר נמי קאי כוותייהו דאית להו
פסולים תגלחתו כשרה לדברי הכל:
לך
קסבר ר"ש נזיר שגילח על שלמי
והתניא זאת תורת הנזיר בין שיש לו
דתנופה מעכבא והאיך מתני' דתני
דעדיין (ג) ד"ה
כפים ובין שאין לו כפים ואלא הא דתניא
נדבה יצא. שהרי עולה
בין שאין לו כפים כו' [ע"כ] דמעכבא
רבא
(ד) ד"ה
משמע: ל"א אמר רב תנופה בנזיר
זאת תורת הנזיר בין שיש לו שער ובין
ושלמי נזיר ששחטן שלא לשמן הרי
מאי
הן כנדבה: טעמא דאמר קרא
מעכבת. ותנופה מי מעכבא ואפילו
שאין לו שער הכי נמי דמעכבא והתניא
❖
[תחת זבח] השלמים ולא
לר"א והא תניא זאת תורת הנזיר כו'
ה]
6
נזיר ממורט בש"א אינו צריך להעביר תער
כתוב שלמיו7. $ מדשני קרא [בזבחים]8
כדלעיל אלמא דלא מעכבא ותסברא
על ראשו וב"ה אומרים צריך אמר רבי
דלא מעכבא ואלא הא דתניא כו'
דרשינן בפרק התודה לרבות
גליון הש"ס
אבינא
מאי צריך לבית הלל צריך ואין לו
שלמי נזיר לאקשויי לשמן ולכמה
ואי מוקמת לה לההיא כגון דלא מעכבא
תוס' ד"ה מ"ט. מדשני קרא
תקנה לב"ש יש לו תקנה ופליגא דרבי
דברים וה"ה דמקשי להו [למימר]
הא דתני' נזיר ממורט ב"ש אומרים
בזבחים.
מתני' גילח על הזבח ונמצא
❖
פדת:
❖
א"צ כו' שאפי' בלא העברה מותר
ותודה שהיא שלמים אם גילח עליו יצא:
ד
9
ונטמא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו
ביין וב"ה אומרים צריך להעביר
תער ומדאינו יכול לקיים בו מצות
לו גילח על החטאת שלא לשמה ואח"כ הביא קרבנותיו לשמן תגלחתו
ה
הגהות מהר"ב
הגהות התוספות
גילוח והוא צריך גילוח דהא צריך
פסולה וזבחיו לא עלו לו ו גילח על העולה או על השלמים שלא לשמן
רנשבורג
1.
לכך אלמא דנזיר שאין לו שיער אין
ואח"כ הביא קרבנותיו לשמן תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו רבי שמעון
א] גמ'
2. 3.
לו תקנה דתגלחת שיער מעכבא
4.
אומר אותו הזבח לא עלה לו אבל שאר זבחים עלו ז ואם גילח על שלשתן
ומדהא מעכבא תנופה נמי מעכבא
ונמצא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה ויביא שאר זבחים: גמ' אמר רב אדא
וכדרב א"ר אבינא לעולם תנופה לא
5.
בר אהבה זאת אומרת קסבר ר"ש נזיר שגילח על שלמי נדבה יצא מאי
מעכבא והאי דקא משמע לן דב"ש
ב] תוד"ה
טעמ' דאמר קרא ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ולא כתב על שלמיו:
ג] ד"ה
6.
וב"ה איפכא הויא דמאי אינו צריך
א] 2
מתני'
לב"ש דקאמר דאין לו תקנה והכי
ד] ד"ה
7.
אמרי ב"ש אינו צריך להעביר תער
8.
ה] ד"ה
על ראשו עדיין לא יהא מותר מפני שאין שם העברת שער אבל לב"ה יש לו תקנה והכי משמע צריך לזה להעביר תער על ראשו ואף
9.
על פי שאין שם שיער יצא ידי חובתו ואף על גב דליכא גילוח ולעולם לב"ה גילוח לא מעכבא והוא הדין לתנופה וקשיא לרב והיינו
❖
❖
דר' פדת: וחכמים אומרים אין לו בהן ימין נותנו על בהן שמאל ויצא לשון אחר אמרי לה אמר (ג) רב תנופה מעכבת בנזיר כו'
ומי לא מעכבא ואפילו לרבנן והא תניא זאת תורת הנזיר בין שאין לו כפים. משמע דצריך תנופה דתנופה מעכבא ומי מעכבא ואלא הא
פי' הרא"ש דתני' זאת תורת הנזיר בין שאין לו שיער והתניא נזיר ממורט ב"ה אומרים צריך להעביר תער על ראשו דמשמע דיעביר על ראשו ויצא דלא
מוסף רש"י
מעכבא דיש לו תקנה אלמא הא נמי דתני בין שאין לו כפים ה"נ דלא מעכבא וקשיא לרבא אמר רבינא לעולם אימא לך דמעכבא כרבא
מעכבת: ומי מעכבא. אפי'
מאי צריך לב"ה צריך ואין לו תקנה דמעכבא הא לב"ש יש לו תקנה ופליגא דרבי פדת דאמר דב"ש ור"א אמרו דבר אחד כו': מתני' גילח.
