ז:
המקנא פרק
ראשון
סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
להלן בשבעים ואחד. תימה אמאי לא תני להו לסוטה וזקן
וקטליאות. תכשיט הוא כמין חצי עיגול פתוח וסוגרת בו את חלוקה
לח א מיי' פ"ג מהל'
א) עירובין נח. [ועי'
סוטה הלכה ד סמג
תוספות לקמן ח: ד"ה
ומקיף את גרונה מן הצדדין: חבל המצרי. עשוי מצורי דקל מסיב
ממרא בפ"ק דסנהדרין (דף ב.) בהדי הני דהוו בב"ד של שבעים
ואח"כ], ב) [תוספתא פ"א],
עשין נו:
הגדל סביב הדקל וכרוך עליו: וקושר למעלה מדדיה. כדי שלא
ואחד וי"ל משום דגמר של סוטה וזקן ממרא לא היה בבית דין
לט ב מיי' שם הל' יא:
ג) ב"ק צב. מכות יא: ע"ש,
מה
של שבעים ואחד: להלן בבית דין של שבעים ואחד. קשיא
ישמטו בגדיה לארץ: שלבה
גס בה. כשאדם רואה בני ביתו דעתו
מ ג מיי' שם הל' ה:
ד) [צ"ל יונתן וכ"א בע"י],
מא ד מיי' שם הל' ו:
ה) [צ"ל ולמיטרא כך איתא
כיון דילפינן מזקן ממרא אית לך
מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה
מב ה מיי' שם הל' ה:
בשאלתות פ' מקץ סי' ל],
למימר גבי סוטה שהמקום גורם
ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם
וקטליאות נזמים וטבעות מעבירין ממנה
א
מג ו ז מיי' שם פ"ד הל'
ו) ברכות לד: ע"ש,
הקדש על המים: וכל הנשים מותרות
כמו גבי זקן ממרא ולכך היו מעלין
ז) [כתובות פט. עוד שם טז:
ה סמג שם:
כדי לנוולה א) ואחר כך ב מביא חבל מצרי
מד ח מיי' שם פ"ג הלכה
ע"ש], ח) [דף ח:],
לראותה. לקמןח) פריך והא תנא רישא
אותה ללשכת הגזית א"כ פסקו המים
וקושרו למעלה מדדיה וכל הרוצה לראות
ג
ט) [במדבר ה], י) [צ"ל נידוי
ב:
המרים מיום שגלתה סנהדרין וישבה
כל הרוצה לראות בה רואה ואפילו
❖
מה ט מיי' פ"ב מהל'
על תנאי צריך הפרה],
בא לראות ד חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני
אנשים: ונוסרו כל הנשים. מקרא
לה בחנות כדאמר בפרק היו בודקין
תשובה הלכה ה
שלבה גס בהן וכל הנשים מותרות לראותה
ה
הוא ביחזקאל: גמ' מנא הני מילי.
וטוש"ע א"ח סי' תרז
(סנהדרין דף מא.) לפי שלא רצו לדון
❖
סעיף ב בהג"ה:
שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה
הגהות הב"ח
1
דיני נפשות לפי שהמקום גורם ובפרק
דבעיא ב"ד הגדול נהי דבירושלים
כזמתכנה: גמ' מנהני מילי א"ר חייא בר
(א) גמ' מי גרם לראובן
בתרא דמכילתין (לקמן דף מז.) אמרינן
בעינן להשקותה כדכתיב והעמיד הכהן
שהודה יהודה. נ"ב כתבו
גמדא א"ר יוסי בר' חנינא אתיא תורה תורה
דרבן יוחנן בן זכאי הפסיקן וקודם
את האשה לפני ה'ט) אבל ב"ד הגדול
תורה אור השלם
התוס' בפ' החובל דף צ"ב
גלות סנהדרין אומר בפרק היו
דהיינו שבעים ואחד מנלן דלא נתכשרו
כתיב הכא ועשה לה הכהן את כל התורה
1. וְהִשְׁבַּתִּי זִמָּה מִן
אע"ג דאמר במדרש וישב
2
ראובן אל הבור מלמד ששב
בודקין (שם מא.) דרבן יוחנן בן זכאי
בה אחד משני בתי דינין שהיו שם
הָאָרֶץ וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים
וכתיב התם על פי התורה אשר יורוך מה
3
משקו ומתעניתו על שבלבל
וְלֹא
תַעֲשֶׂינָה
תלמיד יושב לפני רבו היה ולא מקרי
של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח
להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד:
יצועי אביו וזה היה קודם
כְּזִמַּתְכֶנָה:
רבן ונראה דאיום לא היה מעכב
הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה
מעשה תמר מ"מ לא הודה
יחזקאל כג מח
ומאיימין עליה וכו': $ ורמינהו כדרך
ב)
2. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר
ברבים עד אחר שהודה
כדאמר בסנהדרין (דף פו:): מה להלן.
ואם לא היו מאיימין כלל אעפ"כ
יהודה עכ"ל: (ב) שם וזאת
שמאיימין עליה שלא תשתה כך מאיימין
ו
עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת
בזקן ממרא: בשבעים ואחד. דכתיב
היתה שותה הילכך היתה נוהגת אפי'
ליהודה שמע כצ"ל ותיבת
אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת
עליה שתשתה אומרים לה בתי אם ברור לך
לאחר גלות:
(דברים יז) מן המקום ההוא מקום
מיד נמחק: (ג) שם דלא
הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְיָ וְעָשָׂה לָהּ
לא עבר זר בתוכם. פירש ר"י
ליחשדו אחוהי בהדיה:
הדבר שטהורה את עמדי על בורייך ושתי
מיוחד דהיינו לשכת הגזית שאפילו
הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה
(ו)
(ד) רש"י ד"ה למתיבתא
במדבר ה ל
הַזֹּאת:
בשם רבי שמואל היינו
מצאן אבי פגי והמרה עליהן ילפינן
לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש
3. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר
לישיבה של מעלה
בחלוקת יחזקאל שראובן ויהודה
מיניה דאין המראתו המראה
הס"ד ואח"כ מ"ה
(סנהדרין
שמונח על בשר חי אם יש שם מכה מחלחל
יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר
שכנים: שמעת מינה כותבין
למשקל וכו' וליתן עם
דף יד:): עמדי על בורייך. היסמכי
יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא
ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום לא
ז
שאר חכמים הס"ד:
תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר
שובר. תימה והא הכא לא אפשר
על נקיותיך: קודם שנמחקה מגילה.
(ה) ד"ה מאן וכו' שאינו
קשיא כאן קודם שנמחקה מגילה כאן לאחר
יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:
בלא שובר אם היא אומרת אבדה
כדי שלא ימחה השם מאיימין שלא
בוש ונכלם: (ו) תוס'
דברים יז יא
שנמחקה מגילה: ואומר לפניה וכו': ת"ר
4. אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ
ד"ה לא וכו' פירש ר"י.
כתובתי במה יכוף אותה להחזיר
לשתות ולאחר שנמחקה אומרים לה
נ"ב וכן פי' רש"י באיוב
וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם:
ח אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים
כתובתה בשלמא לוה בעלמא מעכב
דברי תנחומין לשתות אם נקיה היא
❖
ט"ו וע"ש:
איוב טו יח
שאירעו בכתובים הראשונים כגון אשר
הפרעון עד שיחזיר מלוה את השטר
כדי להתירה לבעלה שלא תירא מן
5. לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה
4
הָאָרֶץ וְלֹא עָבַר זָר
חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם יהודה הודה
אבל כאן אין פרעון שהרי כאן אבדה
המים ותאמר טמאה אני והיא טהורה
איוב טו יט
בְּתוֹכָם:
גליון הש"ס
כתובתה והיכא דלא אפשר דברי
ותוציא לעז על עצמה ועל בניה:
ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא
6. וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר
גמ' ורמינהו כדרך
בכתובים הראשונים. בדברים הכתובים
הכל כותבין וי"ל שהיה יכול לעכב
צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא
ראובן הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי
שמאיימין עליה. עיין
נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא
בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון
את הגט אצלו עד שתחזיר לו הכתובה
העולם הבא ומה שכרן מה שכרן כדקא
לקמן דף יד ע"ב תוד"ה אי
יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ:
הגדה זו דאשר חכמים יגידו ויודו על
אבל תמיה לפום מאי דמסיק במקום
❖
משום.
