שלשה
מינין פרק ששי נזיר
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונטמא ר' אליעזר אומר סותר את הכל. ולא כל הימים כדמפרש
מתני' במרים התרמודית. מתרמוד שם מקום: שהיא מסוכנת
קיג א
א) ב)
1
והלכה ומצאה שמתה. ונטמאת עליה ואמרו חכמים כו' : גמ'
בגמ' דהא ר' אליעזר הוא דאמר [לעיל] בפ"ג
❖
א ב
ג) ד)
קתני. במתני' ר' אליעזר אומר סותר את הכל והא שמעינן ליה דאמר
נטמא לאחר מלאת סותר ז' א] אלא סותר אקרבנות2 קאמר ור' אליעזר
דכל אחר מלאת שבעה סותר ותו לא
והא הכא אחר מלאת הוא:
לטעמיה דאמר בגמ' אחר המעשים כולם מותר לשתות יין ב] ומגלח
ב ג
אמר רב מאי סותר נמי דקאמר ר"א
הרי כשנזרק אחד מן הדמים עד
הגהות הב"ח
ג ד ה
מתני' מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא
סותר קרבנותיו. והכי קאמר יביא
[שיביא שאר הקרבנות אינו ראוי]
(א) גמ' יביא
❖
כל קרבנותיו לאחר שיטהר ואותו
לתגלחת והואיל ונטמא [קודם]
קרבנותיו ויטהר
רבי אליעזר אומר סותר את הכל וחכ"א
זבח ראשון שנזרק דמו לא עלה לו
שהקריב כולם כנטמא שחרית לפני
יביא שאר קרבנותיו ויטהר אמרו לו מעשה
(ב) במשנה
א
ולעולם ז' הוא דסותר ותו לא
הקריבו אף אחד מהן דמי ולא ראוי
אינן
במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן
נוסחת הריב"ן
לדברי הכל ובהא פליגי ר' אליעזר
לתגלחת כל היום והוי קרבן ראשון
(ג) רש"י
הדמים ובאו ואמרו לה על בתה שהיתה
סבר אותו זבח ראשון לא עלה לו
שהביא כאילו הביאו תוך מלאת
❖
עדיף
מסוכנת והלכה ומצאה שמתה ואמרו חכמים
ויביא אחר במקומו עם שאר
בימים שלא ראוי כלל לתגלחת דמי:
תביא שאר קרבנותיה ותטהר: גמ' קתני
וחכ"א
קרבנותיו שהפריש לכשיטהר לאחר
יביא שאר קרבנותיו ויטהר.
הגהות מהר"ב
ז': והכי נמי מסתברא. דאקרבנותיו
ר' אליעזר אומר סותר את הכל והאמר ר'
פי' לכשיטהר כך מפרש
רנשבורג
קאי מדקתני וחכמים אומרים יביא
בירושלמי סתם מעשה דטהרה
ג]
אליעזר כל אחר מלאת שבעה סותר אמר רב
3
א] תוד"ה
שאר קרבנותיו ויטהר מכלל דלרבי
ואחר כך יביא קרבנות. ודאי אותו
מאי סותר נמי דקאמר ר' אליעזר סותר
❖
אליעזר סבירא ליה דאף ראשון לא
הזבח שהיה בהכשר לא יחזור ויביא
קרבנותיו הכי נמי מסתברא דקתני וחכ"א
ב] בא"ד
עלה לו וצריך להביא אחר : ענין
ורבנן לטעמייהו דאמרי אחר מעשה
(א) תביא שאר קרבנותיה ותטהר ש"מ
אחר אמר רב מאי סותר נמי דקאמר
יחידי מותר לשתות יין ומגלח הרי הוא
פי' הרא"ש
ג] ד"ה
ומעשה נמי במרים התרמודית שנזרק עליה
ר' אליעזר סותר את קרבנותיו. ולא
קודם שנטמא [ראוי] לתגלחת ולמה
4
ותיפוק לי מאחר כל
אחד מן הדמים ובאו והודיעוה על בתה שהיתה
מיבעיא זבח ראשון דאינו עולה לו
יסתור אותו [אבל] הזבחים שהקריב
5
המעשים. ואם באנו לומר
מסוכנת והלכה ומצאה שמתה ואמרו חכמים
דאינו חושש מזאת א"כ
אלא אותו שהפריש תחלה צריך
משנטמא יסתור דהא קפיד קרא
ד] בא"ד
גם ההיא דיש לו כפים אי'
להחליף ויביא אחר במקומו וחכמים תביא שאר קרבנותיה ותטהר ש"מ: שיביא קרבנות נזיר בטהרה ואח"כ
למי' דכר"א אתיא: זאת
אומרים אותו ראשון בלבד לא עלה
כשיטהר ויהיה לו הזאת ג' וז' יביאם
אומרת קסבר ר"ש נזיר
6
הדרן עלך שלשה מינין
שגלח על שלמי נדבה יצא
לו וצריך להביא אחר במקומו אבל
[למנין סתירה] :
7 ד]
במרים התרמודית. מתרמוד:
השלמי נזיר ששחטן שלא
שאר קרבנות שהפריש אינו צריך
כהן
לשמן לא עלה לשם חובה
גדול ונזיר (ב) ב אין מיטמאין לקרוביהן
והאמר לעיל בפ"ק
להחליף אלא לכשיטהר יביא אותם.
ובפ'
והרי הן כשלמי נדבה:
אבל מיטמאין למת מצוה היו מהלכין
ג
דאמר קרא אשר תחת זבח
ה"נ מסתברא דאקרבנות פליגי
ג' דטומאה
השלמים ולא כתיב שלמיו
בדרך
ומצאו מת מצוה רבי אליעזר אומר
מדקאמרי רבנן דיביא שאר קרבנות
דלאחר מלאת סותר [ז'] ולרבנן8 [ל']
משמע כל שלמים ויס"ג
יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר וחכמים
ויטהר אלמא דשמעי מיניה דרבי
ובפ"ק פירשתי דמדרבנן הוא דמן
דאמר קרא (על) [ובשר]
זבח תודת שלמיו ולא
אומרים ד יטמא נזיר ואל יטמא כהן הדיוט
אליעזר דאפי' אותן קרבנות שהפריש
התורה בסתירה הבא מספק דמשמע9
כתיב שלמים. ופי' הר'
תחלה אינו יכול להביא לקרבנותיו
הואיל ובחדא ראוי לתגלחת שנזרק
אמר להם רבי אליעזר יטמא כהן שאינו מביא
01
משה דמהאי קרא דרשי'
ואמרו ליה רבנן מביא ומעשה נמי כו':
א' מן הדמים לרבנן [נמי דיו] בסתירת
בפ' התודה [דף ע"ח] לרבות
קרבן על טומאתו ואל יטמא נזיר שהוא מביא
שלמים נזיר ליום ולילה
ז': סותר קרבנות. כדפי' במתני':
הדרן עלך שלשה מינין
קרבן על טומאתו אמרו לו יטמא נזיר שאין
ומקשינן נמי שלמי תודה
ה
דייק נמי. בברייתא דבקרבנות איירי
ה] ד"ה
11
לשלמי נזיר שאם גילח
קדושתו קדושת עולם ואל יטמא כהן
כהן גדול ונזיר אין מיטמאין
עליהם יצא: מי שנזרק
מדאייתו רבנן ראייה לדבריהם שאמרו
21
קדושת עולם: גמ' בשלמא
ו] ד"ה
שקדושתו
עליו א' מן הדמים ונטמא.
לקרוביהן. וכדמפרש בהן
חכמים שאר קרבנות:
31
ר"א או' סותר את הכל. לא
כהן גדול
ונזיר האי
סבר כהן גדול עדיף
גמ'
קראי לטומאה לקמן בגמ':
כל הימים קאמר כדמפרש
הדרן עלך שלשה מינין בגמ' דר"א סבר נטמא
והאי
סבר
נזיר עדיף
משוח בשמן המשחה
בשלמא כהן ונזיר. שמעינן להו
ומרובה כהן גדול ונזיר אינן מיטמאין
אחר מלאת סותר שבעה.
הי מינייהו ליטמא תחילה דרבנן
ז] ד"ה
אלא סותר כל הקרבנות
לקרוביהם. בספרי היא אבל
סברי כהן גדול שקדושתו קדושת
(ג)
ה]
קאמר. ר"א לטעמיה דאמר
41
אחר כל המעשים כולם
מיטמא למת מצוה ולא גרסינן ליה כדמוכח בגמ'. כהן גדול הלכותיו
עולם ורבי אליעזר סבר נזיר עדיף שכן מביא קרבן על
שאינו מותר לשתות יין
בפרשת אמור אל הכהנים ונזיר בפרשת נשא:
טומאתו ויטמא כ"ג שאינו מביא קרבן על טומאתו ואל
יטמא נזיר:
ח] בא"ד
עד אחר הבאת כל
ואל
יטמא נזיר. שקדושתו עדיפא כיון שהזקיקתו תורה להביא
משוח
קרבנותיו. נמצא כשנזרק
יטמא
א' מן הדמים עדיין
כהן. ואפילו כהן גדול:
קרבן על טומאתו מה שאין כן בכהן ו] למאן דאמר דיטמא נזיר ואל יטמא כהן ואפי' כהן הדיוט:
ט] בא"ד
אינו ראוי לתגלחת וכיון
נזיר
בשלמא
קדושתו קדושת שעה. ואפי' אמר נזיר עולם מכל מקום סתם נזירות הוי שלשים יום :
כהן גדול ונזיר האי סבר כהן
דס"ל לר"א שאין א' מן
גדול עדיף והאי סבר נזיר עדיף. וטעמא דמ"ד במתניתין: וכן משוח בשמן המשחה. כ"ג שנמשח בשמן המשחה ומרובה בגדים קרי
הקרבנות מתירו בתגלחת
51
עד שיקריב את כולם
משנגנז שמן המשחה דיאשיהו גנז שמן המשחה שעשה משה כדאיתא בפ' הוציאו לו ואחריו לא היה כהן משוח בשמן המשחה אלא מרובה
❖
א"כ כל קרבנותיו חשובים
בגדים בלא שמן שהיו ממלאים ידיו בח' בגדים ולא היו יכולין לעשות שמן המשחה אחר למשוח בו כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי
כקרבן [אחד] וכשנטמא
לדורותיכם זה ולא אחר וכדאיתא בפ' קמא דכריתות וכי נס א' בשמן המשחה היה והלא הרבה נסים נעשו בו שמתחלה לא היה אלא י"ב
קודם שהקריב כולו הוי
כאילו נטמא שחרית
הגהות התוספות
לוג ובו נמשח המשכן וכל כליו ואהרן ובניו כל ז' ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים וכולו קיים לעתיד לבא שנאמר משחת קדש יהיה
קודם שהקריב אפי' א'
זה לי לדורותיכם והא דאמר התם המפטם השמן ללמוד בו או למוסרו לצבור פטור הא דקתני למוסרו לצבור (ללמדם שידעו לעשותו) היינו
1.
מהם והוי הקרבן שהביא
2. 3.
כאילו הקריבו תוך מלאת.
בימי משה אם עשאו פטור אי נמי למוסרו לצבור ללמדם שידעו לעשותו ולא שימשחו ממנו והשתא אחרי יאשיהו לא היה כהן נמשח בשמן המשחה
וחכ"א יביא שאר קרבנותיו
אלא עובד בח' בגדים וכשר בכך בלא משיחה דת"ר בפ"ק דמגילה משיח אין לי אלא בשמן המשחה מרובה בגדים מנלן ת"ל הכהן המשיח
4.
ויטהר פי' לכשיטהר.
והשתא משוח ומרובה בגדים משכחת לה בדור א' כגון שנמשח א' לכ"ג ובתוך כך נגנז שמן המשחה ואירע בו קרי בכהן המשוח ומינו אחר תחתיו
5.
וכן מפ' בירושלמי בהאי
6.
מתני' יטהר ואח"כ יביא
מרובה בגדים לעשות עבודה ביה"כ ז] וקשה דא"כ הל"ל משוח חזי לעבודה ומרובה בגדים לא חזי לעבודה דראשון חוזר לעבודתו כדקאמר גבי
7.
קרבנותיו ואותו הזבח
משוח שעבר ונראה לומר כגון שכהן גדול גלה ומינו אחר תחתיו ברבוי בגדים כגון שנגנז השמן כבר ושימש כמה שנים שאם אף61 הראשון שב
שהביא בטהרה לא יחזור
אינו חוזר לעבודתו שהרי שימש זה תחתיו כמה שנים והרי שניהם מהלכין בדרך כו': ד)(ה"ג) דאילו משוח מביא פר הבא על כל המצות כדכתיב אם
ויביאנו. רבנן לטעמייהו
דאמרי אחר מעשה יחידי
הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והביא פר וגו' ומרובה בגדים לא דכתיב בפ' הכהן המשיח דוקא משוח וליכא לפרושי משוח מביא פר
מותר לגלח. הרי האדם
העלם דבר של צבור כלומר שכהן משוח מקריבו ולא מרובה בגדים כדכתיב גביה ח] ולקח הכהן המשיח מדם הפר והא71 ליתא דבתורת כהנים מוכח
שנטמא נראה לתגלחת
בהדיא דאף כהן הדיוט מקריבו (ה"ג) וא"ת אי מיירי אחר יה"כ לא היה לו לקרותו לזה מרובה בגדים אלא שעבר ואי מצאו מת מצוה ביה"כ
8.
ט]
ולמה יסתור אותו זבח
81
אבל שאר זבחים שהקריב
והא קבורת מת מצוה לא דחי י"ט וכ"ש שבת ויה"כ וי"ל דלעולם ביה"כ עצמו איירי ולא לקברו אלא לטלטלו מחמה לצל דשרי אפי' בשבת ואהא
9.
משנטמא ודאי סותר דהא
קאמר דמשוח בשמן עדיף ומטמא המרובה בגדים מחמה לצל דמשוח עדיף דמייתי פר הבא על כל המצות אם הכהן המשיח הורה וטעה
91
קפיד קרא שיביא קרבנות
01.
בהוראתו אבל מרובה בגדים אינו מביא פר על כל המצות דמשיח דוקא כתיב אלא מביא כשבה או שעירה כיחיד ובהוריות עיקר הדבר
נזיר בטהרה. ולעיל פ"ק
02
11.
פירשתי דהא דסותר ל'
ופירושו ופר12 הבא על כל המצות היינו בפר שהוא עצמו מביא שהורה בעצמו ועשה כהוראתו שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב"ד לציבור:
יום לרבנן היינו מדרבנן
מרובה דמן התורה סגי בסתירת
21.
31. 41. 51. 61. 71. 81. ז' לבר פדא. ואיכא לספוקי הכא הואיל ונראה לתגלחת משנזרק א' מן הדמים אולי די בסתירת ז'. ולי
91. 02. 12.
נראה דלרבנן אין כאן סתירה כלל דכיון שנזרק א' מן הדמים מותר לשתות יין וליטמא למתים ולגלח ויצא
מכלל נזיר ולא שייך ביה סתירה. מרים התרמודית. מתרמוד היתה. הכי נמי מסתברא דסותר קרבנותיו קאמר