המקנא
פרק
ראשון סוטה
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ששם
משקין את הסוטות. בתוספתא (פ"א) שנא' (מלכים א ח)
התם קיימא. בלשכת הגזית כדקאמרת שיאיימו עליה
ב"ד הגדול
ע)
מו א מיי' פ"ג מהל'
א) סנהדרין לב: [תוספתא
סנהדרין פ"ט], ב) [תענית
סוטה הל' ג סמג
ולשכת הגזית בעזרה היתה חציה בקודש
וחציה בחול כדאמר ביומא
את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו ובא
כז.], ג) [יבמות מח: וש"נ],
עשין נז:
פרק שני (דף כה.): ומחתינן לה. מכל
הר הבית לאחר שיאיימו
אלה לפני מזבחך בבית הזה וכו' להרשיע רשע וצבתה בטנה ולהצדיק
מז ב מיי' פ"א מהל'
ד) [נדרים עג. ע"ש תוספתא
עליה: כדי לייגעה. ותדאג מן המים
צדיק [לתת לו כצדקתו שנאמר ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא]
ותודה כשתראה בצרתה:
דנגעים פ"א ע"ש ותוספת'
עדות הלכה ד:
מח ג מיי' פ"ו מהלכות
סוטה פ"א ע"ש],
מסיעין היו את העדים. שמעידים
ונקתה ונזרעה זרע היא עומדת
ה) [קדושין סח: וש"נ],
כלי המקדש הל' א:
עדות נפשות וכשבודקין אותן היו
מבפנים והכהן עומד מבחוץ שנאמר
התם קיימא דמסקינן לה ומחתינן לה כדי
א
מט ד מיי' פ"ד מהל'
ו) צ"ל דתניא, ז) [ברכות מט.
מסיעין אותן מפינה לפינה ומלשכה
והעמיד הכהן את האשה לפני ה'
פסחים קב:], ח) [סנהדרין
מחוסרי כפרה
לייגעה א) דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר
מה.], ט) [נזירמה:], י)[צ"ל
הל"ב:
ללשכה: לפני ה'. והוא הפתח
האשה לפני ה' ואין כהן לפני ה':
בית דין מסיעין את העדים ממקום למקום
נ ה ו מיי' פ"ד מהל'
ב
אין משקין שתי סוטות כאחת.
מסתקלא ודע דבסנהדרין
שבו דרך כניסה ויציאה לכל באי
מה. איתא מקטלא],
סוטה הלכה ב:
כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן: ששם
נא ז מיי' פי"א מהל'
עזרה: אקורבנייהו. כשמקריבים
נראה לפרש שיעמיד שתיהן
כ) [בסנהדרין איתא רבה],
משקין את הסוטות וכו': בשלמא סוטות
ל) [עי' תענית כז.], מ) ס"א
טומאת צרעת הל"ו:
את קרבן קיניהם לטהרם באכילת
בעזרה בבת אחת להשקותן אע"פ
נב ח מיי' פ"ג מהל'
קיניהם, נ) [עי' היטב נדרים
דכתיב 1 והעמיד הכהן את האשה לפני ה'
קדשים ומצוה על האדם שיעמוד
שאין שותות כאחת וכן רציעה
עג. ומש"ש על הגליון],
עבדים הלכה ט:
מצורעין נמי דכתיב והעמיד הכהן המטהר
נג ט מיי' פ"י מהל' רוצח
ס) [דברים כד], ע) [שייך
וישמור על קרבנו ונפקא לן בספרי ל)
ובתוספתא דפרה (פ"ג) תנא נמי אין שתי
2
לעיל ז. במשנה], פ) [שייך
הלכה ה:
וגו' אלא יולדת מאי טעמא אילימא משום
מתשמרו להקריב לי במועדו (במדבר
פרות נעשות כאחת משנעשית אפר
לעיל ז. במשנה], צ) שייך לעיל
י מיי' שם [ופי"א מהל'
כח) ומי שיכול ליכנס בעזרה נכנס
מביא אחרת ושורפה על גבה ותימה
❖
דאתיין וקיימין אקורבנייהו דתניא אין
ז. במשנה,
טומאת צרעת הל' ו ופ"ג
ב) ג
מהל' עבדים הל' ט]:
ואלו שלא היו יכולות מפני שהיו
וכי היה אוסר בכה"ג לשחוט שני
קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על
נד כ מיי' פט"ו מהל'
מחוסרות כפרה עומדות בחלל שער
זבחים כאחד כגון שני עולות או שני
גביו אי הכי זבין וזבות נמי ד אה"נ ג)ותנא חדא
סנהדרין הלכה א
הגהות הב"ח
נקנור שלא נתקדש: זבין וזבות נמי.
חטאות שיעמיד שניהן בעזרה וישחוט
❖
סמג עשין קב:
מינייהו נקט ת"ר $ אין משקין שתי סוטות
ד) ה
(א) תוס' ד"ה איכא וכו'
כשמקריבין מ) קרבניהם הן מחוסרי
א' ואחר כך ישחוט השני והא דאמרי'
כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה רבי
נקנור והכי נמי אמר
כפרה ואינן יכולין ליכנס: שלא יהא
בפ"ב דשחיטת חולין (דף כט: ושם)
בפרק טרף וכו' ר' יהודה
תורה אור השלם
יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא אמר
ו
לבה גס בחברתה. שמא האחת
תזבחהו שלא יהא א' שוחט שני זבחים
ור' שמעון וכו' דלר'
❖
יהודה דאמר אותה:
1. וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת
קרא אותה לבדה ות"ק הכתיב אותה ת"ק
עומדת על בורייה ואינה מודה לומר
מיירי שיחתוך שני צוארין כאחד דאיכא
3
הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְיָ וּפָרַע אֶת
טמאה אני וחברתה שהיא טמאה
איסור דאורייתא אבל בכה"ג לא מיירי
ר"ש היא דדריש טעם דקרא ומה טעם
ה)
רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל
רואה את זו שאינה מודה וסובלת את
התם ובפ' נערה המאורסה
(נדרים עג.)
קאמר מה טעם אותה לבדה כדי שלא יהא
כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן
גליון הש"ס
בושתה ולבה מתגבר עליה לעשות
בנדרים בעי מהו שיפר אדם לשתי
מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד
לבה גס בחבירתה מאי בינייהו איכא בינייהו
גמ' אין משקין שתי
הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים
כמו זו ואינה מודה: לא מן השם
נשיו כאחד אותה דוקא או לאו
סוטות. עיין נדרים דף עג
רותתת ורותתת מי משקין והא אין עושין דווקא ופשיט להו מהכא:
הַמְאָרֲרִים:
הוא זה. לא זהו הטעם שאמרת
ע"א: שם כאן בכהן
במדבר ה יח
איכא בינייהו רותתת. נראה
מצות חבילות חבילות דתנן אין משקין שתי
ו)
2. וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן
אחד. עיין מג"א סימן קמז
העיקר הנאמר בדבר: $ אותה.
ס"ק יא: שם דר"י אדר"י
הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ
סוטות כאחת ז ואין מטהרין שני מצורעין
נ) והשביע אותה הכהן: ר"ש יהיב
דהוה מצי למימר איכא
לא קשיא. פסחים יח ע"א
הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי יְיָ
כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת ואין
טעמי לקראי בב"מ (דף קטו.) דקא
בינייהו אשה אחרת שאינה סוטה לר'
ח
ט
כתובות כד ע"א:
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
רש"י ד"ה אותה
ויקרא יד יא
עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין
אמר לא תחבל בגד אלמנה ס) בעניה
שמעון מותר לר' יהודה אסור להעמיד
ז)י
3. וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן
והשביע אותה הכהן.
נאמר ולא בעשירה דטעם המקרא
אצלה שום אשה בשער נקנור
מצות חבילות חבילות אמר אביי ואיתימא
בנדרים דף עג ע"א איתא
וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא
בהך ברייתא משום שנאמר
דאמר בפרק טרף בקלפי (יומא
שאם אתה ממשכנה ואתה חייב להחזיר
(א)
שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא
רב כהנא לא קשיא $ כאן בכהן אחד כאן
והשקה אותה לבדה
שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת
לה ואתה נכנס שחרית ליטלו וערבית
דף מב:) דפליגי נמי הכי רבי ורבי
בשני כהנים: והכהן אוחז בבגדיה: תנו
(ובקרא לא כתיב אותה)
אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים
להחזירו משיאה שם רע בשכינותיה:
שמעון בקרא דוהוציא אותה דכתיב
ופי' הר"ן שם כיון דכתיב
הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה:
רבנן ופרע את ראש האשה אין לי אלא
❖
1
והשקה במפיק ה' הוי
מאי בינייהו. בין רבי יהודה לרבי
במדבר ה יט
גבי פרה ואמר איכא בינייהו חמור
כאילו כתיב אותה וא"כ
ראשה גופה מנין ת"ל האשה אם כן מה ת"ל
שמעון אי משום לבה גס בה ואי
דלרבי דאמר אותה לבדה אסור
הכא נמי במה דאמרינן
והא
ופרע את ראשה מלמד שהכהן סותר את
להוציא עמה חמור: אין עושין
משום גזירת הכתוב: איכא בינייהו.
