ח:
המקנא פרק
ראשון סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואחר
כך מביא חבל המצרי.
הכא טעמא מאי. אמרי רבנן שמצוה לביישה
בירושלמי מפרש חבל המצרי
ואפילו היא טהורה
כ)
נה א מיי' פ"ג מהל'
א) [סנהדרין מה. וש"נ],
ב) כתובות סה:, ג) [לקמן
סוטה הלכה ד:
וכפיפה המצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר
משום ונוסרו כל הנשים שלא יביאו עצמן לידי חשד ותהיינה צנועות:
נו ב ג מיי' שם הל' יא
ט.], ד) [מגילה יב:],
התם. שהיא נסקלת אין לך יסור גדול מזה לאחרות: תרתי.
סמג עשין נז: ומגדליה ולא ידענא אי סודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו דאמרינן
ה) סנהדרין לז: ע"ש כתובות
מיתה ובושה: מר סבר בזיונא עדיף ליה. חשוב על האדם ושנוי לו
פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג.) דבאין
משל צבור אי פירושו נמי
❖
נז ד מיי' שם הל' ה:
ל., ו) [סנהדרין ק. תוספתא
פ"ג], ז) [בסנהדרין ק. איתא
משירי הלשכה כי הכא:
טפי מצערא דגופיה הילכך מיתה יפה
תנינא ואחר כך מביא חבל
ר' מאיר אומר וכו' וכן
היא לו ליסקל לבוש ואע"פ שצערו
מוכרח להיות לפי מאי
דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא הכא טעמא
מוסף רש"י
המצרי. ולא ידענא
נמשך שאינו ממהר למות ולא ליסקל
דמסיק הש"ס לקמן טו:
מאי משום ונוסרו כל הנשים התם אין לך
משום ונוסרו כל
דשמעי' לר' מאיר דקאמר
1
מאי פשיט מהכא טפי מהא דקתני
ערום ויתבזה. ח)ורבי יהודה סבר צערא
הנשים. ואם לא היו
היא האכילתו וכו' ע"ש
ייסור גדול מזה וכי תימא לעביד בה תרתי
היא חגרה לו בצלצול דמשמע דחבל
דגופא עדיף ליה וזו היא מיתה יפה
מקלקלין אותה אין כאן
בפרש"י וכן אי' בתוספתא
מצרי בעינן ממש ועל כרחך לכתחילה
לו ליסקל ערום ואע"פ שמתבזה ולא
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא
ייסור אם תצא זכאה, ואנו
ריש פרק ג היה ר' מאיר
א)
אומר וכו'], ח) ס"א ומר
מתכוונים לביישה ואפילו
יסקל בלבושו וימשך צערו: בהני אית
למצוה בעינן אבל לאו דוקא לעכב
ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה
2
סבר, ט) [ויקרא טז],
היא זכאה שלא נטמאה,
לה בזיון טפי. שהיא ערומה עד לבה
דהיכא כתיב חבל המצרי או שום
י) [בראשית ב], כ) [שייך
לימא דרב נחמן תנאי היא לא דכולי עלמא
מכל מקום פרוצה היתה,
לעיל ז: במשנה], ל) יעב"ץ
קשירה בתורה ולמה היה לו לעכב
וראשה פרוע ויתן עליה תכשיטי זהב
שהרי קינא לה ונסתרה
אית להו דרב נחמן והכא בהא קמיפלגי
❖
(סנהדרין מה.). התם.
מ"ז,
מיהו המדקדק בפירוש רש"י לא קשיא
גנאי הוא לה שדרך בני אדם להתלוצץ
דמיקטלא, אין לך ייסור
מר סבר בזיוניה עדיף ליה טפי מצערא
מידי דעיקר הבאתו קמבעיא ליה אי
באדם ערום ומנעלו ברגליו ואמרי'
(א)
גדול מזה. וטעמא לאו
דגופיה ומר סבר צערא דגופיה עדיף ליה
משום הרהור היא (שם).
