נא:
כהן גדול
פרק שביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון דלא איתצר. שלא נוצר הולד עדיין בגופה שהרי אין סופה
שכבת זרע במעי אשה מהו. כגון שמתה שהיתה בת בנים
(א)
כט א
א)
1
לפרוש ממנה: פירשה מהו. פרש שלה שבתוכה מי הוי
ב)
דסתם אשה בת בנים אית לה שכבת זרע במעיה או שנבעלה
ג) ד)
סמוך למיתתה: מאי מי אמרינן כיון. דאכתי בשעת מיתתה לא
גלגלין כיון 2 דלא מיקיימא בדלא אכלה חיותא היא ולא הוי גלגלין
❖
ל ב
ה) ו)
נוצר עובר כי גופה הוא ולא הוי גלגלין או דלמא ש"ז מעלמא אתי
ואגב ששאל עובר במעי אשה בנקבה שאל נמי בפירשה וה"ה בזכר:
עורו מהו. שיעשה גלגלין כיחו
לה והוי גלגלין ובאשה לעולם אין
לא ג
נוסחת הריב"ן
וניעו מהו שיעשה גלגלין:
רקב עד דהויא בתולה או זקנה דלאו
שכבת זרע במעי אשה מהו מי אמרי' כיון דלא
כל
הני דקאמר הוי גלגלין. פרש
בת בנים: פירשה. פרש שבתוך הגוף
איתצר כי גופה דמי או דלמא כיון דמעלמא
לב ד ה
וניעו 3 וכיחו כו' היכי משכחת לה:
דהיינו ריעי מי נעשה גלגלין מי
קאתי לא בעי רב פפא פירשה מהו כיון דלא
דאשקייה מי דקלין. דאמרי'
אמרינן כיון דלא מקיימה בחייה אי
לג ו
מקיימא בדלא אכלה חיותא הוא או דלמא הא
לא אכלה חיותא נמי דידה היא
בפ' שמונה שרצים
נמי מעלמא אתי בעי רב אחא בריה דרב איקא
❖
מאי מי דקלים תרי דקלי
וכגופה דמי ולא הוי גלגלין. וה"ה
עורו מהו בעי רב הונא בר מנוח כיחו וניעו מהו
איכא במתא מחסיא ונפיק מעיינא
לפרש דאיש אלא איידי דקאי במילי
א"ל רב שמואל בר אחא לרב פפא ואי ס"ד
דמיא מבינייהו כסא קמא מרפי ואידך
דאשה מסיק לה נמי להא על שם
פי' הרא"ש
אשה: בעי רב אחא בריה דרב איקא
כל הני דקאמר הוי גלגלין רקב דמטמא היכי
משלשל ואידך כי היכי דעייל הכי
כב' מתים שנקברו יחד:
עורו מהו. רוק היוצא לו לאדם שלא
נפק שמשלשל את הגוף ומנקה את
משכחת לה דאשקייה מי דקלים וסכיא נשא
כיון דלא איתי
הגוף ביותר ובכך העביר הפרש
ע"י טורח אלא כיון שמערערו לתוך
שלא נולד עדיין העובר
ושלקו במי טבריא אמר אביי נקטינן מת
א
וכיחו וניעו: וסכיא נשא. פי'
שסופו לצאת: פירשה
פיו וגרונו יוצא מי הוי ליה גלגלין.
שטחנו אין לו רקב איבעיא להו טחנו וחזר
הפרש שבמעיו: עורו מהו
ואית דמפרשי עורו עור האדם
רש"י להשיר השער: ושלקו במי טבריא.
4
(מסתברה לי) [משכחת
והרקיב מהו מידי הוא טעמא אלא דאיכא
ממש: כיחו וניעו. אינו יוצא אלא
תחלה קודם שסכו בנשא להשיר
לה] דאשקייה מי דקלים
בשר וגידים ועצמות והאיכא או דלמא
אמרי' במסכת שבת פ'
ע"י הדחק: היכי משכחת לה. דלית
שער הראש ושער הגוף וע"י שסכו
5
ח' שרצים תרי תאלתא
כברייתו בעינן וליכא תיקו תני עולא בר
ליה פירשא קודם שמת: כגון דאשקייה
נשא נשרו (השער) עקרי השערות דאי
ב
6 ד)
איכא במערבא ונפיק עינא
חנינא מת שחסר אין לו רקב ולא תפוסה
דמייא מבינייהו כסא קמא
מי דקלים. כדמפ' במס' שבת בפ'
סכו מעיקרא בנשא אכתי שרשי השער
ג
ד
מרפי ואידך משלשל ואידך
העוברים דרך העור לבשר לא היו
שמונה שרצים מאי מי
ולא שכונת קברות מיתיבי לא אם אמרת
❖
ה
כי היכי דעייל הכי נפיק
דקלים תרי דיקלי איכא במערבא
עוד נושרים א] מן הנשא משום דשער
והשקהו ממנו ג' פעמים
במת ושיש לו רוב ורובע או מלא תרווד רקב
ובזה העביר הפרש וכיחו
ונפיק מעיינא דמיא מבינייהו כסא
חלחולי מתחלחל ומחובר לבשר הראש
תאמר בחי שאין לו לא רוב ולא רובע ולא
וניעו וסכיא נשא. סם
הגהות הב"ח
קמא מרפי ואידך משלשל ואידך כי
שתחת העור כדאמרינן בפרק העור
שהעביר השער ושלקיה
מלא תרווד רקב היכי דמי דארקיב חד
היכי דעייל הכי נפיק: וסכייה נשא.
והרוטב
ונראה דלא
(א) רש"י
נמי במי טבריה להעביר
❖
אבר דכוותיה גבי מת אפי' חד אבר איכא
כשהיא
עורו: מת שטחנו אין לו
וסך גופו נשא שקורין טהרה והעביר
סברא הך סוגיא הא דאמר לעיל
רקב דעפר רקבון גמירי
רקב מי קתני הא מת הא קמ"ל שום מת
השיער העומד ליגזז: ושלקו במי
שערו העומד ליגזז מהו משמע 7
ולא עפר טחינה. ולא
יש לו רקב שום חי אין לו רקב בעי רבא
טבריא. שהן חמים והופשט עורו ויצא
דאותו שאינו עומד ליגזז לא הוי
הגהות מהר"ב
תפוסה לקמן בפ"ב מפ'
לה דהמפנה המת מקברו
כיחו וניעו: נקטינן מת שטחנו. רנשבורג
הרקיב כשהוא חי וחזר ומת מהו כי גמירי
גלגלין ושמא ס"ל כרבה דאמר גזז
צריך ליטול תפוסתו עמו
שערו הוי גלגלין ולא גזז תיבעי ליה
בריחים או ששחקו דק הרבה אין לו
רקב דאירקיב כשהוא מת או דלמא השתא
א] תוס'
8
ג' אצבעות מקרקע בתולה
בין שעומד ליגזז ובין שאינו עומד
תורת רקב משום דרקב בעינן והא
סביב המת: ולא שכונת
מיהא הא מיית ת"ש לא אם אמרת במת
ליגזז ועלה קאי: מת שטחנו אין
קברות לקמ' פ' בתרא
לא אירקיב: מידי הוא טעמא.
ב] ד"ה
שיש לו רוב ורובע ומלא תרווד רקב תאמר
מפרש מצא ג' מתים אם יש
לו רקב. דוקא רקבות גמירי ולא
דרקב מטמא אלא משום דאיכא רקב
בין זה לזה מד' אמות ועד
בחי כו' טעמא משום חי הא מת יש לו רקב
ג] ד"ה
[כ']. ה"ז שכונת קברות
בשר גידים ועצמות כדאמר עולא
עפרורית דטחינה:
מי קתני הא מת הא קא משמע לן דשום
כברייתו
ובודק ממנו ולהלן כ' אמה
בעינן. כלומר שירקב
לעיל ג) ה"נ איכא רקב של בשר גידין
❖
כי יש לחוש שמא היה שם
מת יש לו רקב שום חי אין לו רקב בעי
ועצמות ויש לו תורת רקב: או דלמא.
כמו שהיה שלא נשתנה
בית הקברות ואם מצא ב'
מברייתו: מת שחסר אין לו רקבון.
רבא נמלה שחסרה מהו שיעורא גמירין
מתים שלימים וא' חסר
רקב הבא ממידי דכברייתו בעינן
אין זה שכונת הקברות
ולא
הגהות התוספות
ה)שנקבר חסר: תפוסה. לקמן
והא ליכא שהרי טחנו כבר ואין לו
לה והא חסר או בריה גמירי לה והאיכא
וא"צ לבדוק. ויראה שכל
תורת רקב. תיקו: מת שחסר. אבר
בפ' ב] [הכותים] המוצא
1.
אלו הדברים הלכה למשה
אמר
מסיני הם: לא אם (גמרה)
כל שהוא אין לו תורת רקב: ולא
מת בדרך כדרכו נוטלו עם תפוסתו
2.
[אמרת] במת וכו' במסכת
תפוסה. כההיא דתנן לקמן המוצא מת מושכב כדרכו
ודריש לה מקרא ומפרש ליה שנוטל כל עפר התיחוח ושלשה אצבעות
3.
עדיות תני לה ופליגי
ולא
שכונת קברות. לקמן בפרק בתרא
נוטלו ואת תפוסתו ואילו הכא כיון דחסר אין צריך ליטול תפוסתו
מקרקע בתולה:
4.
בכזית בשר הפורש מאבר
5.
מן החי אם מטמא ובא
עמו: ולא שכונת קברות. כי ההיא דתנן לקמן מצא
אמרינן מצא שלשה מתים אם יש בין זה לזה מארבע אמות
6.
ללמדינו שמטמא מבשר
עד שמנה אמות הרי זה שכונת קברות ובודק הימנו ולהלן כי יש
שלשה הרי זו שכונת קברות וקנה מקומו ואילו היכא דחסר אבר
7.
הפורש מאבר מן המת.
אחד מהן אינו שכונת קברות ולא קנה מקומו: איתיביה. בסיפא
8. 9.
לחוש שמא יש שם בית הקברות ואם מצא שנים שלמים ואחד חסר
ומתיב לא אם אמרת במת
01.
שיש לו רוב שרוב בנינו
אין זה שכונת קברות וצריך עיון למה אם טעם שכונת קברות
קאי לא אם אמרת במת שהוא מטמא באהל שיש לו רוב בניינו
11.
או רוב מנינו מטמא באהל
מטמא באהל ורובע הקב עצמות: תאמר באבר מן החי כו'.
משום חששא דדילמא היה שם בית הקברות אף כי אחד חסר נמי
❖
21.
וכן רובע קב עצמות ומלא
ניחוש ואם הוא הלכה למשה מסיני מוטב: מיתיבי לא אם
שאין רקב שלו טמא והיכי דמי בחי דאין לו תורת רקב כגון
תרווד רקב מה שאין כן
בחי: היכי דמי דאין לו
אמרת במת כו'. במס' עדיות תנן לה דאיפלגו על כזית בשר
דארקיב ביה חד אבר אבל במת כי האי גוונא יש לו תורת רקב
רקב לחי דארקב חד אבר.
פי' הרא"ש (המשך)
[הפורש] מן האבר מן החי דאיכא למאן דמטהר ואיכא למאן
ושמע מינה דאע"ג דלא אירקיב בו אלא אבר אחד יש רקב:
דכוותה גבי מת אפי'
הרקיב חד אבר אית ליה
אם נקצצו רגליה שעדיין
מי קתני הא דכוותיה במת. אלא לעולם לא קשיא והא קמ"ל דשום
דמטמא ויליף לה מבשר הפורש מאבר מן המת ומותיב לא אם
רקב ומשני מי קתני הא
יכולה לחיות אי שם בריה
מת יש לו רקב כשהוא שלם ולא כשהוא חסר: ושום חי אין לו
אמרת באבר מן המת שכן במת יש בו כמה חומרות רוב ורובע
מת [הא] קמ"ל שום מת
עליה מי אמרי' שיעורה
רקב. דאי אירקיב כוליה ה"ל מת ולא חי ואי אירקיב חד אבר
ומלא תרווד. ברוב פירוש רוב בנין או רוב מנין ורוב רובע קב
ו)
יש לו רקב שלא חסר ממנו
גמירי בריה שלימה עומדת
9
יש לו רקב. אבל שום חי
עדיין במקום שיעור
השתא י"ל במת אין לו תורת רקב בחי לא כ"ש: בעי רבא
עצמות דמטמא באהל וכן מלא תרווד רקב מן המת שמטמא באהל
אין לו [רקב] טעמא משום
כעדשה. וכמו שאם
הרקיב. חד אבר כשהוא חי בין שמיטפל עמו בין שאינו מיטפל
כדתני באהלות: והיכי דמי. דאין לו רקב לחי כמו דארקיב חד אבר:
דחי הא מת יש לו רקב
חסר משיעור עדשה כל
ולאח"כ חזר והרקיב כולו מהו: כי מטמא היכא דהרקיב כולו
דכוותה גבי מת אפי' ארקיב חד אבר. אם חתך האבר ממנו יש לו
אפי' אותו אבר שהרקיב
שהוא טהור בריה נמי
בחייו מטמא במותו. שום
בעי' שתהא שלימה או
כשהוא מת. והאי כשהוא חי הרקיב מקצתו ואין לו תורת רקב:
רקב ואמאי והא מת חסר הוא ומשני מי קתני הא מת הא קמ"ל
מת יש לו רקב כשהרקיב
דילמא בריה גמירי והא
או דלמא הא מיית. וכהרקיב כולו כשהוא מת דמי: הא מת. לאחר
שום מת יש לו רקב ובמת שאינו חסר שום חי אין לו רקב וכדאיתא
אחרי מותו שום חי אין
איכא כיון שיכולה לחיות
שחתך אבר מן החי ונרקב: טעמא משום חי. פי' כל זמן
כך יש לו רקב דאע"ג דהרקיב במקצת כשהוא חי: מי קתני הא מת.
לו רקב דאם הרקיב בחייו
אפי' אחרי מותו טהור בעי
שהוא חי אין לו רקב אבל מת יש לו רקב כגון מת אדם אחד 01
לאח"כ אע"ג דנרקב מחיים דיש לו רקב לא הכי קאמר דשום מת יש
רבה נמלה שחסרה מהו
לו רקב שום חי אין לו רקב: בעי רבא נמלה שחסרה. כל שהו
שנרקב בעודו חי אחד מאבריו יש לו רקב לאותו אבר אע"פ שהרקיב
דאמר פ' אלו הן הלוקין
בעודו חי ומשני מי קתני [הא מת] הא קמ"ל דשום מת יש לו
ואכלה מהו שיעור נמלה שלימה גמירי לה דכי אכיל חייב ואילו
האוכל נמלה כל שהוא
חייב אעפ"י שאין בה
רקב כשנרקב לאחר שמת ושום חי אין לו רקב אפי' כי מת אחרי
היכא דחסרה הוי פטור או דלמא בריה גמירי לה דכי אכיל
(כעדשה) [כזית] וכן לענין
כן אין האבר שנרקב בעודו חי מטמא ג] כדין רקב:
בריה מיחייב וכי חסרה נמי חייב דהאיכא בריה ואמרינן רובו ככולו:
טומאה נמי ומיבעי ליה
נמלה שחסרה מהו. דאמר בפ' אלו הן הלוקין
אמר
האוכל נמלה חייב עליה בכל שהוא אע"פ שאין בה כזית ומיבעיא ליה אם נקצצו רגליה שעדיין היא יכולה לחיות ועדיין שם11 בריה עליה:
מי אמרינן שיעורא
גמירי. כלומר
שלימה בבריה
והא
חסרה
או
דלמא בריה גמירי לה והויא
לה שרץ הואיל ועדיין ראויה לחיות:
21
ת"ש