כל
כנויי נזירות
פרק ראשון נזיר
פי' הרא"ש ו:
מסורת הש"ס
קסבר רבי אליעזר מקצת היום ככולו. השתא חוזר לרב מתנה
אמר לך בר פדא אימא סיפא ר' אליעזר אומר אינו סותר אלא ז'.
א) ב)
1
אמר לך בר פדא אימא
ג) ד)
כנגד אותן ימים שמונה בהן שלישי ושביעי מחמת טומאה: ואי ס"ד
וליישב דברי רבי אליעזר אליבא דתנא קמא כי היכי
סיפא וכו' ואי ס"ד ל' יום
2
בעינן נסתור כולהו: אינו
דבעינן שלשים ניסתור כולהו. אלא לאו דאין עיקר נזירות [לר"א]
דלרבנן משך נזירות שלשים יום ה"נ לרבי אליעזר דאדרבה מדרבנן
סותר אלא שבעה. כלומר
[נשמע] לר' אליעזר דבמשך נזירות לא פליגי וכ"ת א"כ לר' אליעזר
אלא כ"ט יום. ומאי טעמא דר' אליעזר דאמר דסותר ז' משום דצריך
אינו סותר כלל אלא ממנין
ה)
ז' ימי טומאתו ואז יביא
נסתור כל שלשים יום קסבר רבי
לגלח לאחר שהזה עליו שלישי ושביעי
❖
ו) ז)
קרבנותיו ואע"ג דטמא
אליעזר מקצת היום ככולו ואפילו
מחמת טומאה כדמפרש ביה קרא
אמר לך בר פדא אימא סיפא רבי אליעזר
משלח קרבנותיו שאני נזיר
נטמא קודם הבאת קרבנותיו דאחרי
ביום השביעי יגלחנוה) ובדין הוא דאינו
אומר אינו סותר אלא שבעה (א) אי סלקא
דכתי' [ונתן] על כפי הנזיר
וכיון דסבר ר"א סתם נזי'
שעשה מקצת נזירות ביום שלשים
צריך לסתור מהן כלום שהרי עברו
תורה אור השלם
דעתך שלשים בעינן נסתור כולהו קסבר
כ"ט יום מסתמא רבנן לא
ואח"כ נטמא חשיב כנטמא ביום
עליו כ"ט יום בטהרה אלא משום
1. וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר
פליגי עליה בעיקר משך
רבי אליעזר מקצת היום ככולו תנן הריני
שלשים ואחד על כן אינו סותר אלא
דהשתא נתגלח על הטומאה וקים להו
ימי נזירות אלא דבהא
בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ
נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר את
קמפלגי דרבנן סברי סותר
יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל
ז' תימה דאמרינן לקמן והימים
לרבנן דאין שיער מתגדל כדי לכוף
במדבר ו יג
ביום ל' נזירות אטו היכא
מוֹעֵד:
הכל רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא
הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים
ראשו של זה בצד עיקרו של זה בפחות
2. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
דאמר הריני ל' יום דסותר
שלשים יום ואי סלקא דעתך סבר רבי
וזה אין לו אחרונים וי"ל דהאי סברא
מז' ימים ולהכי אמר רבי אליעזר
הכל מדאורייתא ומביא
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
קרבן טומאה והיינו
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר
אליעזר מקצת היום ככולו נסתור שבעה
לא מהניא אלא דלא סתר מאה אבל
דצריך שיהא סותר ז' ומונה ז' אחרים
דפרישי' לעיל דליכא מידי
לַיְיָ קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע
שלשים מיהא סותר ורבנן סברי לא
כנגדן והכי נמי מפרש טעמא דרבי
❖
ואי לא סבר מקצת היום ככולו ליסתור
בין רב מתנא לבר פדא
שְׂעַר רֹאשׁוֹ: במדבר ו ה
אמרינן מקצת היום ככולו היכא
אליעזר לקמן . ואי קשיא אמאי לא מתרץ
אלא דלרב מתנא אם נטמא
ו)
כולהו לעולם לא אמרינן מקצת היום ככולו
ביום ל' קודם הבאת
דנטמא קודם הבאת קרבנותיו ולהכי
בר פדא הכי כרישא מאי טעמא
אי הכי ליסתור כולהו אמר ריש לקיש היינו
קרבנותיו סותר מדאוריי'
נוסחת הריב"ן
סותר כל שלשים יום ובהא פליגי
סותר את הכל משום דנעשה כאומר
ומביא קרבן. ולבר פדא
טעמא דרבי אליעזר אמר קרא זאת תורת
1
רבנן ור' אליעזר אליבא דרב מתנא:
שלמין היינו טעמא דלא מתרץ לה
אינו סותר אלא מדרבנן:
תנן הריני נזיר מאה יום נטמא
הנזיר ביום מלאת ימי נזרו התורה אמרה
ואי ס"ד קסבר ר"א מקצת
הכי דקסבר דכיון דנטמא לאחר כ"ט
היום ככולו נסתור ז' פי'
נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר לימא
יום מאה סותר את הכל רבי
יום לא מדחינן ליה מקרבן כולי האי
לא לסתור כלל ופריך ואי
כתנאי עד מלאת הימים שומעני מיעוט
לא סבר מקצת היום ככולו
עד שלשים אחריני דילמא אתי למיעבר
אליעזר אומר אינו סותר אלא שלשים
2
ניסתור כולהו כיון שנטמא
ואי ס"ד סבר ר' אליעזר מקצת היום
על נזריה ואתי לידי תקלה: ל"א
ימים שנים ת"ל קדוש יהיה גדל פרע אין
ביום אחרון של נזירותו:
ככולו לסתור ז'. לרב מתנא פריך א]
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא ז'.
אמרה תורה נטמא ביום
גידול שער פחות משלשים דברי רבי יאשיה
מלאת תן לו תורת נזרו.
ואי ס"ד [לאו] מקצת היום ככולו
דבעי הזאה שלישי ושביעי ואח"כ יביא
רבי יונתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר
(ב)
כלומר לעולם לית ליה
כלומר לבר פדא ליסתור כולהו כל
קרבן נזיר בטהרה. אלמא קסבר
מקצת היום ככולו אלא
עד מלאת הימים אי אלו הן ימים שצריכין
אמר
ריש לקיש. ב] כבר
ק' יום:
דעיקר נזירות שלשים חסר א' ובדין
גזירת הכתוב הוא דאם
למלאות הוי אומר שלשים מאי לאו רב
נטמא ביום אחרון של
הוא דאינו סותר כלל והאי דסותר
פדא ולא אמרינן מקצת היום ככולו
נזירותו אפי' אם נזר נזירות
מתנא דאמר כרבי יאשיה ובר
פדא דאמר
ז' כדי שיביא קרבנו בטהרה: לא לעולם
וכ"ת אמאי אינו סותר כולהו אמר
מרובה אינו סותר אלא ל'
כרבי יונתן אמר לך רב מתנא
כולי עלמא
אימא לך דסבר רבי אליעזר שלשים
ר"ל כו' אמרה תורה נטמא ביום מלאת
יום כתורת סתם נזירות
לכאורה איתותב רב מתנא
בעינן כו'. ורב מתנא אמר לך לעולם
בכלל פליגי
שלשים בעינן והכא בעד ועד
דהיינו ביום ק' שהוא יום מלאת נזרו
דלא משני תלמודא אלא
תן לו תורת נזרו כלומר שיעשה עוד
אימא לך לר' אליעזר לא הוי נזירות
רבי יאשיה סבר עד ולא עד
בכלל ורבי
אליבא דבר פדא ואיכא
תורת סתם נזירות שלשים יום וגזירת
פחות משלשים יום והאי דאמר אם
למימר דרב מתנא מוקי לה
יונתן סבר עד ועד בכלל אמר מר אי אלו
באומר שלמים: שומע אני
הכתוב שלא יסתור כולו וא"ת לבר
כן ניסתור להו לכולהו היינו טעמא
הן ימים שצריכין למלאות הוי אומר שלשים
מיעוט ימים ב' דסתם
פדא לרבי אליעזר כי נטמא יום ל'
דלא סתר להו דקסבר מקצת יום
נזירות אינו אלא ב' ימים
ואימא שבת שבת
מי איכא חסירותא
ת"ל גדל פרע ואין גידול
אמאי אינו סותר אלא ז' נסתור
שלשים שעבר עליו בטהרה ככולו
❖
ואימא
פרע פחות מל' יום דהכי
דמי: תנן הריני נזיר מאה יום נטמא
שלשים כדריש לקיש תן לו תורת נזיר
משמע כמנין יהיה גדל
יום מאה סותר את הכל. ואפי' לבר פדא הואיל דקאמר מאה
וי"ל דהתם אחר מלאת הוה לבר פדא
שהרי סתם נזירות הוי כ"ט
פרע: אלו הן ימים שצריכין
מלאת אלו ימי החודש
יום שלמים משמע: ואי ס"ד דסבר ר' אליעזר מקצת היום ככולו
לבר פדא ואם תאמר התינח לבר פדא אלא לרב מתנא דקאמר לרבי
הגהות הב"ח
שפעמי' הם כ"ט ופעמי'
לסתור ז'. ותו לא כי נטמא ביום ק' שהרי כבר עבר נזירותו כשנטמא
אליעזר מקצת היום ככולו אף בנטמא קודם הבאת קרבנותיו ביום
(א) גמ' ואי
ממלאיםאתהחודשועושים
ק' לא נסתור אלא ז' וצריך לדחות ולומר דעתה איירי בשאמר הריני
ולדבריך אי לא סבר מקצת היום ככולו ליסתור להו לכולהו ואמאי
(ב) שם
אותו מל' יום. ובר פדא
כרבי וה"ק עד מלאת עד
קאמר אינו סותר אלא שלשים: לעולם לא סבר מקצת היום ככולו.
נזיר מאה יום שלמים דהשתא ליכא למימר מקצת היום ככולו כיון
אותו היום שממלאים את
דאמר שלמים ומ"מ אינו סותר כולם מדרשא דריש לקיש דכי נטמא
והאי דקאמר אינו סותר אלא שלשים יום מסייע ליה לבר פדא. והאי
(ג) רש"י
החודש ולא יום מלאת
ביום מלאת גזירת הכתוב שלא יסתור אלא שלשים וקשה דבמתני'
דקאמר אי לא סבירא ליה דמקצת היום ככולו ואכתי לא שלימין
דאפילו
בכלל. ור' יאשיה נמי אית
❖
ליה עד ולא עד בכלל
סתמא קתני ק' יום ולא קתני שלמים ועוד אדמפלגי לר' אליעזר בין
אמאי לא סתר לכולהו אמר ריש לקיש היינו טעמא דרבי אליעזר כו':
ולהכי דריש ליה מקדוש
זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו . בין לנזירות שלשים בין
נטמא ביום שלשים דאינו סותר אלא ז' לנטמא ביום ק' דסותר שלשים
יהיה ומשני תרוייהו סברי
הגהות מהר"ב
ליפלוג לעולם בנטמא ביום ק' עצמו במה דברים אמורים כשאמר
לנזירות מאה תן לו תורת נזיר דהיינו שלשים והיינו דקאמר אינו
ל' יום: ואימא (מה) שבת
שהוא משלים ששת ימי
סותר אלא שלשים: אלו הן ימים שצריכין למלאות הוי אומר ל'. רנשבורג
שלמים ז)שלשים3 אבל לא אמר שלמים לא סתר אלא ז' דמקצת היום
המעשה להיותם נקראים
ככולו ונראה למהר"ף דמתניתין איירי דאמר מאה יום ולא אמר שלמים
דחדשה של לבנה אינו אלא כ"ט וחצי ופעמים שהוא צריך להשלים
א] תוס'
שבוע: מי איכא חסרונא
ודקשיא לך לרב מתנא אליבא דר' אליעזר כיון דאמרינן דמקצת היום
למנין שלשים לאפוקי שאר ימים של עשרים ושל ארבעים שאינן צריכין