משום מדה במדה דוקא חבל או משום
שליח ערטיל וסיים מסאני. שליח
תורה אור השלם
מיתה יפה. ולא תבזהו
טפי מבזיוניה: היתה מכוסה לבנים וכו':
שמיטת בגדים הואיל וצריך לקשור
מופשט כדמתרגמינן ופשט וישלח ט).
(שם). בזיוניה עדיף
1. וְהִשְׁבַּתִּי זִמָּה מִן
תנא אם היו שחורים נאים לה מכסין אותה
ערטיל ערום י): משום דאמר מר.
צלצול לקשור חבל כדי ליפרע ממנה
א
ליה. כלומר גדול בעיניו
הָאָרֶץ וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים
טפי מניחא דגופיה, הלכך
מיהו היכא דליכא חבל המצרי ואיכא
לקמן במדה שאדם מודד בה מודדין
בגדים מכוערים: היו עליה כלי זהב וכו':
וְלֹא
תַעֲשֶׂינָה
נוח לה שתיסקל בלבושה
כְּזִמַּתְכֶנָה:
לו: היא חגרה לו. חגרה את עצמה
צלצול לא מהדרנא יותר מדאי בתר
פשיטא השתא נוולי מנוויל לה הני מיבעיא
ותשהה למות, ואע"ג
יחזקאל כג מח
מיום
שחרב בהמ"ק וכו'.
חבל:
בצלצול נאה להתנאות בפניו. צילצול
2. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר
דאיכא צערא דגופא, ולא
מהו דתימא בהני אית לה בזיון טפי כדאמרי
תבזה אותה להפשיטה,
בנדי"ל בלע"ז: תניתוה. דעיקר הבאתו
וה"ה דבזמן הבית נהגו דין ד' מיתות
אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ
אינשי שליח ערטיל וסיים מסאני קמ"ל:
הלכך זו היא ברירת מיתה
ב)
לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְיָ:
אינו אלא כדי שלא ישמטו: תרגמה.
מי שנתחייב בהן בלא עדים והתראה
יפה (שם). צערא דגופיה
ויקרא יט יח
ואחר כך מביא חבל וכו': בעא מיניה רבי
שלא (ג) לדונו בסנהדרין כדאמר בפ'
לרישא דקתני כל הרוצה אנשים:
עדיף ליה. גדול בעיניו
3. בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ
אבא מרב הונא חבל המצרי מהו שיעכב
תרגמה. פרש אותה: מתני' ירך
טפי מבזיוני, הלכך
אחד דיני ממונות (דף לז:) מעשה
תְּרִיבֶנָּה הָגָה בְּרוּחוֹ
כשתפשיטנה זו היא יפה
הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים:
בסוטה משום שלא ישמטו בגדיה מעליה
התחיל בעבירה תחילה. בדרך תשמיש
ברבי שמעון בן שטח שהיה בזמן הבית
לה (שם). ובצלצול. אזור
ישעיהו כז ח
דתניא אמר רבי שמעון בן שטח
הירך נהנה תחילה בקירוב בשר
הוא ובצלצול קטן נמי סגי או דילמא משום
(ערובין קג:). דין ארבע
4. כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן
ב
מיתות. עונש דוגמתם
בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה
אראה בנחמה אם לא ראיתי וכו'
לפיכך תלקה ירך תחילה לקלל אותה
דאמר מר היא חגרה לו בצלצול לפיכך
ג)
(כתובות ל:) פורענות בידי
בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה
עד שהשיכו נחש ומקשינן והאי בר
דכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת
שמים הדומה למיתה שהוא
כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה
מַאֲכֹלֶת אֵשׁ:
בטנך צבה (במדבר ה): גמ' ואע"ג
נחש הוא והתני רבי חייא וכו' אלא
מחויב בה (סנהדרין לז:).
ישעיהו ט ד
מדדיה מעכב א"ל תניתוה ואח"כ מביא
נופל מן הגג. דומיא
5. רְאֵה זֶה מָצָאתִי
דמדה. עצמה בטילה שפסקו ארבע
האי דנקט מיום שחרב בית המקדש
דסקילה, כדתנן (שם מה:)
חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה גכדי
אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת
מיתות בית דין: במדה לא בטיל.
