נ:
כהן גדול פרק שביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בית שמאי אומרים אף מקפה של גריסין. שנכתשו בריחים של
בש"א אף נצוק מקפה של גריסין. פולין שנכתשו במכתש ונחלקו לשנים:
כב א
א)
1
ב)
[ושל פול]. של פולין שלמות: סולדת לאחוריה. שבשעה שמריקין
גרוסות: ושל פול. שלמים ועושה מהם תבשיל כמו כן חשיב
אותו מכלי אל כלי ופוסק את הנצוק חוזר ראש הנצוק ועולה לו למעלה
אוכל והוי חיבור: מפני שהיא סולדת לאחוריה. ב] כשנהפך התבשיל של
❖
כג ב
ג)
כלפי אחוריו וכחוזר ונוגע לעליונים דמי והוו טמאין: יש נצוק לאוכלין.
מקפה ופוסק מלשפוך העמוד סולד וחוזר לאחוריו מתוך שהתבשיל
כד ג
היה מריק מקפה של עדשים או של
עב [ואית] ביה רירי והם מחברים
יש
נוסחת הריב"ן
האוכל להיות יחד: נצוק לאוכלין.
אפונים במקום מדרון (א) למעלה
ב"ש אומרים אף המקפה של גריסין ושל פול
❖
כגון המחה שומן ועירהו לתוך אוכלין
ונטמאו תחתונים בשעת שפיכה מי הויין
מפני שהיא סולדת לאחוריה בעי רמי בר
טמאים ולרבנן קמיבעיא ליה מי אמרי'
העליונים טמאין או לא. גבי דבש הזיפים
חמא יש נצוק לאוכלין או אין נצוק לאוכלין
א
וצפיחית מ"ט אית בהו נצוק משום
אינון משום דאית בהו רירי פירוש דבש
מי אמרינן משום דאית בהו רירי והני לית
פי' הרא"ש הזיפים והצפיחית אמרו חכמים דהוו
דאית בהו רירי דסולדות והני אוכלין לית
בהו רירי או דלמא משום דסמיכין הוא והכא
מחברן: מפני שהיא סולדת
בהו רירי והויין עליונים טהורים או
חיבור משום דאית בהו רירי כלומר
לאחוריה. המערה אותן
הא סמיכין אמר רבא ת"ש ב חלב המת
דלמא גבי זיפים וצפיחית מ"ט נצוק
שהן סולדים לאחוריהם ואע"ג דפליגי
מכלי אל כלי לאחר שפסק
❖
שהוא שלם והתיכו טמא היה מפורד והתיכו
שלהן טמא משום דסמיכין שהן עבים
אמקפה של גריסין דאית להו רירי לא2
הקלוח העמוד סולד וכווץ
מפני שהוא עב: יש נצוק
טהור ואי סלקא דעתך אין נצוק לאוכלין
חשיב לת"ק וב"ש סברי אע"ג דלית
והני נמי סמיכין וליהוי נצוק שלהן טמא:
לאוכלין. לדברי חכמים קא
ת"ש חלב של מת (ב) טמא. ויש בו
להו כולי האי רירי חשיבי לחבר העליון
שלם והתיכו נמי ליטהר א"ר זירא אנא ומר
בעי הני טעמא מאי משום
הגהות הב"ח
לתחתון ושאר אוכלין לית בהו רירי
כזית והתיכו במחבת אע"פ שנתגלגל
דאית בהו רירי כלומר שהם
בריה דרבינא תרגימנא הכא במאי עסקינן
(א) רש"י
סולדים לאחוריהם או
במחבת לא נעשה מפורד וטמא: היה
והלכך לא שייך בהו נצוק או דלמא
כגון דבהדי דמרתח ליה סליק עמודא דנורא
מלמעלה
דלמא משום דסמיכי
מפורד. אותו כזית מן המת והתיכו
טעמא דת"ק משום דסמיכין משום שהם
(ב) ד"ה
ואה"נ אוכלים אבל לב"ש
לפומיה דמנא וקרש דאיתיה כולא גבי הדדי
שהוא שלם והתיכו
עבים ושאר אוכלים נמי סמיכין אבל