צריך להעביר תער על
לר"א והתניא זאת תורת הנזיר
ראשו.
בין שיש לו כפים בין שאין
על אחד מזבחיו: ונמצא פסול תגלחתו פסולה. וסותר שלשים וזבחיו שהפריש עכשיו לא עלו וצריך להביא אחרים במקומן: כיצד
לו כפים. וקס"ד דהכי פירושו
גילח על חטאת שלא לשמה. כלומר שנעשית שלא לשם חטאת: ואח"כ הביא שאר קרבנותיו. כגון עולה ושלמים לשמן וכן אם גילח על
כמו שאין לו כפים דאינו
מניף כן נמי יש לו כפים
העולה או על השלמים שנעשו שלא לשמן וכולן תגלחתן פסולה וסותר שלשים ומביא קרבנות אחרים במקום שלשתן: ר"ש אומר. אם גילח
(יומא סא:) אין
אין תנופה מעכבת. וע"כ לא
על העולה או על השלמים שלא לשמן ושאר קרבנות הביא לשמן תגלחתו כשרה ושאר זבחים עלו לו אבל אותו הזבח בלבד לא עלה לו ויביא
לו טהרה עולמית.
אתיא כרבנן דא"כ קרא דזאת
זבח אחר במקומו. והיינו טעמא דתגלחתו כשרה דהואיל וזבח אחר בעלמא כשר הוא דתנן [בריש זבחים] כל הזבחים ששחטן שלא לשמן
תורת הנזיר למה לי דמג"ש
דא' א' נפקא. אלא ע"כ ר"א
כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ה"נ כשרה לתגלחתו אבל במקום שגילח על החטאת שעשאה שלא לשמה מודה ר"ש דתגלחתו פסולה
הדרן עלך
(יומא סא:)
היא ולא שמעי' דבתנופה
לפי שזבחו פסול הוא כדתנן כל הזבחים כו' חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה פסולה: ואם גילח על שלשתן. סתם ונמצא אחד מהן כשר
❖
שלשה מינין
מודה: ואלא הא דתניא זאת
תגלחתו כשרה לדברי הכל שהרי על זבח כשר נמי גילח ויביא שאר זבחים במקום הפסולין: גמ' אמר רב אדא בר אהבה. מדתני ר'
תורת בין שיש לו שער בין
(ד)
שאין לו שער. הכי נמי שבא
שמעון כי גילח על זבח כשר אע"ג דלא עלה לבעלים לשם חובה תגלחתו כשרה: זאת אומרת דקסבר ר"ש נזיר שגילח על שלמי נדבה יצא.
להשוות יש לו לאין לו לומר
פי' הרא"ש (המשך)
ובלבד שיביא קרבנותיו משלם דאילו כי גילח על השלמים שלא לשמן מאי הוו נדבה דאמר מר כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה אם כמו
דתגלחת לא מעכבה והתניא
שנדרת יהא נדר ואם לאו יהא נדבה ואמר ר"ש דתגלחתו כשרה: דאמר קרא. וגלח הנזיר וכתיב ונתן על האש אשר תחת זבח
נזיר ממורט וכו' והוה מצי
מאחר כל המעשי' אלא לאו
למפרך דע"כ לא בא להשוות
רבנן ובתנופה מודו דמעכבא
השלמים ולא כתיב על שלמיו דאילו נאמר שלמיו הוה משמע שלמי
נזיר ממש והשתא דכתיב השלמים אלמא אפילו על שלמי נדבה יצא:
יש לו לאין לו לומר דתגלחת
והא דאמרי רבנן אחר מעשה
מתני' יחידי אחר שנזרק אחד מן
לא מעכבא [לרבנן] מג"ש
דא' א' נפקא. ולר' אליעזר תגלחת מעכבא. אלא ע"כ בא להשוות אין לו ליש לו מה יש לו צריך להעביר תער למר
הדמים קאמר ולעולם כל עבודות הקרבן מעכבות ואפי' תנופה דשמעי' ליה מזאת תורת הנזיר ואלא הא דתניא בין יש לו שער
למצוה ולמר לעכב גם אין לו צריך להעביר תער על ראשו. והכא נמי נימא שבא להשוות אין לו כפים ליש לו כפים
בין אין לו הכי נמי דתגלחת מעכבת והתניא נזיר ממורט וכו' ואמר ר' אבינא מאי צריך לב"ה צריך ואין לו תקנה דכל שאינו
לומר שזקוק להניף על זרועו כשאין לו כפים. אלא דניחא ליה לאוכוחי מברייתא דע"כ מקשי' אין לו ליש לו: והתניא