מלתא דפסיקא נקט דבטלו ארבע
בית הסקילה היתה גבוהה
לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן:
מיתות לגמרי: מי שנתחייב סקילה.
שלא ישמטו בגדיה מעליה: וכל הרוצה
❖
שתי קומות וקומה שלו הרי
שמודדין להם לעוברי עבירה במדה
קהלת ז כז
כאן שלש (שם לז:) דומה
לראות בה יראה וכו': הא גופא קשיא
שמתחייבים בה ומתים בדוגמת אותה
מקשי' מפרק השוכר את הפועלים
לנסקל שדוחין אותו מבית
אמרת כל הרוצה לראות בה רואה אלמא
מיתה: דאמר רב יוסף. הגמרא
(ב"מ דף פג:) דרבי אלעזר ברבי
הסקילה לארץ (כתובות
הגהות הב"ח
לא:). או חיה דורסתו.
שמעון הוה תפיס גנבי יומא חד פגע
קאמר דאמר רב יוסף נמי בעלמא וכן
לא שנא גברי ולא שנא נשי והדר תני כל
(א) רש"י ד"ה בהני וכו'
ארי מפילו לארץ והורגו
תני כו': דין ארבע מיתות. דין
בההוא כובס אמר להו תפסוהו
הנשים מותרות לראותה נשים אין אנשים לא
ואמרי שליח: (ב) ד"ה
. או נחש
בדריסה (שם)
שמים שהיא דוגמתו: נופל מן הגג.
ותפסוהו ל)(זקפוהו) וזקפוהו וקא בכי
מכישו. והארס שורפו
ליראות לו פרכסה כנגדו
אמר אביי תרגמה אנשים אמר ליה רבא והא
כצ"ל והד"א: (ג) תוס'
(שם) דקלי ליה זיהרא ארס
אמר לו רבי אל ירע לך שהוא ובנו
דומיא דסקילה דתנן (סנהדרין דף מה.)
כל הרוצה לראות בה רואה קתני אלא אמר
של נחש שורפו (סנהדרין
ד"ה מיום וכו' והתראה
בעלו נערה מאורסה ביוה"כ וזה
בית הסקילה היה גבוה שתי קומות
לז:). או נמסר למלכות.
שלא היו יכולין לדונו
רבא כל הרוצה לראות בה רואה לא שנא
❖
שנתלה נחנק ואמאי לא פריך והאי
אחד מן העדים בא ודחפו כו':
והן מתיזין ראשו בסייף כי
בסנהדרין:
גברי ולא שנא נשי ונשים חייבות לראותה
כן דרך המומתין על ידיהן
ד
חיה דורסתו. ארי דורסו בצפרניו
בר הכי הוא בר סקילה הוא אבל
וזו היא מיתת סייף
שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה
לפרש"י לא קשיא מידי דפירש התם
ומפילו לארץ וגם זה דומה לנסקל:
1
. או ליסטין
(כתובות ל:)
גליון הש"ס
כזמתכנה: מתני' $ במדה שאדם מודד
נחש מכישו. והארס שורפו: נמסר
משום הכי נתלה משום דכל הנסקלין
באין עליו. שדרכן להרגו
ד)
מתני' במדה שאדם
בסייף (סנהדרין לז:).
למלכות. ומיתת מלכות מתיזין את
נתלין ויש לומר דלאו דוקא נקט נופל
בה מודדין לו היא קשטה את עצמה
בסרונכי. אסכרה והיא
מודד. עיין סנהדרין דף צ
מן הגג או חיה דורסתו אלא מעין
ראשו בסייף והרג נמי סייף הוא
❖
בגרון (כתובות ל:).
