מט:
כהן גדול פרק שביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על כל לאפוקי רחוקים. דלא ליטמא: מת לאפוקי קרובים: נפשות.
מלאחיו דנזיר כדקאמר הש"ס מה לי כ"ג לחודיה מה לי כ"ג ונזיר לכך
יג א
א) ב)
שאם יצאת רביעית דם מב' מתים אינו מטמא להם: מתני' נצל.
ג)
נראה דהתם נמי בפ' טבול יום אית ליה צריכותא לגבי כ"ג אלא סבר
ד) ה)
מפרש בגמרא ד): ועל אבר מן החי ועל אבר מן המת שיש עליהם
כיון דגלי לן תרוייהו בכ"ג דאין חילוק בין זה לזה בין אב לאם כי אם1
יד ב
ו) ז)
בשר כראוי. דהיינו כדי שיכול לחיות ולהבריא אף על פי שאין
גילוי מילתא בעלמא הוא ויליף נזיר מיניה הלכך דריש תרוייהו גבי נזיר
ח) ט)
❖
י)
עליהן בשר כזית: חצי לוג דם.
סתם מיהו צריך לומר דסוגיא דהכא
2
❖
שתי רביעיות: על עצם כשעורה על
חלוקה דמצריך גם לגבי נזיר תרוייהו
על כל לאפוקי רחוקים מת לאפוקי קרובים
מגעו ועל משאו. אבל לא על
לכך לא דריש מלאמו כהן הדיוט והוא
נפשות לאפוקי רביעית דם שיצא משני
מוסף רש"י
אהילו: גמ' קנטרנין. טירטוריו"ש:
נזיר כי התם ועוד יש לישב גם הך
נוסחת הריב"ן
מתים שמטמא באהל שנאמר על כל נפשות
רביעית דם.
לקפחני. לנצחני: כעס רבי
דהכא דסברה כי ההיא דטבול יום
מת לא יבא: מתני' א על אלו טומאות
❖
יהודה. ואמר זו אינו משנה:
דדוחק הוא לפלוגי סוגיא דשמעתין
הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת ועל
(סנהדרין ד.)
אההיא דפ' טבול יום דהא אידי ואידי
ועדיין
נפשות.
כזית נצל ועל מלא תרווד רקב על השדרה ועל הגולגולת ועל אבר מן המת
גליון הש"ס
ר"ע היא ואין סברא לומר דתרי תנאי
מת.
ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי ועל חצי קב עצמות ועל חצי לוג דם
תוס' ד"ה על כל. גבי
נינהו אליבא דר"ע מדלא קאמר הש"ס
(חולין
עב.)
נזיר נמי כתיב על כל
ועל מגען ועל משאן ועל אהילן ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו על
בהדיא ואף על גב דסוגיא דידן עביד
ב
נפש.
❖
צריכותא מאביו ומאמו והתם דריש
אלו הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמין ואינו מתחיל
(לעיל
למנות אלא עד שיטהר ומביא את קרבנותיו: גמ' תנו רבנן אחר
לח.) על אלו טומאות
תרתי מאביו ומאמו נאמר דמקרא
הנזיר מגלח.
דכ"ג עביד צריכותא ולגלויי מילתא
פטירתו של רבי מאיר אמר להן רבי יהודה לתלמידיו אל יכנסו תלמידי
הגהות מהר"ב
בעלמא אנזיר הוא ומעתה גם בנזיר
רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן ולא ללמוד תורה הן באין אלא לקפחני רנשבורג
שוין ואייתר לן בנזיר תרוייהו לדרשא
א] בא"ד
בהלכות הן באין דחק סומכוס ונכנס אמר להם כך שנה לי רבי
כדדריש התם וא"ת א"כ אמאי דריש
(חולין פט:)
מאיר על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת
הכא מלאביו ולאמו דנזיר תרוייהו למת
על המת וכו'.