ראוי לבילה בילה מעכבת בו. וה"פ ב"ה או' צריך להעביר וכו' כלומר נזיר צריך להעביר תער ולגלח שער ראשו וזה שנמרטו
נזיר ממורט ב"ש אומרים אינו צריך להעביר תער על ראשו. וב"ה אומרים צריך להעביר תער על ראשו. ה"ג ואמר ר'
שערותיו אין לו תקנה. הא לב"ש יש לו תקנה וה"פ בש"א אינו צריך להעביר תער ולגלח שער ראשו. אלא אף לממורט יש לו
אבינא מאי אינו צריך לב"ש צריך ואין לו תקנה. וה"פ אינו צריך להעביר תער על ראשו כי לא תועיל לו ההעברה
תקנה בהעברת תער. וצ"ל להאי לישנא דטעם דב"ש משום דמשוי אין לו ליש לו שגם הממורט צריך להעביר תער וברייתא
אחר שנמרטו שערותיו. ולר"א דאמר תגלחת מעכבת אסור ביין לעולם ולרבנן לא קיים מצות גילוח. ולב"ה יש לו תקנה
דזאת תורת הנזיר אתיא כב"ש והכא נמי בא להשוות אין לו כפים ליש לו לומר שצריך להניף בזרוע למר למצוה ולמר
בהעברת תער על ראשו. לר"א לשתות יין ולרבנן לקיים המצוה והכא א"א שבא להשוות יש לו לאין לו בין לב"ש בין
לעכב ולא תדקדק מיניה דתנופה מעכבת. ותימה דלמא לעולם בא להשוות יש לו לאין לו וכב"ה דאמר צריך ואין לו תקנה
לב"ה דלב"ש ביש לו שער יש לו תקנה ובאין לו שער אין לו תקנה ולב"ה לענין מה בא להשוות יש לו לאין לו הא
ולאשמועינן דתגלחת מעכבת וי"ל דליכא לפרושי הכי דאי לרבנן הא אמרי תגלחת לא מעכבא מג"ש דאחר א' ואי לר"א
ביש לו כתוב העברת שער בהדיא אלא ע"כ בא להשוות אין לו ליש לו ללמדך דאין לו צריך העברת תער וב"ה היא
מאחרי כל המעשים כולם נפקא ומיהו קשה קצת אהך סברא אמאי מייתי ברייתא דנזיר ממורט דבלא"ה היה יכול להקשות.
הכא נמי בא להשוות אין לו כפים ליש לו דצריך להניף בזרועו למר למצוה ולמר לעכב: והיינו דר' פדת הא דקאמר
דע"כ לא מצית להשוות יש לו לאין לו לומר שתגלחת מעכבא דאי לרבנן הא אמרינן תגלחת לא מעכבא ואי לר"א מאחר
דלב"ש צריך ואין לו תקנה: אין לו טהרה עולמי' דבעי' קרא כדכתיב: על מקומו. על מקום הבהן. לישנא אחרינא
כל המעשים נפקא. ופליגא דר' פדת. הא דאמר ר' אבינא דלב"ש צריך ויש לו תקנה ואית דגרסי אמר ר' אבינא ותירוץ הוא.
אמרי לה אי אליבא דר' אליעזר פשיטא וכו' נראה אעפ"י שקצר התלמוד ולא פי' דכדר"א אתייא [ע"כ] צ"ל דכר"א
וה"פ והתניא נזיר ממורט וכו' ובה"א צריך קס"ד צריך ויש לו תקנה אלמא פי' הברייתא הכי כשם שיש לו שער צריך להעביר
אתייא כדלעיל. אלא משום דקאמר ואי אליבא דרבנן השתא יש לומר תגלחת וכו' פרי' לא לאלתר ולא מעכבא אפי'
תער כך אין לו צריך להעביר תער ואידך ברייתא נמי מפרשי' הכי כשם שיש לו כפים מניף למצוה כך אין לו מניף בזרועו
לרבנן והתניא זאת תורת הנזיר וכו' וס"ל דהכי פירושא כשם שבאין לו כפים דין הוא שמעכב (דתנופה) [דכל שאינו]
ודחי רבינא דמהכא לא תוכח דלא מעכבא דצריך ואין לו תקנה קאמר ב"ה וה"פ כשם שאין לו שער איכא עכובא דאין ראוי
ראוי לבילה בילה מעכבת הכי נמי ביש לו מעכבת וקס"ד דע"כ לאו כר"א דא"כ לשתוק קרא מזאת תורת. ותיפוק ליה
לבילה כך יש לו איכא עיכובא ולעולם תיקשי לך ולא מעכבא תנופה לרבנן. וק"ק דא"כ הך דבין יש לו שער אתיא כר"א