כהן גדול פרק
שביעי נזיר
מט.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
ולרבי
ולרבי עקיבא מכדי לא שנא כהן גדול לחודיה ול"ש כהן גדול ונזיר.
עקיבא ל"ש כהן גדול לחודיה ול"ש כ"ג והוא נזיר נפקא ליה
א) ב)
1. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל
❖
ג)
מלאחיו. דנזיר דאפילו יש בו שתי קדושות: לאביו ולאמו
איכא למשמע מולאחיו דהשתא כהן גדול והוא נזיר מיטמא למת מצוה
עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם
כל שכן כהן גדול לחודיה ולאביו נמי דאינו מיטמא משמע ליה מעל כל
דנזיר ל"ל. וא"ת והא צריכי למת מצוה וי"ל דהכי פירושא למה לי תרוייהו
בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר
נפשות מת כדלעיל הא דכתב רחמנא לאביו ולאמו לבתר הכי למה לי
לכתוב חד למת מצוה והוא הדין נמי דיש להקשות לאביו ולאמו דכ"ג למה
לְגֻלְגְּלֹתָם: במדבר א ב
נוסחת הריב"ן
2. וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא
הא קא (ב) משמע לן מעל כל נפשות
לי תרוייהו לא לכתוב אלא לאמו לגזרה
יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא
מת: צריכי דאי כתב רחמנא לאביו.
שוה דאביו לא איצטריך לגופיה בכ"ג
ולר"ע מכדי לא שנא
כהן גדול לחודיה ולא
❖
❖
יִטַּמָּא: ויקרא כא יא
ולא לאמו הוה אמינא לאביו הוא
לקרובים א] [דלעיל] דריש ר"ע מעל
שנא כ"ג והוא נזיר נפקא מלאחיו לאביו ולאמו
כל נפשות רחוקים מת קרובים ב]
דאינו מיטמא משום דלא ברירא מילתא
למה לי צריכי דאי כתב אביו הוה אמינא
הגהות הב"ח
פי' הרא"ש
אי אבוה הוא דחזקה בעלמא הוא
והצריכותא דקעביד על תרין קראי בין
היינו טעמא דלא מיטמא ליה משום דחזקה
ומשני
דצריכי.
אבל אמו דודאי ילידתיה ליטמא לה
בנזיר בין בכ"ג:
(א) גמ' ולר"ע על
ולר"ע מכדי ל"ש כ"ג
בעלמא הוא אבל אמו דידעין דילידתיה
(ב) רש"י
לחודיה ול"ש כ"ג ונזיר
קמשמע לן: למשפחותם לבית אבותם.
דאי כתב אביו ולא לאמו הוה אמינא
נפקא ליה מלאחיו לאביו
ליטמא לה ואי כתב רחמנא אמו הוה אמינא
משפחת אב קרויה משפחה
דווקא לאביו אינו מיטמא משום דקורבא
שמעינן לה
ולאמו דכ"ג למה לי נהי
אמו לא ליטמא לה דלאו אזיל זרעה בתרה
דאביו חזקה בעלמא הוא משום דרוב
ולא משפחת אם קרויה משפחה:
נפש
דלאמו צריך לג"ש לאביו
❖
למה לי וה"ה דמצי למבעי
אבל אביו כיון דאמר מר למשפחותם לבית
בעילות אחר הבעל אבל אמו דודאי
ולרבי עקיבא דאמר גבי נזיר נפש
1
לאביו ולאמו דנזיר אמאי
אלו רחוקים מת אלו קרובים האי
ילידתיה אימא דמיטמא לה לכך אי הוה
אבותם אימא ליטמא ליה קא משמע לן
צריך תרוייהו למת מצוה:
(א)
הגהות מהר"ב
כתב לאביו לחודיה הוה אמינא דאתי
על כל נפשות מת דכתיב גבי כהן
משום דחזקה בעלמא הוא
ועל כל נפשות מת לא יבא למה לי
2
דרוב בעילות אחר הבעל
רנשבורג גדול למה לי אמר לך צריכא:
יתורא דאביו למעוטי לאמו מהאי טעמא
על
אבל אמו דודאי ילידתי'
ואי הוה כתיב לאמו בלא לאביו הוה
על
א] תוס'