ע"א:
לעבירה המקום נוולה היא גלתה את עצמה
שבמדה שאדם מודד
מיתה שנתחייב בה יהרג ויש מפרשים
כדאמרינן בסנהדרין (דף נב:):
לעבירה המקום גלה עליה בירך התחילה
בה מודדין לו. אם מדד
סרונכי. בומנל"ט והוא חולי בגרונו:
דבנו בעל תחילה דהויא לה בעולה
ונתן צדקה לעני מלא
בעבירה תחילה ואחר כך הבטן לפיכך
לעזי רש"י
בסאסאה. בתוך אותה סאה עצמה
דמיתתו הויא בחנק אבל קשיא לרבי
חפניו, הקב"ה מודד
תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן ושאר
בחפניו ונותן לו (סנהדרין
מהא דאמר בפרק אלו הן הגולין
כשאתה משלחה לאבדון תריבנה:
בנדי"ל [בינדי"ל]. אגד,
כל הגוף לא פלט: גמ' אמר רב יוסף אף
❖
ק.).
חגורה, סרט.
ואין לי אלא סאה. עבירה גדולה:
(מכות י:) דרש ריש לקיש והאלהים
בומנל"ט [בו"ן מלנ"ט]
על גב דמדה בטילה במדה לא בטיל
תרקב. חצי סאה. תרי וקב דהיינו
אנה לידו זה שהרג במזיד יושב תחת
דלקת שקדים מוגלתית.
ג' קבין: תומן ועוכלא. משקלות
הסולם וזה שהרג בשוגג עולה ונופל
ה)דאמר רב יוסף וכן תני ר' חייא מיום שחרב
תוספות שאנץ
והורגו והא לאו בר סקילה הוא
קטנים הן ושיעורן בבבא בתרא
בהמ"ק אע"פ שבטלה סנהדרי ארבע מיתות
חבל המצרי מהו שיעכב
בהמוכר את הספינה (דף צ.): ומנין
ותירץ אע"ג דלאו בר סקילה מיהו
בסוטה. תימה למה יעכב
לא בטלו והא בטלו אלא דין ארבע מיתות
והלא פריעה דכתיב בקרא
שכל פרוטה ופרוטה וכו'. ואע"פ
מדה במדה היא דזורק על חבירו
לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן
אינו מעכב דהא אמר רבי
דרך ירידה הוא כדכתיב (במדבר לה)
שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה
יהודה אם היה לבה נאה
הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שריפה או
ויפל עליו וימות ואלו מתים דרך
ושניה לא ויתרו לו עליהם אלא
אינו מגלה ואם היה שערה
נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב
נאה אינו פורעו. וי"ל דסבר
מצרפין לו אותן לחשבון: ליראות
ירידה ואם הרגו בסייף הקדוש ב"ה
כרבנן דפליגי עליה דרבי
הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין
לו (ב): פרסה לו. כנגדו: כפה. צעיף:
נפרע מהם בענין אחר:
יהודה. עוד (אית בידו)
עליו מי שנתחייב חניקה או טובע בנהר
מנימין
פניה
[יש לומר] דקרא לא מיירי
אלא היכא שאין לחוש
או מת בסרונכי תניא היה רבי אומר מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין
לו שנאמר בסאסאה בשלחה
ו)
ז)
3
להרהור. דין ד' מיתות
תריבנה אין לי אלא סאה מנין לרבות תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע וחצי רובע תומן ועוכלא מנין
לא בטלו מי שנתחייב
סקילה או נופל מן הגג.
תלמוד לומר כי כל סאון סואן ברעש ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול תלמוד לומר
4
וקשה מדאמרי' (במכות דף
י) שנים אחד הרג שוגג
5 אחת לאחת למצוא חשבון וכן מצינו בסוטה שבמדה שמדדה בה מדדו לה היא עמדה על פתח ביתה
ואחד הרג מזיד הקב"ה
ליראות לו לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל היא פרסה לו סודרין נאין על
מזמנן לפונדק אחד זה
שהרג בשוגג עולה בסולם
ראשה לפיכך כהן נוטל
כפה מעל
ראשה ומניחו
תחת רגליה היא קשטה לו
פניה לפיכך
ונופל על אותו שהרג מזיד
פניה
ואמאי והא לא מחייב
סקילה שזה שנופל עליו
הרי כמו אבן שנסקל
בסקילה שנותנין על
כריסו. וצ"ל דמיירי
שהנופל יש לו בידו
סייף
או סכין כשנופל על חבירו
הוא מתיז ראשו בסייף
כמו שעושין במלכות: