מז:
כהן גדול
פרק
שביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מרובה
בגדים ומשוח שעבר. וה"ה דמצי למינקט משוח ומשוח
משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים. כלומר והא פשיטא לן דכ"ג
ד א
א)
ב) ג)
שעבר או מרובה בגדים ומרובה בגדים שעבר אלא
שנמשח בשמן המשחה קודם שנגנז צנצנת המן ומקלו של [אהרן] ושמן
המשחה בימי יאשיהוד) וכהן גדול שלא נמשח בשמן המשחה שעומד
רבותא נקט דאפי' אותו שעבר משוח מרובה בגדים עדיף ממנו
ה ב
ד) ה)
הכי גריס מרובה בגדים ומשוח שעבר לכאורה משמע מרובה בגדים
בכהונתו לאחר שנגנז שמן המשחה אפילו בבית ראשון ואין בינו לבין
❖
ו)
1
כגון שכבר נגנז שמן המשחה והיה
כהן הדיוט אלא שהוא מרובה בגדים
ו ג
כ"ג מרובה בגדים ואירע בו קרי
שמשמש בח' בגדים בבגדי לבן ובגדי
ומרובה בגדים משוח בשמן המשחה עדיף
א
תורה אור השלם
ומינו אחר תחתיו ומשחוהו ועבר יום
זהב וכהן הדיוט אינו משמש אלא בד'
ז ד
ב דאילו משוח בשמן המשחה מביא פר הבא
1. וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא
הכפורים ושוב הראשון שהוא מרובה
הא נמי פשיטא שאם היו מהלכין
על כל המצות ואילו מרובה בגדים אין מביא
ח ה
יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא
בגדים חוזר לעבודתו והשתא יש
בדרך ומצאו מת מצוה דמיטמא
❖
יִטַּמָּא: ויקרא כא יא
משוח שעבר ומרובה בגדים ג מרובה בגדים
ט ו
מרובה בגדים ולא יטמא משוח בשמן
לפנינו מרובה בגדים ומשוח שעבר
עדיף דמרובה בגדים עביד עבודה ואילו
ד
המשחה משום דאיהו עדיף שכן מביא
ואי אפשר לומר כן דאיך נעשה זה
י ז ח
משוח שעבר לאו בר עבודה הוא עבר
נוסחת הריב"ן
פר העלם על כל המצות כמו צבור
שמשחו השני ולא משחו הראשון אלא
❖
מחמת קירויו ועבר מחמת מומו עבר מחמת
כדכתיב ואם הכהן המשיח
יש לפרש כגון שיש כאן כ"ג משוח
ה
קירויו עדיף דאילו האי חזי לעבודה למחר
וגו' כלומר שהוא מביא קרבן על
(שעבר) ואירע בו קרי ומשחו אחר
אשמתו כמו צבור על אשמתן אבל
תחתיו ועבד יה"כ אחד ושוב המשוח
ואילו עבר מחמת מומו לא חזי לעבודה
פי' הרא"ש
מרובה בגדים אינו דינו אלא
הראשון חזר לעבודתו ועבד כמה
(א)
איבעיא להו משוח מלחמה וסגן הי מינייהו
❖
מדמייתו רבנן ראיה
כיחיד: ומשוח שעבר. כלומר קודם
שנים אחרי כן ומשוח השני עבר
עדיף משוח מלחמה עדיף דחזי למלחמה
לדבריהם ממה שאמרו
שנגנז שמן המשחה ואירע קרי בכ"ג
עבודתו ובין כך ובין כך נגנז שמן
2
חכמים תביא שאר
או דלמא סגן עדיף דחזי לעבודה ת"ש
ומינו אחר תחתיו ומשחוהו ואחר כך
המשחה וזה המשוח ראשון שחזר
קרבנותיה:
הגהות הב"ח
סליק פירקא
דתניא אין בין משוח מלחמה לסגן אלא שאם
כשנטהר כ"ג חוזר לעבודתו ושני
לעבודתו גלה עם יכניה ומינו אחר
ומרובה בגדים. לאחר
(א) רש"י
היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה יטמא
עובר לו: ומשוח שעבר לאו בר עבודה
תחתיו מרובה בגדים אבל משוח
ו
נידון
(שנתנה) [שנגנז]
❖
משוח מלחמה ואל יטמא הסגן והתני' משוח
שמן המשחה ולא יכלו
הוא. אלא אותו יה"כ כדאמרי' במס'
שעבר אינו מתמנה תחתיו כל ימי
ז
לעשות אחר כדדריש פ"ק
חייו של הראשון אף כי יצא בגולה
יומא ראשון חוזר לעבודתו
מלחמה קודם לסגן אמר מר זוטרא לענין
ח
דכריתות. שמן משחת
משום איבה ולהכי ליכא למימר דמת
ושני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכהן
קודש יהיה זה לי זה
החיותו משוח מלחמה עדיף מאי טעמ' דתלו
הגהות התוספות
ולא אחר ולא נמשחו
המשוח דא"כ משוח שעבר יתמנה
הדיוט משום דמעלין בקודש ולא
ביה רבים ולענין טומאה סגן עדיף דתניא
1.
הכהנים אלא היה משמש
תחתיו אלא גלה ומינו מרובה בגדים
מורידין: כהן משוח מלחמה לא חזי
2.
בה' בגדים. ואמרינן פ"ק
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר למה תקנו
תחתיו והשתא המשוח שעבר קודם
לעבודה כדאמרינן במס' הוריות :
3.
דמגילה דכהן מרובה
סגן לכהן גדול שאם אירע בו פסול הרי נכנס
4.
בגדים כשר לכל עבודת
והתניא משוח מלחמה קודם לסגן.
למרובה בגדים בזמן שעדיין היה שמן
5.
כ"ג כמו כהן משוח ואין
ומשמש תחתיו עד כאן לא פליגי אלא בכהן
המשחה והשתא שניהם המרובה
דמשמע לכל דבר קודם לו דאיהו
ביניהם אלא פר הבא על
גדול ונזיר כי קא אזלי בהדי הדדי אבל
עדיף טפי במס' הוריות קאי: דתלו
בגדים והמשוח שעבר מרובה בגדים
6. 7.
ה)
כל המצות שמרובה בגדים
8.
מביא כשבה או שעירה
ביה רבים. דעביד מלחמה בשביל
חד חד לחודיה בר איטמויי אינון מנא הני מילי
עדיף שעבד עבודה 3 שראוי לעבודה
❖
כמו שאר כל אדם. וכהן
רבים: עד כאן לא פליגי. ר' אליעזר
ואילו משוח שעבר לאו בר עבודה
דת"ר על כל נפשות מת לא יבא במה הכתוב
משוח מביא פר. וי"מ
1
הוא כדאמרינן פרק קמא דיומא
ורבנן אלא בכ"ג ונזיר דקאזלי בהדדי
דבעבודת פר העלם דבר
מדבר אי ברחוקים קל וחומר הוא ומה
של צבור וכתי' בפר' ויקרא
מוסף רש"י
דלכהן גדול אינו ראוי משום
ואשכחו מת מצוה הי מינייהו ליטמא
כהן הדיוט שהוא מיטמא לקרובים אינו
שהכהן המשיח היה מקריב
ברישא אבל חד לחודיה כו': על כל
איבה ולא לכהן הדיוט דמעלין בקדש
למה תקנו סגן לכהן
אותו. ואתא למי' שמרובה
מיטמא לרחוקים כהן גדול שאינו מיטמא
גדול.
נפשות מת לא יבא. לא בא אלא
בגדים לא יקריבנו. וליתא
ולא מורידין כשמעתיה דר' יוסי דאמר
שאם אירע
לקרובים אינו דין שאינו מיטמא לרחוקים אלא
דבת"כ מוכח דאף כהן
לקרובין דאי לרחוקים הרי כבר
אינו ראוי לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט:
בו פסול כו'.
הדיוט מקריבו. הלכך אם
עבר מחמת קרויו ועבר מחמת
בקרובים הכתוב מדבר
ולאביו הוא דאינו
למדנו מכהן הדיוט והואיל ולא בא
היו שניהם מהלכין בדרך
מיטמא הא
מיטמא
הוא למת מצוה
ומצאו מת מצוה יטמא
מומו. בין מום קבוע בין
הכתוב להזהיר על כל נפשות מת
(יומא לח:)
מרובה בגדים ואל יטמא
מום עובר מחמת קרויו עדיף דחזי
אלא משום קרובין מה ת"ל לאביו לא
ולאמו
משוח. וא"ת היאך היו ב'
❖
לעבודה למחר ומחמת מומו לא
בא אלא לומר לך לאביו אינו מיטמא
(סוטה מב.)
כהנים גדולים כאחד וי"מ
משוח
שאירע קרי בכ"ג שנמשח
מלחמה וסגן הי מינייהו
אבל מיטמא הוא למת מצוה: ו)ולאמו. האמור בכהן גדול מה ת"ל:
[עביד] עד שיתרפא מומו:
אחר שנגנז שמן המשחה
עדיף. כלומר כל הני פשיטא לי והא מיבעיא לי: משוח מלחמה עדיף
לגזירה
ומינו מרובה בגדים לשמש
פי' הרא"ש (המשך)
דחזי למלחמה. שנתמנה לכך לצאת עם העם למלחמה ותלו ביה רבים: או דלמא סגן עדיף דהא חזי לעבודה פירוש ביום הכפורים שנתמנה לכך שאם
תחתיו. ולא נהירא דא"כ
בר עבודה הוא. היינו כר'
הול"ל כדקאמר בסמוך
יארע קרי בכ"ג שיכנס הוא תחתיו ונקרא 4 סגן נמצא כי עיקר מינויו לשמש בעבודה ועיקר מינוי משוח מלחמה למלחמה:
משוח. עדיף דחזי לעבודה
יוסי והתם פסיק כוותיה.
ת"ש
דתניא אין בין משוח לסגן אלא שאם היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה יטמא משוח מלחמה. וקשה דטובא איכא בינייהו כדאיתא בשילהי
והוה מצי למימר מרובה
ומרובה בגדים לא חזי
בא לו בבגדים שכ"ג משמש משוח מלחמה משמש (משמע) וסגן עובד בבגדים כמו הדיוט כמו שעובד ביה"כ נמי תחת כ"ג ותו כל החמשה
בגדים ומרובה בגדים
לעבודה לפי שהראשון
חוזר לעבודתו. והשני
שעבר או משוח ומשוח
דברים האמורים בפרשה לא פורע ולא פורם מצווה על הבתולה ואסור באלמנה דאינן5 נוהגין בסגן ונוהגין במשוח מלחמה כדמרבינן בפרק
אינו משמש בח' בגדים
שעבר אלא לרבותא נקט
בתרא דהוריות מקראי ואומר הרמ"ר דודאי טובא מילי איכא דמשוח מלחמה חמור מסגן ותנא קולי קולי קתני דאין קולא שנוהגת במשוח
אעפ"י שזה משוח אפ"ה
משום איבת כ"ג. ולא
מלחמה שלא תנהוג בסגן [אלא] הך שיטמא משוח מלחמה ולא יטמא סגן והכי נמי אמרינן פרק מקום שנהגו תנא קולי קולי קתני:
בד' בגדים דמעלין בקדש
מרובה בגדים עדיף שראוי
והתניא משוח מלחמה קודם לסגן. וקא ס"ד דקדים לכל מילי קאמר אלא6 בקונט' פי' דידע שפיר המקשה דבהוריות מתניא לענין
ולא מורידין. ופי' הר'
לעבודה. עבר מחמת
קריו ועבר מחמת מומו.
משה כגון שחלה כ"ג
להחיותו לפקח עליו את הגל קודם לסגן דאם נפל גל על שניהם ומכל מקום פריך דאי סגן עדיף לענין טומאה הוה לן לפקח את
7
או גלה ומינו אחר
כגון שאירע בכ"ג מום
תחתיו וכיון ששימש ימים
ומינו אחר תחתיו ואירע
הגל תחלה על הסגן ומשני מר זוטרא דודאי לעניין להחיותו לפקח עליו את הגל משוח מלחמה עדיף דתלו ביה רבים ולענין טומאה סגן עדיף
דנתמנה לעבודה ומיהו גם בהוריות מוקי לה הש"ס לענין להחיותו כי הכא משמע דבברייתא לא נשנית בהדיא הך לענין להחיותו8: למה תקנו
בו קרי עבר מחמת
רבים בכהונה מסתמא אין
קריו עדיף דחזי לעבודה
מעבירין אותו אף כששב
עד
סגן לכ"ג. ובפרק טרף בקלפי גרסינן למה סגן מימינו פי' לימינו: כאן לא פליגי אלא בכ"ג ונזיר כי אזלי בהדי הדדי אבל חד חד
הראשון או נתרפא דדוקא
למחר כשיטהר ואילו
האי לא חזי לעבודה
באירע קרי והשני אינו
לחודיה בני איטמויי אינון. פי' למת מצוה מכאן מוכח שאין לגרוס במשנתנו בפי' ומיטמאין למת מצוה ברישא דא"כ למה לו לדקדק בפלוגתייהו
ישאל על המשנה להדיא מנלן: מנא הני מילי. דכהן ונזיר מיטמא למת מצוה: דתנו רבנן על כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא. בכ"ג
עד שיתרפא. וה"ה בשני
משמש אלא לפי שעה
הראשון חוזר לעבודתו.
כהנים הדיוטים א' בעל
כתיב בפרשת אמור: אי ברחוקים ק"ו מהדיוט ומה כהן הדיוט שמיטמא לקרובים.
כדכתיב קרא אינו מיטמא לרחוקים כ"ג שאינו מיטמא
מום וא' בעל קרי. משוח
והמרובה בגדים ומשוח
מלחמה וסגן. מי אמרינן
שעבר כגון שאירע קרי
לקרובים כדכתיב לאביו ולאמו לא יטמא אינו דין שלא יטמא לרחוקים אלא ע"כ קרא דעל כל נפשות מת לא יבא בקרובים הכתוב מדבר ואייתר
לכ"ג ומינו אחר תחתיו
דמשוח מלחמה עדיף לפי
לאביו למידרש לאביו אינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה וא"ת היכי מייתר לאביו והא ק"ו אין שייך לומר אם לא שנאמר הכתוב לאביו שכך
שנמשח בשמן המשחה או
קודם שנגנז שמן המשחה
מסיים הדין כ"ג שאינו מיטמא לקרובים ומנלן הא אם לא נכתב לאביו וי"ל דק"ו דקאמר לאו דוקא ואינו אלא לרווחא דמילתא כאילו היה
דלמא סגן עדיף (שנתמנה)
ומת כ"ג ומינו אחר תחתיו
אחר שנגנז שמן המשחה.
[דחזי לעבודה] והתניא
אומר כן על כרחיך דקרא על כל נפשות מת לא יבא בקרובים דאי על רחוקים בא להזהיר הרי הוא מוזהר ועומד משהיה כהן הדיוט שהוזהר
ומה שלא מינו משוח
משוח מלחמה קודם לסגן.
על הרחוקים דאטו משנעשה כהן גדול פקעה קדושת כהן הדיוט וקדושתו להיכא אזלא אלא על כרחיך על הקרובים בא להזהירו דכהן
פ' בתוספתא דהוריות
שעבר אפשר שהאחר
הדיוט שרי בהן אייתר לו לאביו ולאמו לדרשא לומר לאביו אינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה:
נתחכם ונתעלה אחר או
מיתנייא. לענין להחיותו
שמא על פי מלך מנוהו
כגון להקדים לו מזונות
ולאמו או לפקח עליו את הגל
כמו שמצינו שהיו עושים
בימי בית שני שהיו מתמנים על פי המלך בתוספת דמים. משוח שעבר לאו
משוח מלחמה עדיף דתלו ביה רבים. כל ערך המלחמה נעשה על פיו. על