לישנא דמלאת משמע
שפעמים בא למלאת
ככולו אף בנטמא ביום ק' לא נסתור אלא ז' לא תיקשי דאמר 4 ר"ל
למלאת דמשמע דתיהוי נזירות באותן ימים שצריכין למלאות כמה
החסרון כגון חודש
הן (הרי) כ"ט: רבי יאשיה סבר. דהאי דכתיב עד מלאת עד ל'
ותירוץ זה מסיק לשניהם דגזירת הכתוב הוא לסתור שלשים דע"כ
שפעמים הוא מכ"ט אבל
ב] ד"ה
בימי השבוע ליכא חסרון:
ביום מלאת קאי כי נטמא ביום ק' אע"ג דמקצת היום ככולו לא נימא
משמע ולא שלשים בכלל להכי איצטריך גדל פרע שאין גידול שיער
פחות משלשים: ורבי (ג) יונתן סבר עד ועד בכלל. ולא איצטריך
כאילו נטמא יום ק"א אחר מלאת דאינו סותר אלא ז' דהא אם לא נטמא
לן מגדל פרע דאלו מעד מלאת הימים נפקא: אמר מר אי אלו
היה צריך להשלים נמי כל יום ק' אם כן יום מלאת הוא וגזירת הכתוב
ג] בא"ד
הן ימים שצריכים למלאות הוי אומר שלשים. דמשמע דתהוי נזירות
כי נטמא ביום מלאת שיסתור ל' יום ואם תאמר ברישא נמי כי נטמא
❖
סתם שלשים יום: ואימא שבת. כדי שבוע הוי סתם נזירות דהוי
ביום ל' לר' אליעזר אמאי אינו סותר אלא ז' יסתור כל שלשים שהרי
נטמא ביום מלאת ויש לומר דמשמעות דקרא משמע דאיירי בדמפרש
ששה ימים אתי יום שביעי וממלא לה לשבוע ואימא דעד מלאת
הימים עד מלאת שבוע קאמר: מאי חסירותא איכא.
נזירותו ולא בסתם נזיר מדקאמר נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר
הגהות התוספות
פירוש סתם נזירות מכלל דעד השתא לאו בסתם נזירות קיימא אבל כי
דבעי השלמה כולהי שבועי כי הדדי נינהו ומשום הכי ליכא למימר
1. 2.
נדר נזירות סתם בהא לא איירי כלל שאם נטמא ביום מלאת שנתן לו
דאיירי בהו קרא אבל חדש דאיכא חסירותא דאיכא חסר
3.
עוד תורת סתם נזיר דודאי לא יהבינן ליה שלשים כיון דאיתא 5 לרב
ואיכא מלא איכא לך למימר האי לחדש הוא דאתא קרא:
4.
ואימא
מתנא ג] ולבר פדא דנזירות הוי כ"ט להכי אינו סותר אלא ז' (בו) לר'
5.
אליעזר אבל בסיפא איירי כשנדר בפירוש שלשים אז לא הוי נמי סתם נזיר דהא פירש שלשים יום ובההיא מודה רבי אליעזר כי נטמא ביום
שלשים דסותר שלשים דבדידיה נמי איירי קרא דזאת תורת הנזיר: שומע אני מיעוט ימים שנים. ויהיה סתם נזירות ב' ימים תלמוד לומר
6.
7.
שהן
צריכין למלאות הוי אומר [שלשים]. כלומר חדש שפעמים
קדוש יהיה גדל פרע ואין גידול פחות משלשים יום כמנין [יהיה]:
משלשים יום ופעמים חסר א': מאי לאו רב מתנא כרבי יאשיה. דדריש יהיה ובר פדא כר' יונתן דדריש מעד מלאת ולא עד בכלל
דהיינו כ"ט יום: אמר לך רב מתנא דכו"ע שלשים כותיה.6 דרבי יאשיה סבר בכל דוכתין עד ולא עד בכלל הילכך [יהיה] 7 איבעי למימר ורבי
יונתן סבר בכל דוכתין עד ועד בכלל ולא איצטריך דרשא דיהיה אלא מעד מלאת נפקא ולבר פדא צריך לומר תנאי היא:
שהשבת ממלא השבוע: מי איכא חסירותא. הא כל ימי השבועות שלמים בשבת אבל החדשים יש מלאים ויש חסרים:
ואימא שבת.
ואימא