המקנא פרק
ראשון סוטה
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יש
לה עדים במדינת הים לא שכיחא. וה"ה בא עליה בעלה בדרך
לא שכיחא. ולא מסקי אינשי אדעתייהו למחשדינהו לטהורות בהכי.
ל
א) קדושין פ: [לקמן כה.],
א ב מיי' פרק ג
נמי לא שכיח: כי היכי דידעי לאתרויי ביה. והכי אמרינן
ב) קדושין פא., ג) [עיין
מהלכות סוטה הל' א
והא דשני לעיל לר' שמעון מדזכות לא תלה עדים נמי לא תלו משום
כ)
לקמן כה.], ד) קדושין פ:
סמג עשין כז:
דאכתי לא הוה קיימא לן דרשא דהאי קרא: מתני' שמא יבא
נמי בפ' אלו הן הגולין (מכות דף ט:) גבי גולין לעיר מקלט ומוסרין
לא ג טוש"ע אה"ע סי'
ע"ז כה: ע"ש, ה) [תוספתא
עליה בדרך. שצריך להשקותה בירושלים בב"ד הגדול כדלקמן: נאמן
לו שני תלמידי חכמים שמא
יהרגנו בדרך ודייק בגמרא מאי לאו
פ"א ע"ש היטב], ו) [לקמן
כב סעיף ה בהגהה:
עליה. שלא יבא: גמ' לא שנו. הא
לב ד מיי' פכ"ב מהל'
כה.], ז) [צ"ל ואומרים כ"א
דאתרו ביה דאי קטיל בר קטלא
במשנה שבמשניות], ח) [עי'
איסורי ביאה הל' ח
דתנן בקידושין ל) אבל אשה מתייחדת
הוא אלמא גבי התראה בעינן
יש לה עדים במדינת הים לא שכיחא:
תוס' לקמן ח. ד"ה ששם],
טוש"ע שם:
נדה
מתני' א כיצד עושה לה מוליכה לבית דין
תלמידי חכמים: שהיא בכרת
עם שני אנשים: שמא יצטרך כו'.
ט) סנהדרין מה. [ועי' תוס'
ה [מיי' פכ"ב מהל'
לקמן ח. ד"ה והכהן], י) [עי'
איסו"ב הל' א טוש"ע
בעלה נאמן עליה. תימה דמשמע
הכא נמי הואיל ושניהם אסורין בה
שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי
א) ב
תוספות לקמן ח. ד"ה אם
אה"ע סי' כב סעי' א יו"ד
לא סגי בתרי שמא יצטרך הבעל
בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו:) דיחוד
היה], כ) [דף ו.], ל) [דף
סי' קצה סעי' א]:
חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה
לג ו מיי' פ"ג מהל'
או שליח ב"ד לנקביו כו': דליהוו
דעריות דאורייתא אם כן יחוד דנדה
פ:], מ) [דברים כד],
אומר בעלה נאמן עליה: גמ' תרי ואיהו הא
נ) [שם], ס) [להם רש"ש],
סוטה הלכה [א] ב
עליה סהדי. אם יבא עליה יעידו
מנלן דשרי ויש לומר דוקא יחוד
ע) [ע"ב], פ) [וע"ע תוס'
סמג עשין ט:
תלתא לימא מסייע לי' לרב ב)דאמר רב יהודה
עליו (ד) לב"ד הגדול ולא ישקוה: ל"ש.
דעריות דאין להן היתר דומיא דבן
ז [מיי' שם טוש"ע אה"ע
סנהדרין לז. ד"ה התורה],
אמר רב לא שנו אלא בעיר אבל בדרך
צ) עי' רש"א ואולי צ"ל ליישב
עם אמו אסרה תורה אבל נדה לאפ):
דאשה מתייחדת עם שני אנשים:
ג
סי' קטו סעי' ו ז]:
היא הנותנת. האי היא הנותנת
לד ח מיי' שם הל' ג:
הברייתא והתוספתא לפי
והוציאוה עשרה. לאשת איש חוץ
עד דאיכא שלשה שמא יצטרך אחד מהן
לה ט י כ מיי' פ"ד
הירושלמי, ק) איכא למימר
לעיר במטה בחזקת מתה לקלקל
לא דמי כלל לההוא דפרק
לנקביו ונמצא אחד מהן מתייחד עם הערוה
איפכא גירסת רש"ל ועי'
מהל' מחוסרי כפרה
קמא דעירובין (דף י.): אמר להו
רש"א, ר) ד"ז צ"ל קודם ד"ה
עמה: דידעי לאתרויי ביה. ולומר
הלכה ב:
לא הכא היינו טעמא כי היכי דליהוו עליה
❖
לו ל מיי' פ"ג מהל' סוטה
אמר להו,
ק"ו ופרכוה. יש לומר דוקא בפירכא
לו מן התורה כשאין האיש מנוקה
סהדי ג) תלמידי חכמים אין כולי עלמא לא
הלכה יא סמג עשין נז:
מעון שבא עליה משנאסרה עליו
שכן יש היתר לאיסורה פרכוהו
❖
(ה)
לז מ מיי' שם הלכה ד:
לימא מסייע ליה לאידך דרב דאמר רב
אין המים בודקין את אשתו:
אבל בהיא הנותנת לא פרכוהו ולכך
תורה אור השלם
יהודה אמר רב לא שנו אלא כשרין אבל
ד) ד
בעלה נאמן עליה. ואין צריך להעמיד
הוצרכה לפירכא אחריתי דאשכחן
1. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת
תוספות שאנץ
פרוצין אפילו עשרה נמי לא מעשה היה
עדים אצלו: סוטה שהיא בלאו.