אימא ליטמא לה והאי
אמינא דוקא לאמו אינו מיטמא דלא אזיל זרעה בתרה כדכתיב למשפחותם לבית אבותם והלכך אי הוה כתיב לאמו ולא כתיב לאביו הוה אמינא
דדרשי' מת אלו הקרובים
הוה מוקמי' לה בקרובים
דאמו מייתרא למעוטי אביו ועל כל נפשות מת1 לא יבא דמוקי ליה לקרובים מיתורא אע"ג דכתיב סתמא דאי2 לא כתיב אביו בפי' הוה מוקמינן ליה
ב] בא"ד
מצד האב דמדכתיב
בקורבא דצד אם דוקא מסברא דקאמר ג] בודאי ילידתיה ואי כתיב אביו ולא אמו (כו') בפי' אע"ג דמרבינן קרובים ממת דמיותר הוא הוה מוקמינן
לאביו הוה ממעטינן אמו
וקרוביה שיטמא להם
ליה דוקא בקורבא דצד אב מטעמא דקאמר הש"ס ד] שזרעו מתייחס אחריו וא"ת ואפי' אי כתיב אביו ולא אמו היכי תיסק אדעתין דלאמו יטמא
כיון שהם ודאים: כיון
ותיפוק ליה מק"ו מאביו מק"ו דלעיל ומה במקום שכהן הדיוט מיטמא לאחיו מאביו כדאמרינן לעיל ה] והוא גופא א)[תימא]3 דק"ו ניתן למידרש
דכתיב למשפחותם לבית
ונראה למהר"ף דלר"ע דדריש מנפש מת דנזיר וכן מעל כל נפשות מת לא יבא דכ"ג דבקרובים איירי א"כ הוי כללא לכל הקרובים הלכך כי פרט
אבותם ודרשי' מינה פ'
ג] ד"ה
יש נוחלין משפחת אב
בתר הכי חד מן הקרובים אביו או אמו הוה אמינא אין בכלל אלא מה שבפרט אביו אין אמו לא או איפכא כיון שיש טעם לחלק ביניהם וכיון דהוי
קרויה משפחה הוה אמינא
מטעם כלל ב)או פרט דאין בכלל אלא מה שבפרט א"כ אפילו בק"ו נמי לא אתי אמו מאביו כמו כלל ופרט דעלמא דאין לרבות יותר מן הפרט לא
דלאמו אתא למעוטי אב
בק"ו ולא בשום דרשא אחרת כדפרישית בריש שלשה מינין וא"ת כיון דמטעם כלל ופרט הוא א"כ למה לי טעמא שנותן לאביו מטעם
וקרובים דידיה שיטמא
להם ומת אלו הקרובים
חזקה וכן לאמו משום דלא אזיל זרעה בתרה תיפוק ליה מהאי טעמא דאין בכלל אלא מה שבפרט כמו בעלמא ועוד קשה דמשמע כאן מדכתיב
ד] בא"ד
הוה מוקמי' בקרובי האם
ואמו הוה ידעינן כולהון קרובים כגון אחיו ואחותו ואמאי נימא לעולם אין בכלל אלא מה שבפרט וי"ל שאני איסור טומאה דגלי קרא בכהן הדיוט
4
אבל השתא דכתיב תרוייהו
שמטמא לקרובים ולא לרחוקים א"כ בסברא דקורבא היתה תליא מילתא והלכך צריך ליתן טעמא באביו ובאמו מה צד קורבא יש בזה יותר מבזה
מעל כל נפשות מת
5
דכ"ג ומנפש מת דנזיר
וניחא נמי דמאביו ואמו ידעינן אחיו ואחותו שהרי אין לך עוד טעם לחלק בקרובים יותר רק מב' טעמים מצד האב ומצד האם כדקא מפרש
שמעי' כל קרובים ולאמו
בצריכותא והלכך כיון דגלי אביו ואמו ה"ה אחיו ואחותו ואין לנו לומר תו אין בכלל אלא מה שבפרט ותדע דהכי הוא שהרי לעיל במילתיה דרבי
דכ"ג הוצרך לכתוב לג"ש
ה] בא"ד
ישמעאל דקאמר מעיקרא או אינו אומר לאביו [אלא] למעוטי אחרים רחוקים ופירשו בתוספות לעיל מטעמא דכלל ופרט [וסתר] ליה משום דגלי
וכיון דהוצרך לכתוב לאמו
ו]
הוצרך לכתוב [לאביו]
בכהן הדיוט שסברא הוא ליטמא לקרובים יותר מלרחוקים ש"מ דגבי איסור טומאה גם כי דיינינן ליה בכלל ובפרט צריך טעם וסברא לדבר
למדרש מיניה דמטמא
והשתא ניחא דלר"ע צריך למיכתב תרוייהו לאביו ולאמו ולא אתיא אמו בק"ו מאביו כדפרישית ולא דמי לר' ישמעאל דיליף ליה מק"ו אמו מאביו
למת מצוה ואצטריך נמי
ו] בא"ד
למכתב לאמו דלא תימא
דלרבי ישמעאל כללא דנזיר על כל נפשות מת לא יבא לא בקרובים כתיב וכיון דברחוקים כתיב אינך יכול לומר כלל ופרט אא"כ תאמר דלמעוטי
6
מאביו ממעטי' אמו ואית
רחוקים קאתי וזה אינך יכול לומר כדאיתא לעיל [ק"ו] מכהן הדיוט הלכך תו ליכא למידייניה בכלל ופרט למעוטי קרובים אחרים כגון אמו כמו
ליה לר"ע מופנה מצד
לר"ע דהא כללא לאו בקרובים כתיב כמו לר"ע והלכך אתיא אמו שפיר בק"ו מאביו ומ"מ צריכינן לק"ו משום סברא דצריכותא כדפרישית לעיל
א' למדים ואין משיבין
א"נ כיון דגלי קרא גבי
וא"ת הא תינח גבי נזיר אבל גבי כ"ג הא כללא הויא בקרובים גם לר' ישמעאל כדאמר לעיל על כל נפשות מת לא יבא בקרובים או אינו אלא
כ"ג דאביו ואמו שקולים
ברחוקים אמינא ק"ו מכהן הדיוט וא"כ נידייניה בכלל ופרט ונ"ל כיון דגבי נזיר לא מצי למידייניה בכלל ופרט ואתיא אמו בק"ו מאביו כדפרישית
הם ה"ה גבי נזיר ואייתר
❖
א"כ גבי כ"ג נמי הכי הוא דהא ילפינן מהדדי מגזרה שוה דאמו ועוד י"ל דשמא לא חשיב ליה כללא כיון דהא דאוקימנא ליה לההוא דכ"ג בקרובים
לאמו דנזיר להפנות ג"ש
מב' צדדים: על כל
אינו מכח [הפסוק] עצמו דכ"ג אלא מכהן הדיוט באו אינו כדפרישית לעיל ולא דמי לדר"ע דר"ע מוקי קרא מטעמא דנפשיה מכח הפסוק עצמו
נפשות מת למה לי אגב
הלכך חשיב כלל גמור וצריך עיון דהא ר"ע דריש ריבה ומיעט פ"ג דשבועות וי"ל דגם בריבה ומיעט ממעטינן מיהא דבר אחד ואין
דדריש נפש מת דנזיר בעי
הגהות התוספות
מועיל ק"ו או מדה אחרת לרבות והלכך אי הוה כתיב אביו הוה ממעטינן אמו ולא אתיא בק"ו ותו לא מידי כל זה לשון מהר"ף וא"ת וכיון דצריכי
נמי למדרש דכהן גדול
1. 2.
לגופייהו אביו ואמו א"כ מהיכא תיתי [מת מצוה] בנזיר וגם לא מייתרי לג"ש בכ"ג כיון דמיצרך צריכי וי"ל דעל כרחיך מיותרים הם למת מצוה
3.
בנזיר ולג"ש בכ"ג דאל"כ לישתוק קרא מתרוייהו דהא ר"ע דריש מייתורא [דמת] קרובים בין בנזיר בין בכ"ג ועל כרחיך מקרא מלא דבר הכתוב
בכולהו קרובים ולא מפליג בין אביו לאמו בשום סברא למה נכתבו שניהם כל עיקר אלא בנזיר לאיתויי מת מצוה ובכ"ג לג"ש ומיהו אי לא כתיב
7
4.
אלא חד לאביו או לאמו אז הוה אמינא דאע"ג דמקרא מלא דבר הכתוב מ"מ הוה אמינא דלהכי כתיב חד למעוטי אידך ולאפוקי מקרא מלא
5.
כדפרישית וא"ת מי מזקקינן לומר את הצריכתות לר"ע בין אמו לאביו אדרבה נאמר דאין שום סברא לחלק ביניהם ומייתרי תרוייהו לאביו ולאמו
6. 7.
8.
בין בנזיר בין בכ"ג ונדרוש אביו למת מצוה ואמו לג"ש שבשניהם ואע"ג דברייתא מזכיר שניהם במילתיה דר"ע לאביו ולאמו תרוייהו למת מצוה מה
8
9. 01.
בכך מ"מ נימא דלאו דווקא נקט אלא מאביו לחודיה נפקא דהכי נמי אמרינן לעיל לר' ישמעאל דאע"פ שהזכיר בברייתא לאביו ולאמו גבי מת מצוה
11.
אפ"ה אסיקנא דלא אתי כלל אביו ואמו למת מצוה אלא אביו לגופיה ואמו לג"ש ומת מצוה מלאחיו הוא דנפקא לן כדאמרינן לעיל אלמא לאו דווקא
21.
הכי נמי נימא דלאו דווקא נקט אמו אלא מאביו לחודיה נפקא וי"ל דלא דמי דודאי לר' ישמעאל לא הזכיר לדרשת מת מצוה כי אם אמו דהא לאביו
31.
איצטריך לגופיה לקרובים כדאמרינן לעיל הלכך אע"ג דלמסקנא מת מצוה מלאחיו הוא דנפקא לן ולא מאמו מ"מ שפיר הזכיר לאמו לגבי מת מצוה
41.
משום דאי לא הוה כתיב לאחיו הוה דרשינן ומוקמינן לאמו למת מצוה ולא לג"ש דלעולם אית לן לאוקמי קודם למת מצוה דדמי לגופיה מלגזרה שוה
51. 61.
9
71. 81.
למילף לעלמא הלכך לאמו שנכתב קודם הוה מוקמינן לדרשה דמת מצוה אי לא כתיב לאחיו אחרי כן ומיהו למסקנא דמצינן למדרש למת מצוה
מלאחיו מוקמי לן לאמו לג"ש אבל הכא במילתיה דר"ע דנפקא לן קרובים מעל כל נפשות כדאמרינן לעיל מלאביו01 ולאמו לא אצטרכינן כלל לגופייהו
הלכך על כרחין מה שהזכיר בברייתא גבי מת מצוה לאביו ולאמו דהא תרוייהו מייתרי כדפרישית11 תרוייהו נקט משום מת מצוה דאי לאביו משום
מת מצוה ולאמו משום ג"ש למה הזכיר כלל לאמו לגבי מת מצוה דכיון דכתיב לאביו קודם בקרא וקרא קמא לאוקמי21 למת מצוה כדפרישית ואם כן
הכא ליכא למימר כמו לר' ישמעאל אלא ש"מ דוקא הזכיר שניהם למת מצוה ומיצרך צריכי כדמסיק במסקנא כל זה לשון מהר"ף: מקשינן דבסוגיא
דידן דריש לר"ע לאביו ולאמו דנזיר תרוייהו למת מצוה ובפ' טבול יום בזבחים דריש לר"ע לאביו לחודיה למת מצוה ולאמו הרי שהיה כהן
הדיוט והוא נזיר דגם הוא מיטמא למת מצוה לאחיו הרי שהיה כ"ג והוא נזיר שגם הוא מיטמא למת מצוה ומאי שנא ועוד קשה היכי דריש סתמא31
שתי דרשות מאביו ואמו והא צריכי אביו ואמו כדקאמר הכא וא"כ ליכא למידרש מינייהו כי אם דרשא אחת כדפרישית לעיל מיהו בתוספת'41 דסוגיא
דפ' טבול יום פליגא אהך דהכא ולית ליה צריכותא דהכא הלכך לאביו ולאמו לשתי דרשות קאתו וא"ת סוגיא דידן אמאי לא מצריך נמי קרא לכהן
הדיוט ונזיר כי התם וי"ל דסברא51 דכיון דכהן הדיוט מיטמא לקרובים לא מהניא טופיינא דכהן הדיוט בקרא61 דקדושתו קדושת עולם בהדי נזיר
להצריך פסוק דכיון71 דבטומאת עצמו קיל מנזיר אבל כ"ג דגם הוא אינו מיטמא לקרובים ההוא ודאי הוה אמינא דמהניא טופיינא דידיה דקדושתו
קדושת עולם שלא יטמא למת מצוה ולהכי איצטריך קרא דנזיר דלאחיו לכ"ג והוא נזיר וסוגיא דהתם סברה דאף לטופיינא דכהן הדיוט ונזיר צריך קרא
מיותר ומיהו ק' דכיון דהתם בפ' טבול יום לית ליה צריכותא דאביו ואמו א"כ אביו ואמו דכ"ג ל"ל בשלמא דנזיר כולהו [מפורש]81 התם כדפרישי' אבל
בכ"ג קשיא דתסגי ג)בהך לגזירה שוה וליכא למימר דסוגיא דהתם ידרוש גבי כ"ג מלאביו מת מצוה ולאמו לג"ש דהא ידעינן מת מצוה בכ"ג
מלאחיו