אמר קרא אותה היינו על
מוסף רש"י
ידי מפיק ה' דוהשקה. אבל
שערה: ר' יהודה אומר אם היה לבה וכו':
מצות חבילות. תימה מאי פריך והלא
אשה שאנו רואים בה שהיא רותתת
מסיעין את העדים.
ברא"ש שם וכן בפי'
מאימת המים ואינה מודה למ"ד
אין עושין מצות חבילות ליכא אלא
למימרא דר' יהודה חייש להרהורא ורבנן
ח)
המכונה בשם רש"י איתא
קודם קבלת עדות ממקום
שלא יהא לבה גס בה זו אנו רואין
איסור מדרבנן משום דמיחזי עליה
משום שנאמר והשקה
למקום ומחדר לחדר,
לא חיישי והא איפכא שמעינן להו דתניא
לבדה והיינו מדכתיב
כשבאין להעיד אומרים
שאין לבה גס בה ולמאן דלא דריש
כמשא ואינהו פליגי בקראי:
האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו והאשה
במפיק ה' וא"כ י"ל דדחיק
להם לא נקבל כאן אלא
כאן בשני כהנים. רש"י פירש וכן
טעמא דקרא אלא גזירת הכתוב
לומר דקורא הש"ס זה
כאן, וכן משם למקום אחר
שני פרקים אחד מלפניה ואחד מלאחריה
אין משקין עמה אחרת: ורותתת
גבי עבד בב"ד אחד ואדון
(סנהדרין לב:). שלא יהא
בלשון אמר קרא אותה
מפני שכולה ערוה דברי רבי יהודה וחכ"א
לבה גס בחבירתה.
מש"ה פי' רש"י הכא
מי משקין. עמה אחרת נהי דאין
אחד ותימה והא טהרת ב' מצורעין
דהיינו קרא והשביע אותה
הואיל ויש לה חבירתה,
כ האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה
לבה גס בה האיכא משום עשיית
דמי לשני עבדים של שני בני אדם:
והוי הכא ברייתא אחריתא
אומרת מה בכך אם אשתה
והכהן אוחז בבגדיה. בפרק
אמר רבה הכא טעמא מאי שמא תצא מב"ד
מצות חבילות כדתניא כו': חבילות
וברמב"ם איתא שנאמר
גם אני (נדרים עג.).
פ)
חבילות חבילות. דמיחזי
והעמיד אותה הכהן והיינו
חבילות. שנראה כמי שהיו עליו
זכאית ויתגרו בה פרחי כהונה התם הא
אלו הן הלוקין (מכות
ט)
ע"כ מדכתיב והעמידה
עליה כמשאוי (רשב"ם
למשאוי וממהר לפרק משאו: בכהן
דף כב:) תניא נמי הכי חזן הכנסת
מסתלקא וכי תימא אתי לאיגרויי באחרניית'
פסחים קב:). חייש
במפיק ה"א הוי כאילו
י)
להרהורא. שמא יתנו בה
כתיב אותה וקשה אמאי
אחד. הוי חבילות וכן לגבי עבדים
אוחז בבגדיו כו' ונראה משום דכתיב
האמר רבא גמירי דאין יצר הרע שולט אלא
כ)
נטה ממאי דמפורש
עיניהם ויבואו לידי הרהור
בב"ד אחד ובאדון אחד: ופרע.
בו ונקלה מצוה לנוולו בתוספתא (פ"א)
במה שעיניו רואות אמר רבא דר' יהודה אדר'
(סנהדרין מה.). פרק
בברייתא שנאמר והשקה.
בכל מקום לשון גילוי הוא: גופה
כהנים מטילים גורלות וכל מי שיעלה
אחד. כלומר מעט ממנו
ובשיורי כנה"ג א"ח בסוף
יהודה קשיא דרבנן אדרבנן ל"ק אלא אמר
הספר בלשונותיו על
מלפניו, וי"א פרק חתיכת
מנין. כדתנן מגלה את לבה:
גורלו אפילו כ"ג יוצא ועומד בצד
הרמב"ם כתב דצ"ל
בגד, ולשון פרק בתרוייהו
רבא $ דר' יהודה אדר' יהודה ל"ק כדשנין
אם
סוטה ואוחז בבגדיה: צ) היה
סותר את שערה. מרבה בגילויה
❖
ברמב"ם והקריב אותה.
לישני טורנצי"ן .
(שם)
דרבנן
לבה נאה. אע"ג דגזירת הכתוב הוא
שסותר קליעתה: חייש להרהורא.
וא"כ י"ל דהרמב"ם ס"ל
דבברייתא דהכא דנקט
שלא יתנו הרואין את לבם בה: האיש מכסים אותו. כשנסקל: פרק
שב ואל תעשה לאו מיעקר הוא כדאיתא פ' האשה רבה (יבמות צ.):
האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. תימה מאי
אמר קרא אותה היינו קרא
תוספות שאנץ
דוהקריב אותה: אחד. חתיכת בגד מלפניו ושאר כל גופו ערום: שכולה ערוה.
אחוריה ופניה שבית הבשת נראה משני צדדין: הכא היינו טעמא
קשיא דרבנן אדרבנן והא מפרש טעמא בפרק נגמר
אתיין וקיימן אקרבניהון
שמקריבין קיניהן לטהרן
דר' יהודה שמא תצא מב"ד זכאה. שטהורה תמצא ולא יבדקוה
הדין (סנהדרין דף מה.) משום דכתיב אותו בלא כסותו ואין אותה
באכילת קדשים ומצוה על
המים ויתגרו בה ויהיו רודפים אחריה כל ימיה: פרחי כהונה.
בלא כסותה א"כ למה היה לנו לנוולה מאחר שהכתוב אומר שלא
האדם שיעמוד וישמור על
נקט על שם שהיו מצויין בעזרה יותר משאר העם: וכי תימא אתי
לנוולה אם היינו מנוולין אותה א"כ אנו עוקרין הכתוב בידים י"ל
קרבנו ונפקא לן בספרי
מתשמרו להקריב לי
לאגרויי באחרנייתא. על ידי שראו את זו ערומה מתגרה
בין לר' יהודה בין לרבנן דאותו לא בא אלא למעט על הכסות שלו
במועדו ומי שיוכל ליכנס
יצרם בנשים אחרות: גמירי. מסורת בידי מרבותי: דרבנן אדרבנן
הילכך לרבנן לא שמענו מן התורה מה דינה והרשות ביד בית דין
לעזרה נכנס ואלו שלא היו
לא קשיא. בתמיה. דשנית רבי יהודה ולא חיישת לשנויי דרבנן:
לעשות כמה שירצו ובגמרא מפרש במאי פליגי להכי קשיא דרבנן
יכולות מפני שהן מחוסרו'
כפרה עומדות בחלל שער
אדרבנן כיון דלא חיישינן להרהורים היה לנו לנוולה משום יסור:
הכא
נקנור שלא נתקדש ל"ה.
ויתגרו
בה פרחי כהונה. תימה כיון דלאו חובה לאנשים לראותה יתלו סדין של בוץ בינה לבין האנשים ויסתור שערה כדאמר קרא
מכסין אותו פרק אחד
כשנסקל חתיכת בגד
ואי משום כהן המשקה אותה יהפוך פניו לצד אחר והכי תני בספרי בהדיא ופרע את ראש האשה סדין של בוץ פורש בינו
מלפניו. ויתגרו בה פרחי
לבין העם כהן פונה לאחוריו ופורעה כדי לקיים בה מצות פריעה ולרבי יהודה נמי נעשה כך וי"ל לר' יהודה אם היו פורסין סדין בינה
כהונה. פ"ה פרחי כהונה
לבין האנשים לא היה ניוול כל כך בפני הנשים כמו באנשים שאין אשה בושה מפני חברותיה ולא יוסרו: גמירי אין יצר הרע שולט אלא
לאו דוקא אלא נקט אותם
על שהן מצויין בעזרה
במה שעיניו רואות. מקשי' מפרק אין דורשין (חגיגה יא:) דאמר עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצרייהו ולא קשיא מידי דהתם ה"פ מאחר
יותר משאר בני אדם:
שראה הערוה פעם
אחת שוב מהרהר
אחריה לעולם
אפי' שלא בפניה
אבל מחמת שראה הנסקלת ערומה אינו
מהרהר אחר אחרת:
ואחר