בראשית לח כו
אמרינן אלא מה שכרן בעולם הזה להם
5
7. יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת
חטאם ולא כחדו עונם מאבותיהם ומי
שאין כותבין כתובה כותבין שובר
לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם
וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר:
הם ראובן במעשה בלהה כדלקמן
למה לי למיכתב שובר יקרע הגט
דברים לג ו
מוסף רש"י
בשלמא ביהודה אשכחן דאודי דכתיב 6 ויכר
ויהודה במעשה תמר צדקה ממני:
ויכתוב עליו גיטא דנן דקרענוהו לא
8. וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר
מאי דכתיב יחי ראובן
יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנלן
להם לבדם נתנה הארץ. יהודה זכה
משום דגיטא פסולא הוא אלא דלא
שְׁמַע יְיָ קוֹל יְהוּדָה וְאֶל
ואל ימות וזאת
עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ
תהדר ותגבי ביה זימנא אחריתי
למלכות בתוספת' דברכות (פ"ד) ראובן
דאודי דא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן
ג)
ד)
ליהודה. מה ראה לסמוך
וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה:
❖
נטל חלק תחילה בארץ בעבר הירדן:
כדאמרינן בפ' הכותב (כתובות דף פט:)
יהודה לראובן ומה ראה
דברים לג ז
מאי דכתיב 7 יחי ראובן ואל ימות 8 וזאת
להתחיל בלשון וזאת
ולא עבר זר בתוכם. דרש רבי תנחומא
ובפרק קמא דבבא מציעא (דף יח.)
ליהודה כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר
ליהודה, אלא לפי שהיו
וי"ל דהכא מיירי מן הסכנה ואילך
אימתי לא עבר זר בתוכם כשבא
עצמות כל השבטים שלדן
היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד
תוספות שאנץ
משה לברכן: יחי ראובן וזאת ליהודה.
דאמר בפרק הכותב (כתובות דף פט:)
קיים ושל יהודה מגולגלין,
שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו
אמר לשון זה יחי ראובן,
לבדם נתנה הארץ פ"ה
דגובה בעדי גירושין אפילו בלא גט:
אין לך בברכת כל השבטים מתחלת
כלומר ראובן שלדו קיימת
יהודה זכה למלכות
אמר
רבש"ע מי גרם לראובן שהודה יהודה (א) וזאת
רבא במקום שאין כותבין
וזאת חוץ מזו: עצמותיו של יהודה
כאילו הוא חי, וזאת תהיה
בתוספתא דברכות (פ"ד)
ליהודה מיד שמע ה' קול יהודה על
כתובה עסקינן. מקשים הא
מתגלגלין בארון. עצמות כל השבטים
ליהודה שהם מגולגלין
קאמר דראובן נטל תחלה
8
(ב)
(מכות יא:) עצמות כל
חלק בעבר הירדן: היו
איבריה לשפא ולא הוה קא מעיילין ליה
העלו ממצרים והוא שאמר יוסף
במקום שכותבין אין כותבין שובר ובגט
השבטים יצאו ממצרים
עצמותיו מגולגלין פ"ה
והעליתם את עצמותי מזה אתכם
פשוט (ב"ב ד' קעא:) אמר ה"נ מסתברא
למתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו ולא
ונשאום בניהם במדבר, וזהו
איבריו היו מתפרקין
8
שאמר יוסף לאחיו (שמות
דכותבין שובר דאי אין כותבין יאכל
(שמות יג) עם עצמותיכם והיו עצמות
בארונו מפני שנדה את
הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא
ה)
יג) והעליתם את עצמותי
עצמו בערבונו של בנימין
הלה וחדי א"ל אביי אלא מאי כותבין
כל השבטים שלדן קיימת ויהודה
בהדי רבנן 8 ידיו רב לו לא הוה קא סלקא
מזה אתכם, עם עצמותיכם
וחטאתי לך כל הימים אפי'
אבד שוברו יאכל הלה וחדי א"ל רבא
איבריו מתפרקין ומתגלגלין בארונו
(שם) כל השבטים יצאו
לעולם הבא ומהכא נפקא
ליה שמעתא אליבא דהילכתא ועזר מצריו
8
עצמותיהם ממצרים ונקברו
לן נידוי של תלמיד חכם
אין עבד לוה לאיש מלוה אלמא דקיבל
מפני שנידה את עצמו בערבונו של
בארץ ישראל, שנאמר
תהיה בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא
אפילו על תנאי בא ל"ה:
בנימין וחטאתי לך כל הימים (בראשית
אותה סברא דכותבין ונראה דרבא ס"ל
והעליתם את עצמותי מזה
מי גרם שיודה יהוד' פ"ה
תישרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי
כותבין אבל הכא דחייה בעלמא הוא
מג) אפי' לעולם הבא ומהכא נפקא לן
אתכם, משמע שאף
דאמרי' במדרש ר' תנחומא
עצמותם העלו, ולא נכתב
בשעה שאמר יהודה צדקה
והאמר רב ששת חציף עלי (בר ישראל)
דליכא למשמע מהכא דכותבין שובר:
(מכות דף יא:) י) נידוי של חכם אפילו
ו)
ט
יוסף אלא להודיעך שבחו
ממני אמר ראובן גם אני
על תנאי הוא בא: מי גרם לראובן
ששם דמפריט חטאיה כי היכי דלא ליחשדו
של משה, שכל ישראל
בלבלתי יצועי אבי ועכשיו
שיודה. במעשה יצועי אביו: יהודה.
נתעסקו בביזה והוא עסוק
יחי ראובן שלדו קיימת
אחוהי (ג) : אם אמרה טמאה אני וכו': ז)שמעת מינה כותבין שובר אמר אביי
במצוה
.
כאילו הוא חי וזאת ליהודה
שהודה במעשה תמר. וכן היה מסורת
(ב"ק צב.)
תני מקרעת א"ל רבא והא שוברת קתני אלא אמר רבא במקום שאין כותבין
מגולגלין בארון. לא
בתמיה
שעצמותיו
בידיהם ומדרש אגדה דר' תנחומא
היה שלדו קיימת ומחוברת
מגולגלין: על איברי לשפא
כתובה עסקינן: ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשערי מזרח: מעלין אותה
כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן
מפני נידוי דקאמר ליה
למקום שנתקו משם כמו
התם
ליעקב (בראשית מג) אם לא
דשף מדוכתיה: מאן
ואמר בלבלתי יצועי אבי ועכשיו יחי
הביאותיו אליך וחטאתי לך
דמפרש חטאיה. והתם
ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת ליהודה שהוא מתגלגל: לשפא. למקום שנתקו משם כמו דשף מדוכתיה (חולין דף מב:): למתיבתא .
(ד)
כל הימים, ואע"פ שנתקיים
רמי כתוב אחד
(ביומא פ"ז)
התנאי, נפקא לן במסכת
לישא וליתן עם שאר החכמים: למשקל ומטרח. לישא וליתן: ידיו רב לו. יהא לו נצחון לריב ריבו. והאי דכתיב ידיו לשון מלחמה הוא
אומר אשרי נשוי פשע כסוי
מכות (יא:) קללת חכם
חטאה וכתוב אחר אומר
מלחמתה של תורה: אליבא דהילכתא. לא היה זוכה לומר דבר המתקבל: מאן דמפריט חטאיה. לרבים נראה שאינו (ה) נכלם
אפילו על תנאי היא באה
ומודה ועוזב ירוחם. לא
בדבר: דלא ליחשדו אחוהי. שלא יהו שאר אחיו נחשדין מאביהם: שמע מינה כותבין שובר. ופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי
(ב"ק צב.). לשפא. נכנס
קשיא כאן בחטא
כל עצם ונתחבר למקומו
המפורסם טוב לו להודות
היא בבבא בתרא (דף קע:) דקאמר רבי יהודה אין כותבין שובר אלא יקרעו את השטר דאם כן צריך זה לשמור שוברו מן
ששף משם. לשפא, אשלוייה
לרבים א) דנראה שאינו
העכברים: תני מקרעת. שטר כתובתה: במקום שאין כותבין כתובה. אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים
שדונא בלע"ז, כמו (חולין
נכלם בדבר. ש"מ ממתני'
ולאלמנה מנה וכשמגרשה מוציאה גיטה וגובה בה וכשנתאלמנה מביאה עדי מיתה וגובה והתם כיון דלא אפשר מודי רבי יהודה
מב:) שף מדוכתיה (ב"ק
כותבין שובר ופלוגתא היא
צב. וכעי"ז מכות יא:).
(בב"ב ק"ע). רבא אמר
שכותבין שובר דטוב לו שיהא בידו קצת ראיה שפרע כדי שלא תחזור ותביא עדי מיתה אחרים בבית דין אחר ותתבענו:
משקל ומטרח. לישא
במקום שאין כותבין.
התם וליתן (שם). ידיו רב לו.
וקשה דהא רבא גופא אמר
יהי בו כח לריב ריבו לעצמו נגד חביריו (שם). לא הוה קא סלקא ליה. כלומר לא היה עולה בידו למימר שמעתתא אליבא
בגט פשוט דכותבין שובר משום דעבד לוה לאיש מלוה והכא משמע דלית ליה. וי"ל דאית ליה דכותבין והא דקאמר הכא
דהלכתא, לא הוה מסייעא מילתא למימר מילתא דתהוי הלכתא כוותיה (ב"ק צב.).
במקום שאין כותבין דיחוי בעלמא הוא כלומר מהא לא תפשוט מידי דאיכא לאוקמא במקום שאין כותבין:
א) נראה דצ"ל כדי שיתביש אבל בחטא שאינו מפורסם טוב לו שלא יגלה חטאו דאם מגלה החטא נראה שאינו נכלם בדבר.