המקנא פרק
ראשון סוטה
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנימין
גר המצרי וכו'. מקשים מפרק
פניה מוריקות. הכי
תני לקמן ז) אינה מספקת לשתות עד שפניה
תפלת השחר (ברכות
א) [לעיל ח:], ב) [לקמן
[א מיי' פ"ג מהל' סוטה
טו:], ג) [חולין צב.],
הל' יא]:
מוריקות ועיניה בולטות: הראתה לו באצבעותיה. רמזה לו לבא
דף כח.) דאמר בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם
ד) יבמות עח. ע"ש תוספתא
[ב מיי' פי"ב מהל' איסו"ב
אצלה: מאכל בהמה. שעורים: במקידה של חרש. פחותה ומגונה
בבית המדרש ואמר להם מה אני לבא בקהל אמר לו ר"ג אסור אתה
קדושין פ"ה, ה) ערכין טו.,
הל' כ' טוש"ע אה"ע סי'
שבכוסות: שם בה פנים. פנאי ליפרע
א"ל ר' יהושע מותר אתה א"ל ר"ג והלא כתיב לא יבא עמוני ומואבי
ממנה. ושמתי אני את פני
❖
ו) [תוספתא ספ"ד], ז) [דף
ד סעי' ו]:
כ.], ח) [בראשית מ],
(ויקרא כ) ונתתי (את) פני (שם יז)
אמר לו ר"י וכי עמון ומואב במקומם
ט) [ירמיה מו], י) [פ"ה
הן יושבין והלא כבר עלה סנחריב
כולן לשון פונה אני מכל עסקי
פניה מוריקות היא כחלה לו עיניה לפיכך
ה"ו], כ) פי' שמרים,
תוספות שאנץ
ועוסקני בהן: תכסה שנאה במשאון.
מלך אשור ובלבל את כל העולם
ל) [וע"ע תוס' יבמות עו:
עיניה בולטות היא קלעה לו את שערה
ד"ה מנימין ותוס' מגילה יב:
ג' כוסות האמורות
כולו א"כ אפילו מנימין היה מותר לבא
(שנאמר במשאון) המכסה דבר השנוי
לפיכך כהן סותר את שערה היא הראתה לו
❖
א
ד"ה זיל],
במצרים הוא בחלום שר
בקהל ועוד מקשינן אההיא דתפלת
למקום. במשאון בחשך כמו שואה
המשקים של פרעה
באצבע לפיכך ציפורניה נושרות א) היא חגרה
(איוב ל) שעושה מעשיו בחושך: כי
השחר דאמר פ"ק דמגילה (דף יב:)
ובמדרש יש דלעתיד
לו בצילצול לפיכך כהן מביא חבל המצרי
משקה הקב"ה האומות
כל סאון. שבא ללמדנו שאף עבירות
זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו
תורה אור השלם
כוס התרעלה וכשיגיעו
וקושר לה למעלה מדדיה היא פשטה לו את
קטנות נפרעות הימנו: למה לי.
כחמרא כ)אדורדיא שנאמר שאנן מואב
1. יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל
למצרים ואמר כבר שתיתי
יריכה לפיכך יריכה נופלת היא קיבלתו על
מאחת לאחת נפקא: לכמדה.
מנעוריו וגו' מיהו הכא בשמעתין לא
פעמים יאמר לה הקב"ה
שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:
שתה דאין שתיה זו
תהלים צא א
כריסה לפיכך בטנה צבה היא האכילתו
קשיא מידי כמו שפרש"י דמנימין היה
(ב) שבמדה שמודד מודדין לו הפרעון
ב)
2. וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף
כאחרות אלא א) לא תק
מעין החטא: שילוחה. איבודה מן
טועה וסבור שלא נתבלבלו כדקתני
מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה
עוד והיינו דכתיב אך
לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן
העולם: ג' כוסות. בחלומו של שר
סיפא בתוספתא דפ' בתרא דקדושין
שמריה ימצו ישתו כל
וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים:
היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים
רשעי ארץ: אמר מנימין גר
איוב כד טו
המשקים ח): בימי פרעה נכה. לבא
אמר לו רבי עקיבא מנימין טעית
לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה של
3. תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן
המצרי אני מצרי וכו' כדי
הלכה כבר עלה סנחריב ובלבל את
נבוכדנצר מלך בבל להכות את ארץ
שיהא בן בני ראוי לבוא
תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל:
חרש היא עשתה בסתר יושב בסתר עליון
1
מצרים ט): עם חברותיה. לימות
האומות לא מצרים במקומם ולא
בקהל וא"ת איהו הוי נמי
משלי כו כו
שם בה פנים שנאמר ועין נואף שמרה נשף
4. כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן
כשר כיון דסנחריב עמד
2
עמונים ומואבים במקומם אלא עמון
המשיח. אלמא לא נטרדה במכה
ובלבל כל העולם חוץ
בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה
לאמר לא תשורני עין (א) וגו' דבר אחר היא
ראשונה: וכי תימא הנך אזדו.
נושא מצרית ומצרי נושא עמונית
ממואב כדאמר בפרק
בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה
עשתה בסתר המקום פירסמה בגלוי שנאמר
תפלת השחר וכי עמון
ואחד מן אלו מותר בכל משפחות
הראשונים כלו כולן ואלו מאומות
מַאֲכֹלֶת אֵשׁ:
ומואב במקומן הן יושבין
ישעיהו ט ד
האדמה ואחד מכל משפחות האדמה
אחרות היו שנתישבו בארץ מצרים:
תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל
3
5. בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ
והלא עלה סנחריב
מצרי ראשון. הוא עצמו נתגייר:
נושא את אלו (ד) והכא הכי פירושא
ובלבלן. וי"ל דסנחריב לא
(וגו') ומאחר דנפקא ליה מאחת לאחת למצא
תְּרִיבֶנָּה הָגָה בְּרוּחוֹ
בלבל אותן של מצרים
אשיא לבני מצרית שניה. בת מצרית
עד כאן ל"פ אלא אם נתבלבלו אי
הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים:
חשבון כי כל סאון סואן ברעש למה לי
4
אלא הביאן בחבלים
ישעיהו כז ח
גיורת וגר מצרי שתהא היא שניה
לאו אבל כולי עלמא מודו דישנן
6. כִּי אֲנִי יְיָ לֹא שָׁנִיתִי
ובשלשלאות עד לפני
לכמדה ומאחר דנפקא ליה מכי כל סאון
לגירות כדי שיהא בן בני שלישי וראוי
בעולם אבל ההיא דמגילה תיקשה
ירושלים וכשהצליח
וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא
סואן ברעש בסאסאה בשלחה תריבנה למה
5
חזקיה וראו הנס השלימו
מלאכי ג ו
כְלִיתֶם:
לישא בת ישראל דכתיב (דברים כג)
ופר"ת דסנחריב אע"פ שבלבל את
7. אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת
עמו וקבלו עול שמים
לי לכדרב חיננא בר פפא דא"ר חיננא בר
בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא
כל העולם כולו ארץ מצרים לא בלבל
עליהן והחזירן למקומן אי
חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם:
פפא אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת
להם בקהל ה' שאם הייתי משיא לבני
כדכתיב (מלכים ב כד) בפרעה נכה
נמי י"ל דההוא דמנימין
דברים לב כג
8. בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר
דהכא היתה אחר מ' שנה
שילוחה שנאמר בסאסאה בשלחה וגו' איני
מצרית ראשונה היה בן בני שני מצד
ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת
ג)
שפסקה גלותן וחזרו
לוֹ כָּל יַד עָמֵל תְּבוֹאֶנּוּ:
האם דאמר ביבמות (דף עח.)
מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים
והאמר רבא שלשה כוסות האמורות במצרים
למקומן וה"נ קאמר התם
איוב כ כב
9. רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְיָ
ובקידושין (דף סז.) [בנים אשר יולדו]
עד נהר פרת אלמא סנחריב לא
[בתוספתא דידים] דאמר
למה אחת ששתת בימי משה ואחת ששתת
מנימין כשראה שהתיר ר"י
לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה:
להם הלך אחר פסולן. אלמא עדיין
בלבל (ה) והכי תנא בסדר עולם מיום
בימי פרעה נכה ואחת שעתידה לשתות עם
ליהודה גר העמוני ואמר
תהלים לג א
מצרים הם דאילו שאר אומות מותרין
שעלה מלך בבל על ארץ מצרים עוד
01. טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ
להם אף אני כמו כן אמרו
חברותיה וכי תימא הנך אזדו והני אחריני
לו לארצך יש קצבה לאחר
לבא בקהל מיד. מנימין לית ליה הא
לא זקפה ראש אבל עמון (ומואב)
אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ
נינהו והתניא אמר רבי יהודה מנימין גר
מ' שנה כדכתיב בקרא גבי
ד)
מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין
דאמר בברכות (דף כח.) שהעמונים
בלבל דכל הנהו (ו) לא אשכחן בהדיא
מצרים מקץ מ' שנה אשיב
תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא
המצרי היה לי חבר מתלמידי ר' עקיבא אמר
והמצרים מותרין לבא בקהל שכבר
שלא בלבלן כדכתיב (ישעיה לו) מי בכל
ולו אין קצבה: ומיהו פ"ה
מָצְאוּ חָזוֹן מֵיְיָ:
❖
מנימין גר המצרי אני מצרי ראשון ונשאתי
הכא דלית ליה הא דאמר
איכה ב ט
עלה סנחריב ובלבל את כל האומות
אלהי הארצות וגו' ובמצרים אשכחן
עמד סנחריב ובלבל כל
והכי נמי קתני בתר דהך מילתא
בהדיא שלא בלבלן אלא שטפן כדאמרי'
מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה
ב
העולם והכי נמי קתני
בתוספתא דקדושין י) אמר לו ר"ע
בסדר עולם כשהלך לתרהקה מלך
(בפרק בתרא) [בתר דהך]
כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל אלא אי
הגהות הב"ח
מילתא
[בתוספתא]
מנימין טעית שכבר עלה סנחריב
כוש ועל אותה שעה אמר בתוספתא
איתמר הכי איתמר א"ר חיננא בר פפא אין
(א) גמ' לא תשורני עין
דקידושין אמר לו [ר"ע]
ובלבל כו': אהא. מן המקרא הזה:
אמר לו רבי עקיבא מנימין טעית
וסתר פנים ישים ד"א
מנימין טעית שכבר עלה
הקב"ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו
חצי כלים. מכותי כלות: במלאות
וכ"ה בע"י: (ב) רש"י ד"ה
וכו' וגמרא שלנו לא חש להזכיר לפי
סנחריב. ל"ה. משנבנה
שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה וגו'
לכמדה ללמדנו שבמדה:
מקדש ראשון נגנז אהל
ספקו. כל רצונו: יצר לו. תבואנו
שלא היה כיבוש גמור אלא כשטיפת
(ג) ד"ה דוד וכו' או של
מועד ולית ליה לההוא תנא
אמימר מתני להא דרב חיננא בר פפא אהא
צרה: אלא נוה תהלה. על עסקי
שבנא וסיעתו וגם מואב שטף
כסף וזהב כדי: (ד) תוס'
כמאן דאמר דארון גלה
מ"ד כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב
נוה בתים שבנו יהללוהו: שלא שלטו
ד"ה מנימין וכו' נושא את
כדאמרינן בסדר עולם שלש שנים
לבבל כדאמר ביומא אלא
6
אלו והכי פריך הכא ע"כ
סבירא ליה כמאן דאמר
שונאיהם במעשה ידיהם. להיות נהנים
לא כליתם אני ה' לא שניתי לא הכיתי
ונקלה כבוד מואב (ישעיה טז) שסנחריב
ל"פ אלא אם נתבלבלו:
יאשיהו גנזו:
מהם: דוד דכתיב טבעו בארץ
שטפן אבל כיבוש ובלבול לא הוה
לאומה ושניתי לה ואתם בני יעקב לא
(ה) בא"ד לא בלבל
מצרים והכי תנא בסדר:
שעריה. לעיל מיניה כתיב חשב ה'
ובמואב אשכחן בהדיא דלא בלבל
א) עי' הגירסא בילקוט תהלים
כליתם היינו דכתיב חצי אכלה בם חצי
7
(ו) בא"ד דלא אשכחן
רמז תתי"ג.
להשחית חומת בת ציון ועלה כתיב
כדכתיב שאנן מואב מנעוריו וכי אמר
כלין והן אינן כלין ה) אמר רב המנונא אין
בהדיא שלא בלבלן ודאי
❖
טבעו בארץ ומצודת ציון היא עיר
ירמיה להאי קרא הוה שאנן מכלל
בלבלן כדכתיב:
הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו
דוד וביתו כדכתיב בספר שמואל (ב ה)
דלא בלבל ובמגילה גרסינן זיל גבי
שנאמר במלאות ספקו יצר לו וגו' דרש
8
וכשבאו צרים בימי צדקיהו טבעו
מואב דיתיב אדוכתיה ול"ג עמון
מוסף רש"י
ר' חיננא בר פפא מאי דכתיב 9 רננו צדיקים
השערים דלתות השערים שהיו של
דעמון לא יתבי אדוכתייהו [ובברכות
בצילצול. אזור נאה
בה' לישרים נאוה תהלה אל תקרי נאוה
נחושת או של (ג) זהב כדי שלא ישאום
(דף כח.) אמרינן] וכי עמון ומואב
(ערובין קג:). שלשה
אויבים ועצים לא נשאו אתם: מה
במקומן הן יושבין ל"ג ומואב וחורבן
תהלה אלא נוה תהלה זה משה ודוד שלא
כוסות. בספור החלום
שבקשה לא ניתן לה. שאסורה לבועל:
נבוכדנצר לא חשיב בלבול דכי היה
וכוס פרעה וגו' (חולין
שלטו שונאיהם במעשיהם דוד דכתיב טבעו
01
צב.). בימי פרעה נכה.
ומה שבידה נטלו הימנה. אם שותה
מחריב נבוכדנצר היה מניח דלת
בארץ שעריה משה דאמר מר משנבנה מקדש
שהחריבה נבוכדנצר דכתיב
מים מתה ואם הודתה נאסרה
הארץ במקומם אבל סנחריב היה
(ירמיה מז) לבא נבוכדנצר
ראשון נגנז אהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו
לבעלה והפסידה כתובתה:
מעביר לארץ ומבלבלן והכי אמרינן
מלך בבל וגו' (שם).
נחש ועמודיו ואדניו היכא אמר רב חסדא אמר
במלאות ספקו יצר לו.
בפ' בתרא (לקמן מו:) גבי לוז היא לוז
כשתמלא סאתו בעונות
תנו רבנן ו) סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי
אבימי תחת מחילות של היכל
שלא בלבלה סנחריב ולא החריבה
הרבה אז יצר לו, תבא עליו
לה מה שביקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלוהו ממנה שכל הנותן עיניו
צרה (ערכין טו.).
נבוכדנצר ואף מלאך המות אין לו
במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו
רשות לעבור שם ובכ"מ תולה בלבול
בסנחריב וחורבן בנבוכדנצר ולפום
וכן
רהיטא גרס עמון בהדי מואב וליתא
כדפרישית ותו לא מידי ע"כ פירושו וקשה לפירושו מן התוספתא דקתני לא מצרים במקומם הם יושבין ויש לנו לשבש כמו כן לפירושו הא דקתני לא
לא
מואבים במקומם ואי ל"ג מואבים בתוספתא ועמון במגילה לא קשיא מידיל): הכיתי לאומה ושניתי. ה"ה דאהא הוה מצי למיפרך הא דרבא והא
דמנימין ותימה מאי הוה מצי לתרץ דלא הוי מצי לתרץ למלך של אומה מדקאמר ואתם בני יעקב דמשמע אכל בני יעקב קאמר ובאומה שלימה מיירי:
אלא