אע"פ שנתחבר ביחד טהור כיון דה"ל
לא קא מיבעיא ליה משום
א"ל רבינא לרב אשי ת"ש ב"ש אומרים אף
יש שלם
דמפרשי טעמייהו בהדיא
לב"ש לא קא מיבעיא ליה דמדקאמר
מפורד מעיקרא פרחה מיניה טומאה
(ג) ד"ה
מפני שהיא סולדת
המקפה של גריסין ושל פול מפני שהן סולדין
מפני שהן סולדין לאחוריהן אם כן
והאי דהדר חברו ביחד לא הוי חיבור
הוה
לאחוריה אבל לרבנן
ת"ש לאחוריהן מידי איריא התם משום דסמיכין
(ד) ד"ה
מיבעיא ליה אי טעמא
חלב
טעמייהו משום רירי:
דחיבור בידי אדם לא הוי חיבור:
משום רירא ופליגי בהא
ואי ס"ד אין נצוק לאוכלין. כי (ג) הוא
המת שהוא שלם. פי' כזית שלם והתיכו
הכא משום רירי: ועל מלא תרווד רקב:
דרבנן בעי רירא טובא
שלם והתיכו במחבת נמי ליטהר דכיון
טמא התיכו כמו חיתכו שהמחהו באור
(ה) ד"ה
כדבש הזיפים וב"ש אמרי
3
וכמה שיעורו חזקיה אמר מלא פיסת היד
אף מקפה של גריסין דלית
טמא כדמעיקרא דמעיקרא היה בו
דמגלגל ליה מזוית זו לזוית זו נפרד זה
רבי יוחנן אמר מלא חפניו תנן מלא תרווד
ג
בה רירי כולי האי או דלמא
מזה ולא הוי ביה כזית במכונס אי נמי
כזית שלם ועדיין ישנו כולו ביחד כדמפרש
❖
טעמא דרבנן משום
רקב שאמרו ישנן [א] מעיקר אצבעות ולמעלה
לכשהתיכו והריקו מכלי אל כלי ליהוי
בסמוך או משום דנצוק הוי חיבור הלכך
דסמיכי ולאו משום רירי:
דברי ר"מ וחכ"א מלא חפניו בשלמא ר' יוחנן
ת"ש כזית חלב מן המת
אפילו כי התיכו ג] אפי' שאם4 לא היה
כמפורד וליטהר. אלא לאו ש"מ דיש נצוק
והתיכו טמא. פי' המחהו
הוא דאמר כרבנן אלא חזקיה כמאן לא כר"מ
הגהות הגר"א
וחיבור הוא: א"ר זירא. לעולם אימא
מחובר ביחד [אלא] ע"י נצוק ואי משום
כמו חלב מהותך טמא אם
ולא כרבנן אמרי מלא פיסת היד ומלא קשרי
[א] גמ'
שלא נפרד מעולם זה מזה כדמפרש
לך אין נצוק לאוכלין והא מתני' דהכא
נשאר בו כזית: היה מפורר
(ד)
[ב]
פירורין מן חלב המת
אצבעותיו למעלה חד שיעורא הוא אמר ליה
אנא ומר בריה דרבינא תרגמינא דהכא
בשינוייא: היה מפורר. פירורין של
והתיכן טהור כדמסיים
במאי עסקינן כגון שלא הורק מכלי
חלב המת שלא היה מעיקרא זית שלם
רב שימי בר אדא לרב פפא ממאי דהאי
בתוספתא דאהלות פ"ד
אל כלי ומעולם לא נענעו בכלי כלל:
אע"ג דהתיכן באור ונעשה הכל חתיכה
מפני שחיבורי אדם אינו
מקשרי אצבעותיו ולמעלה לראש דלמא
[ב] שם
חבור. וקודם שהתיכו לא
דבהדי דמרתח ליה. שהתיכו במחבת
אחת טהור כדמסיים בתוספ' דאהלות
למטה מדידיה דהוה לי' מלא פיסת היד [ג] תיקו:
היה מטמא הנוגע במקצתו
פרק רביעי מפני שחיבור אדם אינו
במקום אחד ולא נענעו כלל וההוא
או אפילו הנוגע בכולו
ת"ר
למאן דלית ליה נוגע וחוזר
חיבור וקודם שהתיכו לא היה כזית
חלב לבהדי דקא מהתך ליה סלק עמודא
ונוגע הלכך כי התיכו
מחובר יחד ולא היה מטמא הנוגע במקצת [או] אפילו הנוגע בכולו
דנורא לפומיה דמנא ולא א] [מגיע] לא להכא ולא להכא ולא הוי
[ג] שם
וחברו בידי אדם לא יטמא
למאן דלית ליה נוגע וחוזר ונוגע לכך כי התיכו נמי לא חשיב זית שלם
נצוק כלל דכוליה הוה בהדי הדדי וקרש במקומו ולא נתפזר לכאן
ואף על גב דדרשינן
❖
רביעית דם הבא מב' מתים
ולא לכאן משום הכי טמא: ת"ש בש"א אף מקפה של גריסין. אלמא דיש
כיון שחיבור זה בא ע"י אדם ואע"ג דרביעית דם הבאה משני מתים
טמא למאן דאית ליה [יש
נצוק לאוכלין: מידי איריא. כלומר לעולם אימא לך אין נצוק והכי
מטמא למאן דאית ליה [יש אם למקרא דכתיב על כל נפשות מת]
אם למקרא] וכן ב' חצאי
וכן שני חצאי זיתים משני מתים דטמא במס' אהלות
הוא דקא מיבעיא ליה מי אמרי' דגבי שאר אוכלין כגון עדשים
הגהות מהר"ב
זיתים מב' מתים במס'
אהלות י"ל היינו לענין
י"ל דהיינו דוקא לענין אהל לפי שראוי להאהיל על שני
(ה) (מי אמרינן) כיון דסמוכות כגון מקפה של גריסין הוי חיבור או דלמא
רנשבורג
אהל טמא אבל במגע לא
החצאין יחד אבל בנגיעה לא מטמא והא דאמרי' בפ' [שלישי] דאהלות
התם לא הוה טעמא אלא משום דאית ליה רירי במקפה של גריסין אבל
א] רש"י
מטמא והא דאמר ברפ"ב
בשאר אוכלין דלית בהו רירי לא הוה נצוק: לישנא אחרינא ת"ש ב"ש
הנוגע בשני חצאי זיתים מן הנבלה טמא י"ל דהתם מיירי שיש בשר
דאהלות הנוגע בב' חצאי
נבלה טמא י"ל דמיירי כגון
אומרים כו' מפני שהן סולדין לאחוריהן. אלמא דלא הוה טעמא דנצוק
מרודד ביניהן המחברם יחד וכי האי גוונא משני בפרק העור והרוטב
ב] תוד"ה
שיש בשר מרודד המחברן
אלא משום דאית ביה רירי וגבי שאר אוכלין הואיל דלית בהו רירי לא הוי
וא"ת תפשוט מהכא דחיבורי אדם אינו חיבור וי"ל היינו
יחד ובכה"ג משני פ' העור
נצוק מידי איריא לעולם אימא לך יש נצוק לאוכלין וכי קא מיבעיא
דוקא בטומאת מת שהטומאה באה ממנו לצרפו לכזית לטמא אחרים
והרוטב: ואי ס"ד אין
ניצוק לאוכלין כזית שלם
לן אליבא דרבנן והכי קמיבעיא לן טעמייהו דרבנן דאמרי דהוי נצוק גבי
ואפשר להיות שכן הקבלה אבל לצרף האוכלין לקבל טומאה בכביצה
ג] ד"ה
והתיכו נמי ליטהר.
מעלמא התם חיבור אדם הוי חיבור כי הך דכל האוכלין מצטרפין לכביצה:
דבש הזיפים טעמא משום דסמיכין והלכך כל אוכלין דסמיכין כגון עדשים
דכשנתן כזית שלם על
ואי ס"ד אין נצוק לאוכלין שלם והתיכו נמי ליטהר. כזית חלב
אית להו נצוק אבל אליבא דב"ש לא מיבעיא לן דאינהו לא אמרי דהוי
האור א"א שלא נפרדה
5
ד] ד"ה
טפה א' ממקום חבורה
כשנותנין על האש א"א שלא נפרדה טפה אחת ממקום חיבורה
נצוק אלא משום רירי ואילו שאר אוכלין דלית להו רירי לא איצטריך לן
מחמת הרתיחה וכשחזרה
למישאל: תרווד. כף: מלא פיסת יד. בלא אצבעות: מלא חפניו.
מחמת ההתכה אי נצוק אין חיבור דאי אפשר שאותה טפה אינה
עליו לא הוי חיבור אם אין
ניצוק חיבור לאוכלים:
בהדי אצבעותיו: וממאי דהאי קשרי אצבעותיו ולמעלה. דקאמר כלפי
מחוברת לשאר החלב ע"י נצוק דאי לא חשיב חיבור הרי נפרדה הטפה
❖
ואין כאן כזית: כגון בהדי דמרתח ליה סליק עמוד לפומיה דמנא
הב"ע כגון דבהדי דקא
ראש אצבעותיו קאמר ומשום הכי מותבת מיניה לחזקיה דלמא למטה
מרתח סליק עמודא לפומא
וקירש דאיתיה כוליה גבי הדדי. כשנתן ע"ג האש והרתיח עלה
מיד דלמא כלפי פיסת יד הוא דקאמר כוותיה דחזקיה וחזקיה כר"מ:
דמנא וקרש דאיתיה
לכוליה בהדי הדדי.
כזית לפומא דמנא בבת אחת מכח האש וקירש דהשתא איתיה כוליה
איזהו הגהות התוספות
כשנתנו על האש והרתיח
גבי הדדי וצ"ל דקירש אפומא דמנא דאילו לא קרש אלא חזר ונפל למקומו אין נופל יחד אלא דרך נצוק שאין כח האש מסייע ליפול כמו שמעלהו
1.
עלה כזית לפומא דמנא
וכי סליק סליק בבת אחת וכי נפיל נפיל דרך נצוק: ת"ש אף מקפה של גריסין ושל פול מפני (שידים) [שהן] סולדים לאחוריהם.
[אלמא]
2.
ד]
בבת אחת וקרש שם
3.
דהשתא איתיה כוליה בהדי
טעמא דשמאי6 משום רירי הכי נמי מסתברא טעמא דת"ק משום רירי אלא דת"ק בעי רירי טובא ותפשוט דלשאר אוכלין דאין להם רירי אין
נצוק: מידי איריא התם משום דסמיכי. דבש של זיפים וצפיחית דהוי חיבור לרבנן היינו משום דסמיכי ולא משום רירי ובהא פליגי דבית
הדדי ולא נפרד ממנו
כלומר אבל אם לא קרש
שמאי סברי אף כי לא סמיכי הוי חיבור כיון דאיכא רירי כגון מקפה של גריסין ולת"ק רירי לא מעלה ולא מוריד: מלא פיסת יד. מתחילת
אלא חזר ונפל למקומו
פיסוק האצבעות עד הזרוע: ישנן מעיקר אצבעות ולמעלה. עד ראשי האצבעות: חד שיעורא הוא. כך מחזיק באצבעות כמו בפיסת ידו:
4.
אינו נופל יחד אלא דרך
נצוק דאין כח האש
אמר ליה רב שימי . שנוייא הוא ממאי דהאי מקישרי אצבעותיו ולמעלה היינו לראשי אצבעותיו דפרכת מינה דלמא למטה דקרי עיקר
7
8
5.
מסייעתו ליפול כמו
אצבעות מקום שמחוברין לה ליד ולמעלה דקאמר היינו לצד הגוף עד פרק הזרוע דהיינו ממש פיסת יד לא גרסי' תיקו:
שמעלהו וכי סליק סליק
בבת אחת וכי נפיל נפיל
איזהו
דרך נצוק: תא שמע בית
שמאי אומרים אף מקפה של גריסין ושל פול מפני שהם סולדים לאחוריהן. אלמא טעמא דבית שמאי משום רירי הוא שע"י
הריר נמשך העמוד לאחוריו כשנפסק וכי היכי דטעמא דשמאי משום רירי הוא טעמא דת"ק [נמי] משום רירי אלא דלת"ק 6. 7. 8.
בעי רירי טפי. מידי איריא התם משום דסמיכי הכא משום רירי טעמא דת"ק לאו משום רירי הוא אלא משום דסמיכי ליה
לאוכלין ושמאי סבר דאפילו לא סמיכי הריר מחברן. מלא פסת היד מסוף אצבעיים עד הזרוע דהיינו מלא פס היד: מעיקר
אצבעותיו ולמעלה קס"ד ממקום שמתחילין האצבעות להתפצל עד סוף היד וקרי ליה למעלה לפי כשאדם משתמש בידיו ומגביה ראשי האצבעות הם כלפי מעלה: מלא פסת היד מן האצבעות עד הזרוע ומלא קשרי אצבעותיו מתחילת הפיסוק עד
סוף האצבעות חד שיעורא הוא: ממאי דהאי מקשרי אצבעותיו ולמעלה לראש אצבעותיו דלמא למעלה לצד הגוף דהיינו מלא פסת היד: