המקנא פרק
ראשון
סוטה
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
המקנא.
המקנא לאשתו. לישנא דקרא נקט וקנא את אשתו (במדבר ה).
איידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר דדמיא לנדרים.
א
א) סנהדרין פח., ב) יבמות יא.,
א מיי' פ"א מהל' סוטה
ג) ברכות סג., ד) [נזיר ב.],
הלכה א סמג עשין נו
תימה והא בריש מסכת נזיר (דף ב.) אמר דלא תנא
ולקמן בגמ' [ע"ב] מפרש מאי לשון קינוי. ובמתניתין מפרש
(ב)
ה) [יבמות ג. וש"נ], ו) [לקמן
טוש"ע אה"ע סימן קעח
כיצד מקנא לה אומר לה אל תסתרי עם איש פלוני: מקנא לה ע"פ
ליה אלא אגב סוטה כדרבי וי"ל דלא קבעה בסדר נשים אלא אגב
ג.], ז) סנהדרין כב. (מו"ק יח),
סעיף ב:
שנים. אם בא להשקותה צריך להביא שני עדים שאמר לה בפניהם אל
סוטה ומשום
דדמיא
לנדרים
קבעה בתר נדרים מ"ר. ותימה אמאי
ב ב מיי' שם הלכה ב טוש"ע
ח) [מו"ק יח: ע"ש סנהדרין
כב.], ט) לקמן לא., י) שם:,
שם סעיף ד:
לא קבעה אגב נדרים דהא בפ"ד
תסתרי עמו ואם לא קינא לה בפני
(ז)
ג ג מיי' שם הלכה ד טוש"ע
כ) [במדבר ה], ל) [לקמן ה:],
[דנזיר] תנא משניות טובא דמיירי
שנים אינה נאסרת עליו בסתירתה
❖
מ) [דף ע.],
שם סעיף ו:
ואינו משקה: ומשקה ע"פ עד א' או
בנדרי נשים ובהפרת בעל ויש לומר
ד ד מיי' שם הלכה ב סמג
שם טוש"ע שם סעיף ד
ע"פ עצמו. ואפי' אין עדים שנסתרה
דעדיפא ליה למימר משום סוטה
המקנא
[וסי' קטו סעי' ח]:
תורה אור השלם
דפרשיות נמי נסמכו ובריש מסכת
אלא עד אחד או הוא עצמו אומר
ה ה מיי' פ"ח מהלכות
ראיתיה שנסתרה אחר שקינאתי לה
שבועות (דף ב:) דייק נמי בכה"ג:
1. כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע
(ח)
תרומות הלכה טו:
המקנא דיעבד אין. וא"ת וכי
ו ו מיי' פ"ו מהל' יבום הל'
עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן
נאסרת בסתירה עד שתשתה. ולקמן
יט סמג עשין נא טור וש"ע
לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים
כל היכא דתני ה"א
[כח.] ילפינן מקראי שסתירתה אוסרתה
אה"ע סי' קעג סעיף יא:
בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם:
ז ז מיי' פ"א מהלכות סוטה
עליו מספק: ר' יהושע אומר. צריך
בתחילתן לשון דיעבד הוא והא קתני
תהלים קכה ג
2. אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים
הלכה יד סמג עשין נו טור
ב' עדים אף לסתירתה: ודברה
לאשתו רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי
בסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.)
א)
ש"ע אה"ע סימן קעח סעיף
בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים
עמו. שלא במקום סתר: עדיין (ג)
ההולך לשחוט את פסחו ובעבודה
❖
שנים ומשקה על פי עד אחד או ע"פ עצמו
יד:
בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ
מותרת לביתה. לשמש עם בעלה:
זרה פרק השוכר (דף סט.) המניח
תהלים סח ז
צְחִיחָה:
רבי יהושע אומר מקנא לה על פי שנים
א
3. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת
ומותרת בתרומה. אם אשת כהן
עובד כוכבים בחנותו דמסיק
ומשקה ע"פ שנים כיצד מקנא לה (א) אומר
ב
ג
זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ
מוסף רש"י
היא: כדי טומאה. כדי העראה:
בשמעתתא קמייתא דשחיטת חולין
(ט)
וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד
לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני
המקנא לאשתו. המתרה
אסורה לביתה. מספק כדילפינן לקמן
(דף ג.) דמיירי לכתחילה ובפרק ב'
אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה:
ודברה עמו עדיין היא מותרת לביתה
באשתו אל תסתרי עם איש
במדבר ה יג
(דף כח.) שלשה ונטמאה אמורים
דשחיטת חולין (דף לז.) (י) השוחט את
4. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ
פלוני (סנהדרין פח.). ומשקה
ומותרת לאכול בתרומה נכנסה עמו
ב) ד
המסוכנת ובפרק קמא דביצה (דף ו:)
בפרשה וקנא את אשתו והיא נטמאה
כ)
על פי עד אחד. שבא ואמר
לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת בְּכָל
אני ראיתיה שנסתרה, ואם לא
לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה
ונסתרה והיא נטמאה תחת אישה
השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים
חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי
השקה נאסרת עליו (שם).
עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה
ונטמאה אחד שאסורה לבעל ואחד
גמורות ויש לומר דכל היכא דאיכא
לביתה ואסורה לאכול בתרומה ואם מת
ה
נכנסה עמו לבית הסתר.
עֵדִים יָקוּם דָּבָר:
ו חולצת ולא מתייבמת: גמ' מכדי תנא
❖
שאסורה לבועל אם ימות בעלה או
למיתלי (כ) בלישנא דייק הכי כגון הכא
המקנא לאשתו ואמר לה אל
דברים יט טו
תסתרי עם איש פלוני,
יגרשנה ואחד שאסורה לתרומה: ואם
ובריש פ"ב דשחיטת חולין (דף כז.)
מנזיר סליק מאי תנא דקא תנא סוטה כדרבי
אסורה לביתה. לבעלה,
מת. קודם שהשקה ואין לו בנים
והתם נמי בפ' קמא (דף טו:) השוחט
שמא זינתה, שרגלים לדבר
דתניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר
הגהות הב"ח
ג)
והיא זקוקה ליבם: חולצת. לינשא
במגל יד ובפ' קמא דביצה (דף ז:)
שהרי קינא לה ונסתרה, ואם
לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה
(א) במשנה אמר לה בפני
ד)
כהנת היא אסורה בתרומה
השוחט חיה ועוף יחפור בדקר ובפ'
לשוק ולא מתייבמת ובגמראל) יליף לה:
שנים: (ב) רש"י ד"ה המקנא
כדיליף (לקמן כח.) נטמאה
בקלקולה יזיר עצמו מן היין וליתני סוטה
גמ' מכדי תנא מנזיר קא סליק.
חבית (שבת דף קמז.) הרוחץ במי מערה
וכו' ובמתני' מפרש. נ"ב עיין
נטמאה ונטמאה ג' פעמים,
והדר ליתני נזיר איידי דתנא כתובות ותנא
כן סדר המשנה סוטה אחר נזיר:
או במי טבריא ותימה היכי דייק
לקמן בפיסקא דכיצד מקנא
אחד לבעל ואחד לבועל ואחד
(ל)
לתרומה (יבמות יא.). יזיר
לה כו' דף ה' ע"ב דשייך
מאי תנא דתנא סוטה. מאי תנא
המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא
מהכא דאסור לקנאות אמאי לא
ה)
רש"י לכאן: (ג) ד"ה עדיין
עצמו מן היין. כדאמרינן
בנזירות דדמי לסוטה דתנא סוטה
מתרץ המקנא שבא כדמתרץ בפ"ק
נזיר דדמי לנדרים וקתני סוטה כדרבי: המקנא
היא מותרת: (ד) ד"ה כי
(לקמן ז.) בתי הרבה יין עושה
❖
הוה פתח: (ה) ד"ה מוציא
בתרה: בקלקולה. בניוולה ובבשתה
(נזיר ב.).
דביצה (דף ז:) ועל כרחך אית לן למימר
דיעבד אין לכתחילה לא קסבר תנא דידן
וכו' בחדש כשר. נ"ב ועיין
שמנוולין אותה כדקתני מתני' (לקמן
דהכא ממשנה יתירא דייק כדפרש"י:
אסור לקנאות א"ר שמואל בר רב יצחק
בסנהדרין דף כב ע"א דדריש
ו)
הא
בזוג ראשון הא בזוג שני.
דף ז:) קושר חבל למעלה מדדיה:
שם בגמרא דרשא אחר על
תוספות שאנץ
כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין
בכושרות בזה דהיינו בכי
יזיר עצמו מן היין. שהיין מביא לידי
תימה בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף
אסורה לביתה. פירש
ושירות: (ו) ד"ה איני וכו'
מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא'
קלות ראש והוא גרם לה: וליתני
יח:) דאמר שמואל מותר לארס בחולו
דאין זה בידי שמים. נ"ב
הקונטרס מספק
כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים
סוטה והדר נזיר. שכך היא סמיכת
של מועד שמא יקדמנו אחר קפריך
1
כלומר ואם כן אע"פ שהכל
כדילפינן לקמן כו' תחת
גלוי לפניו מכל מקום מאחר
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין
אישה ונטמאה. אחד שאסורה
פרשתייהו: ותנא המדיר. פרק הוא
ליה מהכא ארבעים יום קודם יצירת
ז)
שתלוי במעשיו אי אפשר
לבעל ואחד שאסורה לבועל
בכתובות המדיר את אשתו מ) ואיידי
הולד אמאי לא מוקי התם מלתיה
לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר אלהים
2
[והשאר חסר]: (ז) תוס' ד"ה
אם ימות בעלה או יגרשנה.
דשמואל בזוג שני:
דאיירי בנדרים תנא נדרים אחר כתובות
איידי דתנא וכו' ותימה אמאי
ואחד שאסורה לאכול
מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות
קודם יצירת הולד. נראה לרבי
לא קאמר דקבעה אגב:
בתרומה לשון הקו'. וה"ה
ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר בתרה
איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים
ח)
(ח) בא"ד ובריש מסכת
דהוה מצי למימר דאסורה
שאף הנזירות באה על ידי נדר והדר
קודם יצירת הזכר בין אם
שבועות. נ"ב זה אינו נמשך
לבועל אלא אגב דתנא לעיל
יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת
תנא סוטה בתרה: לכתחילה לא.
לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה:
מפירושם אלא קאי למה שפי'
ומותרת לאכול בתרומה תנא
אבל בטומאה עד אחד מהימן.
בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה
מ"ר דריש נזיר יהיב טעמא
נמי ואסורה לאכול בתרומה
מדלא תני רבי אליעזר אומר מקנא
למאי דקבעה לנזיר [בסדר
דלעיל לא מיירי בדין בועל
פלוני לפלוני לא קשיא הא בזוג ראשון הא
אדם לאשתו על פי שנים: אסור
תימה אדרבה איכא למימר
נשים] והכא קא יהיב טעמא
כמו שהיא מותרת לביתה.
בזוג שני: ר"א אומר מקנא לה על פי שנים
לקנאות. שמביא עצמו לידי תגר ואת
דתני נדרים ברישא והדר נזיר
איפכא אבל בטומאה בעינן בי תרי
ואם מת חולצת ולא מתיבמת.
והדר סוטה והכי משמע
ובגמרא יליף מנא לן והכי
וכו': עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה
אשתו לידי ניוול ואפי' היא טהורה:
ומשום דאוסרתה איסור עולם ואי לאו
לישנא מכדי תנא מנזיר סליק
נמי הוה מצי למיתני פלוגתא
כי (ד) פתח. כשהיה בא לדרוש בפרשת
ממתני' דמייתי מהיכא פשיטא ליה
אבל בטומאה עד אחד מהימן ותנן נמי עד
ובריש מסכת שבועות נמי
דב"ש וב"ה דנוטלות כתובה
ז
ט)
דייק בכה"ג מכדי תנא
סוטה: מזווגין אשה לפי מעשיו.
למימר הכי וי"ל דעדיפא ליה טומאה
ולא שותות וב"ה אומר'
אחד אומר אני ראיתי שניטמאת לא
ממכות סליק משמע דאינו
שאינן נוטלות כתובה אלא
צנועה לצדיק ופרוצה לרשע: כי לא
מקינוי וסתירה אף על גב דאוסרתה
בממונא לא מיירי הכא: גמ'
היתה שותה מדאורייתא מנלן דמהימן עד
מדייק על שקבעה בסדר
ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים.
איסור עולם משום דרגלים לדבר:
נזיקין אלא על הסדר [אחר
מכדי תנא מנזיר סליק מאי
אחד דתנו רבנן ועד אין בה בשנים
י)
3
מכות] שבועות ואע"פ דבתרי
שנא דקתני סוטה ואע"ג דאין
לא יזדווג ממשלת רשע בגורל צדיק:
כל
מסכת אין סדר למשנה היינו
הכתוב מדבר או אינו אלא אפילו באחד ת"ל לא יקום עד אחד באיש
סדר למשנה פי' בריש פ"ק
4
וקשין. לפני המקום: לזווגם. הנך
דוקא לענין מחלוקת ואח"כ
דבבא מציעא: כל הרואה
ממשמע סוטה בקלקולה פ"ה בניוולה
דלפי מעשיו: כקריעת ים סוף.
סתם אבל כסדר חברם ועיין
במר' בריש בבא מציעא:
ובושתה שמנולין אותה
שנשתנו סדרי בראשית: מושיב יחידים ביתה. אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית: מוציא אסירים בכושרות. הוציא
(ט) ד"ה המקנא וכו' קמייתא
(ממקום למקום שמטילין
את ישראל ממצרים בחדש (ה) כשר לא חמה ולא צינה. מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים: איני. מי הוי זיווג לפי רשע וזכות והא מקודם
דשחיטת חולין. נ"ב דף ג
אותה) וקושר חבל למעלה
יצירתם שאין נודע רשעו וזכותו מכריזין את זוגו. ואם תאמר הכל גלוי לפניו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר במסכת נדה (דף טז:)
וע"ש בתוס' בד"ה המניח
מדדיה יזיר עצמו מן היין
השני: (י) בא"ד ובפ' ב'
שהיין מביא לידי קלות ראש
מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני
דשחיטת חולין. נ"ב דף לז
והוא גרים לה לשון הקונ'.
אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה דאין זה בידי (ו) שמים: זוג ראשון. לפי המזל: זוג שני. לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו: עד
וע"ש בסוגיא דמשמע דשרי
המקנא דיעבד אין לכתחלה
כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה. כלומר עד כאן לא שמענו מפלוגתייהו דבעינן שני עדים אלא בקינוי לר"א ובסתירה לר' יהושע: אבל בטומאה.
לשחוט מסוכנת אפי'
לא. ותימה דהא איכא הרבה
לכתחילה: (כ) בא"ד למיתלי
מקומות דלא פריך כי הכא
אם יש עדים בקינוי וסתירה ויש עד אחד שקילקלה בסתירתה נאמן ואינה שותה אלא יוצאה בלא כתובה ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה: שנטמאת.
דלישנא דייק הכי:
כגון המביא גט לאשתו וכן
באותה סתירה: מנלן דמהימן עד אחד. בטומאה של סתירה אחר קינוי: ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר. וקאמר עדים שנים אין בטומאה
(ל) בא"ד במי טבריא
השולח דהוי אפילו לכתחלה.
דייקינן ותימה וכו' המקנא
זו אלא עד א' וקרא בטומאה קמישתעי ושכב איש אותה שכבת זרע ועדים שנים אין בה אלא א' והיא לא נתפשה לא נאנסה וממילא שמעינן
וי"ל דלא פריך ליה אלא
שבא לימלך כדמתרץ:
היכא דאיכא למטעי דהוי
דמהימן מדכתיב והיא לא נתפשה להחמיר עליה בא הכתוב לדונה כמזידה ומרישא דקרא נמי שמעת דמהימן דקאמר ומעלה בו מעל ושכב
לשון דיעבד. אי נמי י"ל
איש אותה ואין מעיד בדבר אלא זה. ולקמן (דף ג.) מפרש דהאי קרא בתר קינוי כתיב דכתיב בתריה ועבר עליו רוח קנאה וגו' ודרשינן ליה לקמן
דלא פריך ליה אלא היכא
[שם] שכבר עבר: או אינו אלא אחד. דקאמר קרא דאפילו עד אחד אין בה. ולקמן [ע"ב] פריך אלא במאי מיתסרא דקאמר קרא והיא לא נתפשה
דמצי למימר ביה תירוץ:
וקשה לזווגן כקריעת ים סוף
אלמא פשיטא דנטמאת מדמהדר בתר אונס ורצון: ת"ל לא יקום עד א' וגו'. מהאי קרא שמעינן דכל עד האמור בתורה שנים הם כדמפרש ואזיל:
שנאמר אלהים מושיב יחידים
ממשמע ביתה. פ"ה יחידים אדם יחיד
ואשה יחידה והוא מזווגן יחד והוא קשה כמו מוציא אסירים ישראל בכושרות בחדש כשר לא חמה ולא צינה. וא"ת אמאי נקט קריעת ים סוף טפי משאר נסים של יציאת מצרים. וי"ל דמ"ד א) בכושרות דר' מדרשי' בעלמא בבכי
ובשירות בכי למצרים ושירות לישראל והיינו קריעת ים סוף שבאותו נס היה כן ואמר ר"ת פי' מדמי ליה ליציאת מצרים וקריעת ים סוף שבאותו ענין שטבע הקב"ה את המצריים בים כדי להציל את ישראל כמו הורג בעלה של זה
ואשתו של זה ומשיאן זה לזה דבזיווג שני קא מיירי כדמפרש בסמוך. איני והאמר רב יהודה (רב אדא) [אמר רב] ארבעים יום פ"ה איני מי הוי זיווג לפי רשע וזכות והא מקודם (רשעיו וזכותיו) [יצירתו] מכריזין את זיווגו וא"ת הכל
גלוי לפניו והוא בידו הא אמר במסכת נדה דמלאך הממונה על ההריון נוטל הטיפה ומביאה לפני הקב"ה ואומר טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טפש עני או עשיר אבל צדיק ורשע לא דאין זה בידי שמים [שאין נודע
רשעו וזכיותיו]. כדאמרי' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כפ"ה. זווג שני כגון אלמון לאלמנה אבל בחור שנשא אלמנה או אפכא הוי כמו זווג ראשון. ע"כ לא פליגי אלא בקינוי וסתירה ב) כמ"ש לא פליגי אלא כדאי' דר' יוסי לקמן
(מוחק) הוא לומר דקאי ע"כ לא פליגי אדר' יוסי דפליג לקמן ולפ"ה ניחא דפירש הכי ע"כ לא שמעי' בפלוגתייהו דבעי' ב' עדים אלא לקינוי לר' אליעזר ובשתיה לר' יהושע אבל בטומאה עד אחד נאמן. פ"ה אם יש עדים בקינוי
ובסתירה ויש עד אחד שראה שקלקלה באותה שעה נאמן ואינה שותה ויוצאה בלא כתובה ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה לשון הקונטרס. וא"ת מנא לן דבטומאה עד אחד נאמן אימא דבעי שנים. וי"ל דאמתני' דמייתי אחר זה סמיך
ועוד אומר הרב אלחנן מדלא קתני ר' יהושע אף משקה ע"פ עדים אלא קתני משקה לה משמע דדוקא משקה בעי שנים אבל בטומאה בעד א' סגי דאי בעי בטומא' ב' היה לו לומר נמי וטומאה ע"פ שנים כיון דאיירי בדיני סוטה:
א) נראה דצ"ל דר"י דריש בכושרות כדדרשינן בעלמא (בסנהדרין כב) בכי ושירות וכו'.
ב) בקינוי וסתירה פירש לא פליג תנא דמתני' ור' יוסי לקמן אלא בקינוי וסתירה ודוחק הוא וכו'.