כהן גדול
פרק
שביעי נזיר
נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איזהו מת שיש לו רקב. מלא תרווד רקב
איזהו מת שיש לו תורת רקב נקבר ערום כו'. אבל אם נקבר
מטמא באהל ונזיר
כה א
א)
1
מגלח עליו: שנקבר ערום בארון
ב)
של שיש או על
בכסותו אפי' בארון של שיש אין לו תורת רקב לפי שכסותו שנרקבת
גבי רצפה של אבנים. שאינה נשחקת ואין להסתפק בעפר אחר
עמו נעשית לו תערובת ואנו אין לנו הלכה למשה מסיני שיהא
ג) ד)
נקבר
בכסותו ואפילו בארון של שיש
כי אם ברקב גוף של מת:
רקב מטמא אלא רקב הבא מן המת
עצמו בלא תערובת וכן אם
כו ב ג
ה) ו)
או ערום בארון של עץ או על גבי
נקבר בארון של עץ ואפי' ערום או
רצפה של לבנים. שנוחות לישחק
על גבי רצפה של לבנים הואיל והארון
ת"ר איזהו מת שיש לו רקב מת שנקבר
א
ז) ח)
❖
וליכתש מאליהן: זהו מת שאין לו רקב.
של עץ והתבן של לבנים עשוין לירקב
ד
ערום בארון של שיש או על גבי רצפה של
ואפילו לקח ארבע או חמש תרוודין
נעשין לו תערובות ואין לו תורת רקב:
אבנים זהו מת שיש לו רקב נקבר בכסותו
כז ה ו
נעשו גלגלים זה לזה. נעשה כמי
מן רקב שלו שבודאי יש כאן מלא
בארון של עץ או על גבי רצפה של לבנים
נוסחת הריב"ן
שנתערבו זה בזה ואין זה רקב גמור.
תרווד מגוף המת טהור כדאמרינן
זהו מת שאין לו רקב אמר עולא אין רקב
כח ז
בפ' המפלת מה תחילתו דבר
גלגלין כלומר המגלגל זה לזה ונתערב
אלא הבא מן הבשר ומן הגידים ומן העצמות
אחר נעשה לו גלגלין משמע דבהא
זה עם זה (ג) וכשנתערב עמו כסות
❖
איתיביה רבא לעולא רקב הבא מן הבשר
ליכא מאן דפליג שאם נתערב דבר
או רקבון אחר דמי ואפילו נקברו
טהור הא מן העצם טמא ואע"ג דליכא בשר
אחר עמו בתחילתו אינו מטמא:
ערומים בארון של שיש הואיל דלא
אמר עולא אין רקב אלא הבא
מוסף רש"י
הוי רקב דמת אחד: אמר רבא.
אימא הכי רקב הבא מן הבשר טהור עד שיש
מן הבשר ומן הגידין ומן העצמות.
בארון של שיש וכו'.
כי קתני התם דרקב הבא מב' מתים
עצם בבשר הא ליכא גידים אי אפשר
הא (נדה כז:) נקבר
מכולם צריך שיהא הרקב: מן
טמא כגון שקברו זה בפני עצמו
לבשר ולעצמות בלא גידים אמר רב שמואל
והא
העצם. לחוד טמא:
ליכא
וזה בפני עצמו והרקיבו כל אחד
❖
בכסותו.
בר אבא א"ר יוחנן שני מתים שקברן זה עם
ב
בארון של
גידין. ולא הוה מצי לשנויי דהכי
בפני עצמו ועמד על מלא תרווד
זה נעשו גלגלין זה לזה מתיב (א) רב נתן רקב
עץ. או
רקב ממת זה חצי תרווד וממת זה
קאמר ומן הבשר לחודיה טהור עד
2
על גבי רצפה של
הגהות הב"ח
הבא מב' מתים טמא אמר רבא שקברו זה
חצי תרווד מצטרפין למלא תרווד
שיהא רקב עצם וגידין בהדי בשר
ג
אבנים. זה
(א) גמ' רבי
מת שאין לו רקב.
בפני עצמו וזה בפני עצמו והרקיבו ועמדו
הואיל ולא נעשו גלגלין זה לזה
דא"כ ליתני מן הבשר ועצם טהור
ברבי אושעיא
מתחילה בשעה שהרקיבו אבל היכא
ודייקינן עד דאיכא גידין בהדייהו:
על מלא תרווד רקב אמר רבה בר בר
(ב) שם
(שם)
א"א
לבשר ועצמות בלא גידים.
דנקברו זה עם זה לעולם אימא לך
עובר ירך אמו.
היכי דמי
חנה א"ר יוחנן ד גזז שערו וקברו עמו נעשה
❖
(ג) רש"י
(חולין נח.)
ועולא שהזכיר גידים אצטריך לאפוקי
דנעשו גלגלין זה לזה ואין לו תורת
לו גלגלין תנן התם כל שבמת טמא חוץ מן
וכמו
ה
רקב: גזז שערו וקברו עמו נעשה
נפל שלא נתקשרו אבריו בגידים
❖
שנתערב
השינים והשער והצפורן ובשעת חיבורן
לו גלגלין. אבל כי לא גזז והניחו
וברייתא לא מיירי בהכי אלא בולד
פי' הרא"ש (המשך)
כולן טמאין בעי חזקיה שערו העומד לגלח
שני
$
נגמר: מתים שנקברו זה עם
מחובר כמו שהוא לא נעשה לו גלגלין:
טמא ואף העור טמא איכא
צפורן העומד ליגזז מאי מי אמרינן כל
גליון הש"ס
שערו העומד ליגזז. קודם מיתה כגון
זה נעשו גלגלין זה לזה. ובפרק המפלת
מאן דאמר מדרבנן. ואיכא
העומד ליגזז כגזוז דמי או דלמא השתא
גמ' בעי חזקיה שערו
שהכביד עליו שערו כגזוז דמי ונעשה
גרסינן בכל הספרים גנגילאן
מ"ד מדאורייתא: חוץ מן
העומד לגלח.
השינים והשער והצפורן.
לו גלגלין ואין לו רקב: הא לא גזז לא.
מיהא הא מחוברין וניפשוט ליה מדרבה בר
וגם בערוך ח) פי' גלגלים עפר הוא
❖
בפ' דם הנדה מפ' טעמא
ואע"ג דעומד ליגזז: לא ה"ק גזז הוי
שמעורב ממקום אחר לשון דבר
בר חנה טעמא משום דגזז הא לא גזז לא
משום דבעי' דומיא דעצם
גלגלין. כלומר מדרבה בר בר חנה
המתגלגל ועוד פירש בערוך גלגלין
מה עצם שנברא עמו
הכי קאמר גזז הרי זה גלגלים לא גזז מיבעי
ו
הגהות מהר"ב
ואין גזעו מחליף אף כל
קוטריימ"א בלע"ז דלא גמירי רקב
ליכא למשמע מידי דהא דרבה בר בר
ליה בעי ר' ירמיה רקב הבא מן העקב מהו
שנברא עמו ואין גזעו
רנשבורג
אלא של מת אחד ולא שיש מת אחר
חנה אמר דכי גזז הוי גלגלין אבל לא
מחליף יצאו השינים שלא
כי גמרינן רקב הבא מכוליה מת אבל דאתי
מעורב בו: מתיב רב נתן רקב
א] תוס'
נבראו עמו יצאו שער
גזז לא אמר ביה ולא מידי ואכתי
מן עקב לא או דלמא לא שנא ת"ש דתני
וציפורן שאע"פ שנבראו
הבא משני מתים טמא. וקא ס"ד
תיבעי לך: מן העקב. מן מרגלותיו
עמו גזעו מחליף ובשעת
ר' נתן ברבי אושעיא רקב הבא משני מתים
כלומר ממתנים ולמטה כי קאמר
דמיירי שנקברו יחד:
ב] ד"ה
חבורן הכל טמא והנוגע
ונרקבו ועמדו על מלא תרווד.
טמא ואי ס"ד הבא מן העקב לא זיל הכא
בהם כנוגע בבשר המת:
דמלא תרווד רקב טמא היכא דאתי
בעי חזקיה שערו העומד
מכוליה מת מכלפי גוייה שלמעלה
אחר שאכלן עש ולא
דלמא דרך עקב קאתי והכא דלמא דרך
❖
ליגזז וכו' גבול היה להם
דעיקר הגוף בו: ואי ס"ד. רקב הבא
נשאר בכל אחד אלא חצי תרווד וכיון
לגידול שער מתי היה
עקב קאתי (ב) אי דאירקיב כוליה מת וקאתי
עומד ליגזז ומיבעיא ליה
שהיה כל אחד יחידי כשנקברו יש להן
מן העקב לא הוי טמא כי בא משני
דרך עקב הכי נמי אלא הכא כגון דאירקיב
אי מטמא בשעת חבורן
הגהות התוספות
דין רקב ויש תימה למה נקט ועמדו
מתים אמאי טמא להאי רקב [זיל]
למת. וי"מ דמבעי ליה
חד אבר וקאתי דרך עקב מאי תיקו בעי
על מלא תרווד רקב אחד שלא נשתייר
להכא איכא למימר דדילמא דרך
1.
אם נעשה גלגילין כאילו
3
רבי ירמיה עובר במעי אשה הוי גלגלים או
2.
היה גזוז וקברו עמו. ולא
וי"ל דלרבותא נקטיה [דאפילו] כי
עקב קאתי וכן נמי להכא גבי אידך
3.
נהירא דא"כ אמאי מייתי
לא כיון דאמר מר עובר ירך אמו הלכך
אין בשניהם אלא תרווד אחד דאיכא
מת דילמא דרך עקב קאתי ואין לו
4.
הך מתני' דאהלות הכא.
גופה הוא ולא הוי גלגלין או דלמא כיון
5.
השתא רקב מן העקב אפ"ה הוי
תורת רקב אלא מדלא אמר הכי ש"מ
ותפשוט ליה מדרבה בב"ח
6.
טעמא דגזז וכו' משמע
דסופו לצאת
מיפרש
פריש מינה ואת"ל
שיעור כתרווד4 דלקמן פשטינן מינה
דרקב הבא מן העקב יש לו תורת
7.
ליה דרבה בב"ח איירי
רקב: ה"ד אי דאירקיב כוליה מת.
בעיא דרקב הבא מן העקב מהו
עובר דסופו לצאת
מיפרש פריש מינה
8.
בכל עניין אפי' עומד ליגזז
ז
9.
דגם לפי הדיחוי שמעי' דמת דארקיב
כלומר לעולם אימא לך דרקב שבא
וקאמר דוקא גזז. ולא
שכבת
גזוז תבעי לך לרבה בב"ח
כוליה מיהא מצטרף רקב העקב
מן העקב טהור והכי קבעינא מינך
❖
01.
מיבעי ליה היכא דלא
תנן
לשאר רקבובית לתרווד: התם במס' אהלות כל שבמת
ז) תרווד אי דאירקיב כוליה מת
וההוא מלא [תרווד] רקב
גזז ולהכי נקט גזז דבגזז
דוקא הוה פשיטא ליה:
דשקלית מיניה אתא ליה דרך עקב עד כלפי הראש על פני כולו
טמא וגם העור ופליגי בה בפ' דם נדה איכא למ"ד דרבנן
5
רקב מן העקב מהו לפי
חוץ
פי' הרא"ש
ואיכא למ"ד דאורייתא: מן השינים והשער והצפורן. שטהורין
של מת הכי נמי דאיכא למיפשט מההיא דרב נתן בר אושעיא
שיש בעקבו של אדם עובי
אף מדרבנן: ובשעת חיבורן למת כולן טמאין. שהנוגע או מאהיל עליהם
דהוי טמא אלא כי קא מיבעיא ליה הכא כגון דארקיב חד אבר
בשר שאין בו חיות ולהכי
איזהו מת שיש לו רקב.
בעי
מיבעי ליה אם רקבבותו
שמלא תרווד מעפר (רקבו
א]הוא נוגע או מאהיל על המת דהוו יד לטומאת המת: חזקיה
וההוא אבר עצמו דארקיב אתא ליה דרך עקב בלבד והכי
ביתו) [רקב גופו] מטמא
מטמא שהוא אינו חשוב
שערו העומד ליגזז מהו. מי הוי ב] [כשאר] חיבורין למת וטמא או
קמיבעיא לן מי אמרינן כי גמירי רקב כגון דאתי מכל גוף
כגוף המת כי גמירי רקב
באהל נקבר בארון של
דמת אבל היכא דאתי מן עקב לחודיה לא או דלמא לא שנא:
כגזוז6 דמי ולא מטמא במת אף במחובר למת או דלמא מטמא בעודו
הבא (מן שלא) [מכוליה]
שיש. שלא נתערב רקבון
אחר בעפרו. אבל אם נקבר
מת. כלומר שבא מן דבר
מחובר בו ויש מפרשים דלענין גלגלין קא מיבעיא ליה כגזוז7 דמי ונעשה
שכבת
גלגלין או לא ומיהו [כפי'] קמא מסתברא דקאי אמתניתין דכל שבמת טמא: טעמא דגזז. אז הוי גלגלין הא לא גזז לא ומיירי
שמת עם המת שבשעת
בכסותו או בארון של עץ
מיתה מת הכל יחד אבל
או על גבי רצפה של
בכל ענין אף משער העומד ליגזז וקאמר דלא גזז דלא הוי גלגלין הכי נמי נימא דבשעת חיבורו טמא דהוי כגופו: לא גזז תיבעי
(אבנים) [לבנים] אין לו
דאתי דרך עקב לא. לפי
שמחיים הוי כבשר המת.
דין רקב: אין רקב אלא
לך. כלומר לרבה בר בר חנה גופיה קא מיבעיא ליה היכא דלא גזז ולהכי נקט גזז דבגזוז דוקא הוא דפשיטא ליה:
רקב הבא מב' מתים טמא
הבא מן הבשר ומן הגידין
רקב
הבא מן העקב מהו. לפי שבעקבו של אדם יש בו עובי בשר שאין בו חיות ומיבעיא ליה אי גמירי ביה רקב או לא:
ומן העצמות מכולם צריך
ואוקמה רבא לעיל כגון
הבא מכוליה מת. כלומר מכל הבשר שיש בו חיות: רקב הבא משני מתים טמא. ולעיל אוקמיה רבא כגון שעומד על
שעמדו על מלא תרווד
שיהיה ברקב: הא מן
8
שלא נשאר מב' כ"א מלא
העצם טמא אע"ג דליכא
מלא תרווד שלא נשאר משניהם כי אם מלא תרווד: ואי סלקא דעתך הבא מן העקב לא. כלומר (לא) שאינו מטמא: זיל הכא דלמא דרך עקב
בשר. ולא מצי לשנויי
תרווד ואי ס"ד הבא מן
קאתי. כלומר שמא יש בו מן העקב ולהכי נקט דלמא שאין בזה [ודאי] דשמא מן העקב אכלן עש וזה הרקב נשאר מן שאר הגוף: היכי דמי.
העקב לא כלו' שאינו
דה"ק מן הבשר לבדו טהור
מטמא זיל להכא דלמא
עד שיהיה עמו עצמות
כלומר היכי הוי [בעיין] ודאי אי דארקיב כוליה מת ואתי דרך עקב ה"נ דיש לו רקב דבהכי מיירי הא דתני רב נתן כשנרקב כל המת
וגידין דא"כ הול"ל מן
דרך עקב קאתי פי' למה
ונרקב גם העקב שיש בו דין רקב אלא [בעיין] היכא דארקיב חד אבר הרגל ואתי דרך העקב דאיכא למימר לפי שאין חיות בבשר העקב
הבשר ומן העצם טהור
טמא כלך לדרך זו ותאמר
[מיהר] להרקיב בכי האי גוונא לא גמירי רקב: עובר
במעי אשה מי הוי גלגלין. כשני מתים שקברן זה עם זה:
9 01
שמא מן העקב בא ולא
והוה דייקנא עד דאיכא
תטמאנו ודאי והמאהיל
גידים בהדייהו: אי אפשר
כיון
לבשר ועצמות בלא גידים.
עליו ונכנס למקדש או
אכל קודש בשגגה מביא קרבן ושמא חולין בעזרה הוא. אי דארקיב כוליה מת ואתי דרך עקב ה"נ אם
ועולא שהזכיר גידים איצטרך לאפוקי נפל שלא נתקשרו איבריו זה לזה: [נעשו גלגלין זה לזה] בערוך גרס
נרקב כל הגוף ונרקב גם העקב לא מבעיא ליה דודאי טמא אלא הכא כגון דארקיב חד אבר וקאתי דרך
גלגילין ופי' עפר מעורב ממקום אחר לשון דבר שמתגלגל ועוד פי' גלגילין קונטריימא דלא גמירי רקב אלא
במת שנקבר לבדו. והרקיבו ועמדו על מלא תרווד. שאכלו עש ולא
נשאר בכל א' כי אם חצי
תרווד.
עקב. שעדיין לא נרקב שאר הגוף כ"א העקב ואותו אבר הסמוך לעקב ואיכא למימר לפי שאין חיות בעקב [מיהר] לרקוב
והרקיב גם האבר שאצלו
ובכה"ג לא גמרי רקב: עובר במעי אשה
מי הוי גלגילין.
וצ"ע למה נקט שעמדו
על מלא תרווד רקב
ולא נשאר מהם יותר.
תנן התם
פ"ד דאהלות כל
שבמת