בדוכתי סגיאין דחמירא להו לאינשי
אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא
והוציאוה עשרה במטה לא הכא היינו
עדים במדינת הים לא
עבירה קלה ומסתפו מינה טפי
דלא יוכל בעלה הראשון וגו'מ) דאמרינן
אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת
שכיחא ולא מסקי אינשי
הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא
ביבמות בפ"ק (דף יא:) מה אני מקיים
מעבירה חמורה כגון בפ"ק דכתובות
טעמא דידעי לאתרויי ביה: רבי יהודה אומר
אדעתייהו למחשדינהו
יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן
אחרי אשר הוטמאה נ) לרבות סוטה
(דף ד:) דחמירא להו אבילות דלא הוי
לטהורות בהכי והאי דשני
בעלה וכו': תניא ה) רבי יהודה אומר בעלה
עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת
לעיל לר' שמעון מדזכות
שנסתרה: והיא הנותנת. המדה הזאת
אלא מדרבנן מנדה שהיא בכרת ובפ'
קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן
נאמן מקל וחומר ומה נדה שהיא בכרת
לא תלו עדים נמי לא
מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
שהבאת ראיה לדבריך היא הנותנת
הנזקין (גיטין דף נד.) באתריה דרבי
תלו משום דאכתי לא היה
במדבר ה טו
בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כל
את הדין שאנו אומרים שצריך עדים:
יהודה חמירא להו שביעית דליכא אלא
2. מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ
קיימא לן דרשא דהאי קרא.
שכן ורבנן היא הנותנת נדה דכרת חמירא
וא"ת היאך יוציאו לעז
וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:
נדה שהיא בכרת. חמורה עליו
לאו משבת שהוא בסקילה ובריש פ"ק
❖
על הטהורות שיש עדים
משלי ט יז
ליה ומהימן סוטה דלאו לא חמירא ליה ולא
ואינו בא עליה: שכן יש לה היתר.
דביצה (דף ב:) אמר האי דקיל צריך
במדינת הים כיון שהיא
מהימן ורבי יהודה מק"ו מייתי לה והא רבי
לכשתטהר לפיכך אין יצרו תוקפו
הרחקה טפי דאמר מ"ש גבי שבת
יולדת והא אמר לקמן דאם
היתה יולדת בצער יולדת
שמובטח הוא לאחר זמן: שאין לה
יהודה מקראי מייתי לה דתניא והביא האיש
דסתם לן תנא כרבי שמעון וגבי
הגהות הב"ח
1
בריוח ואם היתה יולדת
היתר. אם תמצא טמאה ולפיכך
יום טוב כרבי יהודה שבת דחמיר
את אשתו אל הכהן מן התורה האיש מביא
(א) במשנה שכנים הרעים
שחורים יולדת לבנים. וי"ל
לבו רודף אחריה: גנובים. כלומר
עושין (עשי לשמו וכו'
סתם לן כר"ש י"ט דקיל סתם לן כרבי
דאינו דבר הניכר כל כך
את אשתו אבל אמרו חכמים מוסרין לו שני
המים) תא"מ ונ"ב ס"א
ולא מסקינן אדעתייהו:
דבר האסור לו יצרו רודף אחריו:
יהודה אלמא זימנין בדילי מקילתא
תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי
אל תעשי לשמו הגדול
סוטה שהיא בלאו פי'
ופרכוה. כדאמר שכן יש לה היתר:
טפי מחמירתא וזימנין איפכא והשתא
שנכתב בקדושה שימחה
דלא יוכל בעלה הראשון
יוסי אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר
ו)
על המים: (ב) שם
היינו ת"ק. דברייתא: אבל אמרו.
ואמרינן בפ"ק דיבמות
צריך ליישב הברייתא לפי הירושלמיצ)
דברים שאינה כדאי
ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה
אחרי אשר הוטמאה לרבות
לר' יהודה לית ליה: מתני' ומאיימין
ה
והתוספתא דהכי מיתניא בתוספתא
לשומען: (ג) שם לשער
סוטה הנסתרת: ואומר מים
סוטה שהיא בלאו לא כ"ש אמרו לו לא אם
עליה. שתהא מודה: על עדי נפשות.
(פ"א) ר' יהודה אומר נאמן עליה בעלה
המזרח לשער נקנור
גנובים ימתקו וגו' תימה
כצ"ל ותיבות שעל פתח
אמרת בנדה שכן יש לה היתר תאמר בסוטה
מאי ואומר הא כבר נפרך
כדאמרינן בסנהדרין הוו יודעין שלא
מקל וחומר ומה נדה שחייב על
נמחק: (ד) רש"י ד"ה
הק"ו וי"ל דה"פ וכי תימא
כדיני ממונות דיני נפשות כו' בפרק
ביאתה כרת וכו' ר' יוסי אומר הכתוב
שאין לה היתר ואומר מים גנובים ימתקו
2
דליהוו וכו' עליו בב"ד
דיש לו לבעל להיות נאמן
אחד דיני ממונות (דף לז.): הרבה
האמינו שנא' והביא האיש את אשתו
הגדול: (ה) תוס' ד"ה
על אשתו דכיון שהיא
וגו' ר' יהודה אומר מן התורה האיש מביא
אמר וכו' היתר לאיסורו
שנואה בעיניו לא יבא
ילדות עושה. וגורם לנערה ילדה
וגו' ובירושלמי מיתניא הכי רבי יהודה
את אשתו אל הכהן שנא' והביא האיש את
וכו' ולכך הוצרכו וכו':
עליה ומ"ה מייתי ואומר
שתבא לידי קלקול ושמא אמת הדבר
אומר בעלה נאמן וכו' אמרו לו לא
(ו) בא"ד אבל בדר' יוסי
מים גנובים ימתקו וחיישי'
אשתו אמר להו קל וחומר ברישא ופרכוה
שמא יבא עליה: מתני'
אל תביאי עצמך לידי מיתה מנוולת
אם אמרת בנדה שיש לה היתר וכו'
איכא למימר איפכא
❖
והדר אמר להו קרא רבי יהודה היינו תנא
דמעיקרא:
היו מעלין אותה לב"ד
זו: שכינים רעים. יודעים לפתות
אמר להם רבי יהודה גזירת הכתוב
קמא איכא בינייהו אבל אמרו: מתני' ו היו
הגדול שבירושלים והקשה
ומצויין לה תמיד: שאינה כדאי
הוא והביא האיש את אשתו וגו'
ה"ר אלחנן דאמאי לא
מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים
לשומען. אינה ראויה לה שאומר
אמרו לו ובלבד בעדים והשתא אית
חשיב אותה גבי מילי
ס)
לעזי רש"י
דבעו ב"ד של ע"א פ"ק
ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי
לן למימר דבההיא תוספתא פרכוהו
לפניה דברי הודאות צדיקים הראשונים
דימינציי"ר. לחתוך
דסנהדרין וי"ל דתנא ושייר
אלא כדי שתודה על קלקולה כדאמרי'
והדר אמר להו קרא כההיא דירושלמי
נפשות ואומר לה בתי הרבה יין עושה
דהכי נמי לא קתני זקן
ז)
לחתיכות דקות, לקרוע
❖
לקמן יהודה הודה ולא בוש: שוברת
אבל מדרבי יוסי איכא לתמוה
ממרא דצריך ב"ד של
לגזרים.
ע)
(ו)
ק)
הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה
ע"א. ומעלין אותה לשער
כתובתה. כותבת שובר על כתובתה
דמעיקרא אמר להו קרא והדר אמר
הרבה שכנים הרעים עושין (א) עשי לשמו
המזרח ומשם לשער נקנור
ואומר
מים
זניתי והפסדתי כתובתי ונותנת ביד
להו קל וחומר: ר)
פ"ה נקנור אדם גדול
מוסף רש"י
הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על
גנובים. נראה דהאי ואומר פירושו
היה והביא דלתות נחשת
בעלה שלא תתבענו לאחר זמן ואינה
ומוסרין לו. מי שקינא
המים ואומר לפניה דברים (ב) שאינם כדי
מאלכסנדריא של מצרים
נהרגת שלא התרו בה עדים בשעת
הכי כלומר מאי תלי בהכי שאין היתר
לאשתו ונסתרה והוא מעלה
לאותו שער ונעשו בו
לשומען היא וכל משפחת בית אביה אם
ז
מעשה: לשער מזרח. שער החיצון
לאיסורה חדא דיצרו תוקפו מאחר
להשקותה, מוסרין לו
נסים כדאמר בסדר יומא
בית דין שבעירו, שני
ונקראו על שמו הוא שער
אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת
שבו נכנסין להר הבית ומשם לשער
שאין היתר לאיסורה אין מתון בדבר
תלמידי חכמים שמא
העליון שבחומה שבין
נקנור הוא שער העליון שבחומה
אם לא עכשיו אימתי וא"ת לא
ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער
ח
יבא עליה בדרך. שהרי
עזרת ישראל לעזרת נשים
שבין עזרת ישראל לעזרת נשים:
יתקפנו יצרו על אשתו הואיל ובעלה
נאסרה עליו, כדתנן (לקמן
ששם משקין את הסוטות
המזרח (ג) שעל פתח שער נקנור ח) ט ששם
כז:) נטמאה נטמאה, אחד
שלא נתקדש בקדושת
ששם משקין את הסוטות. מפני
כבר מים גנובים ימתקו:
משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות
י
לבעל ואחד לבועל, אם
העזרה עובי חלל אותו
שלא נתקדש בקדושת עזרה עובי
מה
בא עליה שוב אין המים
השער מפני המצורעין
כ ומטהרין את המצורעיןט) ל וכהן אוחז בבגדיה
חלל אותו השער מפני המצורעין
בודקין אותה, דכתיב ונקה
שמכניסין ידיהן לבהונות
אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה
האיש מעון, בזמן שהאיש
ליתן מדם האשם על
שמכניסין ידיהן לבהונות ליתן מדם
מנוקה מעון המים בודקין
בוהן ידו ומחוסר כפורים
רבי יהודה אומר י) אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה
האשם על בוהן ידו ומחוסר כפורים
את אשתו, אין האיש
שנכנס לעזרה בכרת.
לא
היה סותר היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים היה עליה כלי זהב
מנוקה מעון אין המים
שנכנס לעזרה בכרת לפיכך לא קדשו'
מ
לפי' לא קדשום שיוכל
בודקין את אשתו, ונמצא
לעמוד בחלל השער שאם
וקטליאות
שיוכל לעמוד בחלל השער שאם היה
שם שמים נמחק לבטלה
היה הכהן מוציא את
כהן מוציא את דם האשם חוץ לעזרה
(קדושין פ:). שמא יצטרך
דם האשם חוץ לעזרה
אחד מהן לנקביו. ובעי
הרי הוא נפסל ביוצא לפיכך צריך להכניס ידו לתוך חלל העזרה וביאת מקצת שרא רחמנא: נקנור. אדם גדול היה והביא דלתות
הרי הוא נפסל ביוצא.
להתרחק לצניעות (שם
לפי' צריך להכניס ידו
נחושת מאלכסנדריא של מצרים לאותו שער ונעשו בו נסים כדתנן בסדר יומא (דף לז:) ונקראו על שמו: ששם משקין סוטות.
. והוציאוה עשרה.
לתוך חלל העזרה וביאה
פא.)
דבעינן לפני ה' [במדבר ה] כדיליף לקמן [ח.]: ומטהרין את היולדות. לקמן [שם] מפרש מאי היא: אוחז בבגדיה. בבית הצואר שלה: אם נקרעו. אינו
פריצים לאשת איש זונה
במקצת שריא רחמנא ושם
(ע"ז כה:). במטה. חוץ
משקים סוטות דבעי לפני
חושש: ואם נפרמו. אינו חושש. פרימה גדולה מקריעה שנקרעה לקרעים הרבה דמינציי"ר בלע"ז כמו האי דפרים סילקא
לעיר לעבירה כעין קוברי
ה' ל"ה: ואם נפרמו
(שבת דף עד:): עד שמגלה את לבה. ולקמן [שם] יליף לה מקרא: וסותר את שערה. מקליעתו. ולקמן
[שם] יליף לה:
מת שלא יבינו (שם) בחזקת
פרימה גדולה מקריעה
וקטליאות
שהיא מתה וקלקלו עמה,
שנקרע לקרעים הרבה
ואשת איש היתה (קדושין
דמינציי"ר בלע"ז כמו
פ:). וכהן אוחז בבגדיה. של סוטה, אם נקרעו, כדרך כל הנקרעים, ואם נפרמו. קרע משונה לכאן ולכאן ולחתיכות קטנות (סנהדרין מה.). וסותר את שערה. קלעי שערה (שם).
ההוא דפרים סילקא ל"ה.