כעס רבי יהודה ואמר להן לא כך אמרתי לכם אל יכנסו תלמידי רבי
מצוה לר"ע הא בחדא סגי וי"ל דאין
ב] בא"ד
הכי נמי דהכא נמי נימא לאביו לחודיה
מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן על כזית מן המת מגלח על המת לא כ"ש
(שם)
למת מצוה ולאמו משום כהן הדיוט
ג] ד"ה
שקנתרנין הן.
אמר
(קדושין נב:) לקפחני.
והוא נזיר כדדריש התם ומיהו לא חש לפרושי כל הדרשות הכא משום דסמיך אסוגיא דהתם דפרק טבול יום וכן דרך הש"ס שמקצר במקום
אחד ומאריך במקום אחר וא"ת א"כ למה הזכיר לר"ע כאן דרשא דכ"ג ונזיר כדדרשינן ה)בסמוך נמי אסוגיא דהתם כמו שסומך בדרשא דכהן
הדיוט ונזיר דדרשינן מלאמו שלא הביאה כאן לאותה הדרשא ויש לומר היינו משום דאיצטריך ליה להביא דרשא דכהן גדול ונזיר מלאחיו ולמימר
❖
ד] ד"ה
(קדושין נב:)
ו)למה לי כ"ג ונזיר כו' כדי לאפנויי ההוא לאביו ולאמו דכ"ג לגזירה שוה ומה שנכתבו שניהם אביו ואמו היינו משום הצריכותא שביניהם וגם מיניה
מקשינן לר' ישמעאל כ"ג ונזיר א] עליה ולאחותו נמי מפרש לר"ע דכתיב בתר לאחיו הואיל והתחיל לדרוש לאחיו כדפרישית שצריך לו ב] לגמור
פי' הרא"ש הפסוק עד סופו אי נמי משום דלר"ע איצטריך טפי לאחותו יותר מלרבי ישמעאל משום (דאית) ליה לר"ע מה לי חד לאו כו' כל זה לשון
ה] ד"ה
ז)
מהר"ף: על כל לאפוקי רחוקים. הנך לאפוקי הוי פירושא כמו נפקא ליה מהאי קרא כלומר שמפסוק זה יוצאה הדרשא שלהם משמע דמעל
על כל לאפוקי רחוקים
כל לחודיה דריש רחוקים מדדריש בסמוך נפשות לרביעית דם הבאה משני מתים ודוחק הוא דהא ג] $ גבי נזיר נמי כתיב על כל נפש ואפ"ה
❖
ולעבור עליו בב' לאוין
לא דריש מיניה רחוקים כי אם מנפש לכך נראה דהכא נמי דריש רחוקים מעל כל נפשות ומ"מ דריש נמי מיניה רביעית דם משני מתים
דבלאו האי קרא ידעי'
ליה דלא גרע מכהן
מדכתיב נפשות לשון רבים ולא נפש ויש לתמוה למה ליה לר"ע גבי כ"ג קרא דרחוקים תיפוק ליה מק"ו מכהן הדיוט כמו לתנא דריש פרקין
הדיוט נפשות לאפוקי
הגהות התוספות
או משום איסור שהיה עליו בהדיוטותו להיכא אזל כדפרישית לעיל דזה עיקר הטעם לעיל ופי' בתוס' לעבור עליו בשני לאוין ותימה קצת דהש"ס
רביעית דם הבאה מב'
לא הזכירו כלל וצריך עיון לשון מהר"ף: מתני' על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת. בין במגע בין במשא בין באהל
1. 2.
מתים שאסור ליטמא להם
ומפרש3 בגמרא דהשתא על כזית מן המת מגלח על מת שלם לא כ"ש: נצל. מוהל מן המת כדמפרש בגמ': ועל מלא תרווד רקב. רקבון
3. 4.
דדרשינן נפשות מת ב'
5.
נפשות משום מת א'
ועפרורית הבא מן המת ובגמרא מפרש שיעורא. תרווד כף: ועל השדרה ועל הגולגולת. ואע"פ שאין עליה בשר כלל ובגמ' בעי אי על
6.
4
דהיינו רביעית א' דאין
תרוייהו או על חדא מנהון: ועל אבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהם בשר כראוי. בפרק העור והרוטב מפרש שזהו
7.
אדם יכול לחיות בפחות
❖
בשר5 שיוכל האבר לחיות ממנו אם היה מחובר לאדם חי שיוכל להעלות ארוכה ואע"פ שאין בו כזית בשר: ועל חצי קב עצמות. ומיירי
8.
מרביעית דם: כך כתוב
במקצת ספרים לאפוקי
שבאו מרוב מניינו או מרוב בניינו כגון שיש ד] בקב 6 עצמות שנשתברו וחצי קב עצמות זה מהן מעט מכל עצם ועצם והיינו מרוב מניינו
רביעית דם וכו' והצריכו
המפרשים לפרושי לאפוקי
ורוב בניינו מפרש לקמן שני שוקים וירך אחד או איפכא ואע"פ שמטמא באהל ברובע הקב כדאיתא בהדיא במתניתין ח) בפ"ק דאהלות אלו
לעזי רש"י
שלא יטמא לה וברוב
מטמאין באהל וקחשיב רובע עצמות הבא מרוב מניינו או מרוב בניינו מ"מ הלכה הוא דאין הנזיר מגלח אלא על חצי קב וליכא לפרושי חצי קב
ספרים כתיב לאיתויי וניחא
טורטוריו"ש. גורמי-נזק,
משאר עצמות שאינו מרוב בניינו ולא מרוב מניינו דהא באהל נמי לא מטמא מדלא קתני להו בפ"ק דאהלות בהדי הנך דמטמא באהל:
הך גיר' טפי לאיתויי
עושי-עוול.
7
ועל חצי לוג דם. ואע"פ שמטמא באהל ברביעית כדאיתא במתניתין דאהלות מ"מ אין הנזיר מגלח אלא על חצי לוג ושיעורין הלכה
שמטמא באוהל: אלא
למשה מסיני: על משאו ועל מגעו ועל אהילו. דכל הני דחשיב לעיל מטמא בין במגע בין במשא בין באהל ועצם כשעורה על
לקפחני בהלכות. לצערנא:
8
כך שנה לנו רבי מאיר
מגעו ועל משאו מגלח אבל באהל אפילו טמויי לא מטמא: על אלו הנזיר מגלח. בגמ' מפרש על אלו דרישא ועל אלו דסיפא למעוטי מאי:
ור' יהודה לא היה שונה
ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמין. דכתיב והימים הראשונים יפלו: ואין מתחיל למנות נזירות דטהרה עד שיטהר. ול"ג במשנה ויביא
קרבנותיו וכן מוכח בגמ' דאיבעיא מיבעיא ליה מתניתין מני דא"כ פשיטא דרבנן היא: אלא לקפחני בהלכות. לצערני:
כך שנה לי רבי מאיר. במשנה על המת ועל כזית מן המת ורבי יהודה לא היה שונה על המת במשנתנו משום דכל שכן דמכזית
עדיין.
יכול להקשות ולומר על אבר ממנו מגלח כדתנן במתניתין ומיירי דאפילו אין עליו כזית בשר כדתנן פ"ק
מן המת וכו': ט)
דאהלות שהאברים אין להם שיעור כל שכן על מת שלם ואכתי מאי קמשמע לן על המת:
אלא
כדאמר ר' יוחנן לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין. ה] [ואית] בו כזית בשר ואבר מאותו נפל אינו מטמא באהל כיון
שאין בו גידין דלא מיקרי אבר אלא עצם ובשר וגידין ועל כל המת מגלח אע"פ שאין לו עדיין גידין והא דקאמר הכא כדאמר ר' יוחנן
פי' רבינו יצחק דאמתניתין דאהלות אמרה דקתני המת וכזית מן המת דמטמא באהל מוקי לה רבי יוחנן בנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין י):
רבא